פסקי דין על רביע עאסלה | פסקי דין על גמילה מחמודשקיב - קיוסק טעם חדש | פסקי דין על סמיר שקיב |

5455/07 דמ     08/02/2009




דמ 5455/07 רביע עאסלה נ' גמילה מחמודשקיב - קיוסק טעם חדש, סמיר שקיב




בפני
:



בית דין אזורי לעבודה בחיפה

ד"מ 5455-07 רביע עאסלה

נ' גמילה מחמוד שקיב ואח'


8 בפברואר 2009


בפני
:
כב' השופטת
דלית גילה
נציג ציבור זלמן גורדון
נציג ציבור דוד ברקן


התובע

רביע עאסלה
ע"י ב"כ עו"ד
הישאם עאסלה


נגד

הנתבעים
1. גמילה מחמוד שקיב - קיוסק טעם חדש
2. סמיר שקיב



שניהם ע"י ב"כ עו"ד רמי טרביה



פסק-דין



תביעה זו עניינה דרישה לתשלום הפרשי שכר בגין תקופה של כ-4 חודשים בה עבד התובע, רביע עאסלה
(להלן: התובע), בקיוסק לאוכל לבנוני ופלאפל בעיר שפרעם (להלן: הקיוסק).

תקופת העבודה, מתחילת חודש
5/07 ועד חודש 8/07, במשך 3 שבועות בלבד - עד סגירת הקיוסק, אינה שנויה במחלוקת. הצדדים חלוקים הן בשאלת זהותו של המעביד והן בהתחשבנות הכספית בגין עבודתו של התובע במשך אותם 3 חודשים ו-3 שבועות.

עוד מוסכם, כי הקיוסק היה רשום על שם הנתבעת 2 גב' ג'מילה מחמוד (להלן: הנתבעת), ואילו בעלה, הנתבע מס' 2, מר סמיר מחמוד (להלן: הנתבע), הוא מי שניהל בפועל את הקיוסק.

נוכח הודאת הנתבע, בחקירתו הנגדית, כי התובע עבד אצלו (עמ' 12 שורות 14-21) ודברי הנתבעת לפנינו היום, כי היא ייפתה את כוחו של בעלה והוא פעל בשמה - אנו קובעים, כי יש לראות את שני הנתבעים, יחד ולחוד, כמעבידים של התובע.

אשר למחלוקת החשבונית בין הצדדים
- התגלתה לפנינו מהעדויות תמונה עגומה, בה מעביד מרשה לעצמו לשלם שכר עבודה שלא על פי רישום מסודר בתלושי שכר, בחלקים משתנים, במזומן ובשיקים, ללא רישום מרוכז וללא הודעה לעובד על מלוא זכויותיו. במחלוקת שנפלה בין הצדדים מעדיפים אנו, ללא כל הסוס, את גרסתו של התובע אשר טען, כי עבד בקיוסק כל יום כ-12 שעות וסוכם עימו מראש על תשלום של 1,900 ₪ לשבוע והוא לא קיבל את מלוא המוסכם עימו.

לא מצאנו לנכון להיכנס לפרטי ההתחשבנות בין הצדדים באשר כבר מתלושי השכר עצמם - 4 תלושים, אשר שני הצדדים הניחו לפנינו - עולה העובדה המצערת, כי הנתבעים לא הקפידו על רישום שעות העבודה של התובע ועל אף שלפי רישומם הם עלה היקף עבודתו, בכל תקופת העבודה, על היקף של משרה מלאה, אין כל אבחנה בתלושים בין שעות רגילות ל"שעות נוספות" ובין שעות עבודה בימי חול לשעות עבודה בימי מנוחה.

