פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על ממשטרת ישראל | פסקי דין על ענף התביעות - מחוז ירושלים | פסקי דין על אזולאי אברהם

1008/00 פ     11/11/2003




פ 1008/00 מדינת ישראל, ממשטרת ישראל, ענף התביעות - מחוז ירושלים נ' אזולאי אברהם




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית המשפט השלום בירושלים
פ
001008/00


בפני
:
כבוד השופט שמעון פיינברג


11/11/2003



בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד ס. קסלר

ממשטרת ישראל
, ענף התביעות
- מחוז ירושלים





המאשימה


נגד


אזולאי אברהם



ע"י ב"כ עוה"ד
ח. רייזמן - מטעם הסניגוריה הציבורית

הנאשם


הכרעת-דין

1.
החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

2.
הנאשם מואשם כי ביום 18.8.99, תקף את אשתו
בנפרד (להלן: המתלוננת) בכך שנכנס לדירתה, הפך את חפציה וזרק כסאות שאחד מהם פגע בזרועה הימנית של המתלוננת תוך גרימת שטפי דם בזרועה. עוד מואשם הנאשם כי ביום 19.8.99, תקף את המתלוננת באמצעות מפתחות הבית תוך גרימת שריטות ונפיחות בכף יד שמאל. באותן נסיבות, נטען כי הנאשם גם איים על המתלוננת בכך שאמר לה שאם לא תעזוב את הדירה, ישרוף אותה עם הבית.

3.
העדה המרכזית מטעם המאשימה הייתה המתלוננת עצמה. מעדותה עלו סתירות ותמיהות רבות. המתלוננת לא מסרה הסבר
מניח את הדעת לשאלה מדוע לא התלוננה אחרי האירוע ביום 18.9.99. הוכח כי המתלוננת אינה מהססת להתלונן כנגד הנאשם; ברשומי המשטרה, מופיע כי התלוננה בעבר 31 פעמים, כמות תלונות חריגה למדי.
היא גם טענה שלא הזמינה את המשטרה לאירוע מיום 19.9.99, וכי בנותיה הזמינו את המשטרה. אולם בדו"ח הפעולה של השוטר שהגיע למקום רשום כי המתלוננת היא זו שהזמינה את המשטרה.

המתלוננת מייחסת לנאשם נקיטת אלימות
במטרה להוציאה מהדירה בה היא מתגוררת. התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם התנהגותו של הנאשם בעבר. מהראיות עולה כי הנאשם התיר למתלוננת לגור בחלק מדירתו (לבקשת ילדיהם המשותפים), למרות שבמסגרת הסכם גירושים ביניהם, קיבלה דירה (בעיר שדרות) למגוריה. כשנשאלה על כך בחקירתה הנגדית, טענה המתלוננת שהיא לא קיבלה דירה על פי ההסכם. רק אחרי
שההסכם (נ/1) הוצג בפני
ה , שינתה המתלוננת את גרסתה וטענה שקיבלה את הדירה אך השכירה אותה לאחר ולכן לא הייתה לה דירה למגורים. היא גם לא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע ביקשה לחזור להתגורר באותו בית שבו גר הנאשם אם הנאשם באופן עיקבי מפעיל אלימות נגדה, כפי שטענה. המתלוננת גם הכחישה כי התלוננה במשטרה גם כנגד בנה יונתן (עמ' 11), אולם מהמשך חקירתה (עמ' 14-15), עולה כי אכן התלונה נגדו. המתלוננת גם העידה שהנאשם סרב לתת לה גט וכי הדרישה לגט באה מצידה. לעומת זאת מפרוטוקול דיון בבית הדין הרבני שהוגש (נ/3), עולה כי הנאשם הוא זה שביקש להתגרש מהמתלוננת ואילו המתלוננת לא הופיעה לדיון בעניין שאליו הוזמנה.

באשר לאירוע של זריקת החפצים, העידה תחילה המתלוננת כי האירוע התרחש למחרת האירוע של השריטות עם המפתח (עמ' 4 ש' 1-2). מיד לאחר מכן, טענה שאירוע זריקת החפצים היה יום לפני האירוע עם המפתחות (שם, בש' 11). היא לא הציעה כל הסבר לשינויים בגירסתה.

אמנם נראו
על ידה השמאלית של המתלוננת שריטות, הן על ידי שוטר שהגיע לדירתה והן על ידי רופא שבדק אותה אחרי שהתלוננה ביום 19.8.99. בתעודה הרפואית, רשום כי למתלוננת גם סימני שטפי דם ישנים, בעיקר ביד ימין. אותם ממצאים מתאימים לתיאור התקיפות המיוחסות לנאשם.
אולם מדובר בחבלות קלות שיכולות היו להגרם שלא כתוצאה מהתנהגות אלימה המיוחסת לו.

לאור הסתירות והתמיהות בעדותה, ובעיקר הקלות הבלתי נסבלה שבה מסרה בעדותה דבר והיפוכה, לא ניתן לסמוך על עדותה של המתלוננת כעדות יחידה ולקבוע על פיה, מעל לכל ספק סביר, שהנאשם ביצע את המיוחס לו.

4.
להבדיל, עדותו של הנאשם הייתה מהימנה עלי. הוא הכחיש את האירוע הראשון כליל. ביחס לאירוע השני, הוא טען שכלל לא נכנס לדירה בה מתגוררת המתלוננת. הוא טען שהמתלוננת היא שהחזיקה במפתח ופתחה לו את הדלת, אחרי שדפק בדלת וביקש להדליק את האור בחוץ, על מנת לאפשר לו להאכיל את היונים של בנו שמחוץ לבית.

לא עלו מתוך עדותו תמיהות או סתירות מהותיות.
אינני מייחס משמעות רבה לעובדה שהנאשם טען שהמתלוננת התלוננה נגדו בעבר 70 פעם כאשר סך התלונות מגיע ל- 31.

5.
מטעם הנאשם העידה בתו דרורית. עדותה הייתה בלתי מהימנה. ניכר היה כי ניסתה לחזור בה מהאמור בהודעה שמסרה במשטרה שתיארה את המתלוננת באור שלילי. מעדותה בבית משפט עלה כי כלל לא ראתה את האירועים הנדונים. עדותה לא העלתה ולא הורידה מעדותו של הנאשם .

6.
לאור כל האמור, אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.



ניתן היום ט"ז­­, תשס"ד (11 בנובמבר 2003) במעמד הצדדים.

שמעון פיינברג
, שופט








פ בית משפט שלום 1008/00 מדינת ישראל, ממשטרת ישראל, ענף התביעות - מחוז ירושלים נ' אזולאי אברהם (פורסם ב-ֽ 11/11/2003)