פסקי דין על בנק ירושלים בע"מ | פסקי דין על מזייד סלים הזימה מוסטפא

11200/07 עא     15/01/2008




עא 11200/07 בנק ירושלים בע"מ נ' מזייד סלים הזימה מוסטפא




בעניין:


בתי המשפט

1


בבית המשפט המחוזי בירושלים
ע"א 11200/07


לפני:
כבוד השופט אהרן פרקש


15/01/2008




בעניין:
בנק ירושלים בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
ר' שבירו ואח'

המערער


נ
ג
ד



מזייד סלים הזימה מוסטפא



ע"י ב"כ עו"ד
א. גאנם ואח'

המשיב


ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, הרשם עבאס עאסי, מיום 21.6.07, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 9- 06- 22769- 03.


פסק דין

לפניי ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, במסגרתה התקבלה בקשת החייב – המשיב (להלן: "המשיב"), לסגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי המערער.

רקע עובדתי

1.
בשנת 1984 נחתם בין המשיב לבין בני הזוג חשאן הסכם מכר לפיו התחייב המשיב למכור לבני הזוג חשאן את דירתו (להלן: "הנכס"). לצורך התשלום עבור הנכס, נטלו בני הזוג חשאן הלוואה מהבנק – המערער (להלן: "המערער"). להבטחת פירעון ההלוואה משכנו בני הזוג חשאן את זכויותיהם על פי הסכם המכר לטובת המערער. בהתאם להסכם ההלוואה העביר המערער את סכום ההלוואה במישרין למשיב. על פי דרישת המערער, חתם המשיב על התחייבות נפרדת ועצמאית כלפי המערער (להלן: "כתב ההתחייבות"). ימים ספורים לאחר החתימה על הסכם המכר, נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת המערער בהתאם לכתב ההתחייבות. בשנת 1991 נרשם לטובת המערער משכון על זכויות בני הזוג חשאן בנכס ברשם המשכונות.
2.
המשיב המשיך לתפוס חזקה בנכס בטענה, כי הסכם המכר בינו לבין בני הזוג חשאן בוטל. במקביל, בני הזוג חשאן לא עמדו בהחזר ההלוואה שנטלו מהמערער, ובשנת 1998 פתח המערער תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, למימוש המשכון שנרשם לטובתו.

3.
בעקבות הליכי פינוי שהחל המערער לנקוט נגד המשיב, אשר, כאמור, המשיך להחזיק בנכס, הגיש המשיב תובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המערער ונגד בני הזוג חשאן, בה עתר למתן צו הצהרתי כי הוא הבעלים של הנכס וכי למערער ולבני הזוג חשאן אין זכויות כלשהן בנכס. כן עתר המשיב להצהיר, כי הסכם המכר שנכרת בינו לבין בני הזוג חשאן בטל, וכי שטר המשכון שנעשה לטובת המערער אינו בתוקף (ה"פ 408/99).
גם המערער הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בה עתר להורות על רישום משכנתא לטובתו על זכויות המשיב בנכס (ה"פ 70/01).

4.
הדיון בשתי התובענות אוחד, וביום 8.4.2002 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא, כב' השופט י' יעקבי-שווילי) בתובענות שאוחדו (להלן: "

פסק דין
"). בחלק האופרטיבי של פסק הדין (סעיף 11) נקבע כך:

"11. העולה מכל האמור שראוי לפסוק כדלקמן:
א)

מוסטפא מזייד... (להלן "מוסטפא"), הוא הבעלים של...
(להלן: "הנכס"), ולמשיבים 1-2 בה"פ 408/99 (בני הזוג חשאן) אין זכויות בנכס. העתירה להצהיר שלבנק אין כל זכויות בנכס נדחית.
ב)

הסכם המכר שנעשה ביום 13.11.84, בין מוסטפא לבין המשיבים 1-2 בה"פ 408/99, בטל במה שנוגע ליחסים שבין הצדדים האמורים. אין בהצהרה זו כדי לפגוע בזכויות הבנק מכוח שטר המשכון, שנעשה בין הבנק לבני הזוג חשאן ביום 18.12.91, וזאת לגבי הזכויות החוזיות שיש לבני הזוג חשאן מכוח הסכם המכר הנ"ל.

