פסקי דין על עפיפה סאלח | פסקי דין על מאהר דיבה | פסקי דין על חברת אזהר | פסקי דין על חברה לפיתוח נכסים |

426/09 רעא     20/07/2009




רעא 426/09 עפיפה סאלח, מאהר דיבה נ' חברת אזהר, חברה לפיתוח נכסים




פסק-דין בתיק רע"א 426/09



בבית המשפט העליון


רע"א 426/09



בפני
:

כבוד השופט א' גרוניס


כבוד השופטת א' חיות


כבוד השופט י' דנציגר


המבקשים:

1. עפיפה סאלח



2. מאהר דיבה



נ


ג


ד



המשיבה:
חברת אזהר
, חברה לפיתוח נכסים


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.12.08 בבש"א 4833/08 (בת"א 7171/05)
שניתן על ידי כבוד השופט י' שפירא


תאריך הישיבה:
ב' בתמו
ז תשס"ט

(24.6.09)

בשם המבקשים:
עו"ד דיבה מדחת

בשם המשיבה
עו"ד אבי סגל



פסק-דין

השופט י' דנציגר
:


לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט
י' שפירא)
בבש"א 4833/08
(ת.א. 7171/05) מיום 17.12.2008, בה הורה כי הפסיקתה שנחתמה על ידו ביום 30.10.2008 היא אשר משקפת נכונה את החלטתו בבש"א 3297/05 מיום 8.11.2006.
עובדות והליכים קודמים


1.
בין המבקשים ואחרים התנהלה תובענה בבית משפט השלום בירושלים בת.א.8070/01 (כבוד השופט
נ' סולברג
), בתביעה שהגישה המשיבה, וזאת בגין טענות הדדיות לבעלות במקרקעין לא מוסדרים בחלקה 137 גוש 30605 מאדמות בית חנינה (להלן –
החלקה
). לאחר דיונים ממושכים בבית משפט השלום בירושלים, ונוכח העובדה כי המבקשת 1 תפסה חזקה במקרקעין והקימה בהם בניין מגורים, ביום 27.2.2005 הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני שקיבל תוקף של

פסק דין
, בו נקבע כי יינתן בתובענה צו מניעה קבוע והמערערת תישאר בנכס, בתנאי שתוגש על ידה תובענה מתאימה לבית המשפט המחוזי או לרשם המקרקעין בתוך 60 ימים.

2.
בהמשך לכך, המבקשים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 7171/05 הנ"ל) ובה עתרו ל

פסק דין
הצהרתי שבמסגרתו ייקבע כי המבקשת 1 הינה בעלת זכות הבעלות ב-700 מ"ר משטח החלקה, וכן כי יעוכב ביצוע הצו נשוא ההסדר הדיוני הנ"ל ככל שהוא מתייחס למבקשת 1 ולדיירי הבניין שבבעלותה. בתגובה לתביעה הגישה המשיבה בקשה למחיקת התובענה על הסף.

3.
ביום 8.11.2006 נתן בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה למחיקת התובענה על הסף (בש"א 3297/05 הנ"ל, להלן –
ההחלטה
), בה הורה על מחיקת התובענה בהיותה מוקדמת מדי, בשל ההסדר הנורמטיבי הקבוע בפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. בנוסף לכך קבע בית המשפט המחוזי כי:

"הואיל והמשיבים [המבקשים ואחרים – י.ד.] תפסו חזקה בנכס, אני קובע כי צו המניעה יפוג בתום 30 יום מהיום, על מנת לאפשר למשיבים להתארגן או לנקוט בהליך אחר כטוב בעיניהם".


4.
בשל אי פינוי החלקה על ידי המבקשים והאחרים למרות האמור בהחלטה, הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן –
פקודת ביזיון בית המשפט
), ובשלב מאוחר יותר אף הגישה בקשה להבהרת החלטה כמו גם פסיקתה לחתימתו של בית המשפט. בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לנוסח הפסיקתה. ביום 30.10.2008 נחתמה אחת הפסיקתות, ופסיקתה נוספת נחתמה ביום 10.11.2008. בשל המחלוקות והבקשות השונות שהוגשו בעניין הפסיקתות, החליט בית המשפט המחוזי לבטל את כל הפסיקתות שנחתמו על ידו ולקיים דיון במעמד הצדדים על מנת להחליט באופן סופי באשר לנוסח הפסיקתה הנכון.
ההליכים בפני
בית המשפט המחוזי

5.
המבקשים טענו כי החלטתו של בית המשפט המחוזי הייתה ברורה לחלוטין, ובה נאמר כי צו המניעה עליו הורה בית המשפט השלום יפוג בתוך שלושים ימים, ולכן לא היה כלל מקום להיזקק לבקשת המשיבה להבהרת ההחלטה ולחתימת הפסיקתה. עוד טענו המבקשים כי המשיבה לא ערערה על ההחלטה במשך תקופה של שנתיים וחודש, ורק לאחר מכן הגישה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בקשה שנמחקה על הסף דווקא משום שבית המשפט שוכנע כי צו המניעה בטל לאור ההחלטה.

