פסקי דין על ליאת רבן | פסקי דין על שלומי שלו | פסקי דין על יומטוביאן יוסף | פסקי דין על הוועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ | פסקי דין על חורש יניב ומיכל |

5/07 ערר     20/05/2008




ערר 5/07 ליאת רבן, שלומי שלו, יומטוביאן יוסף נ' הוועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ, חורש יניב ומיכל






ערר מס' 005/07

הרכב ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מיכל גלקין - גולן


העמותה לקידום התכנון: אדר' מר שמואל חכים

נציגת מתכנן המחוז: הגב' סמדר אהרון נוחם

נציג ציבור: מר ניסן קרופסקי



העורר/ים: ליאת רבן
, שלומי שלו
, יומטוביאן יוסף

- נגד -
המשיב/ים: 1. הוועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ

ע"י ב"כ גיא זוהר
, עו"ד מיטל יצחק

2. חורש יניב ומיכל

החלטה

החלטה זו התעכבה בשל תקלה טכנית ועם הצדדים הסליחה.
עניינו של הערר בהחלטת הוועדה המקומית ראשון לציון (להלן – "הוועדה המקומית") לאשר שימוש חורג לגן ילדים ל – 36 ילדים במחצית דו משפחתי המיועד למגורים בתנאים, במקרקעין הידועים כחלקה 10 מגרש 15 בגוש 5099, שכתובתם רח' שלדון 8 בראשון לציון. ההחלטה ניתנה בישיבת הוועדה המקומית מיום 3/11/06. השימוש החורג הותנה בין היתר "בהתחייבות על הסעת הילדים בהסעות מאורגנות או פתרון אחר באישור מהנדס תנועה על מנת למנוע כניסת כלי רכב לרחוב".

טענות העוררים:

1. נפל פגם בפרסום הבקשה, שפורסמה בדיעבד לאחר תחילת השימוש החורג. תחילה הופעל הגן במקרקעין לצד מגורי המבקשים (המשיבים 2 בערר) ולאחר מכן הפסיקו המבקשים מגוריהם במקום. הבקשה לשימוש בקומת הקרקע וקומה א' בעוד שבפועל נעשה שימוש בכל הבית.
2. בהפעלת הגן טמון סיכון בטיחותי ופגיעה באיכות החיים. מדובר ברחוב צר ללא מוצא בסופו קיימת סובה. העוררים סובלים מחסימת הכניסה לביתם ולחניותיהם בנוסף לרעש לכלוך ופגיעה באיכות החיים ובערך נכסיהם. הרכבים הנכנסים נאלצים לתמרן קדימה ואחורה ואף לצאת מהרחוב בנסיעה לאחור, דבר המסכן את ילדי הגן והשכנים כאחד.

3. מדובר בבקשה לשינוי אזור מגורים לאזור מסחרי ללא תשתית מתאימה, באופן המהווה סטיה ניכרת מתכנית.

תשובת המשיבים 2

1. הערר הוגש ביום 4.1.07 בעוד ביום 6.12.06 הוצא היתר לגן בהתאם להחלטת הוועדה המקומית. משכך ובהתחשב בעובדה כי ההחלטה נתקבלה בישיבת הוועדה מיום 19.11.06 אחרו העוררים את מניין 30 הימים הקבוע בסעיף 152 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן – "החוק").

2. בהתאם להחלטת הוועדה המקומית הציעו המשיבים למהנדסת העיר פתרון תנועתי של שימוש בחניות הדרך המשולבת הסמוכה לביתם ונענו כי ניתן להשתמש באותן חניות לצורך הורדת והעלאת הילדים ללא חניית עובדים.

3. הטענות בדבר בעיות תנועתיות בהם עילת הגן הינן מצג שווא, וניסיונות מצידם "לביים" בעיות כאלה תוך הזמנת מחלקת הפיקוח לא צלחו.

4. העוררים אינם נקיי כפיים שכן ילדי חלק מהם ביקרו בעבר בגן ונהנו משרותיו.

עמדת הוועדה המקומית

1. הערר הוגש באיחור.

2. אישור הבקשה משקף מדיניות תכנונית ראויה והוא בבחינת הכרח בל יגונה נוכח הצורך בהקמת מסגרות חינוך לפעוטות, צורך שאינו מתמלא על ידי מערכת החינוך הממלכתי. מדובר בשירות קהילתי חשוב, החייב להימצא בקרבה לסביבת מגורים.