ג)

העתירה של מוסטפא בדבר בטלותו של שטר המשכון מיום 18.12.91 נדחית, תוך הבהרה שהמשכון אינו חל על הנכס גופו, אלא רק על הזכויות החוזיות שיש לבני הזוג חשאן בנוגע לנכס מכוח חוזה המכר. הליכי הפינוי מהנכס שנוקט הבנק כנגד מוסטפא מכוח המשכון ייפסקו.

ד)

טענת התיישנות שהעלה מוסטפא כלפי הבנק נדחית.

ה)

תירשם בלשכת רישום המקרקעין משכנתא לטובת הבנק על הנכס, להבטחת ההלואה שניתנה ע"י הבנק לבני הזוג חשאן. הבנק רשאי לגבות את יתרת החוב המופיע בתיק ההוצל"פ בחיפה שמספרו 3-98-39512-02, בניכוי החלק מההלואה שכבר נפרע...".

5.
ביום 22.12.05 הגיש המערער בקשה למתן פסיקתא (בש"א 17865/05), אשר נדחתה בהחלטה מיום 27.12.05.
ביום 5.3.06 הגיש המערער לבית המשפט בקשה למתן הוראות בנוגע לביצוע פסק הדין, וביקש ליתן צו המורה לרשם המקרקעין לרשום משכנתא על זכויות המשיב בנכס (בש"א 3699/06). בהחלטה מיום 14.3.06 ניתן צו כמבוקש בהעדר תגובה מטעם המשיב (להלן: "הצו"). בקשה שהגיש המשיב לביטול החלטה זו – נדחתה ביום 3.8.06. בהחלטה זו הובהר, כי אין בצו שניתן משום שינוי פסק הדין וכל שאיפשר הצו הוא רישום המשכנתא כפי שהורה פסק הדין, ויתר הקביעות בפסק הדין עומדות בעינן (בש"א 6292/06).

6.
ביום 24.4.06 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין משכנתא בדרגה ראשונה בסך 382,212 ₪ על הבעלות של המשיב בנכס, בהתאם לצו שניתן. בנסח הרישום של הנכס מופיע תחת רישום המשכנתא: "הערות: עפ"י צו מבימ"ש מחוזי בחיפה בתיק הפ 408/99 בשא 3699/06 מיום 14.3.06".

7.
ביום 4.10.06 פתח המערער את תיק ההוצאה לפועל נשוא הערעור לשם מימוש המשכנתא שנרשמה על הבעלות של המשיב בנכס על פי הצו.

8.
בעקבות הליכי פינוי בהם החל המערער לנקוט נגד המשיב, הגיש המשיב לראש ההוצאה לפועל בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. נימוקיו העיקריים של המשיב היו, כי הליכי מימוש המשכנתא עומדים בניגוד לפסק הדין, אשר מתיישב עם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין שטיינמץ (רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק "משכן" – בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נו(5) 593 (2002), להלן: "הלכת שטיינמץ"); וכי החלטות בית המשפט מיום 14.3.06 ומיום 3.8.06 לא שינו מפסק הדין. המערער התנגד לבקשה בנימוק, כי שטר המשכנתא נרשם כדין בפנקסי המקרקעין בהתאם לפסק הדין ולצו שניתן על פיו, ומשנרשם דינו כדין

פסק דין
ועל כן על ראש ההוצאה לפועל לבצעו ככתבו וכלשונו ולא להרהר אחר תוקפו.

