פסקי דין על פתחי אחמד מחמוד | פסקי דין על עו"ד משה ברקוביץ |

6324/06 בש     01/01/2007




בש 6324/06 מדינת ישראל נ' פתחי אחמד מחמוד, עו"ד משה ברקוביץ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום נצרת
בש 006324/06


בפני
:
כב' השופטת לילי יונג-גפר
תאריך:
01/01/2007



בעניין:
מדינת ישראל







המבקשת



נ
ג
ד



פתחי אחמד מחמוד






המשיב


נוכחים:
מטעם המבקשת:
עו"ד משה ברקוביץ
מטעם המשיב:

בעצמו וע"י ב"כ עו"ד יוסף חזאם מטעם הסניגוריה הציבורית


החלטה


1.
המדינה מבקשת לצוות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 3816/06, שם מיוחסות לו במסגרת שני אישומים עבירות של הפרת הוראה חוקית (שני מקרים), תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות ואיומים.
כתב האישום

2.
מעובדות האישום הראשון עולה כי ביום 19.10.06 ניתנה החלטת בית משפט לענייני משפחה לפיה נאסר על המשיב להיכנס לתחום העיר נצרת למשך שנה למעט לתחנת המשטרה, למוסד לביטוח לאומי, למשרד הפנים וללשכה לשירותים חברתיים בעיריית נצרת. עוד נאסר על המשיב
להיכנס לשכונת צפאפרה, בה מתגוררת גרושתו, אמינה מחמוד (להלן: "אמינה"), ושתי אחיותיו רחאב והודא, וכן נאסר עליו ליצור קשר עימן, בין טלפוני ובין אחר, בין במישרין ובין אם בעקיפין (להלן: "הצו").

3.
למרות הצו, טוענת המבקשת כי ביום 7.12.06, בעת ששהה המשיב במוסד לביטוח לאומי בנצרת, הבחין באמינה, התקרב אליה מאחור, ותקף אותה בכך שדחף אותה בכתפה באצבעותיו ואיים עליה בפגיעה בכך שאמר לה שהוא עוד יירה בה, תוך שהוא עושה תנועת אקדח בידו ומכוון אותה לראשה.

4.
על פי עובדות האישום השני, מואשם המשיב כי ביום 7.11.06 הגיע לבית אחותו הודא בשכונת ספאפרה, נכנס לבית וביקש מהודא כסף. לאחר שזו סירבה לתת לו, עזב המשיב את המקום.

ראיות לכאורה
5.
התביעה טוענת כי בידיה ראיות להוכחת האישומים, והמבוססות על עדות המתלוננות, אמינה והודא, דוחות שוטרים, והודעת המשיב הקושר עצמו לאירועים.

6.
לאחר שעיינתי בתיק החקירה, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתײת בסיסית להוכחת הנטען בכתב האישום, ואולם מדובר בתשתית שאינה נקיה מספקות, והלוקה אכן בסתירות, כטענת הסנגור.

ראיות לעניין אישום מס' 1

7.
המתלוננת אמינה מסרה בהודעתה מיום 7.12.06 כי היא והמשיב נישאו לאחר שבעלה הקודם, אחיה של המשיב, נפטר. בכל תקופת נישואיהם סבלו אמינה וילדיה מנחת זרועו של המשיב, והיא הגישה כנגדו תלונות במשטרה. עוד סיפרה אמינה כי המשיב ריצה עונש מאסר של 7 שנים לאחר שביצע מעשים מגונים בבתה, וכי השניים התגרשו.
לדבריה, נהג המשיב להתקשר אליה מבית הסוהר ולאיים עליה כי יגיע אליה כדי לרצוח אותה ואת אחיותיו, מאחר וגם הן הגישו כנגדו תלונות על אלימות, עד שבסופו של דבר, הוצא נגדו צו ההרחקה, לפיו נאסר עליו
להגיע לנצרת.

