פסקי דין על יהודה גלי | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח | פסקי דין על הראל חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

30106/03 א     14/07/2009




א 30106/03 יהודה גלי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
030106/03


בפני
:
כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

תאריך:
14/07/2009




בעניין:
יהודה גלי
ע"י ב"כ עוה"ד ח. קליר ואח'




התובעת


נ
ג
ד



1 . שירביט חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד פ. מוזר ואח'
2 . הראל חברה לביטוח בע"מ

3.
אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד צ. יעקובוביץ ואח'




הנתבעות


פסק דין

מבוא

1.
התובעת, ילידת 1966, נפגעה בשתי תאונות דרכים בהן עסקינן בתביעה זו. האחת הינה מיום 25.3.02 (להלן: "התאונה הראשונה") והשנייה מיום 4.12.02 (להלן: "התאונה
השנייה").

2.
הנתבעת 1 (להלן: "שירביט") אחראית לפיצוי התובעת בגין נזקיה תולדת
התאונה הראשונה. הנתבעות 2 ו – 3 (להלן ביחד: "הראל") אחראיות לפיצוי התובעת בגין נזקיה תולדת התאונה השנייה.

3.
הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן המחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד.

4.
תחילה הוגשה התובענה רק בגין התאונה הראשונה ורק בשלב מתקדם ולאחר שכבר מונה מומחה מטעם בית המשפט, הוגש כתב תביעה מתוקן וצורפה התאונה השנייה לכתב התביעה. משכך ניתנו בתיק זה שתי חוות דעת בתחום האורטופדי.

5.
מטעם התובעת העידה היא עצמה וכן נחקרו המומחים שמונו מטעם בית המשפט. מטעם הנתבעות הוגשו תיקי מוצגים בלבד.

הפגיעה והנכות

6.
לתובעת תאונה נוספת בעברה שארעה בשנת 1998 ובה נפגעה התובעת בגבה ונקבעו לה 10% נכות על ידי ועדה רפואית של המל"ל בהיות התאונה ההיא גם תאונת עבודה. מוסכם שכתוצאה מפגיעתה באותה תאונה סבלה התובעת מבקע דיסק מותני.

7.
בשתי התאונות
נשוא התביעה כאן נפגעה התובעת בעמוד השדרה. בשתי התאונות נחבלה התובעת לרבות במנגנון צליפת שוט.

8.
בתחילה מונה על ידי הצדדים בהסכמה, ד"ר ישראל כספי כמומחה בתחום האורטופדי לבדיקת התובעת בגין פגיעתה בתאונה הראשונה. ד"ר כספי בדק את התובעת לאחר שתי התאונות הגם שחוות דעתו מתייחסת לתאונה הראשונה בלבד.

9.
בבדיקתו את התובעת בנובמבר 2003
מצא המומחה כי למן התאונה בשנת 1998 ועד לאחר התאונה השנייה התלוננה התובעת על כאבים והגבלות בגבה. ד"ר כספי מסכם וקובע כי בעקבות התאונה הראשונה סבלה התובעת מהתלקחות של כאבים שנמשכה מספר חודשים עד לאירוע התאונה השנייה אך לא הותירה כל פגימה בתחום האורטופדי לצמיתות. כאביה נבעו ממכלול השינויים בעמוד שדרתה. משכך לא ראה המומחה לקבוע נכות צמיתה בגין הפגיעה בתאונה הראשונה.

10.
בהמשך, ועם תיקון כתב התביעה על דרך הוספת עילה בגין התאונה השנייה, מונה ד"ר ישראל קליר כמומחה מוסכם לבדיקת התובעת בגין פגיעתה בתאונה השנייה. ד"ר קליר בדק את התובעת באוקטובר 2004 ומצא כי בדיקתה תקינה לרבות תנועות עמ"ש צווארי ומותני. הוא מציין כי בבדיקה מסרה התובעת על הפרעת תחושה בכל אזורי העצבוב של יד שמאל ללא פיזור אנטומי מסוים וכן על רגישות לניקוש מעל חוליות גביות. על פי ממצאי הבדיקה הגופנית וממצאי ההדמיה שעמדו בפני
ו קבע ד"ר קליר כי לתובעת לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה בגין התאונה השנייה נשוא התביעה.