6.
לטענת המבקשים, ככל שסברה המשיבה כי נפלה טעות בהחלטה היה עליה להגיש בקשה לתיקון החלטה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן –
חוק בתי המשפט)

, פעולה שלא נקטה בה עד עצם היום הזה למרות שחלפה לה תקופה בלתי מבוטלת מאז ניתנה ההחלטה. המבקשים הוסיפו וטענו כי לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן –
חוק ההוצאה לפועל)

בעל דין אינו רשאי לפנות לבית המשפט לשם הבהרת

פסק דין
, היות שהסמכות לכך מסורה לראש ההוצאה לפועל, ולכן לא היה מקום מלכתחילה להיזקק לבקשת ההבהרה ולפסיקתה שהגישה המשיבה. עוד טענו המבקשים כי במקום שהמשיבה תכתוב בפסיקתה שהגישה לחתימתו של בית המשפט המחוזי כי האחרון הורה בהחלטה על ביטול הצו שניתן בבית המשפט השלום בתוך שלושים ימים ממועד מתן ההחלטה, היא כתבה בפסיקתה כי צו המניעה הקבוע ייכנס לתוקף כעבור שלושים ימים. לבסוף, טענו המבקשים כי עם מתן החלטה או

פסק דין
בית המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו, ולכן אין הוא רשאי להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף, לגרוע או לתקן החלטתו אלא במסגרת שהותוותה לכך כאמור בחוק בתי המשפט ובחוק ההוצאה לפועל, ולפיכך היעתרות לבקשת ההבהרה ולפסיקתה שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם הדין.

7.
לעומת זאת, טענה המשיבה כי המבקשים מנצלים לרעה הליכי משפט בכך
שהם ניצבים בפני
בית המשפט וטוענים כי הוא ביטל את צו המניעה ולכן רשאים הם להמשיך ולשהות בנכס, בעוד שהלכה למעשה קבע בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה את ההיפך הגמור. לטענת המשיבה, במסגרת ההחלטה הורה בית המשפט המחוזי למבקשים ולאחרים לפנות את החלקה, אלא שמתוך התחשבות בנסיבותיהם העניק להם שלושים ימי התארגנות בהם רשאים הם לערוך את סידוריהם לשם עזיבת החלקה, ולמצער, לפתוח בהליכים המשפטיים המתאימים לפי מיטב הבנתם. לבסוף, טענה המשיבה כי לבית המשפט המחוזי מסורה הסמכות ליתן פסיקתה שמתמצתת את החלטתו מבלי להוסיף או לגרוע ממנה, וכך אף עשה במסגרת הפסיקתה שחתם עליה ביום 30.10.2008, אשר משקפת נאמנה את תוצאת ההחלטה.

8.
ביום 17.12.2008 התקיים דיון בפני
בית המשפט המחוזי. בהחלטתו מאותו יום, היא ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, הדגיש בית המשפט המחוזי כי פסיקתה היא אינה אמצעי לשינוי או להוספה על תוכנו של פסק הדין וכי על הפסיקתה לשקף את תוצאתה של ההחלטה מבלי לשנותה. אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי הפסיקתה שהגישה המשיבה לחתימתו ונחתמה על ידו ביום 30.10.2008 היא אשר משקפת נכונה את תוצאת פסק הדין.


מכאן הבקשה שלפניינו.

טענות המבקשים



9.
לטענת המבקשים – באמצעות בא כוחם, עו"ד מדחת דיבה – הפסיקתה שנחתמה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 30.10.2008 הכילה הוראה המשנה את ההכרעה האופרטיבית שניתנה על ידו בהחלטה, ובשל כך היה על בית המשפט להימנע מכך, היות שפסיקתה צריכה לשקף נאמנה את תוצאת ההחלטה ולא לשנות, לגרוע או להוסיף על ההחלטה הראשונית. עוד טענו המבקשים כי בית המשפט המחוזי הזדקק לבקשת המשיבה לתיקון ההחלטה כעבור יותר מעשרים וחמישה חודשים מיום מתן ההחלטה, בניגוד לאמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט ושלא בדרך המקובלת לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל כאמור. אשר על כן טוענים המבקשים כי התקיימו הנסיבות המצדיקות מתן רשות ערעור ודיון בבקשה כבערעור, במסגרתו מבקשים הם כי בית משפט זה יורה על ביטול הפסיקתה שנחתמה ביום 30.10.2008 הנ"ל, וכן על מתן פסיקתה על פי הנוסח שהוגש על ידיהם ביום 2.11.2008, כמו גם על חיובה של המשיבה בהוצאות לדוגמא.

