פסקי דין על עמותת חן שמואל | פסקי דין על רחל ליפשיץ | פסקי דין על בן ציון ליפשיץ | פסקי דין על פ.ל.ג. נורכלטקס | פסקי דין על יעקב בלוי | פסקי דין על משה בלוי ואח' |

6867/09 בשא     29/06/2009




בשא 6867/09 עמותת חן שמואל, רחל ליפשיץ, בן ציון ליפשיץ נ' פ.ל.ג. נורכלטקס, יעקב בלוי, משה בלוי ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא006867/09

בתיק עיקרי: א
001322/09

בפני
:
כבוד השופט יהודה זפט
- סגן נשיא
29/06/2009






1 . עמותת חן שמואל

2 . רחל ליפשיץ
3 . בן ציון ליפשיץ
בעניין
:

המבקשים
גיא (חמו) אורלי
ע"י ב"כ עו"ד



נ
ג
ד



1 . פ.ל.ג. נורכלטקס

2 . יעקב בלוי
3 . משה בלוי
4 . חסדי אור מרגלית
5 . יעקב בן חמו



המשיבים
בר-עוז אליהו
ע"י ב"כ עו"ד







החלטה

לפני בקשה לצו זמני המורה למשיבים 1-5 "להימנע, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמם ובין על ידי אחרים מטעמם – לייבא ו/או לייצר ו/או לשווק ו/או להפיץ ו/או לאחסן ו/או למכור, חולצות, אשר עוצבו, יוצרו ופותחו על ידי המבקשים, ואשר עליהן רקומים סמלים שעיצבו ופיתחו המבקשים, הנחזים להיות פריטים שעוצבו ו/או יוצרו על ידי המבקשים ו/או כל פריט המפר את זכויות המבקשים וכן להפיק כל טובת הנאה אחרת מהחולצות הנ"ל ו/או מכל פריט מפר אחר (כל הפריטים בסעיף זה ייקראו להלן: "החולצות המועתקות")."

הבקשה נסמכת על התביעה בתיק אזרחי 1322/09 לצו מניעה קבוע ולסעד כספי.

העילות עליהן הושתתה התביעה הן גרם הפרת חוזה לשיווק חולצות בבלעדיות בין המבקשים לבין מספר בתי ספר במגזר החרדי בירושלים ובבית שמש, הפרת זכויות יוצרים של המשיבים בחולצות ובסמלי בתי הספר הרקומים על החולצות וגניבת עין בניגוד לסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט – 1999.

גרם הפרת חוזה


חוששני שהמבקשים נתפסו לכלל טעות בסיסית בהבנת העוולה הנזיקית על פי סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

החוזים שגרם הפרתם מיוחסת למשיבים הם חוזים שעל פי הנטען נכרתו בין המבקשים למספר בתי ספר חרדיים בירושלים ובבית שמש, בהם הוענקו למבקשים בלעדיות בשיווק תלבושות אחידות לבתי הספר.

עניינה של עוולת גרם הפרת חוזה במעוול המודע לקיומו של חוזה בין א ל-ב, ומשכנע צד לחוזה להפר את התחייבותו החוזית כלפי הצד האחר.

בענייננו, בהנחה שהוכחה כריתת חוזה בלעדיות בין המבקשים לבתי הספר, כדי לייחס למשיבים עוולה על פי סעיף 62 היה על המבקשים לטעון ולהוכיח שבתי הספר או חלקם הפרו את חוזה הבלעדיות, וכן שמי שגרם לבתי הספר להפר את החוזה הם המשיבים, וזאת כשהם מודעים לקיומו של הקשר החוזי.

בענייננו, המבקשים אינם טוענים שמי מבתי הספר היפר את החוזים הנטענים, וממילא לא ניתן לייחס למשיבים עוולה על פי סעיף 62.

