פסקי דין על ירון כהן | פסקי דין על יוגב פהימה |

6710/06 בש     08/10/2006




בש 6710/06 מדינת ישראל נ' ירון כהן, יוגב פהימה




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
בש 006710/06


בפני
:

כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ





בעניין:
מדינת ישראל





המבקשת


נ
ג
ד


1. ירון כהן

2. יוגב פהימה




המשיבים

נוכחים:
ב"כ המשיבים עו"ד דמתי
המשיבים 1, 2
ב"כ משיב 1 עו"ד טל

החלטה



1.
נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ-6 ק"ג, שלא לצריכתם העצמית בלבד, וכן תקיפת שוטרים. למשיב 1 מיוסת גם החזקת קוקאין בכמות של 0.74 גר' בביתו. זוהי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

2.
בהתחשב בכמות הגדולה בה מדובר ובעובדה שלמשיבים הרשעות קודמות, כולל בעבירות סמים, הרי שהמחלוקת העיקרית נסובה סביב שאלת קיומן של ראיות לכאורה במידה המצדיקה את המשך מעצרם, כאשר ברור שאם קיימות ראיות כאלו, קיימת של עילת מעצר נגד המשיבים.

3.
המשיבים נסעו יחד ברכב הרשום על שם אחיו של המשיב 2, כאשר המשיב 2 נוהג בו ומשיב 1 יושב במושב שעל יד הנהג. במושב האחורי ישב אדם נוסף, קטין בשם יוסף חיים (להלן גם: הקטין). בכניסה לירושלים נעצר הרכב על ידי בלשי המשטרה, ובחיפוש נמצא בתיק שבמושב האחורי, על יד הקטין, כמות הסם הנ"ל.

4.
ב"כ המבקשת טענה כי עצם המצאותו של הסם בכמות כזו ברכב מקמה חזקת ידיעה והסכמה כלפי המשיבים שנסעו ברכב, ומעבירה אליהם את הנטל לסתור חזקה זו. לטענתה המשיבים לא עמדו בנטל זה.


אכן, קיומה של חזקה כזו, הנובעת מנסיון החיים, נקבע לא אחת בפסקי דין שונים. כך, לדוגמא, בע"פ 336/80 ,
822/79 אלסאנע חאלד ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד לד
(4) 718 ,עמ' 719-720:

"מספיקה העובדה שהסם נמצא בתוך רכב המוחזק בידי סאלימן כדי להחיל על המקרה את הכלל האמור, ועליו, על המערער, לסתור חזקה זו עד כדי לעורר ספק סביר - ולו גם קלוש - באשמתו. נטל זה לא הורם על-ידו."

בע"פ 7362/01 - אוסאמה סעד נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(2), 241 ,עמ' 244-245:

"די בכך שחפץ מצוי בידיו של אדם או נמצא בשליטתו כדי שתיווצר חזקה שבעובדה - המבוססת על נסיון החיים והשכל הישר - כי החפץ מצוי בחזקתו.
מכלול הממצאים יכול ליצור חזקה שבעובדה לפיה מי שהחזיק בסם גם ידע שהוא מחזיק בסם. משנוצרה חזקה שבעובדה רשאי הנאשם, כמובן, לסתור אותה; אולם, מתן הסברים שאינם אמינים, עלול דווקא לחזק את משקל הראיות היוצרות את החזקה שבעובדה (ענין מטוסיאן, בעמ' 101-102 והאסמכתאות הנזכרות שם; ראו גם: ע"פ 336/80 ,822/79 חאלד ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד לד(718 (4; ע"פ 112/89 כיאל נ' מדינת ישראל
, פ"ד מה(1) 459; ע"פ 1335/91 אבו פאדה נ' מדינת ישראל
, פ"ד מו(120(2; ע"פ 1478/91 מדינת ישראל
נ' רובבשי, פ"ד מו (835 (1; ענין מיכאלשווילי; י' קדמי על פקודת הסמים המסוכניםמהדרה מעודכנת, תשנ"ז), בעמ' 49)".

ובהמשך, שם:

"עוד נאמר - בפרשה שבה נמצא סם בכמות גדולה בארגז כלים תחת המושב האחורי במכונית - כי:
'--- עצם הימצאה של כמות כזאת של הסם בתוך המכונית מספקת לכאורה כדי להוכיח את ידיעת המערער על הנעשה במכונית הנהוגה על ידו, והרי הוכחה זו לא נסתרה במאומה, כי סיפורו של המערער לא היה ראוי לאמון' (ע"פ 246/68 ווגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כב(477 (2; ע"פ 444/75 לוי נ' מדינת ישראל
, פ"ד ל(616 ,614 (1; ענין מיכאלשווילי)".

