פסקי דין על פסטנברג שרה | פסקי דין על גרבר לאה | פסקי דין על גולדפינגר ציפורה ואח' | פסקי דין על עירית קרית אתא

10125-06/08 עמא     19/04/2009




עמא 10125-06/08 פסטנברג שרה, גרבר לאה, גולדפינגר ציפורה ואח' נ' עירית קרית אתא








בית משפט לעניינים מקומיים בקריית ביאליק

עמ"א 10125-06-08 שרה ואח'
נ' עירית קרית אתא



19 אפריל 2009





בפני

כב' השופט
דאוד מאזן

מאשימה

1
.
פסטנברג שרה



2
.
גרבר לאה



3
.
גולדפינגר ציפורה


4
.
עופרה פיינר פסיה


נגד

נאשמים

1. עירית קרית אתא


החלטה



ההליך:-

בפני
ערר ,שהוגש
לפי סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), תשמ"ז - 1987 (להלן - "חוק המגרשים הריקים"), על צו שהוצא על ידי המשיבה, המצווה על שימוש זמני במגרש
בבעלות העוררות , הידוע כחלק מגוש 11017 חלקה 243 (להלן - "המגרש"), כמגרש חניה ציבורי.


העובדות הצריכות לעניין:-

העוררות הנן בעליו של מגרש הידוע כחלקה 243 בגוש 11017, הממוקם בשד' העצמאות 50, קרית אתא,בשטח של 624 מ"ר ;על המגרש הוקם בשנות השישים למאה הקודמת,מבנה בן שתי קומות כשבקומת הקרקע חמש חנויות,ומעליהן דירה.

אין חולק בין הצדדים שהמערערות השכירו
ומשכירות את הנכס הבנוי על המגרש;וכי בעבר שימש המגרש כמגרש חניה מכוח צווים קודמים
החל משנת 1989,כעולה מהצווים שהוציאה המשיבה (נספחים ב1 עד ב3 לתגובה).

בנוסף הוצאו צווים נוספים
על מספר מגרשים סמוכים.

אין מחלוקת בין הצדדים, שעל החלקה חלה תוכנית מס' כ/222 שאושרה
ביום 1/12/1998-כעולה ממוצג מש/1,שמהווה שינוי לתוכנית מתאר מקומית קודמת שעל בסיסה הוצא היתר הבניה על המגרש מס' כ/150 (להלן " התוכנית").

אין חולק בין הצדדים, שהחלקה 243 הנ"ל כלולה בתוכנית והיא מיועדת לאיחוד כפוי עם חלקות סמוכות שהן חלקות 241,242 ו-244;על פי התוכנית ,כחטיבת קרקע אחת שיעודה לפי התוכנית מע"ר ( מרכז עסקים ראשי)
ושצ"פ ( שטח ציבורי פתוח).

כעולה מהתשריט שצורף לתיק-מש/1 חלקה הנדונה
243 יחד עם חלקות הסמוכות 242 , 242 ו-244 סומנו ונתחמו בקו רציף בצבע כחול ,כעולה מהתוכנית האזור המיועד לאיחוד כפוי( מפנה למקרא התוכנית),עולה שבתוך השטח המוצע לחלוקה סומנו גבולות החלקות הישנות בצורה ברורה.

כעולה מהתוכנית המאושרת כ/222 חלק מהמבנה שעל חלקה 243
ממקום בפועל על החלק המיועד לשצ"פ; אין מחלוקת בין הצדדים שתשריט איחוד לחלקות 241 עד 244
טרם הוגש וטרם הפכו החלקות הנ"ל לחלקה אחת, וטרם נקבו גבולות החלקה המאוחדת המוצעת כדרישת הוראת סעיף 138 לחוק התכנון והבנייה.זאת ועוד על פי הוראות התוכנית עצמה נקבע בסעיף 2.4.4 : " לגבי
החלקות שהתוכנית כופה את איחודן יוגשו תשריטים לאיחוד החלקות בכפוף להוראות החוק.;

לפי המסמכים שהוצגו בפני
, לרבות היתר הבניה מש/3, הבניין ממקום על כ- 200 מ"ר בלבד מתוך 624 מ"ר ויתרת השטח כ- 424 מ"ר הוכרזה כמגרש חניה ציבורי מכוח חוק המגרשים הריקים.

