פסקי דין על שלמה בן שמעון | פסקי דין על אנג'לה כהן | פסקי דין על מזל קדוש | פסקי דין על דוד קדוש |

1600-10/08 תק     24/02/2009




תק 1600-10/08 שלמה בן שמעון, אנג'לה כהן נ' מזל קדוש, דוד קדוש








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה

ת"ק 1600-10-08 בן שמעון ואח' נ' קדוש ואח'


24 פברואר 2009



בפני

כב' השופט
ערן קוטון

תובעים
1
.
שלמה בן שמעון

2
.
אנג'לה כהן


נגד

נתבעים
1. מזל קדוש
2. דוד קדוש



פסק דין

תביעה בגין הפרת התחייבות למכירת נכס מקרקעין (להלן: "הנכס"), אותו ביקשו התובעים לרכוש מהנתבעים.

לטענת התובעים - בתאריך 27.7.08 נערך זכרון דברים בינם לבין הנתבעים לצורך רכישת הנכס
וסוכמו עניינים עקרוניים. הוסכם על מחיר הנכס וניתן שיק ע"ס 10,000 ₪ אשר נפרע ע"י נתבעת 1. זכרון הדברים שנערך לא נחתם, שכן הנתבעים היו מעוניינים לחתום ישירות על חוזה וההעתק שנערך נשמר אצל נתבעת 1. בהמשך, הוציא תובע 1 נסח מלשכת רישום המקרקעין על מנת לברר את מצבו של הנכס. הוברר, כי קיימת הערה על פיה יש להמנע מלבצע עיסקה בשלמות אלא על דעת כל הבעלים. הסוגייה הועברה לטיפול נתבעת 1 על מנת שתבצע פעולות מול שכניה לשם הסרת ההערה. ההערה אכן הוסרה ונקבע מועד לחתימת החוזה. בתאריך 13.8.08 התייצבו התובעים ונתבעת 1 במשרדו של עו"ד אולם נתבע 2 לא התייצב ללא הודעה מוקדמת. בהמשך הודיע נתבע 2 כי לא יגיע למעמד החתימה. היות והועלתה סוגיית הסכם השיתוף במעמד הכנת החוזה הוזמן שמאי ע"י אחד מעוה"ד של המשרד ושוגרה בקשה לזימונו על מנת שיאמוד ויעריך את שווי הנכס.
השמאי אכן נתן הערכה כמבוקש. מסמכים נדרשים ניתנו לשמאי ע"י נתבעת 1 על מנת לקדם את העסקה ועל פי בקשת השמאי. בהמשך נקבע מועד חדש לחתימת החוזה. בתאריך 4.9.08, כשעתיים עובר לשעה שנקבעה, התקשר נתבע 2 והודיע כי לא יוכל להגיע למעמד החתימה. תובע 1 בירר עם נתבעת 1 את פשר הסירוב והתרשם כי נתבע 2 התחרט וחזר בו מרצונו למכור את הנכס. עוד נטען, כי דברים שסוכמו במהלך המפגש בו נערך זכרון הדברים הופרו ברגל גסה, סמוך לחתימת החוזה, כמפורט בכתב התביעה. התובעים דרשו לקבל את הסכום על סך 10,000 ₪ שנתנו לנתבעת 1 והוצאות שנגרמו להם עקב ביטול העסקה. נתבעת 1 השיבה להם את הסכום המבוקש על סך
10,000 ₪. כעת דורשים הם פיצוי בגין הוצאות שהיו מנת חלקם במהלך המו"מ לקראת חתימת החוזה והוצאות שנגרמו להם בגין ההסתמכות על כוונת הנתבעים למכור להם את הנכס.

