פסקי דין על יורשי המנוח מוחמד עיסא עותמאן | פסקי דין על מחמוד עלי עליאן | פסקי דין על מאלק אחמד מוחמד עותמאן ואח' | פסקי דין על מחמוד ערף מחמודי שוויקי | פסקי דין על חמודה ערף מחמודי שוויקי | פסקי דין על ראפת מחמוד סלם שוויקי ואח' |

3465/98 א     18/05/2000




א 3465/98 יורשי המנוח מוחמד עיסא עותמאן, מחמוד עלי עליאן, מאלק אחמד מוחמד עותמאן ואח' נ' מחמוד ערף מחמודי שוויקי, חמודה ערף מחמודי שוויקי, ראפת מחמוד סלם שוויקי ואח'




בעניין:



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
003465/98


בפני
כב' השופט נֹעם סולברג
תאריך:
31/08/03
1


בעניין:
יורשי המנוח מוחמד עיסא עותמאן

1. מחמוד עלי עליאן

2. מאלק אחמד מוחמד עותמאן
3. אמינה עותמאן
4. אמינה אבו קולבין



ע"י ב"כ עוה"ד

גדעון יפת
התובעים



- נגד -




1. מחמוד ערף מחמודי שוויקי

2. חמודה ערף מחמודי שוויקי

3. ראפת מחמוד סלם שוויקי
4. טלאל טלב ג'ואחן



ע"י ב"כ עוה"ד

אלי תוסייה-כהן
הנתבעים

פסק דין

1.
תביעה לצו מניעה תמידי.

הסעד המבוקש על ידי התובעים הוא "לצוות על הנתבעים שלא ייכנסו לחלקה הצהובה המוחזקת על ידי התובעים" (סעיף 15 לכתב התביעה). החלקה הצהובה הינה שטח שבחלקה 100 גוש 29983, כמסומן במפת הגוש והחלקה המנדטורית שצורפה לכתב התביעה.
עילת התביעה היא זו שהתובעים "מחזיקים בחלקה הנ"ל עוד משנות הארבעים, ללא עוררין, מגדלים בה גידולים חקלאיים ונהנים מפריים" (סעיף 12 לכתב התביעה).

לטענת התובעים, השיגו הנתבעים את גבולם והחלו בבניית בית בחלקה הנ"ל. הנתבעים טוענים לזכאות לבעלות בחלקה הצהובה, משרכשו את הזכויות בה מן הבעלים הקודמים.

2.
עיקרי טענות התובעים:

(א)
החלקה הצהובה הועברה למוחמד עלי ברבר במסגרת חלוקת החלקה 100 לשלושה חלקים נפרדים, וממנו הועברה למשפחת עותמאן.

(ב)
החלקה הורודה שמדרום לחלקה הצהובה נרכשה על ידי בני משפחת שאהין והם אף הכינו מפת מדידה לצורך הרישום; במפה אין זכר לחלקה הצהובה.
(ג)
לבקשת אחי התובעים, נערכה מפת מדידה ביום 16.1.94. במפה זו צויינה החלקה הצהובה כחלקה נפרדת המהווה חלק מרכוש משפחת התובעים. השכנים לאותה חלקה חתמו על המפה, ובכך הסכימו לתוכנה.

(ד)
מעביר הזכויות למשפחת עותמאן, מוחמד עלי ברבר, תיאר בייפוי הכח שנחתם לצורך ההעברה את גבולות החלקה. על פי המצויין שם, החלקה אינה כוללת את מה שנמצא מעבר לגבולה הצפוני.

לשון אחר: החלקה שנמכרה לנתבעים (היא החלקה הוורודה כמסומן במפה המנדטורית) אינה כוללת שטח מן החלקה הצהובה.

(ה)
הנתבעים לא הגישו תביעה להסדר לגבי החלקה הורודה ואף לא דיווחו על רכישתה לשלטונות המס.

(ו)
התובעים מחזיקים בחלקה עוד משנות הארבעים, ללא עוררין, מגדלים בה גידולים חקלאיים ונהנים מפריים.

(ז)
לאחרונה החלו הנתבעים לבנות בית בחלקה הצהובה, ובכך השיגו את גבולם של התובעים.

