פסקי דין על רפאל ברנע | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2139/09 בל     06/07/2009




בל 2139/09 רפאל ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו
בל 002139/09


בפני
:
כב' השופטת ורדה סאמט
תאריך:
06/07/2009




בעניין
:
רפאל ברנע





המערער


נ
ג
ד



המוסד לביטוח לאומי




המשיב





פ ס ק – ד י ן
1.

בפני
ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 14/1/09, אשר קבעה למערער 62% נכות צמיתה החל מיום 23/4/96, בגין הפגיעה בעבודה מיום 6/3/84.
2.
המערער, יליד 1936, הוכר בנפגע בעבודה ביום 6/3/84 בגין אוטם שריר הלב בו לקה בשנת 1983.

בשנת 1990 לקה המערער באירוע מוחי בגינו הגיש תביעה להחמרת מצב.

הועדה הרפואית לעררים לעניין החמרה מיום 22/10/02 קבעה כי 60% מנכותו הנוירולוגית של המערער כתוצאה מאירוע מוחי, קשורה לאוטם שריר הלב אשר הוכר בפגיעה בעבודה. הועדה קבעה למערער 52% נכות צמיתה מיום 23/4/96.
3.
במסגרת הליכי ערעור על החלטת הועדה מיום 22/10/02 ביקש המערער להחיל עליו סעיף ליקוי נפרד בגין נזק נורולוגי ברגליו, בשם "אטקסיה". ועדה רפואית לעררים מיום 3/2/04 קבעה כי אין לפסוק למערער דרגת נכות נפרדת בגין ליקוי זה.

ערעורו של המערער על החלטה זו נדחה על ידי בית הדין (בל 3164/04).

המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על פסק דינו של בית הדין האזורי (ברע 1748/04), וביום 23/11/05 בהסכמת הצדדים ניתן

פסק דין
על ידי בית הדין הארצי לפיו:

"... עניינו של המערער יושב לועדה, על מנת שתדון בשאלה האם יש לפסוק בגין האטקסיה אחוזי נכות בנפרד. הועדה תחליט בעניין זה, ותנמק החלטתה תוך התייחסות לחוות הדעת שיציג המבקש...".
4.
בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי, התכנסה הועדה הרפואית לעררים ביום 25/4/07 וקבעה למערער 57% נכות צמיתה מיום 28/5/06, בהסתמך על חוו"ד קרדיולוגית שהוצגה בפני
ה. הועדה לא קבעה למערער אחוזי נכות נפרדים בגין האטקסיה.
5.
על החלטה זו של הועדה הוגש ערעור נוסף לבית הדין, על ידי המערער, וביום 20/5/07 ניתן

פסק דין
בהסכמה לפיו:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה על מנת שתמלא אחר פסק הדין שניתן בבית הדין הארצי בתאריך 23/11/05 ותשקול במפורט ובמנומק האם אין מקום להעניק אחוזי נכות נפרדים בגין האטקסיה תוך התייחסות מנומקת ומפורטת לחוות דעתו של פרופ' בורשטיין הן מתאריך 23/7/02 והן מתאריך 29/2/04 כאשר על פניו נראה כי מדובר בליקויים שונים וכשהדגש של פרופ' בורשטיין לגבי
סע' 29(1)א'(1) הינה בעיקר לגבי כף יד ימין ואילו האטקסיה לגבי הגפיים הימניים...".
6.
הועדה לעררים התכנסה פעם נוספת בעקבות פסק הדין ובהחלטתה מיום 16/9/07 העניקה למערער אחוזי נכות נפרדים בגין האטקסיה בשיעור של 12% (הנובעים מפגיעה העבודה). כמו כן הועדה הפחיתה את אחוזי הנכות שנקבעו למערער לפי סע' 29(1)א'1 (בגין נכות נוירולוגית ביד ימין) לשיעור של 20%, אשר 12% מתוכם קשורים לפגיעה בעבודה.