החלטת ראש ההוצאה לפועל נשוא הערעור
9.
בהחלטתו מיום 21.6.07, לאחר שקיים דיון בבקשה ביום 14.5.07, קבע ראש ההוצאה לפועל, כי הכרעה בבקשת המשיב לסגירת תיק ההוצאה לפועל טעונה פירוש פסק הדין, אך בחר שלא לפנות בשאלת הבהרה לבית המשפט המחוזי בחיפה. על פי פרשנות תכליתית של סעיף 11(ה) לפסק הדין, אשר קבע, כי תירשם משכנתא על הנכס לטובת המערער להבטחת ההלוואה שניתנה על ידו לבני הזוג חשאן, הגיע ראש ההוצאה לפועל למסקנה, כי המערער אינו יכול לממש את הנכס במישרין בהליכי הוצאה לפועל ולפנות את המשיב מכוח המשכנתא שנרשמה מכוח פסק הדין (סעיף 21 להחלטה). ראש ההוצאה לפועל ביסס את מסקנתו על הלכת שטיינמץ וקבע, כי המשכנתא נועדה לאפשר למערער להיפרע מהמשיב רק לאחר שימצה את זכויותיו על ידי נקיטה בשלבים שעליו לנקוט כפי שפורטו בהלכת שטיינמץ. הודגש, כי על אף שהמשכנתא אינה מאפשרת למערער לרדת במישרין לנכס המשיב, היא עדיין בעלת משמעות רבה למערער, שכן היא יוצרת לו בטוחה בדרגה ראשונה שממנה יוכל להיפרע, בדין קדימה ולפני נושים אחרים, לאחר שיממש זכויותיו בהתאם להלכת שטיינמץ.

על יסוד נימוקים אלו, קיבל ראש ההוצאה את בקשת המשיבה והורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי.

עיקר טענות הצדדים בערעור
10.
המערער טוען, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל איינה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, ובכך חרג ראש ההוצאה לפועל מסמכותו. לשיטתו, משנרשמה המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין כדין, ובהתאם לפסק הדין והצו, דינה כ

פסק דין
של בית משפט, ועל ראש ההוצאה לפועל לממשה כלשונה, ואין לו סמכות לבחון את המשכנתא או להרהר אחר הוראות פסק הדין שיצא מלפני בית המשפט המחוזי בחיפה. עוד נטען, כי ראש ההוצאה לפועל קבע, תוך חריגה מסמכות, הגבלות שלא בא זכרן בפסק הדין, שכן קבע כי כוונת פסק הדין היתה שהמשכנתא תירשם, אך לא ניתן יהיה להגישה לביצוע ולפיכך הורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

המערער מוסיף וטוען, כי הנמקתו של ראש ההוצאה לפועל שגויה, ומקורה בהבנה מוטעית של הלכת שטיינמץ. המערער טוען כי פעל בהתאם להלכת שטיינמץ בהגישו תובענה נגד המשיב בה עתר לאכוף את כתב ההתחייבות עליו חתם, אשר יוצר יריבות אישית בין המערער לבין המשיב (ה"פ 70/01). תובענה זו אוחדה עם התביעה שהגיש המשיב ופסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע בשתי התובענות במאוחד. בפסק הדין התקבלה בקשת הבנק לאכוף את כתב ההתחייבות באמצעות ההוראה בסעיף 11(ה) בפסק הדין לרישום המשכנתא לטובת הבנק. כאמור, משנרשמה המשכנתא על פי פסק הדין והצו, דינה כדין כל משכנתא רשומה.

11.
המשיב תומך בהחלטת ראש ההוצאה לפועל וטוען, כי
פסק הדין חסם במפורש את פינויו מהנכס, ואף הורה להפסיק את הליכי הפינוי שהחלו בהם במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו בחיפה. לפיכך, נקיטת הליכי הוצאה לפועל לפינויו במסגרת תיק ההוצאה לפועל כאן, הינה שינוי מהותי של פסק הדין. עוד נטען, כי סכום ההלוואה שניתן על ידי המערער לבני הזוג חשאן הינו 11,900 ₪ בלבד
(11,900,000 שקל ישן), ולא 382,212 ₪ כפי שנרשם בעת רישום המשכנתא, וכי המערער רשם את המשכנתא בהתבסס על שטר משכנתא שנחזה להיות חתום על ידי המשיב, וכשתעודת הזהות המצויינת בשטר אינה של המשיב. פגמים אלו, לשיטת המשיב, הופכים את שטר המשכנתא לבטל מעיקרו, וכבר מטעם זה היה מקום לקבלת הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל.