3.
ראיות התובעים

(א)
ארבעה הצהירו על כך שהחלקה הצהובה (שכונתה על-ידיהם 100
a
), היא בבעלות המנוח מוחמד עיסא עותמאן, במסגרת תצהיר קצר וזהה שעליו חתמו. לדבריהם, עברה החלקה אל מוחמד עיסא עותמאן בירושה, והוא שתל וגדר אותה במשך עשרות שנים בלי כל התנגדות.

(ב)
אדם נוסף, עוואד אבו קולבאן, מורה במקצועו, הגיש תצהיר מפורט יותר. גם הוא מספר כי החלקה הצהובה הוחזקה במשך תקופה של 50 שנה על ידי משפחת עותמאן, שגידלו בה גידולים חקלאיים שונים.


בעדותו חזר אבו קולבאן על גירסתו לפיה החלקה הצהובה בשטח של 3,237 מ"ר היתה שייכת למשפחת עותמאן. את מוחמד עיסא עותמאן הוא מכיר, לדבריו, משכבר הימים, והוא נשוי לבתו למעלה מ40- שנה. את החלקה ירש - מוחמד עותמאן, לדברי העד - מאביו.

4.
שלושה מארבעת נותני התצהירים העידו:

(א)
עותמאן אליען מבית צפאפה העיד שמוחמד עותמאן היה בעלה של דודתו והעיד על כך שמילדותו ועד בגרותו נהג להלך על החלקה הצהובה, לעבדה, לאכול בה תאנים, ולשחק שם עם הילדים.

(ב)
איברהים עליוואת המתגורר בסמוך לחלקה הצהובה (מצפון לה) העיד כי אחותו נשואה לאחד מבניו של מוחמד עותמאן וכי ידע מאז ומתמיד כי החלקה שייכת למוחמד עותמאן. לדבריו, בילדותו, היה עובד עם מוחמד עותמאן בחלקה.

(ג)
עותמאן אבו זוויר מאבו-תור העיד כי זכור לו כי החלקה עליה גידלו בני משפחת עותמאן ענבים, תאנים וזיתים, הייתה שייכת להם; ועוד זכור לו, כי לפני כ45- שנה מוחמד עיסא עותמן, בנה על החלקה גדרות וביצע בה חפירות.

5.
סיכומי התובעים

(א)
בסיכומיו חזר ב"כ המלומד של התובעים על טענותיו שכבר תומצתו לעיל, ועוד הוסיף עליהן כדלקמן.

(ב)
הנתבעים טוענים לבעלות בחלקה הצהובה, אולם טענה זו אינה עניין לבית משפט השלום לענות בו, מה עוד שלא הוכחה על ידיהם.

(ג)
אחד החותמים על מפת המדידה (ב', משנת 42') שערך אחי-התובעים הינו סעיד שאהין, אחיו של מי שלטענת הנתבעים מכר להם את החלקה הצהובה. בחתימתו הודה האח שהחלקה הצהובה שייכת למשפחת עותמאן. לא הובאה ראיה כנגד אמיתות החתימות על המפה.

(ד)
הנתבעים מודים שקנו ממשפחת שאהין 23,436 מ"ר בלבד, קרי, רק את הזכויות בחלקה הורודה, הנמצאת מדרום לחלקה הצהובה.
(ה)
הנתבעים לא מצאו לנכון לזמן לעדות מי מבני משפחת שאהין שמכר להם את הזכויות הנטענות על-ידיהם בחלקה הצהובה.

(ו)
קיימת אי-התאמה בין זהות בני משפחת שאהין שרכשו את הזכויות בחלקה הורודה מעלי ברבר, לבין זהות בני משפחת שאהין שמכרו את זכויותיהם בחלקה לנתבעים. על כן, אין לנתבעים זכויות, ולכל היותר הם רכשו זכויות בעלות ב"מושע" בחלקה הורודה.

(ז)
הנתבעים מסתמכים על רכישת הקרקע מיוסף אברהים שאהין שירש את הזכויות על פי צו ירושה של בית הדין השרעי הירדני, אולם בית דין זה אינו מוסמך ליתן צווי ירושה בישראל ועל כן אין לצו ערך ראייתי.

(ח)
התצהיר מטעם הנתבעים כולל עדויות שמיעה; עדותו של המצהיר היתה מבולבלת ולא מדוייקת.