8.
אמינה מוסרת כי מוקדם יותר באותו יום, כשהיתה במשרדי הביטוח הלאומי בנצרת, ניגש אליה המשיב מאחור והחל לדחוף אותה בכתף בעזרת אצבעותיו, כמו "דקירות" כלשונה. המשיב הורה לה לשבת לידו, איים עליה כי ירה בה ואף דימה בידיו תנועת אקדח וכיוון לראשו.
אמינה אינה יודעת לתאר מה לבש המשיב, מאחר ופחדה להסתכל עליו, אולם טוענת כי עמד מאוד בסמוך אליה, וקילל אותה בשפה העברית גם ליד המאבטחים בסניף ואיים כי יפגע בה. עוד מספרת כי המשיב כלל לא התרגש בעת שאמרה לו שהיא מזמינה משטרה, ומעידה כי הטעות שלה היתה שלא ביקשה מהמאבטחים לעשות כן.

9.
אמינה המעידה כי התרחקה מהמשיב, מספרת תחילה כי ביקשה מאישה זרה לה שהיתה נוכחת במקום לבדוק האם המשיב עזב את המוסד. לאחר מכן משנה המתלוננת את גרסתה וטוענת כי היתה עימה קרובת משפחה בשם נור נוג'ידאת מנצרת, אשר ראתה את הכל, והיא זו שעזרה לה לעקוב אחר המשיב ולבדוק שאינו מתכנן מארב כדי לפגוע בה במקום. רק לאחר שווידאה כי המשיב עזב, הגיעה אמינה לשירותי הרווחה, אשר הפנו אותה למשטרה.
המתלוננת סירבה להשתתף בעימות עם המשיב, וטענה כי היא פוחדת ממנו ואינה יכולה לעמוד מולו.

10.
על פי מזכרו של רס"מ סאמר חמוד מיום 17.12.06, זומנה העדה נור נוג'ידאת
למתן עדות, והיא אף אישרה הגעתה; אולם ממזכר מיום המחרת
עולה כי העדה סירבה להגיע, וטענה כי אינה מעוניינת להתערב ואין לה מה לספר במשטרה, וזאת מאחר ושני הצדדים קרובי משפחה, והיא אינה מוכנה להכניס עצמה לבעיות משפחתיות.

11.
במזכר מיום 21.12.06 מוסר רס"מ חמוד כי ניגש למשרדי הביטוח הלאומי, ותשאל את
המאבטחים במקום, אך אלה מסרו לו שלא זכור להם אירוע כזה, וכי אילו היה אירוע דומה, היו רושמים אותו ומדווחים עליו.

12.
המשיב הודה בחקירתו השנייה מיום 20.12.06 (בשעה 8:29) כי אכן היה במוסד לביטוח לאומי ביום 7.12.06, ואף שוחח עם המתלוננת, אך טען כי לא איים עליה ואף לא תקף אותה, וכי כל ששוחחו היה על תקופת מאסרו שעמדה על 7 שנים.
לטענת המשיב הוא מודע לצו ההרחקה כנגדו, ואכן עבר לגור בחיפה. עם זאת, נזקק המשיב לתיק ביטוח הלאומי שהיה בנצרת, על מנת להעבירו לחיפה, ועל כן הגיע לנצרת.

13.
לאור האמור בהודעתו של המשיב, נראה כי אין מחלוקת שאכן הפר את הצו בכך ששוחח עם המתלוננת על אף שנאסר עליו לעשות כן.
עם זאת, לאור עדותם של המאבטחים שאינם זוכרים אירוע דומה לזה שתיארה המתלוננת, נראה כי היה מדובר באירוע מינורי, העולה יותר בקנה אחד עם עדותו של המשיב, וקיים ספק באשר לתיאורה של המתלוננת.
לאור העובדה כי המתלוננת עצמה סותרת גרסתה בכל הנוגע לעדים לאירוע וממי ביקשה עזרה, העובדה שהעדה שאת שמה מסרה-נור נוג'ידאת מסרבת לאשר או להפריך גרסתה, ובהעדר תמיכה בגירסתה מאת המאבטחים במקום, אשר גם לגירסתה היו עדים למעשים, מסקנתי לגבי לאישום זה הינה כי גם אם קיימת תשתית ראייתית לעבירת ההפרה, הרי שבכל הנוגע לעבירות התקיפה והאיומים מדובר בתשתית בסיסית בעייתית, שאינה עולה כדי המידה הדרושה לצורך מעצר עד תום ההליכים.