המערער ערער על החלטה זו של הועדה בפני
בית הדין (בל 6557/07) וביום 7/1/08 ניתן

פסק דין
נוסף בהסכמת הצדדים לפיו:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה וזאת על מנת שתבהיר מדוע שינתה את מועד תחילת הנכות וזאת בשים לב לקביעת ועדה מ- 10/02. בנוסף, תבהיר הועדה מדוע שינתה את קביעתה בעניין הנכות בידו השמאלית של המערער וזאת למרות שבועדה מ- 10/02 נקבע כי יש לראות בנכותו בידו השמאלית כנכות ביד ימין בהתאמה וזאת בשל העובדה כי למערער היה כח שווה בשתי הידיים".
7.
הועדה לעררים, אשר התכנסה פעם נוספת בעקבות פסק הדין קבעה בהחלטתה מיום 14/4/08 כי אחוזי הנכות שנקבעו למערער על ידי הועדה מיום 22/10/02 בגין הנכות הנוירולוגית ביד ימין בטעות יסודם, מאחר והתובע הינו איטר יד ימין ומשכך יש לחשב את אחוזי הנכות בגין הפרעות בצד ימין לפי המבחנים שנקבעו לצד שמאל. הועדה חזרה על קביעתה לעניין הפחתת אחוזי הנכות בגין הנכות ביד ימין.

על החלטה זו של הועדה הוגש ערעור נוסף מטעם המערער (בל 3379/08) ובפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים ביום 23/11/08 נקבע כי:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לקביעת ועדה קודמת מיום 22/10/02 ותנמק קביעתה..." (להלן: "פסק הדין האחרון").
ביום 14/1/09 התכנסה הועדה פעם נוספת, בעקבות פסק הדין מיום 23/11/08, והותירה על כנה את החלטתה לעניין הפחתת אחוזי הנכות בגין הליקוי ביד ימין.
8.
טיעוני ב"כ המערער:
א.
בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 23/11/05 היה על הועדה לדון אך ורק בשאלת אחוזי הנכות הנפרדים בגין אטקסיה והיא לא היתה מוסמכת לשנות את אחוזי הנכות שנקבעו למערער בגין ליקויים אחרים. הועדה חרגה מסמכותה עוד בהחלטתה מיום 16/9/07, כאשר בחרה להתערב בקביעת הועדה משנת 2002 לעניין אחוזי הנכות בגין הליקוי ביד ימין.
ב.
קביעתה של הועדה בדבר היותו של המערער "איטר יד ימין" אינה מבוססת, ומדובר בפרשנות לא נכונה של החלטת הועדה משנת 2002.
ג.
בנסיבות העניין יש מקום לבטל את החלטת הועדה לעניין אחוזי הנכות בגין הליקוי ביד ימין ולקבוע את שיעור הנכות בגין ליקוי זה בהתאם להחלטת הועדה מיום 22/10/02.
ד.
לחילופין יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר, ומאחר ובנסיבות העניין הוכח כי הועדה "נעולה בדעתה".
9.
טיעוני ב"כ המשיב:
א.
הערעור מתייחס אך ורק להחלטת הועדה מיום 14/1/09, אשר ניתנה בעקבות פסק הדין מיום 23/11/08.
ב.
הועדה מילאה כנדרש אחר הוראות פסק הדין, התייחסה לאמור בפסק הדין ולפרוטוקולים של ועדות קודמות וקבעה כי לדעתה סעיף הליקוי הנכון הוא זה שנקבע כבר בעבר.
ג.
הליכים קודמים אינם רלוונטים לצורך הדיון בערעור זה, ולא נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטת הועדה המצדיקה את ביטולה.
דיון והכרעה
10.
ההחלטה העומדת לדיון בפני
י במסגרת ערעור זה היא החלטת הועדה מיום 14/1/09, אשר ניתנה בעקבות פסק הדין האחרון, והחלטה זו בלבד, ומשכך אין אני מוצאת לנכון להידרש בהכרעתי להחלטות שניתנו בעניינו של המערער בעבר, לרבות החלטת הועדה מיום 16/9/07. כפי שפורט לעיל, המערער הגיש ערעורים על החלטות הועדה בעבר, בגינם כבר ניתנו פסקי דין על ידי בית הדין, ואין מקום לדון מחדש בערעורים אלה במסגרת הכרעה זו.
11.
משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים ב

