פסקי דין על מחמד אדריס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3177/02 בל     27/10/2003




בל 3177/02 מחמד אדריס נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי המשפט
בל 003177/02
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
27/10/2003

כב' השופטת דיתה פרוז'ינין

נציג עובדים - מר גזי
נציג מעבידים - מר דבש
בפני
:

1 . מחמד אדריס

2 . ויצאל אדריס
בעניין:
התובעים
אבו אחמד פיראס

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
י. רוטשילד

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. לפנינו תביעה להחזרת הסכום שקוזז מקצבאות הילדים ששולמו לתובעים בעקבות פסק-הדין מיום 20/6/02. לחלופין, מבקשים התובעים להחזיר להם את כל התשלומים ששילמו בגין דמי ביטוח ודמי בריאות, עבור כל התקופה שלפני חודש 6/01.

2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה:
א. התובעים קיבלו קצבאות ילדים עד שנת 1993.
ב. במועד זה הופסק תשלום הקצבה.
ג. במהלך שנת 2000 הגישו התובעים לבית-הדין תביעה לתשלום קצבת ילדים (בל 1557/00).
ד. ביום 20/6/02 ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה שנעשה בין הצדדים, על פיו הוכרו התובעים כמבוטחים מ- 6/01 (נספח א' לכתב התביעה).
ה. בהתאם להסכמה הנ"ל היה על הנתבע לשלם לתובעים סך של 37,819 ₪.
ו. התובעים קיבלו מן הנתבע 15,000 ₪ בלבד. יתרת הסכום קוזזה בגין סכומים, שלטענת הנתבע, קיבלו התובעים שלא כדין לפני שנת 1993.

3. ואלה טענות ב"כ התובע:
א. בתיק בל 1577/00 לא נתבקש בית-הדין לדון בתקופה שלפני 1993. על כן קיים השתק פלוגתא, והחלטת בית-הדין מהווה מעשה בית דין, המונע מהנתבע לקזז סכום כלשהו מהסכומים המגיעים לתובע על-פי פסק הדין.
ב. הנתבע לא העלה שום טענת קיזוז בכתב ההגנה בתיק בל 1557/00, ולא הגיש תביעה בגין החוב הנטען, עבור התקופה שבין השנים 1997-1990. לא ניתן להעלות טענת קיזוז לאחר מתן פסק הדין.
ג. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, ובשום שלב, במהלך המו"מ לקראת הגעה להסכמה כאמור, לא טען הנתבע כי קיים חוב, ולא הודיע על כוונתו לבצע קיזוז כלשהו מן הכספים המגיעים לתובעים, בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בנספח א' לכתב התביעה.
ד. כוחה של ההסכמה הדיונית גובר על החלטת פקיד התביעות, שניתנה בשלב מאוחר יותר, ולאחר הסכמת הצדדים.
ה. הנתבע לא הודיע לתובעים על קיום חוב כלשהו במהלך כל השנים, ולא צירף לכתב ההגנה שום מסמך המעיד על כך שהתובעים ידעו על קיום החוב.
ו. לתובעים לא הועבר החלטה של פקיד התביעות בעניין החוב, לא ניתנה להם זכות טיעון בעניין זה, ולא התאפשר להם למצות את ההליכים המשפטיים העומדים לזכותם.
ז. לתיקון החוק משנת 1999 אין תחולה רטרואקטיבית, שכן כאשר נכנס התיקון לתוקף, כבר עברה תקופת ההתיישנות החוקית לגבי החוב הנטען.
ח. לחלופין, זכאים התובעים לכל הכספים ששולמו על ידם בגין דמי ביטוח לפני 6/01.