הראיות לעניין אישום מס' 2

14.
במסגרת אישום זה, נסמכת התביעה על עדותה של המתלוננת הודא, אחותו של המשיב, מיום 7.11.06.
הודא מוסרת כי באותו היום, בשעות הצהרים, הגיע אליה המשיב הביתה, למרות צו ההרחקה כנגדו האוסר עליו לעשות כן, וביקש ממנה כסף. כאשר אמרה לו הודא שאין לה כסף לתת לו, עזב המשיב את הבית.

15.
רס"מ חמוד מדווח בזכ"ד מאותו היום כי יצר שוב קשר עם הודא לאחר עדותה, ושאל אותה האם היו עדים אשר ראו את המשיב נכנס לבית. המתלוננת השיבה כי אחותה רחאב היתה עדה, ורס"מ חמוד ביקש שתגיע למסור עדות בדחיפות. המתלוננת מסרה לו שרחאב תגיע רק למחרת בבוקר מאחר והן אינן יכולות לצאת בלילה. הודא מסרה עוד כי המשיב אינו גר עימן בבית, ומאז האירוע לא חזר יותר, ואמר לאחיותיו כי הוא מתגורר בחיפה בדירה שכורה שכתובתה אינה ידועה למתלוננת, ומסר כי אין לו פלאפון.

16.
לאחר שישה ימים במהלכם לא הגיעה רחאב לעדות, התקשרה החוקרת רולא קובטי להודא לבדוק מדוע היא מבוששת להגיע. בתגובה החלה הודא לצעוק על החוקרת שרחאב אינה מעוניינת להגיע, ודי בכך שידברו עם הודא בלבד. עוד מסרה כי המשיב לא הגיע אליהן מזה שלושה שבועות, והן אינן יודעות עליו דבר, ואף אינן רוצות דבר מהמשטרה. לטענתה רחאב אינה יכולה להגיע לבדה לתחנת המשטרה, והודא צריכה להביא אותה, דבר שאינה מעוניינת בו.
החוקרת קובטי מוסרת כי ברקע שמעה קולה של אישה נוספת אשר אומרת שאינה רוצה ללכת, בעוד הודא ממשיכה לצעוק כי אינה רוצה שהמשטרה תדבר עימה, ו"מספיק עם העניין". לטענתה השוטרים מטרטרים אותה, והגיעו לביתה מספר פעמים לחפש את המשיב, אך לא מצאו אותו.

17.
למרות ניסיונות החיפוש אחריו מצידה של המשטרה, אותר המשיב ונעצר בחיפה רק ביום 19.12.06. בעת שנעצר מסר המשיב כי בסך הכל אמר לה ש"אם האחים שלה היו גברים, היו מטפלים בה מזמן", כאשר לא ברור למי נאמרו הדברים ובאיזה הקשר (ר' דוח קצין ממונה מיום 19.12.06).
בחקירתו השניה ביום 20.12.06 (בשעה 8:22) נחקר המשיב באזהרה כי הפר צו האוסר עליו להיכנס לנצרת, ולמרות זאת הגיע לבית בנצרת.
לשאלת החוקר האם נכנס המשיב לבית אחותו הודא ביום 19.10.06 וביקש ממנה כסף, טען המשיב כי ביום זה, עם סיום הדיון בצו ההרחקה נסע ישירות לחיפה והכחיש כי נכנס לבית אחיותיו בנצרת. עוד הוסיף המשיב כי לא היה כלל אצל אחותו הודא בבית, וכיום הוא גר בחיפה, ואף לפני מספר ימים ביקרה אצלו הודא יחד עם אחותו ודאד, והוא אינו יודע מדוע היא מעלה טענות כאלה נגדו.
18.
ניתוח העדויות מעלה כי לגבי אירוע זה אין כל ראיה מלבד עדותה של הודא, אשר אינה נתמכת בכל ראיה אחרת, בפרט עת סירבה האחות רחאב להעיד והודא, מצידה, סירבה להמשיך ולשתף פעולה עם חקירת המשטרה ואף נזפה בשוטרים "המטרטרים" אותה.
בנסיבות אלו עולה אכן החשש המובע על ידי המשיב, ולפיו נועדו התלונות למנוע חזרתו לבית אחיותיו, החוששות מפניו אולי בשל עברו.
המשיב בחקירתו לא נשאל באופן נקודתי על יום 7.11.06, בו מסרה הודא כי ביקר בביתה, אלא נשאל על יום 19.10.06, אותו לא הזכירה הודא בתלונתה.
בנוסף, יש ממש בטענות הסנגור כי המשיב לא יכול היה להתגונן בטענת אליבי על יום 7.11.06, ועל כן אין דרך לקבוע כי אכן שיקר בחקירתו כטענת התביעה.