6.
עיקרי טענות הנתבעים

(א)
הנתבעים, בני משפחת שוויקי, דוחים את טענות התובעים וטוענים כי לעלי ברבר היו מלכתחילה מלוא הזכויות בחלקה 100 והוא או יורשיו מכרו לבני משפחת שאהין גם את החלקה הורודה וגם את החלקה הצהובה.

(ב)
הנתבעים גם הם, מבססים את טענותיהם על המפה המנדטורית שצירפו התובעים לכתב התביעה.

7.
ראיות הנתבעים

(א)
הנתבע 2, חמודה ערף מחמוד שוויקי חתם על תצהיר בשם הנתבעים.

(ב)
לטענת המצהיר, משפחת שאהין רכשה את החלקה 100 בשלמותה בשטח של 23,436 מ"ר מאת יורשי עלי ברבר, בשנת 1940, או בסמוך לכך. בני משפחת שאהין חילקו ביניהם את שטח החלקה, ואף נרשמו כבעלי הזכויות במשרדי הממשלה הירדניים.

(ג)
לתמיכה בטענות הנתבעים צורפו לתצהיר המסמכים כדלקמן:

-
אישור המרכז למיפוי ישראל במשרד הבינוי והשיכון מיום 23.3.99, לפיו חלק מחלקה 100 בשטח של 23,436 מ"ר הינו נכס לא מוסדר הנמצא בתחום שיפוט ירושלים.

-
הסכם רכישה/ייפוי כח שנחתמו על ידי עלי ברבר ויורשיו לצורך העברת זכויותיו בחלקת קרקע (ללא ציון שטחה) לבני משפחת שאהין.

-
תעודת רישום של מחלקת רישום הקרקעות בירושלים מיום 28.9.42 בה צויין כי חלקה שגובלת בצפון עם שטחו של מוחמד עותמאן נרשמה על שם אחד מבני משפחת שאהין. צויין כי שטח החלקה הינו 23,136 או 23,436 מ"ר. בתחתית האישור צויין כי "אין להסיק מהאישור של ההנהלה ורישום החוזה לגבי הבטחת הבעלות והבטחת תקינות הפעולה".

-
תעודה שהוצאה על ידי משרד האוצר הירדני ביום 3.10.62 בה צויין בין היתר כי החלקה 100 בשטח 29,200 מ"ר הינה בבעלות בני משפת שאהין. על התעודה צויין לרֹחבה, באלכסון, בתוך שני קוים מקבילים, "לידיעה ולא לשימוש".

-
העתק שלוש תעודות רישום של מחלקת קרקעות ומדידות במשרד האוצר הירדני לפיו חלק מחלקה 100 בשטח כולל של 5,500 מ"ר הינה בשימוש של סעיד אברהים שאהין. התעודות הוצאו ביום 27.1.95.

-
צו ירושה של אברהים שאהין מיום 13.8.87 לפיו אחד מיורשיו בשיעור של 1/6
מהעיזבון הינו בנו יוסף אברהים שאהין.

-
ייפוי כח לפיו מכר יוסף אברהים שאהין 3,400 מ"ר לנתבעים, בני משפחת שוויקי, ביום 26.5.97.

(ד)
עוד ציין חמודה שוויקי בתצהירו כי לפני הרכישה פנו שניים מן התובעים לבני משפחת שאהין וביקשו מהם לקנות את החלקה, וכן, כי לאחר מכירתה פנו אליהם בבקשה לרוכשה אולם סורבו על ידי בני משפחת שאהין ועל ידי הנתבעים.

(ה)
בעדותו זיהה חמודה שוויקי את החלקה שרכשו הוא ובני משפחתו ותחם את גבולה הדרומי בקו כחול על גבי מפת המדידה המנדטורית.

(ו)
כמו כן הודה שוויקי כי הקרקע לא נרשמה על שמם; דבר רכישתה לא דווח לשלטונות המס; לא שולם מס שבח, ולא מס רכישה. בתשובה לשאלה האם השתמש בקרקע ענה שוויקי כי החל לחפור כדי לבנות עליה, שכן המדובר בקרקע לבניה: "זה קרקע לא לשתילים אלא לבניה" (עמוד 10 לפרוטוקול) "והאדון עוצר אותי ע"י משטרה" (שם).

