פסקי דין על ורדה חנן | פסקי דין על מלון "צל הרים" | פסקי דין על כלל חברה לביטוח -ת"א |

3999/04 א     03/01/2008




א 3999/04 ורדה חנן נ' מלון "צל הרים", כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א




בעניין:

63



בתי המשפט



בית משפט השלום רחובות
א
003999/04


בפני
כבוד השופט הרן פינשטין

תאריך:


03/01/2008


בעניין:
ורדה חנן



ע"י ב"כ עו"ד
י. וינברג ושירי חסידוב

התובעת



נגד



1 . מלון "צל הרים"

2 . כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א


ע"י ב"כ עו"ד
חגית ברכה

הנתבעים


פסק - דין


א.
רקע

1)
התובעת, ורדה חנן
, ילידת 1924, התארחה בבית מלון "צל-הרים".


בעת שהותה במלון (ביום 16.4.03)
התיישבה, לטענתה, על כיסא פלסטיק שהיה בחדר בו התארחה.


רגלי הכיסא התעקמו,
הכיסא קרס, התובעת נפלה ונחבלה.



2)
נתבע 1 הנו מלון "צל הרים"

ונתבעת 2 כלל חברה לביטוח בע"מ היא המבטחת של המלון ושל אורחיו.


3)
כיוון שהצדדים לא הגיעו להסדר בעניין פיצוייה של התובעת, הוגשה התביעה הנוכחית.
הויכוח בין הצדדים נותר בעינו כל מהלך המשפט ואף בעת הגשת הסכומים (וסיכומי התשובה) וְהמחלוקות נותרו בעינן.

4)
מבחינת התעוד הרפואי עולה כי התובעת אושפזה במחלקה האורטופדית של בית חולים
"סורוקה" בבאר-שבע, מיום 17.4.03 ועד 29.4.03, סך הכל 13 יום.

במהלך שהות? עברה התובעת ניתוח לשחזור פתוח של השבר וקי?וע פנימי, הכל כפועל יוצא מהתאונה.

במהלך הזמן, היינו, בימים 22.5.03 ו- 25.1.04, עברה התובעת שני ניתוחים נוספים הקשורים בפציעה. אישורי האשפוז והנתוח צורפו כנספחים 3ג', 5, 7 לכתב התביעה.

לאחר הנתוחים הללו, נבדקה התובעת ע"י אורטופד
מומחה, ד"ר זאב פלדברין, אשר נתן חוות לגבי מצבה הבריאותי – אורטופדי של התובעת ואף קבע את שיעור נכותהּ.

5)
הנתבעים הגישו כתב הגנה בו הכחישו הכל מכל כל.

בנוסף, הגישו הנתבעים חוו"ד רפואית נגדית, זו
של פרופ' יעקב נרובאי.

שני הרופאים לא רואים עין בעין את מצבה הרפואי של התובעת, כפי שיפורט להלן.

ב.
העדים והעדויות:


א.
ורדה חנן
1)
התובעת ספרה בבית המשפט על נסיבות התאונה, תוך ציון העובדה כי בעלה היה נוכח בחדר בעת הארוע. לצער כולם הלך הבעל לבית עולמו בטרם לא הספיק לתת עדות במשפט זה.

2)
בעמוד 16 לפרטיכל נרשם תאור התאונה מפי העדה כהאי לשנא:

"ראיתי את הכיסא, הרגליים שלו התעקמו, ונכנסו בפני
ם הכיסא לא נשבר אני נשברתי. כך התעקמו הרגליים ונכנסו בפני
ם. כיסא פלסטיק". (שורות 20-22).

תאור דומה נתנה התובעת בתצהירהּ בתיק זה.

3)
אבל, מנגד ישנן ראיות אחרות המלמדות על גירסה שונה של התובעת לגבי נסיבות התאונה.

למשל, קצין הבטחון של המלון, זרח מרדכי, העיד כי רשם את מוצג 1 המהווה נספח לתצהיר התובעת ואשר נרשם על-ידו מיד בסמוך לארוע. באותו מסמך, עליו חתום גם בעלה המנוח של התובעת, רשם העד מפי התובעת גירסה זו: "ישבתי על הכיסא ונפלתי על רגל שמאל (אגן)".

העד הסס מאוד במהלך עדותו, התחמק ממתן תשובות ישירות, למרות שהוסבר לו כי כל המבוקש ממנו הוא לספר את העובדות כהוויתן. כל שניתן לקבל מעדותו הוא אשורו הכתוב על התרשומת הנ"ל.