11.
בחוות דעתו מתייחס ד"ר קליר לעובדה שלתובעת שתי תאונות דומות בעברה ומציין כי הגם שלא הועבר אליו חומר כלשהו בעניין הוא סבור כי חלק לא מבוטל מתלונותיה בפני
ו קשור לתאונות הקודמות. עוד ציין כי בבדיקתו את התובעת חל ככל הנראה שיפור משמעותי במצבה שכן הוא בדק אותה 3 חודשים לאחר בדיקתו של ד"ר גד ולן שמצא הגבלה בינונית בטווח התנועות בגב, בעוד שהוא לא ראה הגבלה כלל.

12.
התובעת אינה משלימה עם ממצאי המומחים. לטענתה, עובר לתאונה וחרף פגיעתה בתאונה בשנת 1998, שימשה כמשווקת עצמאית של מוצרי צריכה לשוק האמריקאי. המוצרים היו בעיקר מוצרי איטום והעבודה הצריכה מאמץ פיזי ניכר שכן כללה נסיעות ארוכות ומרובות לחו"ל ונשיאת משאות. לטענתה בעקבות הפגיעה בשתי התאונות נשוא התביעה התקשתה בביצוע החלק העיקרי בעבודתה היינו נסיעות ארוכות לחו"ל וקיום פגישות אינטנסיביות. בעקבות הפגיעה בתאונות סבלה ועודנה סובלת מירידה דרסטית בשיעור השתכרותה.

13.
לטענת התובעת בתצהירה היא סובלת מהגבלה בתנועות עמוד השדרה, מהקרנה לגפיים ורגישות בין השכמות. כתוצאה מכך פנתה התובעת לקבלת טיפולים רפואיים לרבות טיפולים אלטרנטיביים וטיפולים תרופתיים ארוכים.

14.
בחקירתה לא ביקשה התובעת לצייר תמונה כאילו לתאונה משנת 1998 לא הייתה כל השפעה אלא ציינה כי היו אפיזודות של כאב אך לא באותה רמת כאב כפי שהוא לאחר שתי התאונות נשוא התביעה. עוד ציינה כי לאחר התאונה מ - 1998 שבה בהדרגה לפעילות ואף לפעילות של התעמלות דבר שאינה מצליחה לעשות לאחר התאונות נשוא התביעה. היא ציינה כי את עסקה העצמאי פתחה במרץ 1999 הגם שכבר שנים לפני כן עסקה בתחום זה של שיווק כשכירה. לאחר התאונות נשוא התביעה לא שבה לעבוד ובשנת 2006 הקימה עם שותפים חברה חדשה שעוסקת בפיתוח מוצרים שלהם ושיווק של אותם מוצרים. החברה שהקימה בשעתה והייתה פעילה בשנת 2002 בעת שנפגעה בתאונות, נסגרה לאחר שניסתה להשתקם ולשוב לנסיעות ולא הצליחה (ראה דבריה בעמ' 16-19 לפרוטוקול).

15.
בכל הנוגע לפגיעה בשתי התאונות נשוא התביעה ציינה התובעת כי בטרם החלימה מן התאונה הראשונה שבה ונפגעה בתאונה השנייה.

דיון

16.
אקדים ואציין כי התובעת לא עשתה רושם בלתי מהימן חרף העובדה שלא יכלה להציג נתונים מדויקים לתמיכה בטענותיה לעניין שיעור ההשתכרות בעיקר לאחר התאונות.

17.
אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעות ולפיה סבלה התובעת מגבה לאחר התאונה משנת 1998 והייתה בטיפולים ובמעקב רפואי אף בשנת 2001. אלא שאין בכך כדי לאיין את טענתה כי לאחר התאונות נשוא התביעה היא נדרשת לטיפולים אינטנסיביים יותר וכי חרף הצורך בטיפולים רפואיים לאחר התאונה משנת 1998 הקימה התובעת חברה והשתכרה סכומים נכבדים כפי שיידון להלן.