3. בניגוד לנטען על ידי העוררים בוצעו פרסומים כדין. לראיה צרפה הוועדה המקומית תצלום הפרסום סמוך לנכס ובחזית הנכס וכן העתקי פרסומים בעיתונות.

4. העובדה כי הוקדם שימוש לבקשה, נשקל על ידי הוועדה המקומית, אשר סברה כי אין בו כדי להצדיק דחיית הבקשה לאור העובדה כי הוגש כנגד המשיבים כתב אישום ונוהלו הליכים משפטיים כדין.

5. מדובר בהחלטה מאוזנת המגבילה את תקופת השימוש החורג ל- 3 שנים ובמהלכה תוכל הוועדה המקומית לבחון את סבירותה. טענות העוררים בדבר פגיעה בערך נכסיהם ומטרד הינן טענות כלליות שניתן להגדירן כ- "nimby" אל מול צורך קונקרטי בגני ילדים לפעוטות.

6. לעניין התנועתי – תנאי למתן ההיתר הינו הצבתו של שומר שמופקד על שמירת הסדר ומניעת חסימת דרכי הגישה. הטענה נטענה בעלמא, בעוד הוועדה המקומית נועצה ביועץ תחבורה אשר בכפוף לתנאי האמור מצא כי אין מניעה להיענות לה.

* * *

וועדת הערר דנה בערר, בחנה הבקשה וכן תמונות שהוגשו לה. במסגרת הדיון נטען כי "הסדרן" מטעם המשיבים פעל רק במשך חודש אחד ואילו המשיבים עצמם דואגים להכוונת ההורים רק בימי שישי. העורר 1, בעלי הבית הצמוד (ה"דו משפחתי"), טען להפרעה אקוסטית ולעובדה כי החצר מופרדת ברשת, וליחסים לא תקינים עם הורי הילדים.
המשיבים הבהירו כי משנוכחו כי אין צורך בסדרן, לאחר תקופה של חודשיים וחצי שחררו אותו. וכי השכנים הם אלה המנסים לגרום לבעיות תנועתיות. כן הבהירו כי קיים שער חדש לגן לכיוון רחוב שמעון פרס מאחורי המקרקעין, דבר המאפשר להורים רבים להגיע עם עגלה בשביל.
וועדת הערר ערכה סיור במקום ומצאה כי מדובר במבנה המצוי ברחוב ללא מוצא בקצה הגובל בסובה, כל המבנה משמש גן ל- 35 ילדים. קיים פתח בין חצר הגן לרחוב שמעון פרס. בשעת הביקור, שתי מכוניות שבאו למקום חסמו היציאה.

שימוש חורג לגני ילדים

קצרה היריעה מהכיל את מכלול ההלכות הקובעות כי גני ילדים ובמיוחד פעוטונים וצהרונים הינם צורך ציבורי ראשון במעלה, אשר מקים עליו מתנגדים אשר אינם מסכימים למיקומו בחצרם האחורית (nimby).
כך, למשל, בעניין עת"מ 14/98 אוסקר נ' נגד הוועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ
ואח', קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק לעניין איזון האינטרסים השונים:

"תפעול פעוטונים הינו שירות קהילתי חשוב, החייב מטבע ברייתו להימצא בקרבה לסביבות מגורים, העותרים לא הראו מדוע המיקום הספציפי שנדחה מתאים פחות מאזורי מגורים אחרים...".

עוד מביא כב' השופט מודריק מדבריו של כב' הנשיא וינוגרד בת"א 1965/94 (ת"א מלון גני שלמה המלך רע"מ נגד עיריית נתניה) דברים היפים אף לענייננו:

"כולם מסכימים שיש צורך לציבור במתקני שעשועים או בתי ספר או בגני ילדים. גם המבקשים מסכימים לכך, אך למה שהם יהיו דווקא ליד בתיהם של המבקשים? בוודאי מוטב שיהיו ליד בתיהם של אחרים.
כולם מסכימים שקשישים, חולי נפש, מפגרים - ראויים לדיור מוגן או למוסד שיטפל בהם. הרי לכל אחד יש במשפחתו קשיש ויכול ח"ו להיות חולה נפש או מפגר או נזקק אחר. אבל למה שבית זה יוקם דווקא במגרש שליד ביתו או מולו? מוטב שיקימו אותו ליד בתיהם של אחרים ושאני אוכל להביא את אבי הקשיש לבית אבות זה או למוסד זה כשהוא מרוחק מביתי.
כמובן שגם לאחרים - שלמגרש הסמוך שלהם אנו שולחים את היזמים לבניית בית האבות וכו' - יש מה לומר. הם יעדיפו שבית האבות, המוסד הדיור המוגן יוקמו דווקא ליד הבית שלנו והרחק מהבית שלהם. וכן הדבר לגבי בתי ספר וגנים ומוסדות ממוסדות שונים".