4)
עד נוסף מטעם התביעה הוא שפיר בוטנר, איש מד"א אשר נקרא לסייע לתובעת. הוא רשם בדו"ח שלו, תחת הכותרת "מחלה נוכחית" את התאור הבא: "ישבה על כיסא בחדר במלון בזמן ששטפו את הרצפה והחליקה על האגן" (ר' נ/4) (הדגשה שלי – ה.פ.).

עד זה היה מהימן והגון לומר כי הוא אינו זוכר בדיוק מה נאמר לו וכי העובדות שכתב הן "בערך" סְבָרָה של מה שסיפרו לו. "זו התנסחות שלי עצמי" (עמ' 26). היינו, העד אישר כי לא הביא דברים בשם אומרם, אך זוהי התרשמותו מהדברים ששמע על נסיבות התאונה.

5)
עדת התביעה הבאה היתה גב' ענת קרמר, העובדת הסוציאלית של המחלקה בה אושפזה התובעת. העדה כתבה מזכר לגבי נסיבות התאונה ולפיו התובעת "נפלה מכיסא ונחבלה (לדבריה)".
(ת/4).
גם עדה זו לא היתה החלטית לגבי ציטוט מדוייק של דברי התובעת אל תוך הדו"ח שלה. ו"יכול להיות (כָך העידה) שעל סמך הזכרון שלי אני לא זוכרת מה היה". (עמ'42).

6)
מוצג נ/5 הינו טופס סכום מחלה של בית החולים "סורוקה" ובו נרשמה הגירסה הבאה:
"לדבריה נפלה ונחבלה בירך שמאל בהיותה במלון כתוצאה מהחלקה על הרצפה".

לכל אלה יש להוסיף, לצערי, כי מקרא עדותה של התובעת אינו מחזק את טעוניה הואיל והיא לא ענתה תשובות ישירות לשאלות פשוטות שנשאלה, אלא ענתה כפי שסברה "שטוב לספר". היה צורך, במספר מקרים, לחזור ולהציג בפני
ה את אותה השאלה, או שהיה צורך בעזרתי כדי לקבל מהתובעת תשובה ישירה לשאלה שהוצגה לה ע"י ב"כ הנתבעים.
חוט השני של ניתוח העדויות הללו הוא כי אין אחידות בין עדויות התביעה לגבי נסיבות התאונה ואין גירסה אחת קונקרטית וקוהורנטית. מנגד, רוב הגירסאות מצביעות על ישיבה על כיסא ועל נפילה ממנו.
אבל, גם אם אניח כי התובעת לא דייקה באשר לנסיבות התאונה, הרי עדיין עצם התרחשותהּ
אינו מוטל בספק, כשם שאין ספק לגבי עצם הפגיעה שנפגעה התובעת.
לפיכך, בּקָשת ב"כ הנתבעת בסעיף 34 לסכומיו, לפיה יש לדחות את התביעה, עקב רבוי הגירסאות, אינה יכולה להתקבל מכיוון שהוכח כי התאונה והפגיעה ארעו גם ארעו.
אי הבהירות לגבי נסיבות התאונה תשפיע על היקף האשם התורם שיש לייחס לתובעת, כמפורט להלן.
זאת ועוד; בקביעתי ההחלטית כי תאונה ארעה וכי התובעת נפגעה בגופה, יש משום ניטרול הצורך בדיון בשאלת האחריות ובטעוני הנתבעים לפיהם לא עמדה התובעת בנטל המפורט בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, נטל "הדבר מעיד על עצמו". כל-כך למה?
מכיוון ש"אחרי רבים להטות", והרבים מלמדים על ישיבה על כיסא ועל נפילה ממנו. אין וודאות כי הרצפה היתה רטובה כנטען בגירסה אחת, מה עוד שהתובעת שוללת גירסה זו מכל וכל.
גם נציג המלון, זרח מרדכי, העיד על שעות רחיצה ונקיון במלון הקודמות בהרבה למועד ארוע התאונה. אומנם הוא ציין כי יש לעתים יוצאים מהכלל ונקוי חדר כלשהו עשוי להתבצע בשעה מאוחרת, אך דבריו היו כלליים ולא קונקרטיים למקרה הנוכחי.

סכומי ביניים:

א)
עסקינן באישה לא צעירה (עד 120), כבדת - משקל אשר ישבה על כיסא פלסטיק במלון צל-הרים ונפלה ממנו עת ביקשה לשרוך נעליה.

לטענתה, התכופפו רגלי הכיסא, כנראה עקב משקלה או עקב פגם כלשהוא בכיסא, וההתכופפות גרמה לנפילה ולפגיעה.

איני מקבל את גירסת השטיפה, אשר גרמה להחלקה של הכיסא ולנפילת התובעת הואיל ואין ראיה ישירה בנדון.