12.
בתגובה לתשובת המשיב הדגיש המערער, כי המשכנתא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין מכוח פסק הדין והצו, ולכן איננה טעונה חתימת המשיב. עוד השיב, כי ביטול הליכי הפינוי על פי פסק הדין מתייחס להליכי פינוי שננקטו מכוח המשכון בלבד ולא לאכיפת כתב ההתחייבות, אליה התייחס סעיף 11(ה) לפסק הדין. כן הודגש, כי בית המשפט דחה את תביעתו של המשיב להצהיר כי זכויותיו בנכס נקיות מכל זכות של המערער, וקיבל את תביעת המערער לאכיפת רישום משכנתא על זכויותיו של המשיב בנכס. אשר לסכום המשכנתא שנרשמה, הפנה המערער לסעיף 11(ה) לפסק הדין, אשר קבע כי המערער רשאי לגבות את יתרת החוב המופיע בתיק ההוצאה לפועל בחיפה, בניכוי הסכומים שכבר נפרעו.

דיון והכרעה
13.
ב"כ הצדדים הודיעו על הסכמתם למתן

פסק דין
על יסוד כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו מבלי לקיים דיון בעל פה, וכך אעשה.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים אני סבור, כי ערעור זה בדין יסודו. ואנמק.

14.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע בתביעותיהם ההדדיות של הצדדים כפי שפורטו בסעיף 1 לפסק הדין: המשיב עתר לקבלת סעדים נגד בני הזוג חשאן (להצהיר כי הוא הבעלים של הנכס; כי לבני הזוג חשאן אין זכויות כלשהן בנכס; וכי העסקה בינו לבינם בטלה), וכן עתר לקבלת סעדים נגד המערער (להצהיר כי שטר המשכון שנעשה לטובת המערער אינו בתוקף וכי למערער אין זכויות כלשהן בנכס; ולקבוע כי זכויות המערער בנכס, אם היו, התיישנו). המערער עתר להורות על רישום משכנתא לזכותו על בעלותו של המשיב בנכס, היינו לאכוף את כתב ההתחייבות עליו חתם המשיב לטובת המערער (ראה סעיף 5 לפסק הדין).

15.
הכרעתו של בית המשפט סוכמה בסעיפים 10-11 לפסק הדין.
בסעיף 10 לפסק הדין קבע בית המשפט, כי משלא התגוננו בני הזוג חשאן כלפי תביעת המשיב נגדם, יש לקבל את עתירותיו של המשיב כלפיהם "כל עוד אין בקבלתן כדי לפגוע בבנק ובזכויותיו". עוד קבע, כי "במה שנוגע לבנק, ראוי לדחות את התובענה בה"פ 408/99 (תביעת המשיב – א.פ.) ולקבל את התובענה בה"פ 70/01 (תביעת המערער – א.פ.)", וכיוון שהמערער גבה חלק מהחוב הנובע מההלוואה קבע כי: "תהיה כמובן זכותו של הבנק לגבות מכוח המשכנתא שתירשם לזכותו רק את יתרת החוב".
לשון אחר, תוצאת הכרעתו של בית המשפט היתה לקבל את תביעת המשיב כלפי בני הזוג חשאן בלבד, אך לדחות דחה את תביעתו כלפי המערער ולקבל את תביעת המערער.