בנסיבות שכאלו, כאשר בפועל עובר נטל הראיה אל כתפיהם של הנוסעים ברכב, ניתן היה לצפות מנוסעים תמימים וחפים מפשע לשתוף פעולה מלא ומוחלט עם חוקרי המשטרה, על מנת להוכיח את חפותם. אך לא כך היה.

גירסאות המשיבים:

5.
משיב 1 לא שיתף פעולה בחקירתו כלל. בכל ההודאות שנגבו ממנו שמר על זכות השתיקה, מלבד מתן הסברים חלקיים ביותר לשאלות שהוצגו לו בנוגע לשיחותיו עם צד ג' בעניין "קרמיקות", אשר על פי החשד שימשו הסוואה לשיחות בענייני סמים. המשיב טען כי ערך לאחרונה שיפוץ בביתו והוא אף עוסק בשיפוצים, ולכן רכש קרמיקה. אולם גם כאשר מסר גירסה זו, נמנע המשיב ממסירת פרטים קונקרטיים כלשהם בנוגע לקרמיקה שנרכשה.


את המנעותו, בהודעות הראשונות, ממתן גרסה, תולה המשיב בכך שאין לו אמון במשטרה כיון שהוכה על ידי שוטרים. אף אם ניתן לקבל טענה זו במידה מסויימת, ייתכן שיש בה כדי להסביר את שתיקת המשיב בהודעה הראשונה שנגבתה ממנו, כאשר אירוע המעצר והפציעה עדיין "טרי". אך אין בכך משום הסבר לשתיקתו מספר ימים לאחר מכן, בהודעות מאוחרות יותר. זאת במיוחד לאחר שהחוקרים הסבירו לו, פעם אחר פעם, את המשמעות הראייתית שיש להמנעותו ממתן גרסה בחקירתו. יתר על כן: גם אותה גרסה שלכאורה נמסרה בעניין הקרמיקה היתה חלקית וכללית ביותר, ללא כל פרטים בנוגע למקום הרכישה, זהות המוכר, כמות הקרמיקה שנרכשה, טיבה וכו', כך שלא ניתן לראות בכך משום מתן גרסה של ממש. גם אשתו של המשיב שנחקרה בעניין ה"קרמיקות" והשיפוצים בביתם לא מסרה פרטים מלבד אישור כללי של עצם ביצוע השיפוץ.


זאת ועוד: בהודעות מיום 17.9.06 ומיום 19.9.06 הושמעו למשיב הקלטות של שיחות טלפון שקיים, שהוקלטו במסגרת האזנות סתר שקיימה המשטרה. החוקרים הציגו בפני
ו טענות קונקרטיות בנוגע לחשדות ספציפיים העולים מהשיחות, וגם לגביהן בחר המשיב בזכות השתיקה.


ניתן, איפוא, לסכם ולקבוע כי המשיב לא שיתף פעולה בחקירתו ולא מסר גירסה שיש בה משום הסבר להמצאות הסמים ברכב.

6.
משיב 2 בהודעתו הראשונה טען כי נסע לאשקלון עם משיב 1 כדי לבדוק רכב עבור משיב 1. הוא לא השיב לשאלות שהצריכו מסירת פרטים קונקרטיים לגבי האירוע: איזה רכב ראו, היכן בדיוק, עם מי תואמה הפגישה, מדוע נזקק משיב 1 לרכב כאשר ברשותו רכב אחר, וכיוצא באלה. בנוגע לסמים טען כי הם שייכים לקטין, שעלה לרכב כטרמפיסט בצומת מסמיה, ללא כל תיאום או היכרות מוקדמת עם המשיבים. יצויין כי עלייתו של הקטין לרכב בצומת מסמיה אינה מתיישבת עם גרסת הקטין, שטוען כי עלה לרכב בצומת לטרון, ואף לא עם דו"חות העוקבים, כפי שאפרט בהמשך.


בהודעותיו המאוחרות יותר טען המשיב כי מסר את גרסתו בהודעה הראשונה וסירב למסור פרטים נוספים.