ב)
מדובר בכיסא פלסטיק, של חברת "כתר", כעדות קצין הבטחון של המלון בעמ' 32 לפרטיכל,
ונראה לי כי כל אדם מן הישוב מכיר כסאות מסוג זה.

בהעדר ראיה מקצועית, אין אפשרות לקבוע כי היה כּשל בכיסא אשר הוליך להתכופפות הרגליים שלו ולהתכנסותם פנימה (בלי שבר) אך הגיון הדברים מצביע על חוסר יציבות מלאה של הכיסא. ייתכן והדבר נבע מהתכופפותה של התובעת אל עבר נעליה לצורך שריכתם, וייתכן כי התובעת לא ישבה במלוא גופה על המושב (למרות תאור אחר מפיה), אך בין כך ובין כך הכשל נבע גם מהכיסא ועל-כן ישנה אחריות לנתבעים כלפי התובעת. כאמור, איני שולל, בשלב זה, את אשמה התורם של התובעת בין בכיפוף ובין בישיבה לא נאותה.

ג)
היקף הנזק הרפואי:
בעניין זה גייסו הצדדים מומחים רפואיים, כמפורט לעיל.
למעשה, אין בין המומחים מחלוקת לגבי הנכות שנגרמה לתובעת עקב התאונה, היינו, הגבלת מפרק הירך וקיצור הגפה, אך הם חלוקים לגבי חומרתן של הפגיעות.
בעוד ד"ר פלדברון קוצב את נכותה של התובעת בשיעור 55%, סבור פרופ' נרובאי כי נכותה של התובעת עומדת על 28% בלבד.
הבדל קטן נוסף הוא ההתייחסות של ד"ר פלדברין ל- 5% נכות בגין צלקת רחבה, בעוד שנושא זה אינו מופיע בחווה"ד של פרופ' נרובאי, כגורם בעל השפעה על אחוזי הנכות. לדעת פרופ' נרובאי אין לנכות הצלקתית כל משמעות מבחינת הנכות הרפואית.
באי-כוח הצדדים נותנים סימנים הפוסלים את חווה"ד של הצד שכנגד, ובנוסף לחקירה הארוכה של פרופ' נרובאי, הם הקדישו
קטע נרחב בסיכומיהם לבסוס הדו"ח הרפואי "שלהם".


לאחר לימוד חוות הדעת של המומחים ולאחר קריאת סִכומי הצדדים, להלן מסקנותי באשר לפער הרפואי שבין המומחים:

א)
דעתי היא כי הצלקת אכן אינה בעלת הפרעות תפקודיות כלשהן ועל כן, בענין זה, אני מאמץ את המלצת פרופ' נרובאי. היינו, איני פוסק פיצוי בגין הצלקת.

ב)
לעניין ההגבלה בתנועות הירך אני מקבל את המלצת
ד"ר פלדברון לפיה עומדת נכותה של התובעת על 30%.

המומחה קבע לחילופין 40% נכות, אולם אין להתעלם מחווה"ד של פרופ' נרובאי החולק על היקף המוגבלות של התובעת בנושא זה.

לפיכך, תעמוד נכותה של התובעת על הרף הנמוך המוצע על ידי ד"ר פלדברון, 30%.

ג)
לעניין קיצור הגפה, קביעותיו של ד"ר פלדברון הן רלוונטיות בעוד שפרופ' נרובאי כתב בחוות דעתו כך: "בעת בדיקות לא התרשמתי מקצור של 7 ס"מ".

נסוח כזה אינו החלטי.
זאת ועוד; המומחים התווכחו ביניהם לגבי הדרך הנכונה למדידת אורך רגלו של חולה עב כרס. ד"ר פלדברון הציע שיטת מדידה יותר קבועה וספציפית משיטת המדידה המוצעת ע"י פרופ' נרובאי – מדידה מהטבור שכן אין צורך להיות רופא כדי להבין כי אצל אדם עב-כרס מקומו של הטבור אינו החלטי אלא עשוי לנוע לפי עובי כרסו של הנמדד.
ולפיכך, אני מעדיף, בנקודה זו, את דעת ד"ר פלדברון ומעניק לתובעת, כהמלצתו, 20% נכות.
סך כל נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת, הוא 44%.




ד)
אבל, כפי שיפורט להלן, יש לתובעת אשם תורם לקרות התאונה, ולכן בחישוב הכספי הסופי המושתת על נכות זו (44%) תקוזז הרשלנות התורמת של התובעת.