עיון בתלושים אלה אשר צורפו גם על ידי הנתבע לתצהירו נ/1, מצביע על כך שבמקום 186 שעות לחודש, לכל היותר, למשרה מלאה, עבד התובע 270 שעות בחודש 5/07, 342 שעות בחודש 6/07, 260 שעות בחודש 7/07 ו-190 שעות בשלושת השבועות של חודש 8/07; כל מכסת השעות האלה תוגמלה על פי תלושי השכר בסכום של 20 ₪ לשעה, בלבד.
תמונת מצב זו מצביעה בבירור על כך ששכרו של התובע לא שולם לו כחוק, הואיל וגם השעות הנוספות שעבד, מעבר להיקף של משרה מלאה, תוגמלו לפי ערך של שעה רגילה, כאשר הנתבעים לא מצאו לנכון לפרט - ולו פירוט מינימלי - מה טיבן של שעות העבודה של התובע.
לפי עדותו עבד כל יום מ-08:00 עד 20:00, דבר המביא אותו ל-4 שעות נוספות ליום. אף עדות הנתבע תומכת בגרסת התובע, כי לעתים עבד 7 ימים בשבוע (עמ' 14, שורות 8-9), דבר זה מחייב את המסקנה שהתובע עבד גם בימי המנוחה ואולם, כאמור, אין בתלושי השכר ולו רמז לשעות עבודה כאלה, וודאי שלא תמורה הולמת, כמתחייב מחוק שעות עבודה ומנוחה.
עוד עובדה מוסכמת בין הצדדים היא, כי כחלק מתשלום שכרו של התובע שילם בשמו הנתבע עבור מזגן שקנה בסכום של 3,200 ₪. סכום זה הינו חלק מהתמורה שקיבל התובע בגין עבודתו.
בית הדין רואה בחומרה את ערוב התחומים בין מתן תמורה על עבודה, שאמורה להשתלם ישירות לעובד ולפי הסכם שכר ברור ותלוש שכר שישקף את המוסכם, לבין חיובים אחרים בין צדדים ליחסי עבודה, עם זאת, נראה סכום זה כחלקן מהסכום ששולם לתובע בגין עבודתו.
התובע אינו חולק על כך והוא תובע סכום שלא שולם לו, לטענתו, מעבר לסכום שקיבל לידיו - יחד עם הסכום הזה - עד לסכום
המצוין בתלושי השכר.
נכון, ניתנה לתובע הזדמנות להעמיד את תביעתו על מלוא השכר המוסכם, שלא קיבל - לטענתו, והוא בחר שלא לעשות כן והסתפק בסכום המקורי שתבע. יהיו טעמיו לכך אשר יהיו משראינו, כי הנתבעים לא שילמו לתובע את מלוא המגיע לו מהם, גם על פי רישומיהם - כעולה מהרישום המפורש בתלושי שכרו - אנו מוצאים לנכון לקבל את תביעת התובע להפרשי שכר, במסגרת אותה תבע.
בית-הדין אינו משמש לבלרו של צד ומשלא הצליחו הנתבעים להראות, כי שילמו לתובע את מלוא התשלומים, כחוק, על שעות העבודה הרבות שעבד, גם לשיטתם, לא נעשה במקומם את המלאכה.

זאת ועוד - עדות הנתבע הותירה בנו רושם רע והדברים מוצאים ביטויים בפרוטוקול ובצורך לדחות את שמיעת המשפט, שוב ושוב, על מנת לאפשר לנתבעים להציג את עמדתם.

בתצהיר משלים - נ/2 - טען הנתבע, כי מצא באיחור רישומים שונים אודות תשלומים שנתן לתובע. איננו מקבלים את הסברו לכך שלא יכול היה להתייחס כבר בתצהירו הראשון לאמור בתצהירו השני (למעט לעניין כתב ההגנה בתביעה הקטנה).
מדובר באוסף של ספחי שיקים עליהם טען הנתבע, כי נמצאת גם חתימת התובע. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע ספחי שיקים אלה, שהיו אמורים להיות ברשות הנתבע מאז שניתנו בשנת 2007 ועד שהוצגו כנספחים לתצהיר מיום 6.1.09, לא הוגשו כבר עם התצהיר הראשון. התובע הכחיש את חתימתו על כל ספחי השיקים, על אף שהודה, כי לעיתים כן חתם על ספחי שיקים שהציג לו הנתבע (עמ' 9 שורה 24 עד עמ' 10 שורה 8).
עיון בספחי השיקים מראה - גם לעין לא מקצועית - כי מדובר בחתימות שונות על ספחי השיקים, וחלקם כלל אינם חתומים. בנסיבות אלה אנו דוחים את גרסת הנתבע ומקבלים את גרסת התובע,
כי הסכום שקיבל במזומן מידי הנתבע עבור עבודתו בנתבעים, לרבות התשלום ששולם עבור המזגן בסך 3,200 ₪, עומד על סכום כולל של 10,200 ₪.
אשר על כן - הננו מחייבים את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הפרשי השכר שנתבעו בסך 8,300 ₪.