פסק דין
עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).
12.
על פי פסק הדין האחרון נתבקשה הועדה להתייחס לקביעות הועדה מיום 22/10/02 ולנמק את החלטתה.
הועדה ציינה במסקנותיה:
"עפ"י הממצאים כפי שתוארו דרגת הנכות נקבעה עפ"י התקנות ובמקרה זה עפ"י תקנה 11(1) כלומר יש להעניק נכות בגין היד הדומיננטית ולפיכך החלטת הועדה נשארת בעינה".
בהחלטת הועדה אין התייחסות מפורשת לקביעות הועדה מיום 22/10/02, וזאת בניגוד להנחיות פסק הדין האחרון.
לעניין זה יש לציין כי לאור השתלשלות האירועים בעניינו של המערער לרבות פסקי דין קודמים שניתנו בעניינו, וכפי שפורט לעיל בהרחבה, אין ספק כי ההתייחסות הנדרשת בפסק הדין האחרון הינה לקביעת הועדה מיום 22/10/02 בקשר לאחוזי הנכות בגין הליקוי הנוירולוגי ביד ימין.
13.
מהאמור לעיל עולה כי הועדה לא מילאה כנדרש אחר הוראות פסק הדין האחרון, משלא התייחסה לנושאים אליהם הופנתה על פי פסק הדין. בהתאם לכך גם ההנמקה שנתנה הועדה להחלטתה אינה עונה על דרישות פסק הדין.

לפיכך ראוי להחזיר את עניינו של המערער לועדה פעם נוספת, על מנת שתמלא כראוי אחר הוראות פסק הדין האחרון.
14.

באשר להרכב הועדה
- כבר נפסק כי ""דרך המלך" של החזרת עניין לועדה רפואית היא החזרתה לועדה שבדקה את הנפגע קודם ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש שהועדה תהא נעולה על החלטתה הקודמת או שהרכבה אינו נאות, רק אז יועבר העניין להרכב אחר" (דב"ע לב/28-0, בוסקילה נ' המוסד, פב"ל יב 166).

העובדה כי הועדה לא מילאה כנדרש אחר הוראות פסק הדין האחרון, אשר החזיר את עניינו של המערער לדיון נוסף בפני
ה, אין בה כשלעצמה כדי להעיד על כך שהועדה "נעולה בהחלטתה". יחד עם זאת , מאחר ועניינו של המערער נדון בועדה פעם אחר פעם, בעקבות פסקי דין שונים של בית דין זה ואף בית הדין הארצי, מתעורר חשש שמא הועדה גיבשה את מסקנתה בעניינו של המערער ויקשה עליה לשנות מהחלטה. בנסיבות העניין, למען הסר ספק ועל מנת לשים קץ להתדיינות המתמשכת של המערער בפני
הועדה, יש מקום כי עניינו יוחזר הפעם לועדה בהרכב אחר.
סוף דבר

15.
עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים בהרכב חדש אשר תפעל כדלקמן:
א.
הועדה תתייחס לקביעת ועדה קודמת מיום 22/10/02 לעניין דרגת הנכות שנקבעה למערער לפי סע'29(1)א'1 בגין הליקוי ביד ימין. במידה ומסקנות הועדה לעניין אחוזי הנכות המגיעים למערער בגין ליקוי זה תהיינה שונות מאלו של הועדה מיום 22/10/02, תנמק הועדה את מסקנותיה בהסתמך על החומר הרפואי שיוצג בפני
ה.
ב.
הועדה תנמק את החלטתה.
בפני
הועדה יובא כל החומר הרפואי של המערער אשר הונח בפני
ועדות קודמות. לא יובאו בפני
הועדה פרוטוקולים של ועדות קודמות, למעט הועדה מיום 22/10/02, וכן האמור ב

פסק דין
זה, למעט סע' 15 לפסק הדין.
16.
המשיב ישא בהוצאות המערער ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום.
17.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום י"ד בתמוז, תשס"ט (6 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.


ורדה סאמט
- שופטת









בל בית דין אזורי לעבודה 2139/09 רפאל ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 06/07/2009)