תגובת המשיבה

10.
לטענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד אבי סגל
– הפסיקתה שנחתמה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 30.10.2008 ניתנה בסמכות היות שאין בה להוסיף, לגרוע או לשנות מתוכן ההחלטה. עוד טוענת המשיבה כי הפסיקתה הנ"ל הינה תמצית ההחלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים, שינויים או תוספות. לפיכך, טוענת המשיבה כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את טענתם של המבקשים כי הפסיקתה חורגת מהקריטריונים שנקבעו בתקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן –
תקנות סדר הדין)
.

11.
בנוסף לכך טוענת המשיבה כי המבקשים עצמם הגישו פסיקתה לחתימתו של בית המשפט המחוזי, ולכן הינם מנועים מלטעון להיעדר סמכותו לחתום על פסיקתה. מעבר לכך טוענת המשיבה כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב ובהיעדר ניקיון כפיים, שכן הם פלשו לשטח לא להם, הוגש כנגדם צו מניעה אותו הם רמסו שוב ושוב, ואף ניתנה כנגדם החלטה אותה הם ממשיכים לרמוס ולבזות עד עצם היום הזה בכך שהם לא מתפנים מהחלקה, תוך ניצול הליכי משפט לרעה.

12.
עוד טוענת המשיבה כי המחלוקת שבין הצדדים לובנה על ידי מספר ערכאות ואף ניתנה החלטה סופית בעניין. לכן, טוענת המשיבה כי אין כל הצדקה למתן רשות ערעור במקרה דנן. לטענת המשיבה, כיוון שהבקשה שבנדון לא מעלה כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לא מתקיים המבחן למתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

13.
החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור.

14.
דין הערעור להידחות. כידוע, פסיקתה צריכה לשקף את התוצאה האופרטיבית של ההחלטה ללא שינוי, גריעה או תוספת. פסיקתה היא תמצית ההחלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים [רע"א 3110/04
דוד נ' מלצר
(לא פורסם, 31.5.2005); יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי
523 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן –
זוסמן
); אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
340 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן –
גורן
).


לאחר שעיינתי בהחלטה, בפסיקתה שנחתמה ביום 30.10.2008 ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה שלפנינו, סבורני כי לא נפלה באחרונה כל טעות משפטית או אחרת. כבוד השופט
שפירא
ניתח כראוי את סוגיית הפסיקתה, המוסדרת בתקנה 198 לתקנות, ואיני מוצא מקום להתערב בהחלטתו, שכן הפסיקתה שנחתמה על ידו ביום 30.10.2008 משקפת כראוי את התוצאה האופרטיבית של ההחלטה.

15.
אכן, דרך המלך כאשר פסק הדין או ההחלטה אינם ברורים בנקודה מסוימת, היא לפעול לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, אולם כאשר הפסיקתה נחתמת על ידי אותו השופט אשר נתן את פסק הדין או ההחלטה, הרי שבמקרים מסוימים ניתן להשתמש בה לשם הבהרת החלטה או

פסק דין
סתום [ע"א 5671/91
שאבי נ' לוי
(לא פורסם, 19.9.2000); ע"א 1050/01
גבעת כח מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' רוזנבלום
(לא פורסם, 24.2.2002); לעניין השימוש בפסיקתה ככלי פרשני ואמצעי להבהרה ראה
זוסמן
, בעמוד 523;
גורן
, בעמוד 340].


מקריאת ההחלטה ברור לחלוטין כי בית המשפט הורה על פקיעת תוקפו של צו המניעה לאחר שלושים יום, היות שסבר כי לא יהיה עוד צורך בצו לאחר תקופה זו, שכן ממילא המערערים והאחרים יפנו את החלקה או ינקטו בהליכים משפטיים מתאימים. ואולם, משהמרו המערערים ואחרים את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולא פינו את החלקה, ואף לא נקטו בהליכים משפטיים מתאימים ככל שהיו כאלו, נוצר מצב בו ההחלטה הפכה לסתומה במובן מסוים, שכן כביכול לא ניתן היה לפנות את המערערים והאחרים מהחלקה היות שצו המניעה כבר לא עמד בתוקפו, הגם שברור לחלוטין וללא צל של ספק כי לא לכך התכוון בית המשפט המחוזי בהחלטה. לפיכך, היה צורך בהבהרת ההחלטה ושיקוף תוצאתה האופרטיבית, פעולה שנעשתה באמצעות הפסיקתה האמורה שנחתמה בהתאם לאמות המידה המעוגנות בתקנה 198 לתקנות.

16.
אשר על כן, דין הערעור להידחות. הפסיקתה שנחתמה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 30.10.2008 תיוותר על כנה.

17.
המערערים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח.



ש ו פ ט

השופט א' גרוניס

:



אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' חיות
:



אני מסכימה.

ש ו פ ט ת


הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר
.


ניתן היום, כ"ח בתמוז תשס"ט (20.7.09).



ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט







_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09004260_w03.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 426/09 עפיפה סאלח, מאהר דיבה נ' חברת אזהר, חברה לפיתוח נכסים (פורסם ב-ֽ 20/07/2009)