טענות העוררות:-

העוררות טוענות בערר שהמשיבה פעלה בחוסר סמכות מכיוון שהמגרש נשוא הצו אינו מגרש ריק,כהגדרתו בחוק,אלא בנוי עליו מבנה;מכאן שאין סמכות למשיבה לצוות,על פי סעיף 5 לחוק,
על שימוש זמני במגרש כמקום חניה לציבור בשל העובדה שאינו מגרש ריק.

העוררות תטענה כי הצו פוגע בזכות הקניין שהיא זכות חוקתית, והמשך הפקעת המגרש לצורכי חנית הציבור , תקשה על המערערת להמשיך ולהשכיר את הנכס ותסב להם נזק ממוני רב.

העוררות המשיכו וטענו כי המשיבה טרם הוצאת הצו פגעה בזכות הטיעון המוקנית להן בדין וכתוצאה מכך הצו אינו כדין ודינו להתבטל.

העוררות ממשיכות וטוענות כי תוכנית כ/222 לא שינתה דבר, קיים מצב עתידי שטרם יצא אל הפועל האיחוד טרם נעשה ואין מגרש שהוא תולדה של איחוד החלקות ולראיה העדר תשריט איחוד לחלקות הנ"ל
ולקבוע גבולותיו על פי תשריט האיחוד, משלא נעשה הדבר כל חלקה, עומדת בפני
עצמה.


טענות המשיבה:-

המשיבה טענה כי נוכח
העובדה שהמצב בחלקה לא השתנה מזה כשני עשורים,במובן זה שהמבנה הקיים על חלק מהחלקה נותר כפי שהיה מאז הקמתו, והחלק הריק מהמגרש משמש בפועל חניה לציבור הרחב, מנועות העוררות לטעון כי אין מדובר במגרש ריק.

המגרש הוא חטיבת קרקע ריקה,לפעמים הוא חלק מחלקה ולפעמים הוא משתרע על כל החלקה;מזה שנים עומדת החלקה -243,המצויה במרכז העיר,שבקצה האחד שלה עומד מבנה וביתרת השטח מגרש ריק, שלא נעשה בו כל שימוש ומנותק פיזית מן השימוש במבנה, משכך, מדובר במגרש ריק כמשמעותו בחוק.

בנוסף, על פי התוכנית כ/222 החלקה מיועדת לאיחוד כפוי עם חלקות סמוכות, ועל פי התוכנית כל החלקות שיאוחדו בעתיד סומנו כחטיבת קרקע אחת ועל- פי הגדרת מגרש הן בחוק התכנון והבניה והן בתוכנית, מדובר במגרש ריק, ולכן הוצא הצו כדת וכדין.

ביחס לטענת זכות הטיעון, טוענת המשיבה שהחוק לא קובע
חובת שימוע;זאת ועוד לא היה מקום לשימוע
בשל העובדה כי מדובר בצו שהוארך והמערערות לא העלו כל טענה ומצבן לא השתנה.

זאת ועוד ,הטענה שבפי העוררות
היא ביחס להגדרת המגרש כמגרש ריק ולא היה בביצוע השימוע לו היה מתקיים, כדי להעלות או להוריד ולא נגרם להן כל נזק, בהעדר קיומו של הליך השימוע.

המתווה הנורמטיבי ודיני פרשנות:-

חוק המגרשים הריקים, מאפשר לרשות מקומית להשתמש במגרשים ריקים, גם כאשר הם אינם בבעלותה או בהחזקתה, לשני צרכים מוגדרים- האחד, לנקוט פעולות לגינון זמני של המגרש, והשני, להפוך את המגרש למגרש חניה לציבור ללא תשלום.