לטענת נתבעת 1 - מטרת התביעה הינה לקבל החזרי תשלום עבור מסמכים שהוכנו לצורך עסקה אשר לא יצאה אל הפועל. הצד הנכון להסכמות שהוסכמו בע"פ הינה תובעת 2 בלבד, שכן תובע 1 כלל לא היה עתיד לחתום על החוזה ולא היה עתיד להיות הבעלים של הנכס. נתבעת 1 מאשרת את קבלת השיק על סך 10,000 ₪. עם זאת נטען, כי תובעת 2 ביקשה לברר את מצבו התכנוני של הנכס, לכן גם הוזמנו נסח מלשכת רישום המקרקעין והערכת שמאי לשם קבלת משכנתא עתידית במקרה של חתימה על הסכם. הצדדים קבעו להיפגש כדי לסכם פרטים נדרשים לשם חתימת החוזה אולם נתבע 2 לא התייצב לחלק מהמפגשים, לפיכך לא סוכמו הפרטים ולא נחתם חוזה. גורסת נתבעת 1 כי התובעים גררו אותה לסכסוך, שכן יש לה חלק בנכס, אולם מי שגרם בפועל להכשלת העסקה היה נתבע 2. כן נטען, כי כלל לא נחתם זכרון דברים ולפיכך לא ניתן להסתמך על הסכמה שהושגה במסגרת אותו זכרון דברים. השיק ניתן על מנת שנתבעת 1 תחדל מלהראות את הנכס לרוכשים פוטנציאליים ובהמשך הושב לתובעת 2. לנתבעת 1 הוברר, כי נתבע 2 חפץ ברכישת מחצית הנכס שבבעלותה וכך אכן עשה לאחר חודשים ספורים. לנתבעת 1 לא היתה כל כוונה להכשיל את ביצוע העסקה והוצאתה אל הפועל. נתבעת 2 פעלה בתום לב ובסבירות ועסקינן במו"מ לקראת חתימת חוזה שלא הבשיל לכדי עסקה ממשית, בגינו אין מקום לפצות, בפרט שפעילותה נעשתה בתום לב.

לטענת נתבע 2 - לא נחתם כל הסכם או זכרון דברים בינו לבין התובעים, בפרט בהיותו גרוש מנתבעת 1. יתרה מזאת, לאחר ארבעה ימים מן המועד בו היו אמורים הצדדים לחתום על החוזה הודיע נתבע 2 כי הוא מוכן לביצוע העסקה עם התובעים אולם האחרונים דחוהו בטענה כי מצאו נכס אחר. לאחר כשבועיים פגש בעוה"ד אשר במשרדו היו אמורים הצדדים לחתום על החוזה והבהיר לו כי הוא מוכן לחתום על אותו חוזה. עוה"ד ניסה לאתר את התובעים אך דרכו לא צלחה. עם קבלת כתב התביעה שלח נתבע 2 לתובעים מכתב על פיו כפי שהוצע להם בתאריך 8.9.08 הוא מוכן גם עתה למכור להם את הנכס והצעתו בתוקף עד ליום 30.11.08. מדגיש נתבע 2 כי כלל לא היה צד לזכרון הדברים שלכאורה נערך ולא חתם על כל מסמך מחייב. עוד נטען, כי הסכום ששולם לשמאי הינו מופרז והוא באופן אישי קיבל הערכת שמאי בסכום נמוך יותר. נטען, כי תובע 1 ניצל באופן ציני את מצבם העדין של הנתבעים וחוסר התקשורת ביניהם בהיותם גרושים, תוך מתן שיק על סך 10,000 ₪ לנתבעת 1 ללא ידיעתו וללא הסכמתו של נתבע 2 כאשר הוא הבעלים של הנכס במשותף עם נתבעת 1.

בדיון שהתקיים בפני
התייצבו והעידו התובעים והנתבעים.