כך גם בעניין עת"מ 1155/00 משולם צעירי נ' וועדת ערר ואח', קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק:
"מנגד, בשכונת מגורים, במיוחד שכונה שחתך הגילים של יושביה צעיר, עשוי להתהוות צורך של ממש לקיים פעוטון באחד הבתים (לפעמים יותר מאחד). כל כך מפני שתחום הגילים הצריך לשירותי פעוטון אינו נתון לאחריות גורמי החינוך הממלכתיים או המוניציפליים. לכן, לא יימצאו מבנים יעודיים לפעוטונים ויש הכרח לשכנם - על דרך היתר לשימוש חורג - בבתים פרטיים. צורך הרבים הוא וצורך הפרט נדחה מפניו עד גבול מסויים.
מדברים שאמרתי עד הנה יוצא ששיכונו של פעוטון בבניין מגורים פרטי הוא הכרח לא יגונה, אך ברור שבכל מקום שבו ימצא פעוטון כזה את משכנו, שם תהיה הפרעה סביבתית מסויימת. לכן, טענתו של צעירי היא מן הסוג המכונה בלעזnimby (not in my back yard), ובשפת עבר אולי לבא"ש' (לא בחצר האחורית שלי). טענה כזאת, בדרך כלל לא תצלח (ראה למשל: בג"צ 458/98 עיריית ב"ש נ' ממשלת ישראל)".

ועוד כהנה וכהנה.

נוכח האמור, איננו סבורים כי בסוגיה העקרונית של הפעלת גן ילדים כשלעצמה יש משום הפרעה של ממש לא כל שכן סטייה ניכרת, ומכל מקום בניגוד לטענת העוררים גן ילדים הינו מוסד חינוך ולא שטח מסחרי.

במקרה דנן מצאנו כי מחוץ לסוגיה התחבורתית שתטופל להלן, ובכפוף להתאמות מסויימות לא קיימת כתוצאה מפעילות הגן הפרעה מיוחדת. מבחינה אקוסטית, אנו סבורים כי ראוי להקים קיר אקוסטי ואסטטי, בגימור טיח וצבע בגובה של 1.80 מ' סביב חצר הגן.
יחד עם זאת, במקרה דנן, התרשמנו ממצוקה תחבורתית אמיתית ברחוב שלדון בו מצוי הגן. מצוקה זו עלולה לעלות במחיר יקר של פגיעה בנפש. הואיל ובחצר הגן נפתח פתח לכיוון רחוב שמעון פרס, שהינו רחוב רחב, פתח המשמש לדברי המשיבים רבים מההורים המביאים את ילדיהם למקום, אנו רואים לנכון להשיב הדיון בעניין לוועדה המקומית, על מנת לדון אם ניתן בטיחותית ותחבורתית לעשות בפתח זה שימוש בלעדי, לצורך הפעלת הגן. לדיון יוזמנו העוררים והמשיבים, והוא ייערך עד ליום 1.7.08.

במידה וניתן לעשות זאת, תקבע הוועדה המקומית התנאים הדרושים בפועל לסגירת הפתח הקיים כלפי רחוב שלדון למעבר הורים ותורה על פרטי הקיר האקוסטי כקבוע בהחלטתנו.

החלטת הוועדה המקומית תומצא לוועדת הערר עד יום 15.7.08

ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי הוועדה.

(__________) (_____________)
ניתנה בתאריך 20/05/2008 סמדר בטש הורוביץ מיכל גלקין גולן, עו"ד
מזכירת ועדת הערר יו"ר ועדת הערר
(***) ניתן לקבל את החלטות ועדות ערר ללא תמורה באתר האינטרנט של משרד הפנים

5
ערר מס' 005/07









ערר ועדת ערר לתכנון ובניה 5/07 ליאת רבן, שלומי שלו, יומטוביאן יוסף נ' הוועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ, חורש יניב ומיכל (פורסם ב-ֽ 20/05/2008)