בעניין זה קובע סעיף 5 לחוק המגרשים הריקים כך: "במגרש חניה
הרשות רשאית במקום לתת צו לפי סעיף 2, לצוות על השימוש הזמני במגרש ריק כמגרש חניה ציבורי; ציוותה הרשות כך, ירשה בעל המגרש לציבור להחנות כלי רכב במגרש ללא תשלום, אולם הוצאות הכשרת המגרש לצרכי חניה והחזקתו התקינה יחולו על הרשות."

מהו מגרש ריק? תשובה לכך נמצאת בסעיף 1 להוראות החוק וכך מוגדר " מגרש ריק":-
"מגרש ריק" - מגרש שאין עליו בניה למעט גדר, ושאינו משמש בפועל למטרה שלמענה מותר להשתמש במגרש על פי תכנית בת תוקף או על פי היתר ; "

אם כך, הגדרה זה הייתה צריכה לתת לנו פתרון למחלוקת בין הצדדים, אך לא כך הדבר; החוק מגדיר מהו מגרש ריק –שאין עליו בניה למעט גדר, אך למעשה אין נותן לנו
הגדרה למונח
"מגרש, גם לא על דרך ההפניה כפי שנעשה הדבר ביחס למונח "תוכנית" ו "היתר" כפי שעשה המחוקק
עת שהפנה
להגדרת מונחים אלו בחוק התכנון והבנייה.

היה יותר פשוט לו המחוקק היה מפנה להגדרת מגרש הנמצאת בחוק התכנון והבניה
שמגדיר "מגרש" :- "
יחידת קרקע שנקבעה בתכנית כתוצאה מפעולת חלוקה או איחוד או איחוד וחלוקה, או בתשריט חלוקה או איחוד, אף אם טרם נרשמה כחלקה בפנקסי רישום המקרקעין, בין אם מותרת בה בניה ובין אם לאו;" ;
אך המחוקק בחר שלא להפנות להגדרה זו.

הלכה פסוקה היא, שכל דבר חקיקה יש לפרש מתוכו ולפי מטרתו החקיקתית, דבר שמאפשר לתת מובן שונה לביטוי זהה שמופיע בדברי חקיקה שונים:- ראה פסק-דינו של כב' הנשיא ברק ב-דגנ"ץ 4601/95, סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה והמל"ל, תקדין-עליון 98(3), 1154,
בו קבע בין היתר :-

"מכאן, שבפרשנותו של דבר חקיקה, אנו שואלים את עצמנו מהי המטרה המונחת ביסודו. מובנו של החוק לא ייקבע אך על-פי מובנה המילוני של הלשון. ללשון יינתן אותו מובן אשר מגשים את המטרה המונחת ביסוד החקיקה. בדומה, מובנו של החוק לא ייקבע אך על-פי המובן היוריספרודנטלי שניתן למושגים שבהם משתמש דבר החקיקה. מובנו של החוק ייקבע על-פי המטרה המונחת ביסודו. מבין המובנים הלשוניים השונים ייבחר אותו מובן לשוני אשר מגשים את התכלית שהחוק נועד להגשים."

מטרותיו של החוק הן: שמירה על איכות הסביבה והקטנת מצוקת החנייה, ומצד שני, פתרון לבעיות שונות העולות מקיומם של מגרשים ריקים, ובהן הצטברות אשפה במגרשים מסוג זה, פלישות ובניה בלתי חוקית . ראו: עע"מ 9963/03 - יצחק זוהר נ' עיריית תל אביב-יפו . תק-על 2006(3), 1219, בג"צ 183/95 גלים כפר נוער חיפה נ' ראש עיריית טירת הכרמל ואח'
, פ"ד נה(1), 481 (2001);
וע"פ (חיפה) 296-08 - עיריית חיפה נ' אדם , טבע ודין ואח'
. תק-מח 2009(1), 446.

