פסקי דין על שמואל נתן |

21990/00 בש     12/12/2000




בש 21990/00 שמואל נתן נ' מדינת ישראל




1
בתי המשפט
בש 021990/00
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
14/12/00

כבוד השופטת רות אבידע

בפני
:
שמואל נתן

בעניין:
העורר
נגד
מדינת ישראל


המשיבה
העורר בעצמו

ב"כ המשיבה עו"ד מזור

מופיעים:
העורר:
אני מבקש לתת לבית המשפט מכתב שכתבתי שלשום.
אין לי התנגדות שצילום המכתב ישלח לבית הסוהר ולבא כוחי עו"ד בנג'ו.
אני מעוניין להשתלב בתוכנית שיקום וגמילה בכל מסגרת, גם אם צריך בכלא. אמרו לי שביום ראשון הקרוב ה- 17.12.2000 אני עובר לבית סוהר ב"ש, ואני מבקש שכשאני אגיע לבית סוהר ב"ש שיפנו אותי לעו"ס בבית הסוהר כדי להתחיל בהליך הגמילה.
החלטה

1. החלטה זו מתייחסת לשני עררים שהעורר הגיש נגד החלטות בית משפט השלום באשקלון. החלטה אחת מיום 8.11.2000 , וההחלטה השניה מיום 13.11.2000.

2. נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום באשקלון, שבו יחסה לו המאשימה ארבעה אישומים, שעניינם עבירות על פקודת הסמים המסוכנים, בעקבות הפעלת סוכן מדיח ע"י המשיבה. עם הגשת כתב האישום הוגשה ע"י המשיבה גם בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטים נגדו. הדיון בבקשה נקבע ליום 8.11.2000.
על פי החלטת בית המשפט מיום 5.11.2000 אמור היה מעצרו של העורר להסתיים ביום 8.11.2000 בשעה 11:30, אלא שהדיון באותו יום התקיים בשעה מאוחרת יותר, וזאת עקב סירובו של העורר לצאת מתא המעצר. נטען ע"י העורר שמשלא התקיים דיון ביום 8.11.2000 עוד בטרם השעה 11:30, היה המשך החזקתו במעצר בלתי חוקי, ובית המשפט לא רשאי היה להאריך את מעצרו כפי שעשה בשעה מאוחרת יותר.
עולה מהפרוטוקול, שביום 8.11.2000 הודע לבית המשפט, ע"י קצין ליווי לכיש, שהעורר מסרב לצאת מתאו בטענה שאינו חש בטוב. נטען ע"י נציג המשטרה שלמרות טענת העורר שאינו חש בטוב, הרי שהדבר אינו כך, ואין מניעה שהעורר יגיע לבית המשפט. בית המשפט ביקש מב"כ העורר, כדי למנוע חיכוכים ושימוש בכוח, לפנות לעורר ולהסביר לו שעליו להתייצב בבית המשפט. לאחר זמן מה התייצב העורר, והתקיים דיון במסגרת הבקשה למעצר עד לתום ההליכים, שבסיומו העורר נעצר עד למתן החלטה אחרת.
משהתייצב העורר, רשאי היה בית המשפט לשוב ולהורות על מעצרו, אף אם היה משוחרר, משנעצר על פי ההחלטה מיום 5.11.2000 רק עד שעה 11:30 ביום 8.11.2000, והדיון בעניינו היה בשעה מאוחרת יותר. לפיכך, הנני דוחה את הערר שהוגש ע"י העורר לעניין ההחלטה שניתנה ע"י בית המשפט ביום 8.11.2000.