בדיעבד איננו מוצאים שהיתה הצדקה להתנהגות הנתבעים ולדוגמה - בישיבת 11.1.09 המתינה הנתבעת מחוץ לאולם בעת חקירת הנתבע "על מנת שניתן לייחס לעדותה את מלוא המשקל הראוי" (עמ' 10 שורה 19), זאת כדברי ב"כ הנתבעים; מאוחר יותר באותה ישיבה נאמר שהיא אינה דוברת עברית ברמה שתאפשר לה להעיד (עמ' 17 שורה 4). משעה נאלצנו לדחות את המשך הדיון לשם שמיעת עד נוסף, דחינו גם את שמיעת עדותה ולישיבה היום זומן מתורגמן, אולם, בתחילת עדותה הבהירה הנתבעת, כי היא אינה יודעת מה כתוב בתצהיר (עמ' 21 שורה 12).
מובן, כי במצב דברים זה לא היה כל צורך לדחות את הדיון לשם שמיעת עדותה.

כפי שצוין בהחלטתנו מיום 11.1.09, ישיבת ההוכחות נדחתה בעיקר משום שלא התייצב העד הנוסף מטעם הנתבעים, על אף שמועד הדיון נקבע בנוכחותו. קבענו, כי אנו מצפים לקבל לא יאוחר מתחילת הישיבה הבאה ראיה כבילה ומשכנעת לנבצרות העד להופיע לפנינו בדיון, ברם, עד היום לא הוצגה ראיה כזו.
עדותו של עד זה הובאה רק לצורך ביסוס טענת הגנה שהעלו הנתבעים
בדבר לקיחת צ'יפסר ומקסר מהקיוסק ע"י התובע, לאחר שהסתיימה עבודתו. בגין טענה זו הגישו הנתבעים כתב תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בקריות [ת"ק 7427-09-08].
אנו סבורים, כי אין שום הצדקה להעסיק שתי ערכאות שיפוטיות באותה מחלוקת. מאחר שלקיחת הציוד ע"י הנתבעים הועלתה בפני
נו כטענת קיזוז, ראוי היה שלא
להעסיק בית משפט אחר בה, לחלופין, ככל שסברו שיש לברר אותה בפני
ערכאה אחרת, לא היה מקום להעלותה בפני
נו.
מכיוון ששמענו שהוגשה תביעה נפרדת
בגין רכיב זה, לא נביא אותו בחשבון בענייננו, ולא נתייחס למשקל עדותו של רפיק אבו סיף, אשר העיד רק על עניין זה.
יחד עם זאת לא נוכל שלא להעיר, כי בנסיבות אלה כל העדתו היתה לריק. דחיית הדיון לשם שמיעתו היתה מיותרת ובדיעבד מסתבר שגם עדותה של הנתבעת היתה מיותרת וכל שנגרם הוא בזבוז זמן לכל המעורבים.
נציין עוד, כי גם ההערכה הכספית של הציוד שנטען שנלקח ע"י התובע לא גובתה בשום ראיה לשווים הנטען של הכלים המשומשים.

לסיכום - העדפנו את גרסת התובע וחייבנו את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לו הפרשי שכר בסך 8,300 ₪, כנתבע. מאחר שתשלומים אלה היו אמורים להשתלם, לכל המאוחר כבר באוגוסט 2007 ולא שולמו עד היום, על אף שגם לפי רישומי הנתבעים הגיעו לתובע הפרשי שכר בגין עבודה ושעות נוספות ועבודה בימי מנוחה שבועי, אנו מוצאים שיש לחייבם בגין פיצויי הלנה.
חסד נעשה עימם ונעמיד את כל סכום פיצויי ההלנה על סך 2,200 ₪, בלבד.
הפרשי השכר ופיצויי הלנתם ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מאחר שתוצאת ההליך היא קבלת התביעה במלואה ישאו הנתבעים, יחד ולחוד, גם בהוצאות התובע בתשלום 1,500 ₪ שכ"ט עו"ד, בצירוף מע"מ כדין; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן ישא גם סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בפסיקה זו הבאנו בחשבון, כי כבר חייבנו את הנתבעים בהוצאות בגין התנהגותם במהלך ההליך, ללא קשר לתוצאות ומששמענו כי הסכום טרם שולם, מובן כי החיוב עומד בנוסף לסכום שפסקנו כאן.

בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, בירושלים, תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.


ניתן היום,
8 בפברואר 2009 (י"ד בשבט תשס"ט), בהעדר הצדדים.





זלמן גורדון
נציג עובדים

דוד ברקן
נציג מעבידים



דלית גילה
– שופטת











דמ בית דין אזורי לעבודה 5455/07 רביע עאסלה נ' גמילה מחמודשקיב - קיוסק טעם חדש, סמיר שקיב (פורסם ב-ֽ 08/02/2009)