המבקשים מייחסים למשיבים הפרת הבלעדיות שהוענקה למבקשים, לטענתם, על ידי בתי הספר, אולם המשיבים אינם צד לחוזים הנטענים ועל כן אין חוזים אלה מטילים על המשיבים חבות כלשהי, וממילא לא קמה למבקשים כנגד המשיבים עילת תביעה המבוססת על הפרת חוזה.

זכות יוצרים


המבקשים טוענים לזכות יוצרים בסמלי בתי הספר הרקומים על החולצות.
כדי לבסס את זכותם לצו זמני על יסוד עילה זו היה עליהם להניח תשתית ראייתית לכאורית מהימנה להוכחת הטענה כי הסמלים הם פרי יצירתם.
הראיות שהובאו בעניין זה הן:
1. תצהירה של המבקשת רחל ליפשיץ
, שבסעיף 6 בו נכתב: "כמו כן עמל המבקש 3 על עיצוב ופיתוח סמל יחודי לכל בית ספר אשר נרקם על כל חולצה וחולצה באמצעות גרפיקה ממוחשבת במקום עיסקה של גב' נורית מועלם".
2. תצהירה של גב' נורית מועלם שבסעיף 5 בו הצהירה שקיבלה מהמבקשים לפני כ-10 שנים את 5 הסמלים נושא הבקשה והפכה אותם לגרפיקה רקמה.

חוששני שראיות אלה אינן מבססות את הזכות הנטענת.

מבקש 3, ואשר על פי האמור בתצהיר יצר את הסמלים, לא הגיש תצהיר, וממילא לא הועמד לרשות המשיבים לחקירה נגדית, והיצירות אשר נטען כי יצר
לא הוצגו, והדעת נותנת כי אילו היצירות היו ברשות המבקשים, היו המבקשים מציגים אותן כראיה.

המבקשים גם לא טרחו להניח בפני
בית המשפט הסכם בין המבקשים לבין בתי הספר השונים באשר לזכות יוצרים בסמלים.

אוסיף כי הדעת נותנת שאפילו בהנחה שמבקש 3 יצר את הסמלים (במאמר מוסגר יצויין שעל כישוריו כמעצב לא נאמר דבר) האפשרות היותר סבירה היא שהעיצוב הוזמן על ידי בתי הספר כדי שהזכויות בו תהייינה של בתי הספר, שכן נועד לשימוש בית ספר ספציפי בלבד.

לתצהירה של הגב' מועלם צורף העיבוד הממוחשב של הסמלים.
גב' מועלם אינה יוצרת הסמלים. העיבוד הגרפי נעשה על פי סמלים שהובאו לגב' מועלם על ידי המבקשים, וגב' מועלם אינה טוענת כי יש לה ידיעה באשר ליוצר הסמלים, ואוסיף כי החומרים שהובאו לגב' מועלם ואשר על פיהם ביצעה את הגרפיקה הממוחשבת לא הוצגו כראיה. ממילא אין בעדותה של גב' מועלם כדי לסייע בקביעת זהות בעלי זכות היוצרים בסמלים.

מסקנתי היא שלא הונחה לפני תשתית ראייתית מהימנה לכאורה להוכחת הטענה שהמבקשים הם יוצרי הסמלים.

הזכות בעיצוב החולצה


המבקשים לא הציגו לפני בית המשפט תיק מוצר עם שרטוטים ששימשו בעיצוב החולצות.
המבקשיםה הסתפקו באמירה לקונית בסעיף 3 לתצהירה של הגב' רחל ליפשיץ
לפיה "במסגרת עבודתם המבקשים עיבדו ופיתחו מגוון רחב של חולצות, על מנת להקנות יחודיות ומקורויות לכל בית ספר, באופן שיקבל חולצה: גזרה יחודית, עיצוב יחודי, אופן סגירה יחודית, כפתורים יחודיים, עיצוב על גבי החולצות, כגון רקמה או עיצוב כיסים".

המבקשים אינם טוענים כי רשמו מדגם כדי לזכות בהגנה על עיצוב החולצות.