חוק המגרשים הריקים הינו חוק הפוגע בזכות קניין שהיא זכות חוקתית,שחוקק לפני כניסת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לתוקף , הפרשנות שיש לתת להוראותיו צריכה לעלות בקנה אחד עם חוק היסוד, תוך צמצום הפגיעה הקניינית ככל הנתין ועל כך ציין כבוד השופט חשין ב "פרשת גלים כפר נוער" ,שאוזכרה לעיל:-

"יחד עם זאת, וגם אם הכל נעשה לטובה, שומה עלינו לפרש את החוק ואת סמכויותיהן של הרשויות בנות הסמך על פיו כראוי לו. החוק ייעד עצמו לפגוע בקנינו של הפרט ועל דרך זו יפורש, בצמצום, בקפידה ועל דרך שמירת קנינו של הפרט".
למונח " מגרש" יש לתת מצד אחד הגדרה ופירוש שיעלה, מכוח העיקרון הפרשני,בהרמוניה עם חקיקה הסובבת את החוק, מחד עם חוק התכנון והבניה ומאידך עם
פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 . ההקשר לחוק התכנון והבניה ברור, ואף המחוקק מפנה בחלק מהגדרותיו לחוק התכנון והבניה; וההקשר לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), לטעמי גם הוא ברור, בשל העובדה שברכישה לצורכי הציבור מדובר על הפקעה וכבר הביע כבוד השופט חשין בפרשת גלים כפר הנוער בציינו:- " צווי גינון וצווי מגרש חניה הינם, להלכה ולמעשה, הפקעת השימוש במגרשים ריקים: הפקעה לשעה היא, אמנם, אם הכינוי שעה יפה לחמש שנים - ובכל זאת הפקעה היא. אותה הפקעה לשעה, נעשית לטובת הכלל והפרט ובנסיבות בהן מוחזק בעל המגרש כי הסכים, או למיצער, כי הינו אדיש להוצאת הצו".


אם כך כבר אמרנו כי מגרש הוגדר בחוק התכנון והבניה
כלהלן:-

"
יחידת קרקע שנקבעה בתכנית כתוצאה מפעולת חלוקה או איחוד או איחוד וחלוקה, או בתשריט חלוקה או איחוד, אף אם טרם נרשמה כחלקה בפנקסי רישום המקרקעין, בין אם מותרת בה בניה ובין אם לאו;"

ומגרש הוגדר בסעיף 20(1) (ב) ל פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי צבור)
כלהלן: -
"
המונח "מגרש" מובנו כלל הקרקע שבבעלות אחת המהווה שטח אחד."

יש לתת למושג "מגרש" מובן שיהלום הן את דיני התכנון והבניה וייתן פתרון לדוגמא הקיצונית שהעלתה ב"כ המשיבה בתגובתה, ולפיה מגרש המשתרע
על 10 דונם והחלק המנוצל הוא חצי דונם, ויתרת השטח הלא מנוצל, בשל קיומו של המבנה ,לא יוגדר כמגרש ריק; מאידך ובשל אופי הפעולה השלטונית, כהפקעה-אם כי זמנית, יש לפרשו בצמצום כך שלא תפגע זכות הקניין של הבעלים של המגרש.

לכן,אני סבור כי כל קרקע שבבעלות אחת המהווה יחידה לפי התוכנית מאושרת, יכולה להיות הגדרה,שתוכל לתת מענה , אך ההגדרה אם שטח מסוים מהווה מגרש לצורך החוק יש לקבוע לפי הנסיבות, לפעמים מגרש
מהווה את כל החלקה ולפעמים המגרש הינו חלק מחלקה.

על יסוד דברים אלו, אבחן את טיעוני הצדדים.

