פסקי דין על שחורי ישראל | פסקי דין על שחורי רות | פסקי דין על רוזנבאום חוה | פסקי דין על שמידט איתן | פסקי דין על טל סיטי ניירות והשקעות |

219001/02 א     28/10/2003




א 219001/02 שחורי ישראל, שחורי רות, רוזנבאום חוה נ' שמידט איתן, טל סיטי ניירות והשקעות בע"מ




1
בתי המשפט
א 219001/02
בש"א 175208/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
28/10/2003
תאריך:
כב' השופט קליין מנחם

בפני
:

1 . שחורי ישראל

2 . שחורי רות

3 . רוזנבאום חוה

בעניין:
התובעים
עו"ד סעדיה כהן סיגל

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . שמידט איתן

2 . טל סיטי ניירות והשקעות בע"מ
הנתבעים

ע"י ב"כ
החלטה

בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן כנגד המבקשים בת.א 219001/02 ע"י כב' השופטת דפנה אבניאלי ביום 03.06.03.
פסק הדין ניתן ללא קיום דיון לגופו של עניין, עקב אי התייצבות הנתבעים לדיון שנקבע לאותו היום.
אין חולק כי הנתבעים לא קיבלו זימון לדיון, שכן מעיון באישור המסירה עולה כי ההזמנה נשלחה לרח' ויצמן 11, רמת השרון, וחזרה בציון הערה "עזב ללא מען".
טוענים המבקשים כי מען זה היה מענה של החברה, הנתבעת מס' 2 והוחלף לרח' וייצמן 51, כ"סשנים) בטרם הגשת התביעה לביהמ"ש, וכי לב"כ המשיבים הייתה ידועה כתובתם החדשה, וכראיה לדבר מפנים הם לנספח "ג" לכתב התביעה, מכתב אשר נשלח אליהם ע"י ב"כ התובעים, ובו מצוין כתובתו הפרטית של המבקש מס' 1, אשר ברח' הגליל 30 רעננה, ומוסיפים המבקשים וטוענים כי אף כתב התביעה אשר נמסר להם במסירה אישית ע"י הגב' שחורי, נמסר להם בכתובתם אשר ברחוב הגליל, והזימון לדיון ליום 03.06.03, משום מה נשלח לכתובתם הישנה, ואשר על כן לא זומנו לדיון כדין.

המבקשים מצביעים לחוסר תום הלב של התובעים שעל אף ידיעת כתובתה החדשה של החברה וכתובתו הפרטית של הנתבע העדיפו לסמן ככתובת להמצאת מסמכים את המען הרשום של החברה, שנעזב לפני שנים.

מנגד טוענים המשיבה ע"י ב"כ, כי יש להבחין בין הנתבע 1 לנתבעת 2 שהיא חברה שכן על פי תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, הכתובת למשלוח כתבי בית דין, היא הכתובת המופיעה ברשם החברות, ולכתובת זו נשלחה ההזמנה, ועל כן הנתבעת 1 הוזמנה כדין.
ובאשר לנתבע 1 טוענת המשיבה כי אכן הכתובת אשר נרשמה במזכירות ביהמ"ש בכתב התביעה אינה כתובתו הנכונה, אך מאחר והנתבע 1 קיבל לידיו את כתב התביעה וראה את הכתובת המופיעה בו, הרי שמכוח תקנות סדר הדין קמה לו החובה לעדכן את מזכירות ביהמ"ש, מה עוד שבכתב ההגנה אשר הגיש לביהמ"ש לא ציין כלל וכלל את כתובתו, ואשר על כן האשמה באי קבלת ההזמנה רובצת לפתחו.
מנגד, טוען ב"כ המבקשים המלומד, שכתב ההגנה נערך והוגש על ידי הנתבע בעצמו, אשר ללא ידיעה משפטית ובתום-לב לא ציין את כתובתו דלעיל.

דיון
סמכות בית - משפט או רשם לבטל פסק - דין אשר ניתן על - ידו בתובענה, באין כתב הגנה, מוסדרת מבחינה נורמטיבית, בתקנה 201 לתקנות, הקובעת, בהאי לישנא, כי :

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתאנים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

