פסקי דין על עו"ד גבריאל כתרי | פסקי דין על עו"ד גדעון סער

5188/97 בשפ     09/09/1997




בשפ 5188/97 עו"ד גבריאל כתרי נ' עו"ד גדעון סער






בבית המשפט העליון בירושלים
בש"פ ‎5188/97
בפני
: כבוד השופט י. קדמי
העורר: בנדל סרגיי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום ‎3.8.97 בב"ש ‎1397/97
שניתנה על ידי כבוד השופטת ע. צ'רניאק
תאריך הישיבה: א' באלול תשנ"ז (‎3.9.97)

בשם העורר: עו"ד גבריאל כתרי
בשם המשיבה: עו"ד גדעון סער
החלטה

‎1. נגד העורר ושני נאשמים נוספים הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ.ח. ‎3071/97), בו מיוחסת להם האחריות לגרימת מותו של יבגני אקולוג ז"ל (להלן: המנוח), כדלקמן: לעורר ולנאשם נוסף, רפי לוייב (להלן: לוייב), מיוחסת עבירה של הריגה; ואילו לנאשם השלישי, איליה מונסזון (להלן: איליה), מיוחסת עבירה של רצח.
ואלה, בקליפת אגוז, העובדות העומדות בבסיס אישומם של השלושה: בין איליה לבין המנוח ושניים מחבריו - שהזמינו אצל המנוח אופנוע גנוב - התפתח סכסוך כספי; ובליל האירוע יצאו איליה, שני חבריו, העורר והנאשם לוייב למפגש עם המנוח, השקוהו משקה חריף, פיתוהו לבוא עמם לבית קברות ושם - לאחר ששני חבריו של איליה ועמם לוייב התרחקו מהמקום לפי בקשתו של איליה - דקר איליה את הקרבן למוות כאשר העורר נמצא לצידו. 60221

‎2. עם הגשת כתב האישום, נתבקשה החזקת שלושת הנאשמים במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט הורה על מעצרם של העורר ואיליה עד תום ההליכים; ואילו לוייב - שוחרר בערובה, ככל הנראה, בהתחשב בכך שלא היה נוכח בעת שאיליה דקר במנוח.

העורר לא השלים עם החלטת המעצר ומכאן הערר שבפני
.

‎3. טענתו המרכזית של ב"כ העורר היא, כי אין בחומר החקירה "ראיה לכאורה" להוכחת העבירה המיוחסת למרשו בכתב האישום; ולחילופין - כי שגה בית המשפט המחוזי בכך, שלא קיבל את ההצעה להורות על "חלופת מעצר", לפיה יימצא העורר ב"מעצר בית" בבית אמו.

‎4.א. את הטענה בדבר העדר "ראיה לכאורה" כאמור ממקד ב"כ העורר בכך, שאין בחומר החקירה כדי להוכיח - במידה הדרושה - שמרשו ידע, או חשד, שאיליה הביא עמו סכין ושהוא מתכוון להמית את המנוח.

ב. חומר החקירה אינו תומך בעמדתו של ב"כ העורר. כפי שפירט ב"כ המשיבה - הן בטיעון בערכאה הראשונה והן בתשובתו לערר - יש בחומר החקירה כדי להוכיח שהעורר ידע על כך, שאיליה נטל עמו סכין למפגש והיה ער לכוונתו לפגוע במנוח; ובכך די להקמת "סיכוי סביר" להרשעת העורר בעבירת ההריגה המיוחסת לו בכתב האישום.
הדגש בהקשר זה הוא על תמליל דברים שהוקלטו מפיו של איליה במהלך החקירה, ממנו ניתן ללמוד: ראשית - כי העורר ידע בבירור שתכלית היציאה למפגש עם המנוח היא לדקור אותו וללמדו לקח, בתגובה לדברי איום שהשמיע במסגרת הסכסוך הכספי שנתגלע בינו לבין איליה וחבריו; ושנית - שהעורר נילווה אל איליה, כדי לחזק את ידיו ולסייע לו אם יהיה צורך בכך. דבריו של איליה בתמליל האמור, עולים בקנה אחד: עם המסקנה המתחייבת מהתנהגותו של העורר עובר לרצח, עם נוכחותו לצידו של איליה בשעה שהמנוח נדקר ועם התנהגותו לאחר מעשה, כאשר היה לצידו של איליה שעה שהטמין את הסכין.

ג. אין לשכוח, כי לעורר מיוחסת עבירת הריגה ולא עבירת רצח כמיוחס לאיליה; ודי על כן בהוכחת מודעות מצידו לכך, שהוא נותן ידו לדקירת המנוח, כדי להקים "ראיה לכאורה" להוכחתה של עבירה זו, ברמה הדרושה להחזקה במעצר עד תום ההליכים.

‎5. מסוכנותו של העורר לבטחון הציבור, מתחייבת מאופיה של מעורבותו בהמתת המנוח; ולא באה בפני
בית המשפט המחוזי ראיה המעמידה בספק, לפחות, מסוכנות זו. העורר לא היסס לשתף עצמו במבצע דקירתו של המנוח לצידו של איליה; ובכך נתן ביטוי למסוכנותו האמורה.

בדין, איפוא, דחתה השופטת הנכבדה בבית המשפט המחוזי את ההצעה להורות על חלופת מעצר בעניינו של העורר.

‎6. לאור האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הערר על שני חלקיו. העורר יוכל, כמובן, לחזור ולהעלות את ענין חלופת המעצר, אם פרשת התביעה תציג מעורבות בעלת אופי שונה מזה העולה מחומר החקירה בשלב הנוכחי.
ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ז (‎9.9.97).








בשפ בית המשפט העליון 5188/97 עו"ד גבריאל כתרי נ' עו"ד גדעון סער (פורסם ב-ֽ 09/09/1997)