אינני רואה באמירה כללית זו בסיס ראייתי לכאורי המניח את הדעת לביסוס הזכות הנטענת בדגמי החולצות.

עיסקם של המבקשים הינו חנות או צרכניה, והעסק מנוהל במסגרת עמותה. לא נטען כי בעסק פועלת מחלקת עיצוב, והדעת נותנת כי אילו פעלה בעיסקם של המבקשים מחלקת עיצוב, היו מובאים בפני
בית המשפט ראיות לכך.

מהראיות עולה שהמבקשים הזמינו את החולצות מיצרנים כאשר היצרן מקבל דוגמא של חולצה ומתבקש לייצר העתקים של החולצה, כאשר היצרן אף מבצע שינויים ושיפורים כפי שהגב' ליפשיץ עצמה העידה בנעשה על ידי משיבה 1 בתקופה שייצור החולצות הוזמן אצלה.

בנסיבות אלה מסקנתי היא שהמבקשים לא יצאו ידי חובתם להניח תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לביסוס זכותם להגנה על זכות בעיצוב דגמי החולצות נושא הבקשה.

זכויות לשיווק בלעדי

המבקשים טוענים בתביעתם ובבקשתם לזכות בלעדיות לשיווק החולצות. כפי שכבר ציינתי ההסכמים לבלעדיות בין בתי הספר למבקשים אינם מחייבים את המשיבים. ככל ששיווק החולצות פוגע בזכות כלשהי של בתי הספר, רשאי כל בית ספר הסבור שזכותו נפגעה לנקוט בהליכים משפטיים להגנה על זכויותיו, אך ככל שהופרה זכותו של בית ספר זה או אחר, אין בכך כדי להעמיד למבקשים עילת תביעה כלפי המשיבים.

המבקשים נהנו, ככל הנראה, במשך שנים רבות ממעמד של ספק בלעדי, מעמד שכנראה הוענק להם על ידי בתי ספר, אך אין בכך כדי לפגוע בחופש העיסוק של המשיבים, וזכותם לנסות להתחרות במבקשים.

עשיית עושר ולא במשפט

עילה זו הוזכרה בכתב התביעה, אך לא מצאתי בסיכומי המבקשים טיעון מפורט באשר לעוולה זו ויסודותיה.

בנסיבות אלה איני רואה להרחיב בסוגיה זו ואסתפק בכך שכאמור לעיל המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית מהימנה לכאורה להוכיח כי עיצוב החולצות הוא פרי השקעה שלהם, ובוודאי שלא הובאו נתונים באשר להיקף ההשקעה ופרטיה.
כאמור הייצור נעשה לא על פי גזרות אלא על יסוד חולצה מוגמרת שנמסרה למשיבים, ובאין הסכם, גם לא בעל-פה, האוסר על המשיבים לייצר חולצות כאלה גם עבור אחרים, אין לומר שהיתה כאן התעשרות שלא כדין שבאה מהמבקשים.

לאור האמור לעיל אני סבור כי סיכויי הצלחת התביעה מפוקפקים.

מאזן הנוחות

מתן הצו המבוקש יפגע בחופש העיסוק של המשיבים לתקופה של מספר שנים, עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי.

מאידך נזקם של המבקשים מדחיית הבקשה הינו נזק כספי הניתן לכימות ולפיצוי כספי.

בנסיבות העניין אני סבור שהכף נוטה נגד מתן הצו הזמני.

לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקשים, במאוחד ובנפרד, ישלמו למשיבים 1-3 הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ₪.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו
לב"כ הצדדים בפקסימיליה.
ניתנה היום ז' בתמוז, תשס"ט (29 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.



השופט יהודה זפט
- סגן נשיא








בשא בית משפט מחוזי 6867/09 עמותת חן שמואל, רחל ליפשיץ, בן ציון ליפשיץ נ' פ.ל.ג. נורכלטקס, יעקב בלוי, משה בלוי ואח' (פורסם ב-ֽ 29/06/2009)