7.
הקטין, יוסף חיים, אף הוא נמנע בתחילה משיתוף פעולה, אך בהמשך טען כי הוא בעליהם של הסמים וכי החזיקם ללא ידיעת המשיבים. לטענתו רכש את הסמים בלוד, תמורת 55,000 ₪ שחסך מ"עבודתו" בגן העצמאות. לאחר שרכש את הסמים הוא הגיע לצומת לטרון ועלה שם על רכבם של המשיבים כטרמפיסט. הדברים נרשמו בהודעתו מיום 13.9.06, בעיקרם כדברים שרושם החוקר לאחר שנאמרו לו מפי הנחקר בתחקור בע"פ שקדם לגביית ההודעה, ולא כהודעה ישירה מפי הנחקר עצמו.


בהודעה שלאחר מכן, ביום 17.9.06, חזר לשמור על זכות השתיקה ונמנע ממתן תשובות ענייניות, כולל לגבי הקושי שהוצג לו, כיצד הצליח לצבור סכום כסף כה גדול מעיסוקיו הנ"ל.


לגבי גרסאותיו של הקטין קיים תיעוד בשני מקורות נוספים: בדו"ח זכ"ד מיום 17.9.06 מאת רס"ר איציק לוי נרשם כי המשיב אמר לאמו שביקרה אותו במעצר: "אני שותף, אני שותף וזה מה שמאשימים אותי". בדו"ח פעולה /זכ"ד מאת רס"ל איציק אלפסי מאותו תאריך נרשם כי בעת שהשוטר התחזה לעצור ושוחח עם הקטין, אמר לו האחרון כי יש שני מעורבים נוספים בעניין שלגביו נעצר, וש"לקח את התיק על עצמו".

8.
הנה כי כן, גרסאות המעורבים אינן תומכות זו בזו, אינן מתיישבות זו עם זו, ועל אף שהקטין טען כי הוא האחראי הבלעדי להחזקת הסם, קיים יסוד סביר להניח כי אין הדבר כך.


על כל פנים, ודאי שלא ניתן לראות בגרסאותיהם של המשיבים,
המגלות טפח ומסתירות טפחיים, משום שיתוף פעולה כפי שניתן היה לצפות, וכפי שמתבקש נוכח החזקה הנ"ל, ממי שאינם אחראים לעבירה המיוחסת להם.

מקורות ראייתיים נוספים:

9.
המשיב 1 היה נתון, בימים שקדמו למעצרו, תחת עיקוב משטרתי. ככלל, דו"חות העיקוב אינם תורמים רבות לחומר הראיות בתיק, כיון שאינם מתייחסים לפרק הזמן הקריטי שבו, על פי גרסת המבקשת, נרכשו הסמים על ידי המשיבים, ולעניין זה אדרש בהמשך. אולם ניתן למצוא בהם עדות לקשרים מוקדמים שהיו קיימים, ככל הנראה, בין המשיבים והקטין, בניגוד לגרסת המשיבים. כמו כן יש בדו"חות העיקוב מידע בנוגע לדרכם של המשיבים ברכבם לכוון ירושלים:


החלק הרלוונטי של דו"ח העיקוב הכללי מתאר את שני המשיבים ושני אנשים נוספים נוסעים בשעה 21:07 מכיוון המושב ניר בנים, בו על פי הנטען התקבל הסם לחזקתם, בכביש 3. בשעה 21:26 עצרו בצומת הכבישים 3 ו-44, שם ירד ממנו אדם ועמד סמוך לתחנת האוטובוס, ולאחר דקה עלה לרכב והנוסעים המשיכו בנסיעה.

ע"פ דו"ח העוקב המכונה 658, באותו מקום ובאותה שעה עלה גבר לרכב דהיינו: עוקב זה אינו מתאר אדם שירד מן הרכב ומיד חזר אליו, אלא אדם שלא היה ברכב קודם לכן והצטרף לנסיעה. על עבודה זו מנסים הסניגורים לבסס את טענתם שהקטין עלה לרכב במהלך הנסיעה ולא נמצא בו קודם לכן. אכן, מדובר בטענה שאין להתעלם ממנה. אמנם אירוע זה ארע לא בצומת מסמיה, כטענת משיב 2, אף לא בצומת לטרון, כטענת הקטין, כי אם בצומת נחשון. הוא אף מבוסס על תצפיתו של עוקב אחד, או חוליית עוקבים אחת, ועומד בניגוד למה שנרשם בדו"ח העיקוב הכללי, מן הסתם על יסוד תצפיותיהם של עוקבים אחרים. עניינים אלו יתבררו בוודאי במסגרת התיק העיקרי, אולם בשלב זה נין לקבוע שמדובר בראיה שיש בה משום תמיכה של ממש בטענת המשיב 2.