18.
שני המומחים שמונו בהסכמה בתיק זה הציגו עמדות סותרות בחלקן. ד"ר כספי בחר לקבוע כי מצבה של התובעת נובע מן התאונה בשנת 1998 וכן מפגיעתה בתאונה המאוחרת בשנת, 2002 היא התאונה השנייה נשוא הדיון כאן. מנגד ד"ר ישראל קליר ראה לקבוע כי מצבה של התובעת נובע מפגיעתה בשתי התאונות שקדמו לפגיעה בתאונה השנייה, היינו לרבות התאונה הראשונה נשוא התביעה. שני המומחים בדקו את התובעת לאחר פגיעתה בשתי התאונות כך שמבחינת ממצאיהם בבדיקה הפיזית הם מתייחסים למצבה לאחר
שתי התאונות.

19.
ד"ר קליר נדרש להתייחס לממצאי בדיקתו של ד"ר גד ולן שבדק את התובעת לאחר התאונה הראשונה והשנייה, בסמוך לבדיקתו של ד"ר קליר
ומצא הגבלה משמעותית בתנועות עמ"ש צווארי ומותני. ד"ר קליר ציין כי הוא אינו יכול ללמוד דבר מהמסמך שכן אין בו די פירוט. עוד הוא נדרש להתייחס לממצאי בדיקתו של ד"ר זיו-נר שבדק את התובעת 3 חודשים לאחר בדיקתו שלו את התובעת ואף הוא מצא הגבלה בתנועות עמוד השדרה.

20.
שני המומחים בחקירתם ציינו כי התובעת התלוננה בפני
הם על כאבים והגבלות. מבחינת תוצאות הבדיקה הקלינית שערכו לתובעת מצאו שניהם בהפרש של כשנה זה מזה כי לתובעת אין הגבלות תנועה. יחד עם זאת שני המומחים לא טענו שהתובעת אינה סובלת מדבר שכן שניהם התייחסו לממצאי ההדמיה בכל הנוגע לבקע הדיסק ממנו סובלת התובעת עוד עובר לתאונות נשוא התביעה.

21.
ד"ר קליר אף הודה כי פגיעה במנגנון צליפת שוט אינה מלווה במקרים רבים בממצאים אובייקטיבים.

22.
ראיתי לציין כי מתוך חקירת שני המומחים עלה הרושם כי הם מגיעים לבדיקת תובע תמיד בחשדנות בסיסית שכוונתו של זה האחרון היא להאדיר את מצבו. מעמדה זו הם ניגשים לבדיקה. יש בכך כדי להסביר ולו חלקית את המסקנות השונות שראו להגיע אליהן בכל הנוגע לקשר הסיבתי שבין מצבה של התובעת לתאונות שאת השלכותיהן מונו לבדוק וכן את הפער שבין ממצאי בדיקתם את התובעת למול אלו של הרופאים המטפלים שלפחות אחד מהם (ד"ר גד ולן) הינו מומחה לגב כמותם. (כך ראה למשל את דבריו של ד"ר כספי בעמ' 39 שורות 6-13, וכן עמ' 40 שורות 19-21, עמ' 43 שורות 9-13 לפרוטוקול ודבריו של ד"ר קליר בעמ' 45 שורות 14-
17 לפרוטוקול).

23.
צודקים ב"כ הצדדים בטיעונם כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון אף בענייני רפואה.