הכרעה:-

1. מגרש ריק:-

בנסיבות תיק זה , אני סבור כי המגרש 243 אשר בנוי עליו מבנה ובשים לשטחו הכולל של החלקה, מהווה מגרש אחד ובשל העובדה כי בנוי עליו מבנה, יוצא כפועל מכך, שהמגרש אינו מגרש ריק;למסקנה הגעתי מהנימוקים שלהלן:-

ראשית
, ההגדרה שיש להתחשב בה היא ההגדרה שבחוק, ההגדרה שבתוכנית, גם אם תרחיב את משמעות המגרש, אין לה כל אפשרות לחרוג מההגדרה שהוגדרה בחוק. לכן,כנקודת מוצא הגדרת מגרש המחייבת היא ההגדרה שבחוק ולא ההגדרה שבתוכנית.

שנית, ההגדרה בחוק התכנון והבניה בה שתי חלופות, החלופה הראשונה " יחידת קרקע שנקבעה בתכנית כתוצאה מפעולת חלוקה או איחוד או איחוד וחלוקה" הגדרה זו לא מתקיימת במקרנו.התוכנית הציעה
איחוד לחלקות סמוכות שאחת מתוכן החלקה 243 אך לא יצרה חלקה חדשה, השאירה לעתיד שיבוא את עניין האיחוד וקביעת גבולות החלקה הסופיים, כל מה שיש בתוכנית –מוצג מש/1 , הצעה לאיחוד החלקות ויצירת חלקה חדשה. החלופה השנייה שבחוק התכנון והבניה "או בתשריט חלוקה או איחוד" גם היא לא מתקיימת שכן טרם הוכן תשריט לחלוקה ואיחוד, ולראיה הודאת ב"כ המשיבה מפורשות שטרם הוכן תשריט איחוד ,למרות הזמן הרב שעבר מאז אישור התוכנית. בהעדר הכנת תשריט איחוד, טרם נוצרה חלקה חדשה והחלקות הישנות עדיין בתוקף. בשתי החלופות, המדובר ביצירת חלקה אם בתוכנית או בשלב מאוחר יותר ,גם על פי תוכנית, על ידי תשריט איחוד כפי שהתוכנית מציינת בסעיף 2.4.4 הקובעת:" לגבי החלקות שהתוכנית כופה איחודן יוגשו תשריטים לאיחוד החלקות בכפוף להוראות החוק";לכן, טרם נוצרה חלקה חדשה.

שלישית
,החלקה בשטח קטן יחסית 642 מ"ר המהווה חלקה נפרדת , יהיה הדבר מלאכותי לחלקה לשני חלקים ולהגדיר כל חלק כמגרש , כדי שיהיה ניתן להפעיל את הוראות החוק. לו עמד החלק הפנוי לבדו, ככל הנראה לא היה מקום להכריז על השטח כמגרש ריק לצורך חנייה, אלמלא עמדו ברקע המגרשים הסמוכים שגם בחלקם ריקים ויחידיו היוו שטח גדול המאפשר הפיכתו לחניון לטובת הציבור.

רביעית
, על פי העובדות הלא שנויות במחלוקת
בקומת קרקע הנכס מושכר למטרות עסקיות, ויתרת השטח ניתן לעשות בו שימוש פרטי כחניה לצורכי העסקים הנמצאים במבנה.

חמישית
, תוכנית המתאר שמייעדת את החלקה 243 וחלקות סמוכות, לאיחוד כפוי, למרות הזמן שחלף, טרם יצאה אל הפועל, חלק השטח הוא שצ"פ ויתרתו להקמת מרכז מסחרי ראשי, אך בהעדר תשריט איחוד, המצב בשטח נותר כפי שהוא ועל החלקה 243 והחלקות הסמוכות נותרו הבניינים הנמצאים בפועל ונעשה בהם שימוש. ביצוע העבודות שעושה המשיבה,לצורך הכשרת המקום לחניה בין אם הושלמו קודם לכן ובין אם אלה מבוצעות כעת, יש להתחיל בהם ,לאחר השגת היתר בניה לביצוע העבודות, כפי שנקבע בפסיקת כבוד השופט שפירא
בע"פ (חי') 296/08 עירית חיפה נגד אדם, טבע ודין( טרם פורסם),זאת להבדיל מפעולת השימוש החריג –חניה במקום מרכז עסקים ראשי ,שהיא מותרת על פי חוק המגרשים הריקים.