בנוסח תקנה זו, אין הגדרה לתנאים והנסיבות שבהם מפעיל בית - המשפט או הרשם את סמכותו לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד או שניתנה באין כתב טענות מצד שני. מחוקק -המשנה לא קבע במפורש בתקנה זו, את גדרי שיקול דעתו של בית - המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה ואת השיקולים שעליו לשקול, בבואו להחליט בבקשה לביטול החלטה האמורה. בהלכה הפסוקה, נקבעו קווים כלליים ומנחים, ולא כרשימה סגורה, להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט או הרשם ולשיקולים אותם רשאי הוא לשקול בהחלטתו בבקשה לביטול ההחלטה מושא התקנה האמורה. שיקולים אלה, נגזרים הם, למעשה, מהתכלית החקיקתית (הספציפית והכללית) של התקנה הנ"ל. ביסוד תכלית תקנה 201 לתקנות, המעגנת סמכות בית - המשפט או הרשם לביטול החלטה אשר ניתנה על פי צד אחד, נמצא, בצד הסמכות, גם עקרון היסוד בדבר מתן הזדמנות סבירה, הוגנת ושווה לכל בעל דין למימוש זכות הגישה לבית המשפט, החוקתית במהותה, ואף להשמיע את דבריו, לפני מתן ההחלטה השיפוטית בעניינו. בענייננו, מבחינה ההלכה הפסוקה בין שני מקרים : האחד, מקרה בו נפל פגם מהותי בהליך מתן פסק - הדין, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן פסק - הדין. במקרה זה, זכאי הצד המבקש ביטול פסק - הדין, כי בית המשפט יבטלו מתוך חובת הצדק ."ex debito iustitiae" בעניין זה, סמכות בית המשפט לביטול פסק - הדין האמור היא סמכות שבחובה ולא בשיקול הדעת. השני, מקרה בו ניתן פסק - הדין כדין, ולא קנויה למבקש זכות בדין לביטולו. הביטול במקרה דנן נתון לשיקול דעת בית - המשפט שנתן פסק - הדין. בבואו להחליט בעניין זה, יבדוק בית - המשפט את סיבת המחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד שנקבע לכך בהזמנה לדין, וכן סיכויי הצלחת הנתבע - המבקש ביטול פסק - הדין, אם יבוטל פסק - הדין ויורשה להתגונן במשפט, כאשר עניין סיכויי ההצלחה הוא העיקר ולמחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד, יש רק חשיבות משנית. (ראו - זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 742 - 725 והפסיקה המצוטטת שם; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שישית, 278 - 274 ,2001; ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, ירושלים - 204 - 203 ,1999; מ. קשת, הזכויות הדיוניות וסדרי הדין במשפט האזרחי, כרך א', 2000, פרק נ', ע"א 6157/97 גבל בע"מ נ. גראל ערד (1983) בע"מ ואח', פ"ד נא (879 ,877 ,(4).
זכות הגישה לערכאות
זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית במשפט הישראלי. לפני חקיקת חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, תשנ"ב - 1992 (להלן - "חוק היסוד"), הכיר בית - המשפט העליון, בשורה של פסקי - דין, בזכות זו, כזכות -יסוד, "שאינה כתובה על ספר", במשפט המדינה, הפרטי הציבורי. (בג"צ 1358/91 ארשיד ואח' נ. שר המשטרה ואח', פ"ד מה(2),747,ב"ש 678/82 טייר נ. מ"י, לו (3)386 ,ע"א 183/75 אלון נ. מ"י ואח', פ"ד כט(2)124 בג"צ 910/86 רסלר ואח' נ. שר הבטחון, פ"ד מב(2) 441 ; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ. נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) ,647 , ע"א 579/90 רוזין נ. בן - נון, פ"ד מו(3) 742

לאחר חקיקת חוק היסוד, וחרף העובדה שאין הוראה חוקתית ישירה ומפורשת הקובעת את זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, הכירה הפסיקה בזכות זו, כזכות חוקתית, הגם שאין אחידות דעים לעניין מקורה המשפטי. (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3),577 , ע"א 3833/93 לוין נ. לוין ואח', פ"ד מח(2) ,862 , רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ. פקיד שומה ירושלים, (לא פורסם); רע"א 1958/00 נדב נ. סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל ואח', פ"ד נה(5),43 , ע"א 3115/93 יעקב נ. מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ(4) 549 . 60221

גם בספרות המשפטית מצאנו התייחסות לזכות הגישה לערכאות כאל זכות חוקתית, וראה לעניין זה..

ש. לוין, "חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים" הפרקליט מב, חובת ג' (תשנ"ו), 455 ,451; ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, שם, עמ' 204 ,27 - 25; י. רבין ,"זכות הגישה לערכאות" כזכות חוקתית, הוצאת בורסי, התשנ"ח, עמ' 139 - 171; י. רבין "זכות הגישה לערכאות - מזכות רגילה לזכות חוקתית", המשפט כרך ה', תשס"א, 233 ,217; א. ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, פרשנות חוקתית, (הוצאת נבו - 1994), עמ' 363.