3. ביום 13.11.2000 דן בית המשפט בבקשת המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ונענה לבקשה, משקבע שיש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום שהמשיבה הגישה. בערר נטען ע"י העורר כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה כנדרש, וגם אם קיימות כאלה, קיים ספק לגבי סיכויי הרשעתו.
קיבלתי לעיוני את חומר החקירה ונחה דעתי שיש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכיח את שיחסה לעורר בכתב האישום, וכי סיכויי ההרשעה טובים המה. בשלושה מהאישומים שבכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות של סחר בסמים במועדים שונים. באישום נוסף מיוחסת לו עבירה של החזקת חצרים בניגוד לפקודת הסמים.
להוכחת המיוחס לעורר באישום הראשון יש בידי המבקשת, פרט לאמרת הסוכן, קלטת שבה הוקלטו חילופי הדברים בין הסוכן לעורר. נטען ע"י העורר כי אין לייחס משקל לקלטת מאחר שזיהוי הקולות נעשה ע"י הסוכן. לצורך ענייננו, בשלב זה, די בכך שיש בקלטת דברים התואמים לאמרת הסוכן, מה עוד שמצינו מזכר בתיק שהעורר התנגד למסור דגימת קול. בנוסף לראיות האמורות יצויין שהעורר אף הודה כי מסר לסוכן סם; לטענתו קיבל כסף מהסוכן, כדי לקנות עבורו סם, ובשל כך גבה דמי תיווך עבור שרותיו.
אשר לאישום השני, באותו יום נעשתה קניית הסם ע"י הסוכן בבית העורר מאדם בשם דימטרי שהיה עובדו של העורר. פרט לאמרתו של הסוכן, יש בידי המשיבה דו"ח תצפית שנעשה ע"י תציפתנים שראו את הסוכן נכנס לביתו של העורר ויוצא יחד עם דימטרי לסוכת יוטה הנמצאת בחצר ביתו של העורר, שאליה ניגש דימטרי גם בעסקה הקודמת, שבה הוא זה שמסר בפועל את הסם לסוכן לאחר שהסוכן שילם את תמורתו לעורר. לטענת המשיבה העורר איפשר לדימטרי למכור סמים בחצר ביתו.
להוכחת האישום השלישי יש בידי המשיבה אמרת הסוכן, דו"ח תצפית ותמליל שיחה. בעסקת סחר זו, לטענת הסוכן, היתה מעורבת אשתו של העורר. הסוכן הגיע לבית העורר ומצא את אשתו של העורר שקישרה בין הסוכן לעורר באמצעות שיחת טלפון. העורר נתן הוראות לאישתו לתת לסוכן את הסם שהיה מוחבא מאחורי בלוני גז, והסוכן שילם לאישה עבור הסם. בדו"ח התצפית צויין שהסוכן נראה נכנס לבית העורר ויוצא משם יחד עם אשת העורר שיצאה לכיוון החצר, ולאחר מכן שבה לסוכן שהמתין לה בכניסה, ואז כאשר הסוכן עזב את המקום הוא מסר למפעילו סם שקיבל מהאישה.
הראיות שיש בידי המשיבה לגבי האישום הרביעי הן העדות של הסוכן שסיפר שהתקשר מטלפון ציבורי לעורר, שאמר לו שהוא שולח את דימטרי "הפועל שלו", דימטרי אכן הגיע והתבצעה עסקת סמים. תימוכין לעדות הסוכן יש בדו"ח תצפית שערכו שוטרים על פעילות הסוכן.
בנוסף לראיות האמורות, יש בידי המשיבה "ראשית הודאה" מהעורר. כעולה מדו"ח של רס"ר אלמוזילינו אמר העורר בסמוך למעצרו, "ואי איך נפלתי", וכן שאל "האם היו שני סוכנים?", שכן יחד עם הסוכן הגיע מידי פעם לעסקות הסמים גם אחיו הדומה לו.
עוד ראיות התומכות בגרסת המשיבה ניתן למצוא בעובדה שבחיפוש שנערך אצל העורר נמצאו 1,250 ₪, סכום גבוה משמדובר באדם שאינו עובד, ומודה שהוא מכור לסמים. על טיב היחסים שבין העורר לדימטרי, שלגרסת המשיבה סייע בידי העורר למכור סמים, ניתן גם ללמוד, מעבר לאמור בעדויות סוכן, מכך שכאשר הגיעה המשטרה לבית העורר כדי לעוצרו, ניסה דימטרי למנוע מהשוטרים להיכנס לבית.

4. משקיימות ראיות לכאורה שיש בהן סיכוי סביר להרשעת העורר על פי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, קמה על פי חוק עילה למעצרו.
נטען ע"י העורר שראוי היה בנסיבות להורות על שחרורו לגמילה בבית הגדי. אכן, יש מקרים שבהם בית המשפט, בשל נסיבות מיוחדות, מוצא כי ניתן להגשים את המטרה שלשמה התבקש המעצר, גם בעבירות של סחר בסמים, באמצעות חלופה למעצר הולמת - כולל במוסדות שנועדו לגמילה.
בענייננו, לא הוכח ע"י העורר כי קיימת חלופה למעצר. אין זה די להזכיר קיום מוסד גמילה, אלא שעל הטוען כי מוסד שכזה יכול להוות חלופה למעצר הולמת, להוכיח זאת. לחובת העורר רישומים פליליים קודמים מרובים, חלקם גם בגין עבירות על פקודת הסמים המסוכנים. בשעה שביצע העורר את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, היו תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי שאם יורשע הם בני הפעלה. מאסרים על תנאי אלו הוטלו על העורר בשנת 1999. קיומם של המאסרים על תנאי לא הרתיע את העורר.
לפיכך, משיש בידי המשיבה ראיות לכאורה כאמור, ולא הוצעה ע"י הסנגוריה חלופה למעצר הולמת, אין מנוס מאשר להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ולכן הערר שהגיש על ההחלטה מיום 13.11.2000 אף הוא נדחה.

5. בטרם הוקראה ההחלטה מסר העורר לבית המשפט מכתב שבו הביע את רצונו להיכנס לתוכנית גמילה. התרשמתי מכנות הדברים שנרשמו במכתב. העורר מודה שהוא עדיין משתמש בסמים, אך מביע תבונה ורצון לצאת ממעגל ההשתעבדות לסם. העורר הביע נכונות ורצון להשתלב בתוכנית גמילה, גם במסגרת בית הסוהר. לפיכך, מתבקשים שלטונות שב"ס ליתן דעתם לבקשתו של העורר להשתלב, גם במסגרת הכלא, בתוכנית שיקום וגמילה מסמים, ולעשות את הניתן לעשות על מנת לקדם את בקשתו של העורר להשתלב בהליך גמילה.

ניתנה היום י"ז בכסלו, תשס"א (12 בדצמבר 2000) במעמד הצדדים.

ר. אבידע - שופטת
ס. נשיא

021990/00בש 055 חנה








בש בית משפט מחוזי 21990/00 שמואל נתן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 12/12/2000)