4. מנגד, טוענת ב"כ הנתבע כי:
א. הטענה לפיה יש לבטל את חובם של התובעים מרוקנת מתוכן את הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, והקובע כי לפני התאריך שנקבע בו התובעים לא היו תושבי ירושלים.
ב. לתובעים שולמה קצבת ילדים שלא כדין, בשל טעות בפרשנות החלטת הממשלה.
ג. התובע מס' 1 הגיש לנתבע תביעה נוספת ביום 12/9/93, ונדחה. התובע לא ערער על ההחלטה הנ"ל, ולפיכך הוא מנוע מלטעון היום בניגוד לאמור בה.
ד. זכות הקיזוז קמה למוסד מכוח החוק, ואין לבית-הדין סמכות לסטות מהוראת חוק זו. כמו כן, בית-הדין פסק אך ורק לעניין תושבות התובעים, ולא לעניין זכות הקיזוז של הנתבע, ולכן לא מתקיים בעניין זה השתק פלוגתא.
ה. חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, אינו מונע את זכותו של הנתבע לקזז חוב המגיע לו. כמו כן, דיני ההתיישנות הקבועים בחוק ההתיישנות אינם חלים ביחסים שבין התובעים לנתבע לצורך קיזוז חובות התובעים.
ו. תשלום דמי ביטוח על ידי התובעים מוכחש מחוסר ידיעה, ובכל מקרה מדובר בחישוב המצריך ראיות, ואין מדובר בקיזוז מלא, אלא בקיזוז חלקי בלבד.

5. השאלה העומדת להכרעה בפני
נו הינה האם הסכום שקוזז מקצבאות הילדים, שלהן היו התובעים זכאים מכוח פסק-הדין מיום 20/6/01, קוזז כדין. סעיף 312(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) קובע כי:
"המוסד רשאי לקזז
(1) כנגד גמלאות כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, המגיעים מהמוסד לזכאי או לאדם אחר מכוח הזכאי, סכומים אלה בלבד:
(א) דמי ביטוח;
(ב) מקדמות שקיבל הזכאי על חשבון הגמלה או התשלום האחר;
(ג) סכומים ששילם המוסד לזכאי בטעות או שלא כדין, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום קיזוז התשלום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין"

הפעלתו של סעיף זה מחייבת הפעלת שיקול דעת של הנתבע, הנתון לביקורת שיפוטית של בית-הדין (עב"ל 233/98 סבג - המל"ל, פד"ע לה 683). על כן, יש לדחות את טענת ב"כ הנתבע כי לבית-הדין אין סמכות לסטות מהוראות חוק זה. זאת ועוד. מאחר שמדובר בזכות קיזוז, יש להפעילה בהתאם לכללים ולדרישות שנקבעו לגבי זכות זו.טענת קיזוז תוכרע אך ורק אם עלתה במפורש בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע, ואם נושא הקיזוז נמצא בסמכותו המהותית של בית-הדין לעבודה (י. לובוצקי, סדרי דין במשפט העבודה, ע' 115-116). בית-הדין הארצי לעבודה נמנע מלאשר קיזוז, כאשר זה לא הוזכר כטענת קיזוז בכתב ההגנה, אף כאשר טענה זו הופיעה בפלוגתאות.
6. כאמור הגישו התובעים במהלך שנת 2000 תביעה לקצבת ילדים לבית-דין זה. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע לא נטען דבר באשר לחוב כלשהו של התובעים, ומשכך לא נטען כי הנתבע זכאי לקזז סכום כלשהו מכל סכום שייפסק לתובעים, במסגרת תביעתם זו, אם ייפסק. לאור האמור לעיל, אין הנתבע רשאי לקזז סכומים שנפסקו בפסק-הדין, על דעת עצמו, ובלא שטענת קיזוז הועלתה בכתב ההגנה (ראו גם י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 326, ע"א 687/89 סידני לירן ואח' נ' חיים גבריאל ואח', פ"ד מה 121, 189). זאת ועוד בדב"ע נב/49-3 קבע בית-הדין הארצי כי לא היה מקום שבית הדין יחליט על קיזוז סכום כלשהו מסכום הפיצויים שנפסק למערער, כאשר נושא הקיזוז לא הועלה בכתב ההגנה, ולא נטען בסיכומים (רוזנבאום - ב.י.פ. השקעות ומזון בע"מ, פד"ע כד 135, סעיפים 13-12 לפסה"ד).

