פסקי דין על מסס עמירם | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

800/01 בל     27/10/2003




בל 800/01 מסס עמירם נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 000800/01
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
תאריך:
כב' השופטת מהא סמיר-עמאר

בפני
:

נציג עובדים: מר שמואל רהט
נציג מעבידים: מר שמיל גולן

התובע
מסס עמירם
- נ ג ד -

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

פסק דין
1. זוהי תביעה של התובע להכיר בתאונת עבודה שארעה לו ביום 23.1.97 ושגרמה להיפרדות הרשתית בעינו השמאלית, כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, ולשלם לו דמי פגיעה בגינה.

2. בדיון שהתקיים בפני
נו ביום 12/11/02, הסכימה ב"כ הנתבע להעביר את עניינו של התובע לקבלת חוו"ד מומחה-יועץ רפואי מטעם ביה"ד, ולבקשת הצדדים קבענו את העובדות המוסכמות, כדלקמן:
"א. התובע, יליד 1945 ומזה 7 שנים עובד בחברת "עמיגור" בתפקיד מנהל מרחב צפון.
ב. בתוקף תפקידו הוזמן על ידי עיריית נהריה, לביקור שר הפנים דאז, מר אלי סויסה, שנערך ביום 23.1.97, במרכז יום לקשיש בעיר.
ג. התובע הגיע למקום בשעת בין הערביים (17:00), ובבואו להיכנס למבנה דרך דלת זכוכית, הוא לא הבחין שהדלת למעשה סגורה ובכך נחבט בראשו בעוצמה בדלת (להלן: "האירוע").
ד. מיד עם קרות האירוע, החל התובע לסבול מכאבי ראש עזים, המשקפיים שהרכיב התעקמו ואף נחתך באף, היתה נפיחות במצח מעל גבה שמאלית.
ה. מפאת חשיבות האירוע אליו הוזמן, נשאר התובע במקום עד לסיום האירוע.
ו. התובע חשב שהכאבים יחלפו, לכן לא מיהר לטיפול רפואי. כעבור מספר ימים התחיל לסבול מטשטוש בראיה שהלך והתעצם, אך התובע ייחס זאת להיותו קצר ראיה.
ז. התובע פנה לטיפול רפואי פעם ראשונה ביום 7.3.97, והתלונן: "על נקודות שחורות בעין שמאל מאתמול". בקופת החולים, לא הצליחו הרופאים לאבחן את הסיבה לטשטוש הראיה, והנקודות השחורות, לכן הוא פנה למומחה, פרופ' בר-טוב, באופן פרטי שאיבחן כי התובע סובל מהיפרדות הרשתית. לנוכח, חומרת המצב, נותח למחרת יום הבדיקה 12.3.97.
ח. בשנת 1987, התובע עבר ניתוח קטרקט, אצל פרופ' בלומנטל, באופן פרטי".

3. בהחלטה מאותו יום, המהווה חלק בלתי נפרד מ

פסק דין
זה (להלן: "ההחלטה"), מינינו את ד"ר א. אב-שלום, לשמש כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, בשאלה הרפואית ובשאלת הקשר הסיבתי.

4. בחוות דעתו מיום 15/4/03, השיב כב' המומחה, בין היתר, כדלקמן:
"1. המחלה בעין שמאל של התובע היתה הפרדות רשתית.
2. מרחק הזמן של ששה שבועות מהארוע בעבודה עד הבדיקה הראשונה מקשה על הקביעה אם יש קשר ביניהם.
בהחלטת בית הדין נאמר (סעיף ו.): "כעבור ימים מספר התחיל לסבול מטשטוש בראיה, שהלך והתעצם". והנה, בעת הבדיקה ב-7/3/97 נמצאה חדות ראיה שווה בשתי העינים- 6/12, והפרדות רשתית הקפית, שאינה גורמת לירידה בראיה.
כמו כן בעת שהתובע פנה להבדק ב-7/3/97, התלונן על "נקודות שחורות בעין שמאל מאתמול". כך שאין כל אסמכתא ליחס את פרדות הרשתית דווקא לארוע בעבודה.
3. .. אינני יכול לשלול בוודאות את האפשרות שהארוע בעבודה היה גם הוא גורם למחלה, לצד גורמים אחרים שהיו בעין ועשו אותה מועדת ללקות בהפרדות רשתית, והם: קוצר ראיה, מצב אחרי נתוח קטרקט, מצב אחרי קפסולוטומיה אחורית, ומצב אחרי טפולים קודמים באזורי נוון ברשתית.
4. אי הכושר לעבודה שנגרם לתובע על פי מוצג נ/2 היה בעקבות שלשה נתוחים לתיקון של הפרדות רשתית".

5. חוות הדעת הועברה לעיון ותגובת הצדדים, ובעקבותיה הגישה ב"כ הנתבע בקשה שאלת הבהרה, וב"כ התובע התנגד לשאלה והציע נוסח חליפי לשאלה. בהחלטה מיום 25/5/03 התרנו העברת השאלה החליפית של ב"כ התובע, כדלקמן:
"האם ניתן להעריך שיעור תרומתה של הפגיעה הטראומטית בעבודה, כפי שזו תוארה בהחלטת ביה"ד, להפרדות הרשתית בעינו שמאלית של התובע, וכן תרומת הפגיעה לעיתוי ההפרדות? נא לפרט."