כנגד זכותו של האדם לפנות לערכאות, ניצבת חובתו של השלטון להימנע מלהפריע, שלא כדין, להגשמת זכות זו ולמימושה. זוהי זכות מסוג חירות, המבטאת את הפן "השלילי", קרי - אי הגבלת הפניה לערכאות. זכות זו, ככל זכויות האדם האחרות, אינה מוחלטת והיא יחסית במהותה ובטיבה. עם חקיקת חוק היסוד, צומצם, למעשה, כח המחוקק לפגוע בזכות זו. עתה, הפגיעה בזכות הגישה לערכאות אפשרית היא רק בשינוי חוק היסוד עצמו, או בחקיקתו של חוק רגיל, המקיים את דרישותיה של פיסקת ההגבלה (ס' 8 לחוק היסוד).

אכן וכפי שאמרנו לעיל, זכות הגישה לערכאות, כזכות חוקתית, אינה מוחלטת והיא מעניקה לאדם זכות יחסית. על בית המשפט לאזן בינה לבין זכויות האדם האחרות של הפרט, ובינה לבין שיקולים ראויים ורלוונטיים של טובת הציבור בכללותו. חוק היסוד אינו פוגע בתוקפו המשפטי של דין ישן שעמד בתוקפו ביום 25.3.92, והפוגע בזכות הגישה לערכאות, (ס' 10 לחוק יסוד - הוראת שמירת דינים). יחד עם זאת, משפיע חוק היסוד על פרשנות הדין הישן. על כן, יש לפרש דין ישן הפוגע בזכות הגישה לערכאות, ברוח הוראות חוק היסוד. (א. ברק, פרשנות במשפט, פרשנות חוקתית, חלק שלישי, 562; בש"פ 537/95 גנימאת נ. מ"י, פ"ד מט(411 - 410 ,355 ,(3; בג"צ 5688/92 ויכסלבאום ואח' נ. שר הבטחון ואח', פ"ד מז(2)812 , דנצ"ג 4466/94 נוסייבה ואח' נ. שר האוצר ואח', פ"ד מט(4) 86 - 85

מכאן יוצא, כי בפרשנות " דין ישן" צריך לתת משקל כבד לזכות האדם לגשת לערכאות (ע"א 3115/93 יעקב הנ"ל, שם, עמ' 559; רע"א 714/96 פריסקל נ. אורנשטיין, פ"ד מט(5) ,759.

נוסחת האיזון החיצונית, בהתנגשות בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים ראויים ורלוונטיים של טובת הציבור בכללותו, נקבעה בסעיף 8 לחוק היסוד (פיסקת ההגבלה).

לא כך הוא הדבר לעניין נוסחת האיזון הפנימית. בהתנגשות זכויות אדם של פרטים שונים, בעניין זה, אין הוראה חוקתית מפורשת.

האיזון הפנימי (האופקי והאנכי) נערך ברמה של המטרה החוקתית. נוסחת האיזון נגזרת מהתכלית החוקתית, בשים לב לאפשרות הקיום בצוותא של זכויות האדם השונות. מטבע הדברים, תשתנה נוסחת האיזון הפנימית בהתאם לסוג זכויות האדם המתנגשות וכוחן הסגולי. (השוו - רע"א 4905/98 גמזו נ. ישעיהו, פ"ד נה(3) 360 .

זכות בעל - דין לביטול פסק - דין אשר ניתן נגדו עקב אי התיצבות, נגזרת מזכות הגישה לערכאות. ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ הנ"ל, שם, נפסק מפי כב' השופטת פרוקציה, כי :

"הזכות לביטול

פסק דין
שניתן על פי צד אחד - אילו ניתן לבקשת המבקשת נחשבת כיום כזכות בעלת מימד חוקתי, הנגזרת מזכות הגישה לבית המשפט. מכח זכות זו, עשוי בית המשפט לבטל

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיביים ובין מנימוקים סובייקטיביים העשויים, בראייה כוללת, להצדיק את ביטול הפסק".

גם כב' המשנה לנשיא ש. לוין, ציין בספרו, תורת הפרוצדורה האזרחית, שם, עמ' 204, כי :

"לדעתנו יש לכלול את ה"זכות" לביטולו של פסק - דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט, שהפכה לזכות חוקתית.

מכאן שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים, המצדיקים את ביטול הפסק".