שישית,
אני סבור בשל השטח הקטן שבבעלות העוררות,גם אם קיים איחוד מוצע כפוי ובשל העובדה כי קיימת חלוקה בפועל לזכויות השימוש והחזקה וחילקם מסוים, ניתן להגדירו כמגרש גם בהנחה שיהיה חלק מהחלקה המאוחדת. מדובר במגרש קטן ועליו מוקם מבנה ולא ניתן לטעון שמדובר במגרש ריק.

מכל הנימוקים הנ"ל, הגעתי למסקנה שמדובר במגרש שאינו מגרש ריק ובנוי עליו מבנה.

בשל מסקנתי זו, אני סבור כי דין הצו להתבטל.

2. זכות השימוע:-

טענות המשיבה , שאין זכות שימוע אינן מקובלות עלי. המדובר בפגיעה בזכות הקניין,זכות שהוגדרה ממדרג הזכויות החוקתיות ופסק הדין שצוטט בידי ב"כ המשיבה, קובע מפורשות כי יש לתת זכות טיעון לנפגע מהצו ,טרם מתן הצו. כך קבע השופט רובינשטיין ברע"א 2896/06 - חיים רוזנצויג, עו"ד נ' עירית טבריה . תק-על 2006(3), 4497:-

"אכן, חוק השימוש במגרשים אינו מחייב עריכת שימוע עובר להוצאת הצו, אך בלי ספק מן הראוי לערוך שימוע כאמור, וכשלעצמי סבורני כי הדבר הוא בגדר חובה. חובת השימוע הוכרה כאחד מעקרונות הצדק הטבעי (בג"צ 3/58 יונה ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב(2) 1493 - השופט זילברג; בג"צ 12002/04 ח"כ עיסאם מח'ול נ' הכנסת (טרם פורסם) - הנשיא ברק; בג"צ 4776/03 מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' מר אברהם פורז - שר הפנים (טרם פורסם) - השופט ריבלין; י' זמיר, הסמכות המינהלית (כרך ב', תשנ"ו), 801-793), ולפיכך ככלל יש להחילה גם ללא דרישה מפורשת בחוק. אכן, דומה כי במקרה שלפנינו לא שונה מצבו של המבקש לרעה עקב הוצאת הצו, אך עדיין "צווי-גינון וצווי מיגרש חניה הינם, להלכה ולמעשה, הפקעת השימוש במיגרשים ריקים; הפקעה - לשעה היא, אמנם - אם הכינוי "שעה" יפה לחמש שנים - ובכל-זאת הפקעה היא" (פרשת גלים, עמ' 483)."

מדברים אלו, עולה מפורשות כי יש חובת שימוע, שלא קיימת פלוגתא בין הצדדים,שלא נתקיימה במקרנו.

אני ער לטענת המשיבה, כי בפועל לא נגרם כל נזק לעוררות מאחר וכל הטענה שהמגרש אינו מגרש ריק, וכי מכתב ב"כ העוררות לא דרש ביצוע שימוע והעלה את טענותיהן. אני סבור כי טענה זו, לא ישימה במקרה זה. המכתב שהועבר לידי ראש המועצה, נשלח כשלא היה ברור לעוררות מה מבצעת המשיבה במקום ולא באיזה סמכות,משכך לא ניתן לטעון כי מכתב זה , יש בו ראשית ראיה לזכות טיעון( מכתב מיום 20/5/08).