ד.
כאב וסבל


1)
החישוב נעשה על בסיס אחוז נכות משוקלל של 44% ולפי 56 ימי אשפוז, בגין
שלושת האשפוזים.

סכום הכאב והסבל לפי הפלמ"ד מוכפל ב-2.5 מביא לפיצוי כספי בגין ראש נזק
זה בסך -.153,019 שקל.


2)
התובעת צרפה קבלה של המוסד השיקומי "שלוה" בו שהתה לצורך התאוששות.
אמנם אין בידה ראיה על הפנייה לאותו מוסד, אך לדבריה בחרה במוסד זה כמקום שהסכים לקבלה לאחר פציעתה, ואין בגילה ובמצבה הרפואי לבוא אליה בטענות בנדון.
ולפיכך, זכאית היא להחזר ההוצאה בגין השהייה במוסד בסך -.13.160 שקל.
(ראה חשבונית המוסד מס 726 כמוצג 10 לתיק מוצגי התובעת).

3)
התובעת הציגה קבלות ע"ס 5,861 שקל המשקפות את השקעותיה בבית לצורך התאמתו למצבה ההחדש, היינו לפציעתה ולכסא הגלגלים אליו היא מרותקת בעקבות התאונה היא זכאית להחזר הוצאות אלו.

4)
באופן גלובלי, אני מאשר לתובעת בגין הוצאות רפואיות
לעבר (כולל שכר טרחת המומחה) ולעתיד, סך כולל של 8,000 שקל.

5)
כן מאשר אני לתובעת הוצאות ניידות לעבר ולעתיד, סך 5,000 שקל.





עזרת צד ג':

עפ"י אישורי המל"ל אכן הפכה התובעת לתלותית בצד ג' הן באשר להכנת אוכל, הן באשר לרחצה והן באשר לתנועה שלה בתוך הבית ומחוצה לו.
אני מעריך כי התובעת נזקקה בעבר לעזרה בת 10 שעות שבועיות לפחות, וזאת מעבר לעזרה שקבלה מהמל"ל. היינו, מדובר ב- -.1,400 שקל לחודש ובסה"כ לעבר, 55 חודשים.
בשקלים, מדובר ב--.77,000 שקל.
על אותו בסיס, על-פי צפי חיים לעתיד לבוא, בשים-לב לגילה הנוכחי (83), לעוד 6 שנים לפחות, הרי שהיא זכאית לפיצוי בגין נושא זה בסך -.94,776 שקל.

סכום חלקי:
כאב וסבל
-.153,019
החזר הוצאה מוסד "שלוה"
-.13,160
החזר השקעות בבית
-.5,861
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
-.8,000
הוצאות ניידות לעבר ולעתיד
-.5,000
עזר צד ג'
-.149,771



סה"כ:
-.334,811 שקל.

מסכום זה יש לנקות את האשם התורם של התובעת. כפי שציינתי לעיל טענה התובעת כי ישבה במלוא גופה על הכסא, אך מנגד העידה כי ביקשה לשרוך נעליה. התובעת לא הציגה כל עדות של מומחה העשוי להסביר הכיצד התקפלו רגלי הכסא כאשר היא ישובה עליו במלוא גופה. אין טענה ובודאי שאין ראיה כי הכסא נוצר מחומרים פגומים או שסבל מ"עייפות החומר".
ככל ששקלתי את הנסבות, כן הגעתי למסקנה כי
הנפילה של התובעת מהכסא, בין אם הוא קרס לגמרי ובין אם לאו, נגרמה כיוון שהתובעת לא ישבה במלוא גופה על הכסא אלא להיפך, היא ישבה קרוב לקצה המושב כדי להתכפוף לצורך שריכת שרוכי נעליה.
פשיטא, שמי שיושב כשגבו צמוד למסעד והוא כבד גוף, לא יוכל להגיע אל שרוכי הנעליים ולשרוך אותם.
מכאן, מתבקשת, כאמור, המסקנה כי ישיבת התובעת על הכסא, לא היתה כתאורה אלא כמפורט על-ידי לעיל.
בנסבות אלו, אני מייחס לתובעת אשם תורם לנפילתה בשעור 20%. ולפיכך, הפיצוי המגיע לתובעת מהנתבעים, ביחד ולחוד, יעמוד על סך -.267,848 שקל.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 23.11.04 (יום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל).
כן ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, ולבסוף ישלמו הנתבעים לתובעת (ביחד ולחוד), שכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל (צמוד).

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ח (3 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

_________________

הרן פינשטין
, שופט


003999/04א
133 טובה.







א בית משפט שלום 3999/04 ורדה חנן נ' מלון "צל הרים", כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (פורסם ב-ֽ 03/01/2008)