6. בתשובתו מיום 3/6/03 לשאלת ההבהרה, השיב כב' המומחה, כדלקמן:
"הפרדות הרשתית בעין שמאל נמצאה אצל התובע כששה שבועות אחרי הארוע בעבודה, מה שעושה את הקשר ביניהם ללא ודאי.
לתובע היו מספר גורמי סכון להפרדות הרשתית בעינו השמאלית.. כל אחד מאלו עושה את העין מועדת להפרדות הרשתית יותר מעין רגילה.
לדעתי סביר להניח שעין שאין בה גורמי הסכון האלה לא היתה לוקה בהפרדות רשתית בעקבות טראומה דומה, ולראיה עינו הימנית של התובע, שאף כי גם בה יש חלק מגורמי הסיכון.. לא לקתה בהפרדות רשתית בעקבות הטראומה בעבודה.
לפיכך אני סבור שמצבה הקודם של העין אחראי להופעת הפרדות הרשתית הרבה יותר מאשר הארוע בעבודה".

7. תשובות המומחה הועברו לעיון הצדדים, בעקבותיהן הוגשה בקשה מטעם ב"כ הנתבע לשאלות הבהרה נוספות, אותן התרנו להעביר למומחה, כדלקמן:
"א. באיזה סבירות ניתן לומר כי אלמלא הטראומה המתוארת בהחלטת העובדות, היתה נדחית הפרדות הרשתית למועד מאוחר יותר, אם בכלל?
ב. האם קיים קשר מוכח בין חבלות ראש להופעת הפרדות רישתית?
ואיזה משמעות יש לפרק הזמן שחלף בין החבלה בראש ובין הופעת היפרדות הרישתית, במקרהו של התובע?
ד. האם השפעת התאונה, כמתואר בהחלטה, היתה או, לא היתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים על הופעת היפרדות הרישתית?"

8. תשובות המומחה מיום 24/7/03, לשאלות ההבהרה הנוספות שהועברו אליו, היו כדלקמן:
א. כפי שכתבתי בחוות דעתי ובתשובותי הקודמות לשאלות הבהרה, היו לתובע בעין שמאל גורמי סכון ללקות בהפרדות רשתית, ומכה כגון זו שקיבל יכלה לתרום אף היא להתקדמות המחלה.
אינני יכול לנחש באיזו סבירות היתה נדחית ההפרדות למועד אחר אלמלא הטראומה. הנסיון מלמד כי לא מעט חולים, בעלי גורמי סכון, לוקים בהפרדות רשתית ללא ידיעתם על ארוע טראומי כלשהו שגרם לכך.
ב. זעזוע חזק של העין, בנוכחות גורמי סיכון, יכול לגרום להתקדמות המחלה עד כדי הפרדות רשתית. זעזוע כזה יכול להווצר גם עקב חבלה בראש. הדבר ידוע מהנסיון ומהספרות הרפואית.
מרחק הזמן בין המכה בראש לבין הופעת המחלה אינו מונע קשר ביניהן, אבל כפי שכתבתי בחוות דעתי ובתשובה לשאלות ההבהרה, מרחק זמן זה מקשה על הקביעה שיש בודאות קשר ביניהם.
ד. בתשובה לשאלה זו אצטט מתשובתי לשאלות ההבהרה הקודמות: "לפיכך אני סבור שמצבה הקודם של העין אחראי להופעת הפרדות הרשתית הרבה יותר מאשר הארוע בעבודה".

תשובות אלו הועברו לעיון הצדדים, להם הוקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב.

9. עיקר טענות ב"כ התובע בסיכומים הן:

א. אין חולק כי לתובע מצב רפואי קודם בעין שמאל והוא אף עבר טיפול מונע והיה במעקב רפואי, אך אלמלא המכה החזקה שקיבל בעת האירוע נשוא התביעה, לא היתה מתפתחת היפרדות הרשתית בעיתוי שבו התפתחה.

ב. בחוו"ד מטעם התובע של פרופ' אלישע ברטוב, נכתב כי אין ספק כי מדובר בעין עם נטייה כוללת להפרדות הרשתית עד כדי קבלת טיפול לייזר מונע, אך בהעדר כל ארוע אחר בטווח של מספר שבועות, שבין התאונה ובין הופעת ההיפרדות , אין מנוס ממסקנה ברורה כי אותה חבלת ראש היא הגורם לקרע ובהמשך להיפרדות.
ב"כ התובע טוען כי המומחה מטעם ביה"ד לא התייחס לחוו"ד זו.

ג. מתוך תשובות המומחה מטעם ביה"ד ניתן להסיק שהוא מסכים עם קביעות פרופ' ברטוב לפיה התאונה בעבודה היא שהביאה לעיתוי ההיפרדות.
לחילופין נוכח אי בהירות בתשובות המומחה, מבוקש למנות מומחה נוסף.