24.
כאשר אני בוחנת את התמונה במלואה אשר לפיה בין היתר: חרף התאונה משנת 1998 הצליחה התובעת להקים עסק עצמאי כשנה לאחר הפגיעה; לאחר התאונות נשוא התביעה נדרשה התובעת לטיפולים רבים ואינטנסיביים יותר מאשר לאחר התאונה משנת 1998; לאחר שתי התאונות נשוא התביעה וחרף העובדה שהתובעת הייתה בתחילת דרכה בחברה שבבעלותה היא לא הצליחה לשוב לאותו היקף פעילות הגם שהיא מפרנסת יחידה את עצמה; ממצאיהם השונים של הרופאים הן המומחים בינם לבין עצמם והן ביחס לרופאים המטפלים בפרקי זמן לא גדולים; כל אלה מובילים אותי למסקנה כי לשתי התאונות נשוא התביעה הייתה השפעה ולו כלשהי על מצבה של התובעת לאחריהן לצד ההשפעה של התאונה משנת 1998.

25.
מאחר ושני המומחים מטעם בית המשפט הגיעו לכלל מסקנה כי לא נותרה נכות בתחומם בעקבות התאונות ומאחר ולתובעת נכות קודמת בגבה, איני רואה לכמת לכדי נכות מספרית את מצבה של התובעת תולדת שתי התאונות גם אם הביאה להחמרה מסוימת.

26.
ואם הגעתי למסקנה כאמור הרי שיש להביא בחשבון כי לפגיעה בתאונות נשוא התביעה יש השפעה כלשהי על תפקודה של
התובעת בחיי היום-יום.

27.
מאחר והתובעת הגיעה לתאונה השנייה כשהיא עדיין לא החלימה מפגיעתה בתאונה הראשונה, ברי כי יש ליחס לפחות מחצית ממצבה לנזקי התאונה הראשונה. אין בידי כלים לבחון בחינה מדויקת את השלכות התאונה השנייה ועל כן נראה לי כי נכון יהיה להביא בחשבון שאותה תרומה של שתי תאונות למצבה של התובעת נגרמה בחלקים שווים על ידי שתי התאונות.

28.
בנסיבות אלו אין מקום לקיום דיון נפרד בשאלת שיעור הנכות התפקודית.

שיעור ההשתכרות עובר לתאונות ולאחריהן

29.
עובר לתאונות נשוא התביעה השתכרה התובעת מעל השילוש של השכר הממוצע במשק נכון לאותם מועדים. כך למשל שכרה הממוצע לחודש בשנת 2001 לפני ניכוי מס הכנסה ועל פי דו"ח מס הכנסה ת/3, עמד על - 27,121
₪ נומינלית. סכום זה נכון להיום עומד על – 32,068 ₪. הן בערכי אז והן בערכי היום עומדת ההכנסה מעל השילוש ועל כן ככל שמדובר בשיעור השתכרותה של התובעת עובר לתאונה יש להביא בחשבון את השילוש של השכר הממוצע במשק. סכום זה נכון להיום עומד על - 24,483 ₪ ובניכוי מס הכנסה – 19,144 ₪.

30.
עיון בדו"חות מס הכנסה לשנת 2000 ו – 2001 מלמד כי חלה עליה בשיעור ההשתכרות כמו גם בשיעור המחזור העסקי. איני מקבלת את טיעונו של ב"כ הנתבעת 1 ולפיה יש ללמוד מן הירידה בשיעור המחזור בחצי השנה שסמוכה לתאונה הראשונה. עיון מדוקדק בדוחות המע"מ שצירף לסיכומיו מלמד שבחודשים יוני, אוקטובר ודצמבר 2002, היינו לאחר התאונה הראשונה, נתקבלה הכנסה גבוהה מ – 20,000 ₪ בכל אחד מהחודשים הללו, דבר שיש בו כדי לתמוך בטענת התובעת כי את הכנסתה מעבודתה יש לבחון בראייה שנתית.

31.
בשנת 2002 נפגעה התובעת בראשונה בחודש מרץ ולאחר מכן בטרם התאוששה לגמרי נפגעה בשנית בחודש דצמבר. בשנה זו עמדה הכנסתה מעסקה על
- 5,168 ₪. היינו גם בחודשים שקדמו לתאונה הראשונה לא השתכרה התובעת כדי שכרה הממוצע בשנה הקודמת. אלא שבתחום זה של עסקים איני סבורה שניתן ללמוד מן העובדה שבחודשים הראשונים של השנה לא נרשמו הכנסות, על ירידה בהיקף העסק. גם בשנת 2001 לא הייתה הכנסתה החודשית דומה מידי חודש בחודשו.

