פסקי דין על סלאח מחמוד עאסלה | פסקי דין על יועד לוי ואח' |

331/03 בש     13/11/2003




בש 331/03 מדינת ישראל נ' סלאח מחמוד עאסלה, יועד לוי ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום עכו
בש 000331/03


בפני
:
כב' השופט אלטר משה
תאריך:
13/11/03




בעניין
:
מדינת ישראל
המבקשת







נ
ג
ד


סלאח מחמוד עאסלה

המשיב

ע"י ב"כ עוה"ד
יועד לוי, ממונה מטעם
הסנ יגוריה הציבורית



נוכחים:
ב"כ המבקשת: עו"ד רנדה סוסאן
המשיב: הובא
הסניגור: נוכח



החלטה

1.
בפני
י בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 105/03, בו הוא מואשם בביצוע עבירה לפי סעיף 380 + 382 (ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), זאת לאחר, שלפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 4/11/03 הוא תקף את אשתו (להלן: "המתלוננת") באופן שבעט בה בגבה, הכה אותה באמצעות
ידיו בראשה ובגבה ובהמשך הכה בגבה
באמצעות חגורה וכתוצאה מכך נגרמה לה סריטה בעור בשד שמאל ואודם בפני
ם.

ראוי לציין שלפי הנטען בכתב האישום תקף הנאשם את המתלוננת גם ביום 3/11/03, באופן שהכה אותה באמצעות חגורה בגבה. אף כי בעשותו כן עבר הנאשם , לכאורה, עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין, לא מצאה המאשימה לנכון, משום מה, ליחס לו ביצוע עבירה זו.

2.
מקור סמכותו של בימ"ש להורות
על מעצרו של נאשם עד תום
ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"). בהתאם להוראות סעיף זה, לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים שלשה שלבים,
כדלקמן:

א.
בשלב הראשון שומה על ביהמ"ש לבדוק אם קיימת עילת מעצר. בהעדר עילת מעצר
דין הבקשה להידחות כבר בשלב זה.

ב.
בשלב השני, לאחר שביהמ"ש מצא כי קיימת עילת מעצר, על ביהמ"ש לבדוק אם יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיב. בהעדר ראיות לכאורה דין הבקשה להידחות אפילו אם קיימת עילת מעצר.

ג.
בשלב השלישי, לאחר שביהמ"ש מצא כי קיימת עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, שומה על ביהמ"ש לברר אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר, במקרה הספציפי הנדון בפני
ביהמ"ש, "...בדרך של שחרור בערובה
ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה".

3.
ועתה למקרה שבפני
י. הבה נעבור שלב שלב, לפי הסדר.

א.
קיום עילת מעצר - לאור מהות העבירה שבביצועה מואשם המשיב ולאור
הוראות סעיף
21 (א) (1) (ג)
לחוק, קיימת במקרה
זה חזקה שמתקיימת
עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק, הידועה כ"עילת המסוכנות", "אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת", כלשון סעיף 21 (א) (1) (ג) סיפא לחוק


הסניגור טען כי חזקה זו נסתרת במקרה שבפני
נו. ומדוע הוא סבור כך? משום, שלטענתו, "המשיב
מעולם לא הורשע
בעבירות דומות לעבירה המיוחסת לו בכתב האישום... בני הזוג נשואים
כארבע שנים ועד
יום זה לא הגישה המתלוננת
כל תלונה במשטרה
מלבד המקרה האחרון". עם כל הכבוד, אין אני מסכים עם הסניגור. עיינתי בהודעתה של המתלוננת ומהודעתה עולה תמונה עגומה באשר להתנהגותו של המשיב כלפיה, אשר, לדבריה, בשלש השנים האחרונות נוהג להכותה כמעט כל יום. אמנם אין למשיב הרשעות קודמות בעבירות של אלימות במשפחה אולם זאת
לא בשל התנהגותו הטובה במשך 4 שנות נישואיו למתלוננת, אלא רק בשל העובדה שעד לשני מקרי התקיפה המתוארים בכתב האישום בחרה המתלוננת שלא להתלונן ולא לספר על כך לאיש, תוך שהיא מסבירה
זאת בכך ש"הייתי מפחדת ממנו וגם לא רציתי שיהיו בעיות…" (עמ' 2 להודעתה, שורות 22 ו- 23). סביר להניח שגם הפעם לא הייתה מתלוננת אלמלא סיפרה על כך לאביה.


אני קובע איפוא כי לא עלה בידי המשיב להוכיח שלא מתקיימת במקרה זה עילת מסוכנות.


אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי קיימת במקרה זה גם עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק.

ב.
קיומן
של ראיות לכאורה - הסניגור הסכים, בצדק, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת
אשמתו של המשיב. אמנם בחקירתו במשטרה
הכחיש המשיב מכל וכל את ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אולם גירסת המתלוננת בעניין זה נתמכת, לכאורה, בעדותו של אביה ובממצאים הרפואיים שנמצאו בבדיקה הרפואית
שעברה המתלוננת סמוך לאחר מעשה התקיפה מיום 4/11/03.

ג.
קיומה של חלופת מעצר - כפי שעולה ממהות העבירה שבביצועה מואשם המשיב וכן מעיון בחומר החקירה , המשיב מהווה , לכאורה, סכנה לשלומה של המתלוננת, אולם לא ניתן
לאמר שהוא מהווה סכנה לכולי עלמא. לכן מטרת המעצר
במקרה זה הינה
להבטיח את שלומה של המתלוננת מפניו. כדי להשיג מטרה זו אין חובה לשימו מאחורי סורג ובריח. די בהרחקתו למרחק בטוח מהמתלוננת.
לא נעלם ממני שלנאשם 2 הרשעות קודמות בגין עבירות של אלימות כלפי
אחרים, אולם מדובר בעבירות אלימות שנעברו בשנת 1996 ומאז חלפו כבר כ- 7 שנים ולכן אין בכך כדי לשנות את קביעתי דלעיל כי המשיב מסוכן, לכאורה, רק למתלוננת.


הסניגור הציע להרחיק את המשיב ממקום מגוריו
ומגורי
המתלוננת, בכפר עראבה, למעצר בית בבית דודתו בכפר ואדי סלאמה. שמעתי את הדודה והיא הביעה נכונות
לקבל את המשיב
למעצר בית בביתה. איני רואה כל סיבה שלא לאשר חלופת מעצר זו.

4.
סיכומו של דבר, אני מורה לשחרר את המשיב בתנאים כדלקמן:

א.
המשיב ישהה במעצר
בית מלא בבית דודתו, הגב' נג'מיה בשאנקה, בעלת ת.ז. מס' 051060697 בכפר ואדי סלאמה , עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 105/03.

הגב' נג'מיה בשאנקה תדווח מיידית למשטרה בכל מקרה בו יפר המשיב את מעצר הבית.

ב.
נאסר על המשיב לקיים כל קשר שהוא עם המתלוננת, לרבות קשר טלפוני, עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 105/03.

ג.
תופקד התחייבות עצמית של המשיב + ערבות צד ג' של דודתו ושל אדם נוסף, על סך 20,000 ₪, להבטחת קיום תנאי השחרור ולהבטחת
התייצבותו של המשיב
בבית המשפט בכל מועד אליו יוזמן לצורך הדיונים בת.פ. 105/03.

ניתנה והודעה היום, י"ח בחשון, תשס"ד (13 בנובמבר 2003) במעמד הצדדים.

אלטר משה
, שופט
000331/03בש 114
רונית דיגורקר







בש בית משפט שלום 331/03 מדינת ישראל נ' סלאח מחמוד עאסלה, יועד לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 13/11/2003)