8.
סיכומי הנתבעים

(א)
לבד מן האמור לעיל, הוסיף ב"כ המלומד של הנתבעים וטען בסיכומיו כי התובעים לא הרימו את הנטל בכל הנוגע להוכחת זכויותיהם בחלקה. לדבריו, טוענים התובעים לבעלות, ובעלות זו לא הוכחה ואף נסתרה בעדותו של העד אבו קולבאן (עמוד 2 לפרוטוקול). לא הוצא כל מסמך לעניין זה, גם לא ההסכם הנטען לחלוקת חלקה 100 בין אבי-התובעים לבין הבעלים האחרים.

(ב)
בכל הנוגע לחזקה נטען כי התובעים לא הוכיחו מקור לחזקתם, לא הוצג הסכם רכישה ולא ייפוי כוח בלתי חוזר (למקרה שהטענה היא לזכויות מכוח רכישה); הנתבעים גם לא הציגו קושאן טאבו ולא הוכיחו חזקה שתהווה "חזקה נוגדת" לזכויות הבעלים בחלקה.

(ג)
עוד טוענים הנתבעים כי עדותו של אבו קולבאן ביחס למפה משנת 1994 מהווה עדות שמיעה ודינה להידחות. ועוד נטען כי אין משמעות לחתימת מר שאהין על המפה שכן לפי הוראות סעיף 30 לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969-, נדרשת חתימה של כל בני משפחת שאהין על המפה, ולמצער של רובם.


9.
דיון ומסקנות

(א)
בכל הנוגע למעמד החלקה אין עוררין על כך שהחלקה טרם עברה הליך של הסדר על פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט1969-. כמו כן לא הוכח לנו כי למי מן הצדדים קיימת זכות בעלות רשומה לגבי החלקה. למעשה אין חולק על כך שהזכויות הנטענות על ידי התובעים הן זכויות להחזיק במקרקעין ולמנוע מהנתבעים להפריע לחזקה זו.

(ב)
על נסיבות המקרה שלפנינו חל סימן ב' לפרק ג' בחוק המקרקעין, תשכ"ט1969- (להלן - החוק) שכותרתו "הגנת הבעלות וההחזקה". הסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם סעיפים 16 ו17- לחוק:


"16.
תביעה למסירת מקרקעין

בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין.

17.
תביעה למניעת הפרעה


המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת".

10.
סעיף 16 לחוק עוסק ב"בעל מקרקעין" וב"מי שזכאי" להחזיק במקרקעין; ואילו סעיף 17 לחוק עוסק ב"מחזיק במקרקעין" גרידא. בית המשפט העליון [ע"א 50/77 אליהו מזרחי נ' אלברט אפללו פ"ד לא(3) 433, 436] קבע כדקלמן:

"סעיף 16 דן בהגנה על הבעל ועל הזכאי להחזיק, וכאן הזכאי להחזיק אין פירושו מוגבל למי שזכאי להחזיק כבעלים רשום של הקרקע והמונח הזכאי להחזיק משתרע גם על מי שקיבל מהבעל הרשום את הזכות להחזיק בקרקע כגון שוכר, בר-רשות וכן מי שבתור קונה קיבל את זכות ההחזקה מהבעל הרשום שמכר לו".


הדברים חזרו ונשנו גם בע"א 288/81 קרן תורה ועבודה נ' אגודת בית הכנסת שנת הנצחון עולי אירן ואח'

, פ"ד לח(4) 533, ו540-.

11.
האם התובעים הוכיחו כי הם בגדר מי שזכאי להחזיק בחלקה הצהובה?

דומני כי התשובה לכך שלילית.

(א)
לא שוכנעתי שהתובעים זכאים להחזיק בחלקה. לעניין זה, מקובלים עליי דברי בא-כוחם המלומד של הנתבעים. המפות שצרפו התובעים אינן מבססות זכות שלהם בחלקה, כי אם, על סמכן מבקשים התובעים להוכיח כי לנתבעים אין זכויות בחלקה. כך לפחות משתמע מ"המפה המנדטורית" אותה הביאו התובעים כדי להוכיח שלמשפחת שאהין אין זכויות בחלקה הצהובה, ועדיין אינני מביע דעה לגבי הזהות ו/או השוני שבין המפות השונות.