19.
כידוע, אין בית המשפט נדרש בשלב זה של ההליכים לשאלות של מהימנות, ומניח, בהעדר ראיה מפריכה מובהקת, כי הדברים הם אמת.
בנסיבות שבפני
לא אוכל לומר כי עדותן של שתי המתלוננות אמינה והודא הופרכו כליל מיניה וביה, וממילא קובעת אני כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת את המשיב לאישומים המיוחסים לו.
עם זאת, התרשמותי היא כי מדובר בתשתית ראייתית בעייתית ביותר, אשר יש בה כדי להטות את הכף אל עבר שחרורו של המשיב בחלופת מעצר.

עילת מעצר
20.
משקבעתי כי קיימת תשתית ראייתית, אין קיומה של עילת מעצר שנוי במחלוקת, וגם הסנגור אינו חולק על כך. אין צורך להרחיב ולהבהיר מדוע נשקפת מסוכנות מצד מי שלכאורה מטריד שוב ושוב את משפחתו, חרף קיומו של צו שיפוטי שאסר עליו מפורשות לעשות כן, ותוך הפרתו החוזרת ונשנית.
לחובתו של משיב עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות רכוש רבות, עבירות אלימות, הפרעה לשוטר, בריחה ממשומרת חוקית, החזקת סמים ועוד, והוא אף ריצה מספר עונשי מאסר לתקופות לא קצרות, שהארוך בהן היה לשבע שנים, ממנו שוחרר לא מכבר.
גם בכך יש כדי ללמד על מסוכנות הנשקפת מפניו.

21.
לעילה זו של מסוכנות מצטרפת באופן טבעי גם העילה של חשש להשפעה על עדי התביעה אחיותיו של המשיב, והחשש כי שחרורו יקל עליו להניאם מלהעיד נגדו.

חלופת מעצר
22.

הסניגור מבקש לשחרר המשיב לחלופת מעצר בביתו, תוך השארת תנאי צו ההרחקה על כנם, עליהם מוכן הוא להוסיף איסור גורף של המשיב להיכנס לתחומי העיר נצרת.
הסנגור אף הציג בפני
את חוזה השכירות של דירת המשיב בחיפה, וכן הציג מסמך הפניה לעבודה מיום 19.12.06 המפנה את המשיב לחברה בחיפה לצורך עבודת מטבח.

23.
לאחר ששקלתי את נסיבות העניין, ובהתחשב בטיב העבירות ונסיבותיהן, ובתשתית הראייתית הבעייתית מחד, ומאידך במסוכנות העולה מן המשיב כפי שהדברים עולים מחומר הראיות ומעברו הפלילי, סבורני כי ניתן לשקול שחרורו של המשיב בחלופת מעצר, ובלבד שזו תבטיח את שלומן של המתלוננות ואת קיום צו ההרחקה.

24.
בתנאים שבהם נתון המשיב היום ושאותם מבקש הסניגור לקבוע כחלופת מעצר - אין די.
על חלופת המעצר להגדיר את מקום שהייתו של המשיב במשך שעות היממה, לאסור כליל כניסה לתחומי העיר נצרת ולהיות מגובה בהתחייבות ובערבות צד ג' של ערב אחראי.
בהתאם לטיב החלופה שתוצע, אשקול את הצורך להוסיף על כל אלו גם איזוק אלקטרוני.

אשר על כן אני דוחה את המשך הדיון בבקשה ליום, 4/1/07, שעה 12:00 על מנת שהמשיב יציג חלופת מעצר ההולמת את אמות המידה שנקבעו לעיל.

המשיב יזומן באמצעות הליווי
.

ניתנה היום י"א בטבת, תשס"ז (1 בינואר 2007) במעמד הצדדים.



לילי יונג-גפר
, שופטת








בש בית משפט שלום 6324/06 מדינת ישראל נ' פתחי אחמד מחמוד, עו"ד משה ברקוביץ (פורסם ב-ֽ 01/01/2007)