ההצהרות שבסעיף 11 לפסק הדין מביאות לידי ביטוי את הכרעתו של בית המשפט. כך, למשל, הוצהר כי המשיב הוא הבעלים של הנכס וכי לבני הזוג חשאן אין זכויות בנכס ובאותה נשימה נקבע גם כי "העתירה להצהיר שלבנק אין כל זכויות בנכס נדחית" (סעיף 11 (א) לפסק הדין). עוד הוצהר, כי הסכם המכר בין המשיב לבין בני הזוג חשאן בטל "במה שנוגע ליחסים שבין הצדדים האמורים". אשר למערער הובהר, כי "אין בהצהרה זו כדי לפגוע בזכויות הבנק מכוח שטר המשכון... לגבי הזכויות החוזיות שיש לבני הזוג חשאן מכוח הסכם המכר הנ"ל" (סעיף 11(ב) לפסק הדין). כך גם הוצהר באופן מפורש, בסעיף 11(ג) לפסק הדין, כי "העתירה של מוסטפא בדבר בטלותו של שטר המשכון... נדחית".
סעיף 11(ה) לפסק הדין הביא לידי ביטוי את קבלת תביעתו של המערער כלפי המשיב בכך שקבע, כי תירשם לטובת המערער משכנתא על הנכס. מכוח הוראה זו, נתן בית המשפט את הצו לרישום המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין. נוסח הצו הוא: "ניתן צו כמבוקש בסעיף 7 א' ו-ב' לבקשה למתן הוראות מיום 5.3.06" (בש"א 3699/06, ה"פ 408/99 – נספחים ה'-ו' לתשובת המשיב).


נוסח סעיף 7 א' ו-ב' לבקשה הינו כדלקמן:

"... מתבקש כבוד בית המשפט ליתן צו המורה לרשם המקרקעין:
א.
לרשום משכנתא על זכויות המשיב מוסטפא מזייד במקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 19182, בהתאם להתחייבות לרישום משכנתא מיום 20.11.1984 אשר ניתנה ע"י המשיב והמופקדת בתיק הערת האזהרה – שטר 6021 מיום 20.11.84.
ע"פ שטר המשכנתא והתנאים הכלליים, המצורפים בזה, נספח ז'.
ב.
להורות כי המשכנתא האמורה, אשר באה בנעליה של הערת האזהרה מיום 18.11.94, תהיה עדיפה וקודמת לכל עיקול אשר הוטל על נכס המקרקעין לאחר 18.11.94".

במילים אחרות, המשכנתא נרשמה על זכויות המשיב בנכס, מכוח כתב ההתחייבות עליו חתם לטובת המערער. נוסח שטר המשכנתא צורף כחלק בלתי נפרד מהצו.
המשיב לא נקט בהליך ערעורי כלשהו נגד הצו. המשכנתא נרשמה על פי הצו ומכוחו (ראה תקנה 31 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל-1969), ונרשמה על כך הערה בנסח הרישום. לפיכך אין לקבל את טענת המשיב, כי המשכנתא נרשמה מכוח שטר המשכנתא שהוגש על ידי המערער, כשאינו חתום על ידי המשיב. המשכנתא נרשמה מכוח פסק הדין ומכוח הצו, ונרשמה כדין.

אין חולק, כי משנרשמה המשכנתא כדין היא משכנתא לכל דבר ועניין. דינה של משכנתא רשומה כדין

פסק דין
של בית משפט, יש לבצעה כמו

פסק דין
(סעיף 90 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), ועל ראש ההוצאה לפועל לממשה ככתבה וכלשונה, מבלי להרהר אחריה.

16.
בקשתו של המערער לפנות את המשיב מהנכס, נעשתה כחלק מהליכי מימוש המשכנתא. אין לקבל את הטענה, כי הליכי הפינוי עומדים בסתירה לפסק הדין או משנים את תוכנו. בית המשפט אמנם הורה בפסק הדין כי הליכי הפינוי מהנכס שנוקט המערער נגד המשיב ייפסקו, אך הוסיף והדגיש (סעיף 11(ג) לפסק הדין), כי רק הליכי הפינוי אשר ננקטים מכוח המשכון ייפסקו. בית המשפט לא הורה על הפסקת הליכי פינוי מכוח זכויות אחרות הנתונות למערער, כגון במסגרת הליכי מימוש המשכנתא. משנקט הבנק הליכי פינוי מכוח המשכנתא שנרשמה (וכאמור, זו נרשמה כדין ומכוח פסק הדין עצמו), לא ניתן לומר כי הם עומדים בסתירה לאמור בפסק הדין.