(ב)
התובעים גם לא הוכיחו כי הם זכאים להחזיק מכח שכירות ואף לא מכח רשות ו/או חזקה נוגדת. אלו האחרונות כלל לא נטענו, ועל כן לא אדרש אליהן.

אשר על כן, עוד בטרם בדקנו האם מתקיימת בנתבעים הסיפא לסעיף, והאם ניתן לראותם כמי שמחזיקים בחלקה שלא כדין, באתי למסקנה כי הוראת הסעיף אינה מתקיימת בתובעים. על כן נפנה לדון בסעיף 17 לחוק.

12.
כאמור, סעיף 17 לחוק עוסק במחזיק גרידא. יפים לענייננו דבריו של פרופ' י' וייסמן בחיבורו חוק המקרקעין -מגמות והישגים עמ' 55-56:

"גישה אחרת המסתמנת בחוק המקרקעין היא לחזק את מעמדו של המחזיק במקרקעין, כמחזיק, בהתעלם מן השאלה אם הוא מחזיק כדין...

... ההוראה השניה המעניקה הגנה למחזיק בתור שכזה, בהתעלם מהשאלה אם הוא מחזיק כדין, קובעת כי מחזיק במקרקעין זכאי לדרוש ממי שאין לו זכות להחזקה שיימנע מהפרעה לשימוש במקרקעין".

אכן, נחה דעתנו כי התובעים הינם מחזיקים בחלקה. ב"כ הנתבעים בסיכומיו תוקף את טענת הבעלות של התובעים אך אינו כופר בעובדת היותם המחזיקים בחלקה. גם אם טוענים הנתבעים כי ההחזקה של התובעים אינה כדין, אין בכך כדי להפקיע מהם את עובדת היותם המחזיקים בפועל בחלקה.
13.
כעת נותר לבחון האם מתקיימים היסודות האחרים שבסעיף 17 לחוק. "המחזיק במקרקעין" - כך לשון הסעיף - "זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת".


בעוד שהמחזיק צריך להוכיח רק את פעולת ההחזקה בפועל, הרי שמי שמבקש לתקוף אותה החזקה צריך להוכיח שנתונה לו הזכות להחזיק. יוצא על כן שנטל ההוכחה המוטל על הנתבעים הוא להוכיח כי עומדת להם הזכות להחזיק בחלקה.


על הזכאי להחזיק, דיברנו לעיל במסגרת הדיון בסעיף 16 לחוק. הזכאי להחזיק הוא מי שקיבל מהבעל הרשום את הזכות להחזיק בקרקע. בענייננו טוענים הנתבעים כי בתור קונים קיבלו את זכות החזקה מבעלי הזכויות.

14.
אמנם, נחה דעתנו כי ניתן ייפוי כח לפיו "מכר" יוסף שאהין לנתבעים 3,400 מ"ר ב"מושע" באופן המפורט בייפוי הכח שצורף כנספח י"א לתצהיר הנתבעים. דא עקא, לא נחה דעתנו בכל הנוגע לזכותו של יוסף שאהין לחתום על ייפוי הכח האמור ולמכור זכויות אלו; לא הוכח כי הן שייכות לו.

15.
כאמור לעיל, לא הובאה בפני
נו כל ראייה על זכות בעלות רשומה של בני משפחת שאהין בחלקה. גם עיון במפות שצורפו על ידי התובעים אינו מעיד על זכות בעלות של בני משפחת שאהין בחלקה הצהובה, כפי שניסו אולי להוכיח מתוך ראיות התובעים. כאן המקום להעיר כי לא מצאנו אחידות במפות שהובאו כראיה. החלוקה שבוצעה במפה ה"צבעונית" בין החלקה הצהובה לחלקה הורודה, נעשתה על ידי התובעים. מהמפה המנדטורית לא ניתן להוכיח מיהו הבעלים בחלק הצהובה. אמנם, לא הובא מודד על ידי מי מן הצדדים, אולם גם בעין בלתי מקצועית ניתן להבחין כי הקו הכחול שסומן על גבי מפה זו בידי שוויקי איננו יוצר חלוקה דומה לחלוקה שעל גבי המפה הצבעונית; אדרבא, שטח החלקה על פי המפה המנדטורית בצורתה ההיקפית נראה דומה יותר לשטח החלקה הורודה ללא החלקה הצהובה. מכל מקום, המפות אינן מהוות ראיה להוכחת זכות החזקה של צד זה או אחר ובודאי שלא להוכחת זכות של שאהין ממנה התגבשה לנתבעים זכות ההחזקה הנדרשת על פי סעיף 17 לחוק.