ביטול פסק - הדין מתוך חובת הצדק
בית - המשפט פוסק בסכסוך (lis), שהתגלע בין בעלי - הדין. לשם מיצוי ההליך השיפוטי בצורה תכליתית ויעילה, יש לאפשר בצורה שווה לכל אחד מבעלי הדין ולכל אדם אחר בעל אינטרס לגיטימי, ההזדמנות הנאותה לממש את זכותו החוקתית לגשת לבית - המשפט ולטעון טענותיו במשפט גופו, בטרם תינתן ההכרעה השיפוטית הסופית בעניינו.

מטרתה העיקרית של הפרוצדורה, במובנה הרחב, היא תועלתית : גילוי האמת ועשית הצדק במסגרת הדין הסובסטנטיבי, וזאת ככל האפשר. לפעמים, באמצעות כללי הפרוצדורה, יוצרים גם דין סובסטנטיבי - למשל: המשפט המינהלי הישראלי והקומון לאו האנגלי. ביסוד כללי הפרוצדורה, נמצא האיזון העדין שבין צדק, מוסר ויושר מחד גיסא לבין סדר ויציבות מאידך גיסא. פרוצדורה טובה צריכה להתאים את עצמה למושג הצדק, היחסי והמשתנה לפי טיבו, כפי שנקלט בתודעותיהם של בני - החברה האנושית, בת זמננו. במובן מסויים, מגבילה הפרוצדורה את שיקול דעתו של השופט היושב בדין, ומחייבת אותו לנהוג לפי כללים מסודרים, קבועים וידועים מראש לכולי עלמא. היא מונעת, עד כמה שאפשר, שרירות לבו של השופט ויוצרת, קנה מידה אחיד בהליך השיפוטי. לדעתי, נוסחת האיזון המידתית, הבסיסית והחוקתית, בהתנגשות בין הוראת כלל פרוצדוראלי מחד לבין הצדק מאידך, נגזרת מעוצמת הפגיעה בסדרי הדין והיא זו : בהתקיים פגם מהותי (fundemental defect), בסדרי - הדין, יד הפרוצדורה על העליונה ובלבד שהפגיעה בזכויות הדיוניות של בעל הדין היא מידתית; בהתקיים פגם לא מהותי או נוהל לקוי (irregularity), בסדרי - הדין, יד הצדק על העליונה, ובלבד שבעל הדין המפר את סדרי - הדין, לא השתמש לרעה בזכויותיו הדיוניות.

כאמור, הפרוצדורה מגבילה את שיקול דעתו של בית - המשפט, ומונעת שרירות לב. בענייננו, על בית - המשפט להשתמש בסמכותו בסבירות וכהלכה, שעה שנדרש לתת פסק - דין בהעדר הגנה/ עליו לבדוק היטב, קודם למתן פסק - הדין, אם ניתנה לנתבע הזדמנות סבירה והוגנת, למימוש זכותו החוקתית לגשת לבית - המשפט ולטעון את טענותיו, כפי שנקבע בסדרי - הדין. פסק - דין, אשר ניתן שלא - כדין כמו המקרה של העדר הזמנה לדין כחוק לידי הנתבע, (ע"א 713/75 פרנקל נ. קאופמן ואח', פ"ד ל(3)349 , זוסמן, סדרי הדין האזרחי, שם, עמ' 737 - 736) או תוך פגיעה בזכות הטיעון (רע "א 7034/00 צדקה נ. וויל ואח', (לא פורסם)), הוא פסק - דין פגום וניתן שלא כהלכה, ועל בית המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק ואין לו בעניין זה כל שיקול דעת. בעניין זה, נפסק כי "פסק - דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנוייה הזכות שלא יינתן נגדו פסק - דין, אפילו פסק - דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ. יצחקי, פ"ד ח(1) ,395 , וראו - ש. לוין : תורת הפרוצדורה האזרחית, שם, עמ' 204). פסק - דין אשר ניתן בהעדר המצאה או תוך פגיעה בזכות הגישה לבית המשפט והטיעון במשפט לגופו כמוהו כפסק - דין אשר ניתן בחוסר סמכות ועל - כן, בטל הוא מעיקרו. זכות הטיעון או השמיעה ( (aud iatur et altera pars נמנית בין כללי הצדק הטבעי ( ,(natural justice המחייבים דיון משפטי הוגן. כללי הצדק הטבעי, הם חלק מהמשפט הפוזיטיבי הישראלי. (בג"צ 442/71 לנסקי נ. שר הפנים, פ"ד כו(2) ,37 , ע"א 228/58 רוטשטיין נ. מלמד, פ"ד יב(2)1439; בג"צ 654/78 גינגולד נ. בית - הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(2) 654 בג"צ 91/74 גבארה ואח' נ. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ואח', פ"ד כח(2) ,518 ע "א 104/62 לנגלייב נ. מלמד ואח', פ"ד טז(3)1886, ש. שטרית, "מגמות חדשות בעיקרי הצדק הטבעי", הפרקליט לז, 326 ,325 ,1987).