32.
אין חולק שגם בהמשך הלכה הכנסתה של התובעת וירדה כפי שניתן ללמוד מדוחות מס הכנסה לשנים 2003-2005.

33.
לאור החומר הרפואי ולאור עדותה של התובעת אני מקבלת כי בחודשים הסמוכים לאחר התאונות הייתה ירידה בהיקף פעילותה גם אם אין מדובר באי כושר מוחלט במשך כל אותה תקופה. מתוך עדותה עלה שלצורך עבודתה היא נדרשת לנסיעות ארוכות לארה"ב שהוא השוק שבו היא משווקת. ברי כי בסמוך לתאונות לא יכלה התובעת להרבות בנסיעות מסוג זה.

34.
יחד עם זאת אין לשכוח שמצבה של התובעת לא היה שפיר לחלוטין עוד עובר לתאונות אלו. גם פגיעתה בתאונה משנת 1998 הייתה בעלת השפעה על יכולתה להתמיד בנסיעות רבות וארוכות ובמאמצים פיזיים
בכלל.

35.
בעת עדותה בפני
י ציינה התובעת כי בשנת 2006 הקימה עם שותפים חברה חדשה בשם "גרדן אסנס בע"מ" שבה היא משמשת כמנכ"לית. המשקיעים השותפים הינן חברות. באשר לרווחי החברה החדשה צורף דו"ח מס הכנסה לשנת 2006 ובו מצוין כי החברה הייתה בהפסדים באותה שנה. לאחר מכן לא הומצא כל אישור על הכנסות החברה החדשה או הכנסותיה של התובעת.

דיון בראשי הנזק

הפסדי השתכרות בעבר

36.
התובעת טוענת כי לאחר התאונה הראשונה שהתה בחופשת מחלה במשך חודשיים לא רצופים. לאחר התאונה השנייה שהתה בכ – 170 ימי אי כושר נוספים.

37.
ד"ר כספי לא התייחס לתקופות אי הכושר בחוות דעתו. ד"ר קליר מציין בחוות דעתו כי על פי אישורי אי הכושר שקיבלה התובעת מהרופא המטפל בה, ד"ר גד ולן, שהתה התובעת באי כושר עד ל – 30.6.03.

38.
בחקירתם נדרשו המומחים לעניין זה. ד"ר כספי ציין כי הוא מאמין שהתובעת סובלת מכאבים שאם לא כן לא הייתה נזקקת לכל אותם טיפולים אלטרנטיביים ואחרים שביצעה ושילמה סכומים נכבדים (ראה דבריו בעמ' 40 לפרוטוקול). ד"ר קליר ציין בחקירתו כי מי שבדק את התובעת בזמן אמת הוא הגורם המתאים ביותר לקבוע את תקופת אי הכושר. במקרה כאן טופלה התובעת בין היתר על ידי ד"ר גד ולן והוא זה שקבע תקופת אי כושר בת כמעט 6 חודשים. יחד עם זאת לא ברור האם כל אותה תקופה נובעת רק מהפגיעה בתאונה השנייה, או שמא יש להביא בחשבון גם תרומת מה של התאונה הראשונה שארעה כשמונה חודשים קודם לכן.

39.
מאחר וגם לפי דוחות המע"מ שהוגשו וגם מתוך דברי התובעת ברי שלא נעדרה ברציפות מעבודתה בכל אותן תקופות ומאידך ברי שהייתה מוגבלת בנסיעות ארוכות, ראיתי לקבוע כפיצוי בראש נזק זה סך של – 60,000 ₪ כאשר הפיצוי מתחלק בין שתי התאונות. היינו הפיצוי בגין כל תאונה בראש נזק זה עומד על - 30,000 ₪ וזאת בערכי היום.