7. לא זו בלבד שדבר קיומו של חוב לא הובא לידיעתנו ההגנה, אלא שגם לא הוצגה בפני
נו החלטה כלשהי של פקיד התביעות בעניין חובם של התובעים, ולא נטען כלל כי החלטה או מידע בעניין זה הובא לידיעת התובעים. זאת, אף כי מדובר בחוב שנוצר לפני למעלה מ- 10 שנים.
יתר על כן, טוען ב"כ התובעים במהלך המו"מ שהתקיים בינו לבין ב"כ הנתבע בעניין הסכם הפשרה שהושג לבסוף ביניהם, לא הודע לתובעים על קיום חוב, ולא הובא לידיעת התובעים או בא-כוחם, כי בכוונת הנתבע לבצע קיזוז כלשהו מכספים המגיעים לתובעים (סעיף 25 לסיכומים). לא מצאנו כל התייחסות לטענה זו בסיכומי הנתבע, ולא הוכחש כי כך אמנם היה.
משלא הובא לידיעת התובעים דבר קיום החוב במשך שנים רבות, ואף במהלך המו"מ שהתנהל בין הצדדים לפני מתן פסק-הדין, לא נאמר לב"כ התובעים דבר בעניין זה, לא ניתנה לתובעים זכות טיעון, ולא נשמעו טענותיהם הן לגבי עצם קיום החוב, ולא ניתנה הסכמתם לקיזוזו במסגרת

פסק דין
שניתן בהסכמה. לתובעים זכות שבדין לפנות לבית הדין ולהגיש תובענה בעקבות החלטת פקיד תביעות (סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), ותקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות, התש"ל-1969). קיזוז החוב הנטען ע"י הנתבע, כפי שנעשה בענייננו, אינו מאפשר לתובעים למצות את זכויותיהם על פי החוק, ומונע מהם את זכות הטיעון הנתונה לכל מי שניתנה בעניינו החלטה מנהלית.

8. זאת ועוד. בסיכומיה טענה ב"כ הנתבע כי:
"הנתבע שילם לתובעים קצבת ילדים מכוח החלטת ועדת השרים ימ/15 אולם לאור פסיקת בית הדין הארצי בדיון מס' מז/38-0; מז/49-0 רפיק שוויקי ומוסטפא מנסור - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יט, 111 התברר לנתבע כי טעה בפירוש ההחלטה ולמעשה הקצבה שולמה לתובעים שלא כדין ומכאן החוב כאמור"

במקרה זה מוטלת על הנתבע החובה לשקול היטב אם אמנם מן הראוי לדרוש מן התובעים להחזיר את הסכומים ששולמו להם, במיוחד כאשר מדובר בחוב שנוצר לפני למעלה מ- 10 שנים. בעב"ל 31/98 סולן - המל"ל, פסק בית הדין הארצי כי:
"ביטוח סוציאלי מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר, וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה במימוש זכותו" (פד"ע לד 481).

מן הדברים הנ"ל ניתן ללמוד כי על הנתבע לפעול במהירות סבירה, הן כאשר מדובר במתן גמלאות, והן כאשר מדובר בקיזוז חובות. בענייננו השתהה הנתבע במשך למעלה מ- 10 שנים, ולאחר מכן פעל שלא כדין כפי שפורט לעיל.

9. סוף דבר - משלא נטען דבר בעניין חוב, ולא הועלתה טענת קיזוז במסגרת טענות הנתבע בתיק 1557/00, לא ניתן לקזז חוב כלשהו, שפרטיו לא הובאו כלל לא לידיעת בית-הדין ולא לידיעת התובעים, מן הסכום שלו זכאים התובעים במסגרת הסכם הפשרה שהושג בתיק בל 1557/00.

לפיכך דין התביעה להתקבל.
הנתבע ישלם לתובעים את יתרת הסכום שהם זכאים לה מכוח פסק-הדין מיום 20/6/02.
לא הובהר בפני
נו האם מיוצג התובע מטעם הלשכה לסיוע משפטי. על כן, אם אין הדבר כך, ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום א' חשון, תשס"ד (27 אוקטובר, 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
נציג מעבידים
מר דבש

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד

נציג עובדים
מר גזי
003177/02בל 730 אילנית ג'והרי








בל בית דין אזורי לעבודה 3177/02 מחמד אדריס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/10/2003)