10.
מקור ראיייתי נוסף עולה מהאזנות סתר למכשיר הטלפון הנייד של המשיב 1, שנערכו ביום המעצר ומספר ימים לפניו. האזנות אלו לא העלו, אמנם, ראיות ברורות וחד משמעיות נגד המשיב 1, אולם נראה לי כי יש בהן, במיוחד בהתחשב בהצטברות והרצף שלהן, כדי לחזק את הראיות נגד משיב 1.


בחלק ניכר מן השיחות הקלוונטיות משוחח המשיב עם אדם בעל מבטא ערבי, שלדברי משיב 1 בחקירתו שמו סמי. בין השניים קיימים, על פי העולה מן ההאזנות, מערכת יחסים עסקית כלשהי, שהם מדברים עליה בקודים ובלי לחשוף את פרטיה. בשיחות אלו בולטת החזרה על כך שהמשיב ירכוש מאותו סמי קרמיקה. לעיתים מדובר על רכישה של פריטים אחרים כגון זכוכיות, כסאות, טלויזיות ועוד.

כפי שציינתי לעיל, המשיב הסביר כי רכש אצל אותו אדם קרמיקה לשיפוץ ביתו ובית אמו, והוא מתכוון לרכוש ממנו בהמשך לצורך שיפוצים. אולם אילו אכן מדובר היה בשיפוץ, ניתן היה לצפות כי השיחות יעסקו בסוגי קרמיקות, גוון, מידות, שטח החיפוי הנדרש, וכדומה. השיחות אינן כוללות דבר וחצי דבר לגבי תכונות אלו. מאידך, השיחה כוללת פרטים המתיישבים עם סחר בסמים, כגון "אצבעות", חלוקה למנות וליחידות קבועות, וכדומה. אין מקום להאריך בפרטי הדברים כאן, כיון שעיקר כוחן הראייתי של השיחות הוא, כאמור, במכלול ולא במשפט זה או אחר.

בשעות שקדמו למעצרו, משוחח המשיב 1 עם אותו סמי מספר פעמים. מהשיחות עולה כי השניים אמורים להפגש במקום מסויים, אך מכוניתו של סמי מתקלקלת, הוא נאלץ להזמין גרר, ועל כן מקום המפגש משתנה ועובר לצומת ניר בנים. אולם ההאזנות אינן כוללות מידע בנוגע למה שאירע באותו מקום.

שיחות רלוונטיות נוספות נערכו בין המשיב לבין אדם בשם ניר. מאותן שיחות נראה כי השניים מדברים על התארגנות לצורף רכישה משותפת של חומר כלשהו, מן הסתם מסמי, כאשר הרכישה אמורה להיות אחת לתקופה מסויימת, והמשיב עומד על כך שהתשלום לו לא יהיה בשיקים.

כאמור, ההאזנות אינן מקימות ראיות ישירות וחד משמעיות נגד המשיב. אולם קשה למצוא בגיון בשיחות אם אין הן עוסקות בסחר בסמים, או לכל הפחות בסחורה אסורה אחרת, ועל רקע תפיסת כמות גדולה של סמים ברכבו שך המשיב ויתר הראיות שפורטו, יש בהן כדי לחזק את הרושם בדבר מעורבותו של המשיב 1 בעסקי סמים בכלל, וביצועה של עסקת רכישת הסמים עובר למעצרם של המשיבים בפרט.

שיקולים נגד הארכת המעצר

11.
מלבד פרטי הראיות כפי שפירטתי לעיל, קיימים שני שיקולים נוספים שיש להביא בחשבון לגבי שאלת מעצרם של המשיבים.

הנושא האחד הוא הפסקת העיקוב במועד הרלוונטי. כאמור, נערך עיקוב אחר המשיב 1 בשני הימים שקדמו למעצרו. אולם באופן מפתיע, בדיוק בפרק הזמן שבו על פי הנטען נרכשו הסמים, נפסק העיקוב. אילו היה נמשךף קיים סיכוי טוב שהעיקוב יכול היה להוכיח את אשמתם או את חפותם של המשיבים.