הפסדי השתכרות בעתיד

40.
לאור דבריי שלעיל ראיתי לקבוע כי לשתי התאונות נשוא התביעה הייתה השפעה על תפקודה של התובעת לרבות על כושר השתכרותה.

41.
אמנם נדירים המקרים שבהם ימצא בית המשפט לפסוק פיצוי בראש נזק זה כאשר המומחה מטעמו לא ראה לקבוע נכות צמיתה תולדת התאונה, אלא שלדידי זהו אחד מאותם מקרים כפי שהוסבר באריכות לעיל. אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופט אור בע"א 146/87 יונתן כץ ואח' נ' רם רוזנברג, פ"ד מג (3) 421 בסעיף 4 לפסק הדין וכן בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77 בעמ' 87-88 שם נאמר מפי כב' השופט אור כך:

"המקרים הנדירים, עליהם נרמז בע"א
473/88
[8] הנ"ל, הם מקרים, בהם מומחה רפואי קובע, שאין הוא יכול לקבוע את שיעור הנכות על-ידי כימותה באחוז נכות מסוים, אך הוא קובע שנותרה הגבלה שיש בה להפריע לתיפקוד. כזה היה המקרה

בע"א
634/88
[9]
,
שם היה מימצאו של המומחה, שנותרה למשיבה מגבלה בשורש היד

המתבטאת בהפרעה תיפקודית קלה, אשר תישאר לצמיתות ויהיה בה להגבילה בעבודת כפיים; אך גם הוא התקשה להעריך הגבלה זו באחוזים, ועל-כן נמנע מכך. כזה היה המקרה בע"א 146/87
[
10
] המקרה זה, אף שלא נקבעה

נכות צמיתה, תיאר בית המשפט המחוזי את הגבלות התובע שם, אשר גם הפרופיל הצבאי שלו הוד בעקבות התאונה, ובנסיבות המיוחדות של המקרה שם, לא ראה בית-משפט זה להתערב בסכום צנוע, אשר נפסק לתובע בגין הפסד כושר השתכרות
.
יש בהקשר זה להזכיר, שהנכות הרפואית נקבעת על-פי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-
.1956
לדעת רבים, תקנות אלה מיושנות, ולעתים אין בהן לענות על מגבלות רפואיות מסוימות. ייתכן, על-כן, מצב, שתישאר הגבלה כלשהי לתובע, אך זו תישאר "יתומה", בלא שיימצא לה סעיף מתאים בתוספת לתקנות

הנ"ל
.
"

42.
במקרה שבפני
י, כי שכבר ציינתי, הבהירו שני המומחים שהם אינם יכולים למדוד כאב ומנגד הודו כי מוכרים מקרים ברפואה, לרבות בפגיעות מסוג צליפת שוט, שחרף העדרם של ממצאים אובייקטיבים הנפגעים סובלים מכאבים כרוניים.

43.
על פי אותה הפסיקה הרי שבבוא בית משפט לשום את הפיצוי בראש נזק זה ייעשה הדבר באופן גלובלי וצנוע.

44.
בשוקלי כל אלה ראיתי לפסוק בראש הנזק של הפסד כושר השתכרות בעתיד סך של – 25,000 ₪, היינו 12,500 ₪ בגין כל תאונה.

עזרה בבית

45.
התובעת טוענת כי בעקבות פגיעתה בתאונות נדרשה לעזרת בני משפחה ואף לעזרה בשכר בהיקף של פעם בשבוע בעלות של - 150 ₪ לפעם. התובעת לא הביאה כל תמיכה לעדותה זו ומכל מקום נוכח העובדה שעיקר פגיעתה של התובעת נסב בתאונה משנת 1998, הרי שראיתי לקבל את הטענה רק בכל הנוגע לתקופה הסמוכה לתאונות נשוא התביעה.

46.
בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך של – 4,000 ₪ היינו 2,000 ₪ בגין כל תאונה.

47.
לעתיד איני סבורה שפגיעותיה של התובעת בתאונות נשוא התביעה מצדיקות פסיקת פיצוי בראש נזק זה כאשר ברי שגם עובר לתאונות אלו נזקקה התובעת לעזרה בעבודות משק הבית הקשות.