10. עיקר טענות ב"כ הנתבע בסיכומיה, הן:

א. המומחה מטעם ביה"ד סבור כי מצבה הקודם של עין אחראי להופעת הפרדות הרשתית הרבה יותר מאשר האירוע בעבודה.

ב. ביחס לטענה כי המומחה מטעם ביה"ד לא יכול היה לשלול את הקשר הסיבתי בין הארוע ובין היפרדות הרשתית, נקבע בהלכה הפסוקה כי בקביעה של "עלול להיות" קשר סיבתי, לא יצא התובע יד חובת נטל הראיה.

ג. לדעת המומחה, מצבה הקודם של העין אחראי להופעת הפרדות יותר מאשר הארוע, המומחה מפנה לרישומים הרפואיים לפיהם טשטוש הראיה החל ב-6/3/97, ולא כטענת התובע, בסמוך לאירוע מיום 23/1/97, ולכן על סמך חוו"ד המומחה - יש לדחות את התביעה.

11. הכרעה:

א. ב"כ התובע הפנה את ביה"ד לחוו"ד פרופ' ברטוב שהוגשה מטעם התובע, אולם עיון בה מלמד כי את הטיפול המונע בעינו עבר התובע בשנת 1992, כ-5 שנים לפני האירוע נשוא תביעה זו.
אולם, ביחס לקביעה העובדתית של פרופ' ברטוב לפיה, לא היה כל אירוע אחר בטווח הזמן בין הארוע ובין מועד הופעת היפרדות ושהיא למעשה הביאה אותו למסקנה כי רק אותה חבלת ראש היתה הגורם לקרע ובהמשך להיפרדות נאמר כי, לא ברור על מה מבוססת קביעה זו, מה גם שלא הובאו בפני
בית הדין ראיות כלשהן בהקשר זה.
מכל מקום, יש לציין, כי המומחה מטעם ביה"ד לא נתבקש ע"י ב"כ התובע, להתייחס לקביעה זו ואף לא הופנתה לו כל שאלת הבהרה בהקשר זה.

מכאן, ובבואנו להחליט למי משתי חוות הדעת יש לתת משקל יותר, אנו מעדיפים את חוות דעת המומחה מטעם ביה"ד, שהוא מומחה ניטרלי.

ב. בחוו"ד המומחה מטעם ביה"ד מיום 15/4/03 נאמר כי לדעתו אין הוא יכול לשלול בוודאות את האפשרות שהארוע בעבודה היווה גורם לצד גורמים אחרים שקננו בעינו השמאלית של התובע, ועשו אותה למועדת ללקות בהפרדות הרשתית.

אך בתשובותיו לשאלת ההבהרה מיום 3/6/03, הוא קובע כי לדעתו מצבה הקודם של העין הוא אחראי הרבה יותר מאשר הארוע בעבודה, להופעת הפרדות הרשתית.

ובתשובתו לשאלות ההבהרה מיום 24/7/03, חזר המומחה על האמור לעיל והדגיש שאין הוא יכול לנחש באיזה סבירות היתה נדחית היפרדות הרשתית למועד אחר אלמלא הטראומה, אך הוסיף שלא מעט חולים בעלי גורמי סיכון, לוקים בהפרדות הרשתית ללא ידיעתם על ארוע טראומה, וכי מרחק הזמן בין האירוע הנטען לבין הופעת היפרדות הרשתית, מקשה על הקביעה שיש בוודאות קשר ביניהם.

ג. קביעת המומחה שמרחק הזמן בין המכה ובין הופעת המחלה, אינו מונע קשר ביניהם, ובאותה נשימה קביעתו כי מרחק הזמן על רקע גורמי סיכון ממשיים כמו; קוצר ראיה, מצב אחרי נתוח קטרקט, מצב אחרי קפפולוטומיה, טיפולים קודמים באזור וניוון ברשתית, מקשים על הקביעה שיש בוודאות קשר ביניהם, ובהמשך הקביעה כי מצב העין הקודם הוא האחראי רבה יותר מאשר האירוע בעבודה, להופעת ההיפרדות, מחייבים את המסקנה שהמומחה אינו רואה קשר סיבתי בין הארוע לבין היפרדות הרשתית במועד הופעתה.
נציין כי בנסיבות העניין, ולמקרא חוות דעת המומחה בכללותה, הרי אותו קשר "לא וודאי" עליו מדבר המומחה מטעם בית הדין מקביל למעשה לקביעות המקובלות של "עלול" או "יתכן" קשר סיבתי, ושלגביהם קבעה ההלכה הפסוקה שאין בהם כדי להקים קשר סיבתי מספיק להכיר באירוע מסוים כבתאונת עבודה על פי החוק.


12. לאור הנ"ל, ועל סמך הקביעות המומחה מטעם ביה"ד, ועל סמך האמור לעיל - דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן והודע היום א' חשון, תשס"ד (27/10/03) במעמד הצדדים.
שמיל גולן
נציג מעבידים

שמואל רהט
נציג עובדים

מהא סמיר-עמאר

שופטת









בל בית דין אזורי לעבודה 800/01 מסס עמירם נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/10/2003)