בנסיבות אלו, על המבקש הנטל להסביר את הסיבה להפסקת העיקוב. מובן כי חקירה ופעילות משטרתית עלולה להתקל בקשיים ובתקלות שונים. ההסבר יכול להיות כללי, די אם ייטען כי העיקוב הופסק עקב תקלה טכנית, חוסר אפשרות מקצועית לבצעו, מחדל כלשהו או שיקול דעת מוטעה של המשטרה לגבי הצפוי, או כל נימוק אחר, אולם הפסקת העיקוב בנקודת זמן כה קריטית בלא מתן כל הסבר פועלת לחובת המבקשת בהערכת הראיות.

12.
שיקול נוסף לזכות המשיבים יסודו בטענת האפליה. לטענת הסניגורים, המבקשת הפלתה בין המעורבים בכך שהסכימה לשחרורו של הקטין ממעצר, כאשר הראיות נגדו הן המוצקות ביותר. ב"כ המבקשת נימקה את החלטתה בהיותו קטין, ללא עבר פלילי, ובמצב נפשי קשה שפורט בתסקיר שהוגש לגביו.


פן נוסף של אפליה מתייחסל למנעות ממעצרו של אותו סמי, שעל פי טענת המבקשת שימש כמקור הפצת הסמים. על פי חומר החקירה נעשה, אמנם, נסיון רפה להביא למעצרו, אולם לא נעשו נסיונות של ממש. אין ספק שניתן היה להביא למעצרו, בהתחשב בכך שמספר הטלפון הנייד שלו ידוע למשטרה, וכן ידוע כי חלה תקלה במכוניתו והיא נגררה ביום המעצר מצומת ניר בנים.


אני סבורה כי יש ממש בטענה זו, ויש להביאה בחשבון במכלול השיקולים. עם זאת, כיון שאין מדובר ביחס שונה כלפי שווים, שכן הן סמי והן הקטין הם בעלי מעמד שונה מזה של המשיבים, הרי שמשקלה של טענה זו מוגבל, ואין בה כדי להביא לשחרורם המיידי של המשיבים.

13.
לאחר שקילת הראיות והנסיבות כאמור לעיל, ובהתחשב בעילת המעצר הקבועה בחוק לגבי עבירות מסוג זה, כמו גם בהרשעותיהם הקודמות והמכבידות של המשיבים, אני מורה כדלקמן:

לגבי המשיב 1
- הצטברות הראיות, ובכלל זה שיחותיו ותיאום המפגש עם סמי, והמנעותו ממתן גרסה, מהווים ראיות במידה המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
לגבי המשיב 2
- אמנם קיימות נגדו ראיות לכאורה לביצוע המיוחס לו, אולם כיון שלא ניתן לשלול את העובדה שהוא הצטרף לנסיעה כשותף שאינו דומיננטי, אני מורה על שחרורו בתנאים אלו:
1.
הפקדת סכום של 10,000 ₪.
2.
חתימה על ערבות עצמית ושני ערבים צדדי ג' בסך 30,000 ₪ האחת להבטחת התייצבותו להמשך ההליכים.
3.
הפקדת דרכון, אם יש ברשותו.
4.
נגד המשיב 2 יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי.
5.
המשיב יוכל להשתחרר בפני
קצין משטרה.

ניתנה היום ט"ז בתשרי, תשס"ז (8 באוקטובר 2006) במעמד המתייצבים



חגית מאק-קלמנוביץ
, שופטת


ב"כ המבקשת

: מבקשת עיכוב ביצוע.

עו"ד טל
: לצורך העניין אשיב בשם משיב 2. התנאים שנקבעו מכבידים. המשפחה מעוטת יכולת. אבקש עיכוב ביצוע קצר.

ב"כ המבקשת

: אני מסכימה להודיע תוך מספר שעות, לא שעה שעתיים. אבקש עד היום בשעה 17:00.

החלטה


שחרור המשיב יעוכב עד יום 9.10.06 שעה 12:00. אם יוחלט שלא להגיש ערר, תודע על כך המבקשת עד היום בשעה 17:00 לעו"ד טל
ולבית המעצר.

ניתנה היום ט"ז בתשרי, תשס"ז (8 באוקטובר 2006) במעמד המתייצבים.



חגית מאק-קלמנוביץ
, שופטת











בש בית משפט שלום 6710/06 מדינת ישראל נ' ירון כהן, יוגב פהימה (פורסם ב-ֽ 08/10/2006)