הוצאות רפואיות ונסיעות

48.
התובעת טוענת כי נזקקה ועודנה נזקקת לטיפולים רפואיים לרבות טיפולים אלטרנטיביים בעלויות גבוהות שידה אינה משגת לממן אותם.

49.
הנתבעות טוענות מנגד שאין כל הצדקה לפסיקת פיצוי בגין אותם טיפולים שכן כלל לא הוכח שהטיפולים הללו נדרשו בשל הפגיעות בתאונות בהן עסקינן ולא כפועל יוצא של פגיעתה בשנת 1998. עוד טוענים ב"כ הנתבעות כי עסקינן בתאונות עבודה והתובעת זכאית להחזר הוצאות מן המל"ל.

50.
מנגד טוענת ב"כ התובעת כי את הטיפולים האלטרנטיביים שקיבלה התובעת ומוסיפה לקבל אין סל הבריאות מכסה ומכאן שגם לא תהיה זכאית להחזר מן המל"ל בגינן.

51.
שני המומחים נדרשו להתייחס לעצם העובדה שהתובעת מטופלת בסוגים שונים של טיפולים קונבנציונליים ואלטרנטיביים. מתוך עדותם התרשמתי שעצם העובדה שהתובעת פנתה לטיפולים אלה ומימנה אותם לאורך זמן רב מלמד כי היא אכן סובלת. אך המומחים לא קבעו כי אכן יש בטיפולים כדי להביא מזור לתובעת או כי ההוצאה מוצדקת.

52.
מאחר ואף שני המומחים הסכימו כי התאונות הביאו להחמרה זמנית במצבה של התובעת, אני סבורה כי היא זכאית לפיצוי בגין חלקן של ההוצאות הרפואיות שהוציאה על טיפולים אלטרנטיביים ולתקופות הסמוכות לתאונות. הנתבעות לא הוכיחו כי המל"ל היה מממן את אותם טיפולים בהיות הטיפולים הללו מסוג הטיפולים שלא כלולים בסל הבריאות.
כאמור גם לא הוכח הצורך בהמשך הטיפולים כפועל יוצא מן התאונות נשוא התביעה שבפני
י לאורך זמן. אין לשכוח כי לתובעת בעיה בגבה עוד משנת 1998.

53.
בשוקלי כל אלה
ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך 5,000 ₪ בחלוקה שווה בין התאונות היינו 2,500 ₪ לכל תאונה.

כאב וסבל


54.
לאור קביעותיי שלעיל ולפיהן הגם שלא נקבעה נכות בגין התאונות היה בהן כדי להשפיע על כושר תפקודה של התובעת, ראיתי לפסוק בראש נזק זה סך של – 12,000 ₪ בגין כל תאונה.

ניכויים


55.
שתי התאונות היו תאונות עבודה. המל"ל לא ראה לקבוע נכות צמיתה בגין התאונות. לאחר התאונה השנייה קיבלה התובעת דמי פגיעה בסך נומינלי של 9,344 ₪ ובערכם היום
-
12,284 ₪. סכום זה יש לנכות מהפיצוי בגין התאונה השנייה.

סוף דבר


56.
הנתבעות ישלמו לתובעת בגין נזקיה תולדת התאונות נשוא התביעה כדלקמן:
בגין התאונה הראשונה מיום 25.3.02 תשלם הנתבעת 1 סך של – 56,500 ₪.
בגין התאונה השנייה מיום 4.12.02 תשלם הנתבעת 2 סך של – 44,216 ₪ לאחר ניכוי דמי פגיעה.

57.
כן ישאו הנתבעות בהוצאות משפט על פי קבלות כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד מועד פסק הדין וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.




58.
כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

59.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ב בתמוז, תשס"ט (14 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.




ח. וינבאום וולצקי
, שופטת



הדסה/קלדנית











א בית משפט שלום 30106/03 יהודה גלי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/07/2009)