הוברר, כי אכן לא נחתם כל מסמך ע"י הצדדים. יתרה מכך הובהר, כי לאחר שהעסקה לא יצאה אל
הפועל איתרו התובעים נכס אחר ורכשוהו בסמוך. משכך אף לא נדרשו להצעת נתבע 2 לרכישת הנכס לאחר שלא התייצב למעמד חתימת החוזה במשרד עוה"ד.
הובהר, כי התובעים הינם בני זוג, אולם רק
תובעת 2 התעתדה לחתום על החוזה עם הנתבעים לקחת משכנתא ולהביא לרישום הנכס על שמה בלבד בלשכת רישום המקרקעין. כמו כן הוסבר, כי השמאי זומן על מנת לאמוד את ערך הנכס לצורך קבלת המשכנתא. הוסכם על הצדדים כי השיק ניתן על ידי תובעת 2 לנתבעת 1 בלבד ואף הוחזר לה. התובעים ערים היו לעובדה כי עסקה לרכישת נכס מקרקעין מחייבת הסכמה בכתב, יחד עם זאת, ציינו, כי פעלו על סמך האמון שנתנו בנתבעים.
נתבעת 1 הבהירה, כי עסקינן במו"מ לעסקה שלא יצאה אל הפועל כפי שקורה לא אחת במקומותינו וכי לא היו לה יד או רגל בהכשלת העסקה.
נתבע 2 הבהיר, כי לא הגיע למעמד החתימה בשל אילוצים תעסוקתיים ובעת מעמד החתימה עליה סוכם לא נחתם החוזה כי הנתבעים לא היו בשלים לכך. נתבע 2 הדגיש, כי לא "שיחק" בתובעים ואף לא רימה אותם. כן העיד, כי היה מוכן לרכוש מתובע 1 את חוו"ד השמאי אשר ניתנה לו וכי ימים ספורים לאחר המפגש שאמור היה להתבצע במשרד עוה"ד, התקשר באופן אישי לתובע 1 בכוונה למכור לו את הנכס אלא שהתובעים כבר לא היו מעוניינים בכך.

עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, הקשבתי הקשב היטב לעדויות התובעים ולעדויות הנתבעים, התרשמתי מכל הארבעה באופן בלתי אמצעי ושקלתי את כלל הטענות.

לסופו של יום סבור אני, כי לא הוכח במידה הנדרשת, כי הנתבעים במהלך ניהול המו"מ לקראת חתימת החוזה פעלו בחוסר תום לב או בדרכי רמייה וכחש, מתוך ידיעה כי אין בכוונתם למכור את הנכס. לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים ולא שוכנעתי כי כוונת הנתבעים או מי מהם היתה שלא להתקשר בסופה של דרך עם התובעים.
יתרה מכך, טיעוני הנתבעים סבירים בעיני שכן גם במהלך המו"מ רשאי כל צד למו"מ לשקול דרכו שנית ולחזור בו. במובנים רבים זו מהותו של משא ומתן.
כפי שהעידה נתבעת 1 עסקאות רבות מן הסוג הנדון לא יוצאות אל הפועל והיא אף עשתה להחזיר את סכום הכסף ששולם לה ע"י תובעת 2.
כפי שהעיד נתבע 2 לא היה בשל להתקשר בעסקה במועד בו ביקשו לעשות זאת התובעים. לפיכך אף לא מצא לנכון לחתום מלכתחילה על זכרון הדברים שנערך בנוכחותו.
אין בכל האמור כדי להצביע על חוסר תום לב בעת ניהול המו"מ ושוכנעתי כי לאחר שקילת הנסיבות פעם נוספת מעוניין היה נתבע 2 למכור את הנכס לתובעים ואף עשה נסיונות להודיעם על כך. עוד שוכנעתי, כי זימון השמאי לאמוד את ערך הנכס נעשה לצורך קבלת המשכנתא ועל פי דרישות ידועות ומקובלות של בנקים המעניקים משכנתאות. בנסיבות אלה, אין זה סביר להטיל את עלות שכר טרחת השמאי על כתפי הנתבעים.

לאור כל הנימוקים שפורטו לעיל, משלא הוצג כל מסמך שנחתם על ידי הצדדים המחייב את הנתבעים למכור לתובעים את הנכס, משלא התרשמתי כי הנתבעים פעלו שלא כדין או בחוסר תום לב בעת ניהול המו"מ, סבור אני, כי אין מקום לקבל את התביעה.

אני דוחה איפוא את התביעה.

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 200 ₪.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום
.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים בדואר רשום.










ניתן היום,
ל' שבט תשס"ט, 24 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 1600-10/08 שלמה בן שמעון, אנג'לה כהן נ' מזל קדוש, דוד קדוש (פורסם ב-ֽ 24/02/2009)