פסק הדין נשוא הבקשה
במקרה שבפני
י, נראה לי כי המסלול הרלוונטי הוא מסלול הביטול מחובת הצדק. ער אני לכך, כי בדרך כלל בוטלו החלטות שיפוטיות מחמת חובת הצדק כאשר בעל דין לא הוזמן כדין לבית המשפט (ראו לעניין זה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שלישית מיוחדת (תל אביב, 1995), בעמודים 283 - 282). ברם, אין בכך כדי למצות את הכלל האמור. בהתאם לכך קבע השופט זוסמן, כי ביטול החלטה מחמת חובת הצדק מבוסס על השיקול לפיו "בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק-דין אפילו

פסק דין
נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה." (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פד"י ח(1) 395 (ההדגשה הוספה).

ברוח זו ציין גם כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, כי

"גם בהעדר הוראה מפורשת בדין, מוסמך בית המשפט, ולפעמים אפילו חייב הוא, לבטל

פסק דין
שניתן על פי צד אחד והוא - על יסוד סמכותו הטבועה של בית המשפט. משהפכה כיום זכות הגישה למערכת השיפוטית לענין חוקתי, יש לבחון את שיקול דעתו של בית המשפט בסוגיה שלפנינו גם מהבחינה הזו... מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק...". (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (ירושלים, התשנ"ט), בעמודים 204 - 203; ההדגשות הוספו).

לכן, גם אם הפגיעה בזכות הטיעון של בעל הדין עובר למתן ההחלטה נובעת שלא מחמת פגם בהמצאה כי אם כתוצאה ממקור אחר, כפי שהיה במקרה שבפני
נו, עשוי הדבר להצדיק ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

לעניין זה ניתן להפנות גם להחלטתה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ דינים עליון נח 491. באותה החלטה הועמד הכלל בדבר חובת הצדק על בסיס רחב, שעניינו בכלל המהותי הקובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". על בסיס זה נקבע באותה פרשה, כי מקום בו הוזמן בעל דין לדיון ומתברר בדיעבד כי עקב טעות בעלי הדין או בית המשפט מניחים כי מדובר בהליך אחר, אשר לגביו בעל הדין לא התכונן כהלכה ולא מיצה את הבאת הראיות והטיעונים, הרי שמדובר "בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו" של ההליך. גם על רקע זה, אני סבור כי קיימת הסמכות לבטל את פסק הדין מיום 03.06.03, נוכח הפגם שנפל בכל הנוגע לכתובתם של המבקשים.

מאחר ולמשיבים ולב"כ הייתה ידועה כתובתם הנכונה של המבקשים, איני סבור כי התמיהות הנזכרות לעיל צריכות להביא לדחיית הבקשה שבפני
י. על פי התרשמותי מן החומר שבפני
י, אין הדברים, ולו בהצטברם, חורגים מגדר אי סדר וחוסר תשומת לב בטיפול מצד המבקש. בכך אין כדי לבטל את העובדה, שההחלטה על דחיית ההליך נגועה בפגמים ממשיים הנוגעים לסדרי הדין. האשם בפגמים אלה אינו רק במבקש. אני סבור, כי בנסיבות העניין יהיה מוצדק, על רקע הפגמים האמורים, לבטל את ההחלטה.
במצב זה, אין בספקות שהעלתה ב"כ המשיבים כדי לשנות מן המסקנה כי אמנם נפל פגם בהליך שהביא לקבלת ההחלטה נשוא הבקשה שבפני
י, או כי פגם זה מצדיק את ביטולה של ההחלטה האמורה.

שנית, אפילו תאמר כי הפגמים בהתנהלות המבקש עשויים, ביחד עם האינטרס האמור של המשיבים להצדיק הימנעות מביטול פס"ד מחובת הצדק, הרי שבנסיבות העניין, איני סבור כי צפויה פגיעה בעניינם של המשיבים.

אשר על כן מבטל אני את פס"ד אשר ניתן ע"י כב' השופטת אבניאלי מיום 03.06.03, הוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪, בצירוף מע"מ, ישולמו ע"פ התוצאות בתיק העיקרי.
ניתנה היום ב' בחשון, תשס"ד (28 באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט








א בית משפט שלום 219001/02 שחורי ישראל, שחורי רות, רוזנבאום חוה נ' שמידט איתן, טל סיטי ניירות והשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/10/2003)