17.
אוסיף, כפי שציין ראש ההוצאה לפועל, כי קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין מתיישבות עם האמור בהלכת שטיינמץ, אף שזו ניתנה חודשים ספורים לאחר מתן פסק הדין. על פי הלכת שטיינמץ, אין הבנק, אשר לטובתו מושכנו הזכויות האובליגטוריות של הקונה כלפי המוכר, יכול לרדת במישרין לדירתו של המוכר במסגרת הליכי הוצאה לפועל, מכוח המשכון שהעניק לו הקונה, תוך פינויו של המוכר מן הדירה. גם כתב ההתחייבות עליו חתם המוכר לטובת הבנק, אין בכוחו ליצור משכנתא על נכסי המוכר, וגם מכוחו אין הבנק רשאי לרדת במישרין לדירת המוכר. לפני הבנק עומדות שתי אפשרויות, כאשר האפשרות הרלבנטית לענייננו היא הגשת תביעה נפרדת נגד המוכר, לבית המשפט המוסמך, מכוח כתב ההתחייבות עליו חתם לטובת הבנק, על בסיס כתב ההתחייבות שיוצר יריבות ישירה בין השניים.

כחוזה את הנולד, בפסק דינו צעד בית המשפט המחוזי בחיפה עקב בצד אגודל עם הלכת שטיינמץ. בית המשפט מנע מהמערער לרדת במישרין לנכס של המשיב מכוח המשכון בלבד, אך קיבל את תביעת המערער לאכוף את כתב ההתחייבות עליו חתם המשיב לטובת הבנק, ומכוחו הורה לרשום את המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין. בהוראה זו הפך בית המשפט את התחייבותו החוזית של המשיב כלפי המערער מכוח כתב ההתחייבות לזכות קניינית של המערער בדמות משכנתא. כאמור, משנרשמה המשכנתא כדין, זכאי היה המערער לנקוט הליכי פינוי נגד המשיב.

18.
בהחלטתו סקר ראש ההוצאה לפועל בצורה מפורטת ומנומקת את הלכת שטיינמץ ואת הנובע ממנה, אך טעותו היא בכך שקבע (בסעיף 21 להחלטה), כי "המשכנתא נועדה על מנת שהבנק יוכל להיפרע מהחייב לאחר שימצה את זכויותיו שפורטו לעיל ע"י נקיטה בשלבים שפורטו בפס"ד שטיינמץ ואשר הובאו לעיל", שכן, הבנק-המערער אכן נקט בשלבים אלו, עתר לבית המשפט בעתירה לסעד הצהרתי ועתירתו התקבלה.

19.
אשר לשיעור המשכנתא שנרשמה. על פי פסק הדין (סעיף 11(ה)), רשאי המערער לגבות את יתרת החוב המופיעה בתיק הוצאה לפועל בחיפה בניכוי החלק מההלוואה שכבר נפרע. בהעדר נתונים באשר לשיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל האמור, ובהעדר התייחסות של ראש ההוצאה לפועל לנקודה זו, לא אקבע מסמרות בדבר. אם בפי המשיב טענות באשר לשיעורה של המשכנתא שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין, פתוחה לפניו הדרך לפעול בדרך שתיראה לו לנכון.

התוצאה
20.
על יסוד הנימוקים שפורטו לעיל, הערעור מתקבל. החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 21.6.07 – מבוטלת, ותיק ההוצאה לפועל ייפתח מחדש.

21.
המשיב יישא בהוצאות המערער וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

22.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' בשבט תשס"ח (15 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.



אהרן פרקש
, שופט









עא בית משפט מחוזי 11200/07 בנק ירושלים בע"מ נ' מזייד סלים הזימה מוסטפא (פורסם ב-ֽ 15/01/2008)