כעולה מפרוטוקול ישיבת מועצת העיר מיום 21/5/08 עלתה הצעה להארכת צווים על פי חוק המגרשים הריקים,אך לא התקיים דיון ולא עלה הצורך בשמיעת בעלי הקרקע. העובדה כי מדובר בהארכת תוקף הצו, אינה מעלה או מורידה, בעת הפעלת הסמכות המנהלית, על המשיבה לבחון עם כל אורכה לצו-שהיא בבחינת הוצאת צו חדש, הצורך בצו, קיום המטרות וקיום חובת השימוע, ואין להאריך את הצו באופן מיידי.

לכן, אין בטענה כי מדובר בהארכת הצו, כדי
למנוע את קיום חובת השימוע, שכן בעל הקרקע, משיקוליו, יכול לבחור שלא לקיים זכות
השימוע
בצווים הראשונים, אך בכל שלב יכול לבחור בקיומה של זכות השימוע, אך הרשות אינה יכולה להסיק וויתור על חובה זו.


גם מנימוק זה, יש לבטל את הצו .

טיעונים נוספים:-

מניעות:-

המשיבה, טענה בפני
טענת מניעות מצד העוררות להעלות טענה שהמגרש אינו מהווה מגרש ריק. העובדה כי לא הוגשה כל בקשה מטעם העוררות בעת הוצאת כל הצווים הקודמים, אינו יכול ליצור מניעות,

לא מחמת הזמן שחלף ולא
מחמת חוסר תום לב.

בהיבט חלוף הזמן הטענה אינה עומדת. מדובר בצו חדש וכל פעם שהצו ניתן פעם נוספת על פי הוראות החוק, קמה מחדש לנפגעים הזכות לפנות, בהתאם ,להוראות הדין בערר, ועל כן אין כאן הימנעות מטעם זמן שחלף

ואין ,במקרנו, שימוש לא נאות בזכות הערר הנתונה להן,כדין ומכוח החוק.

גם אין ,במקרנו, מניעות מחמת חוסר תום לב הנגזרת מעקרון תום הלב. מניעות כזו,קיימת מקום בו ההתנהגות של העוררות הבשילה כדי מצג או הביאה ליצירת אינטרס הסתמכות מצד הרשות ובמידה ואינטרס זה ראוי להגנה בעמדו אל מול אינטרסים אחרים של הציבור ושל העוררות.

דומני כי לשון החוק ומטרתו ,העובדה שמדובר בהפקעה זמנית, הפקעה הניתנת לחידוש; המדובר בזכות אזרח למול חובת הרשות מחייבת מסקנה של העדר מניעות בהעלאת טענות כנגד החלטת הרשות. מדובר בשימוש ארעי וזמני, והעובדה שנמשך תקופה לא מבוטלת לא הופך אותו לשימוש קבוע אלא נשאר אופיו הזמני. זאת ועוד המשיבה לא הוכיחה בפני
, כנדרש, קיומו של מצג או אינטרס הסתמכות הנובע

טענת המניעות עומדת בסתירה להוראות החוק. החוק מאפשר לבעל הקרקע להגיש ערר על החלטת הרשות, גם כאשר ההחלטה היא החלטה המאריכה את הצו הקודם,למעשה מדובר בצו חדש שתוקפו למשך 5 שנים. עצם העובדה כי הרשות לא הוגבלה במספר הצווים שיכולה להוציא לגבי אותו מגרש, כך גם הבעלים אינו מוגבל ולא נוצרת מניעות מלטעון את טיעוניו כנגד הצו, אם בחר קודם שלא להגיש כל ערר.

על כן הנני מבטל את הצו.

הנני מחייב את המשיבה , לשלם את הוצאות העוררות, בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ, הסכום ישולם תוך 30 ימים.


ניתנה היום,
כ"ה ניסן תשס"ט, 19 אפריל 2009, בהעדר הצדדים.








הוקלד על ידי .......







עמא בית משפט לעניינים מקומיים 10125-06/08 פסטנברג שרה, גרבר לאה, גולדפינגר ציפורה ואח' נ' עירית קרית אתא (פורסם ב-ֽ 19/04/2009)