16.
גם בראיות הנוספות שהביאו הנתבעים לא מצאתי ראיה לזכות כלשהי. ככל שמדובר בתעודות המתייחסות לשטח כולל של 23,436 מ"ר כבר קבענו לעיל שאין בהן כדי להוכיח זכות בחלקה הצהובה. התעודות האחרות עוסקות בשטח כולל של 5,500 מ"ר ומי לידינו ייתקע שהן כוללות בתוכן את החלקה הצהובה.

17.
אמנם, התעודה (נספח 1 לתצהיר הנתבעים) שהוצאה על ידי משרד האוצר הירדני בשנת 1962 מציינת רישום מתיק משרדי מס רכוש הירדניים לגבי שטח של 29,200 מ"ר השייך לחאג' מחמד שאהין ואחיו, אולם אין בתעודה זו כדי להוות ראיה מספקת לזכויות הקיימות לנתבעים בחלקה הצהובה. מסמך זה מתייחס לשטח גדול אף יותר מהנטען על ידי הנתבעים, מה עוד שעל פניו שורטטו, כאמור, קווים מקבילים ובתווך צויין "לידיעה ולא לשמוש". בנוסף, יש לזכור כי המסמך הוצא על ידי שלטונות מס רכוש ואין בו כדי להוות ראיה מספקת.


שוויקי בעדותו גם הודה שהעיסקה בה "רכשו" הנתבעים את הזכויות מיוסף שאהין לא דווחה לרשויות המס, עובדה הרומזת דרשני.


די במה שנאמר עד כה כדי להביא למסקנה שהנתבעים לא הוכיחו את זכותם להחזיק במקרקעין, וממילא מתקיימת לגביהם גם ה"מציעתא" של סעיף 17.

18.
אולם גם אם סבור הייתי כי לבני משפחת שאהין היתה זכות בחלקה הצהובה, אזי זכות זו הייתה זכות של כל בני משפחת שאהין בחלקה 100 כולה, וכטענת הנתבעים. צו הירושה (נספח 1 לתצהיר הנתבעים) שמכוחו זכה יוסף שאהין בחלקו בירושה, אינו מגדיר חלק מסוים מהקרקע. הנתבעים גם לא הביאו ראיה כלשהי להסכם שיתוף שנערך בין היורשים, בני משפחת שאהין. נשאלת על כן השאלה מהיכן שאב יוסף שאהין זכות למכור זכויות מסויימות בחלקה, מקום בו זכויות באותה חלקה הינן ב"מושע" בלבד. לנוכח מסקנתנו דלעיל אין לנו צורך לענות על שאלה זו, אולם נראה לנו כי אין בראיות שהובאו על ידי הנתבעים כדי לענות עליה באופן מניח את הדעת.

19.
סעיף 17 לחוק כולל על כן הן את התובעים, קרי, המחזיקים, והן את מי שאינם זכאים להחזיק, קרי, הנתבעים, ועל פיו הוכרעה המחלוקת כאן.


אני מורה איפוא, לנתבעים, להימנע מלעשות כל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש התובעים במקרקעין ולסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת.

20.
כאמור, אין באמור לעיל כדי לקבוע דבר וחצי דבר בכל הנוגע לזכויות הבעלות בחלקה.

21.
הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט וישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.



ניתן היום, י"ג באייר תש"ס, 18 במאי 2000, בהעדר.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.


נעם סולברג
, שופט






דא
/
d00346598a.001











א בית משפט שלום 3465/98 יורשי המנוח מוחמד עיסא עותמאן, מחמוד עלי עליאן, מאלק אחמד מוחמד עותמאן ואח' נ' מחמוד ערף מחמודי שוויקי, חמודה ערף מחמודי שוויקי, ראפת מחמוד סלם שוויקי ואח' (פורסם ב-ֽ 18/05/2000)