פסקי דין על י.א. יעקוביאן בע"מ | פסקי דין על אסכנדר ג'באלי

2520/07 תאמ     15/03/2009




תאמ 2520/07 י.א. יעקוביאן בע"מ נ' אסכנדר ג'באלי








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות

תא"מ 2520-07 י.א. יעקוביאן בע"מ
נ' ג'באלי
15 מרץ 2009

בפני

כב' השופטת
פנינה לוקיץ'

תובעת
י.א. יעקוביאן בע"מ


נגד

נתבע
אסכנדר ג'באלי


פסק דין


בפני
תביעה שטרית בגין 9 שיקים אשר זמן פרעונם בין חודש 5/2004 לחודש 6/2004
על סך כולל של 28,890 ₪ (בערכי קרן), המשוכים כולם מחשבון הנתבע וחתומים על ידו.

טענת הנתבע כנגד חיובו על פי השיקים, אשר בגינה ניתנה לו רשות להתגונן, הינה הטענה כי פרע את השיקים שחוללו בגין היות חשבונו מוגבל, בדרך של ביצוע תשלומים שונים ששילם לתובעת במהלך התקופה שמחודש 11/2004 ועד לחודש 2/2006 ואשר הסתכמו בסך כולל של 36,733 ₪. התשלומים בוצעו, לטענת הנתבע, בחלקם במזומן באמצעות נהג מטעם התובעת (להלן: "התשלום מחודש 11/04") ובחלקם בהפקדות ישירות לחשבון התובעת (להלן: "התשלומים לחשבון"). לטענת הנתבע תשעת השיקים היו חלק מסדרה של 12 שיקים שניתנו על ידו לתובעת ואשר הסתכמו לסך כולל של כ-35,000 ₪.

אין מחלוקת בין הצדדים על ביצוע התשלומים לחשבון להם טוען הנתבע אולם התובעת טוענת כי מדובר בתשלומים שבוצעו בגין שיקים אחרים שנמסרו לפרעון חוב העסק של אחי הנתבע (להלן: "בשארה") ואשר לא כובדו, ולפיכך נדרשו
הנתבע ובשארה להעביר תשלומים במזומן לכיסוי השיקים האחרים, כתנאי לאספקת מלט לעסקו של בשארה.

על מנת להבהיר את מערכת היחסים בין הצדדים אציין כדלקמן:
1.
בשארה הינו הבעלים של עסק לחומרי בנין אשר מנוהל בנצרת (להלן: "העסק").
2.
העסק רשום על שם בשארה ובמשך מספר שנים, סיפקה התובעת מלט לעסק.
3.
בסוף שנת 2002 לערך החלו שיקים שמסר בשארה לתובעת לחזור מהסיבה של היעדר כיסוי, העסק נקלע לקשיים, ובשנת 2003 הפך חשבונו של בשארה מוגבל.
4.
על מנת לשלם את חובות העסק לתובעת, מסר בשארה לתובעת שיקים שונים של בני משפחתו ביניהם השיקים של הנתבע.
5.
משהשיקים של הנתבע ושיקים נוספים שמסר בשארה לא כובדו אף הם וחוב של העסק כלפי התובעת גדל, החלה התובעת להתנות את אספקת המלט בתשלום במזומן עבור המלט שסופק יחד עם פירעון שיקים שחזרו בסמוך למועד אספקת המלט.
6.
משהמשיך חובו של העסק כלפי התובעת לגדול וכל השיקים שנמסרו לא כובדו, הפסיקה התובעת לספק מלט לעסק ויתרת החוב בכרטסת של העסק הגיעה לסך של כ- 150,000 ₪ נכון לחודש 12/2006.

טענתו המרכזית של הנתבע הינה כי הוא אינו ערב לחובות של בשארה ואינו חייב באופן אישי בחוב העסק כלפי התובעת וכל חיובו כלפי התובעת צריך היה להתמצות לחוב על פי השיקים ומששילם לתובעת את סכום השיקים במלואו, אין היא זכאית עוד לפעול לגביית השיקים ממנו.

במהלך הדיון בפני
שמעתי את עדות מנהל התובעת ומר פאיז חסן ששימש בזמנים הרלבנטיים כנהג מטעם התובעת (להלן: "הנהג") וכן את עדות הנתבע בפני
.

התשלומים לחשבון
מתצהירו של מנהל התובעת (ת/1) אשר עדותו היתה מהימנה עלי עולה כי התשלומים לחשבון התובעת החל מחודש 11/2005 ועד לחודש 2/2006, בוצעו בגין חזרה של שיקים אחרים שנמסרו לתובעת וכתנאי להמשך אספקת המלט לעסק. הטענה מפורטת בבהירות בתצהיר ונתמכת בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת ובמסמכי ההפקדה בחשבון. כך למשל, כמפורט בסעיף 16 לת/1, ביום 7.12.05 חזר שיק על סך של 4,000 ₪
וביום 13.12.05 בוצעו שתי הפקדות במזומן האחת על סך 1,500 ₪ והשניה על סך 2,500 ₪, סכום המכסה את סכום השיק שחזר.

הנתבע מנגד טען כי מעולם לא הועלתה בפני
ו דרישה להפקדת סכומים במזומן לכיסוי שיקים של העסק כתנאי לאספקת מלט לעסק, אלא הוא נדרש לשלם את החוב לתובעת בגין השיקים נשוא התביעה, ובכל
פעם שהזדמן לו סכום כלשהו, הפקיד סכום זה לטובת התובעת. הנתבע לא יכול היה לתת הסבר מניח את הדעת הכיצד הפקיד ביום מסוים סכום התואם במדוייק את סכומו של שיק שחזר מספר ימים קודם לכן ואף לא יכול היה להסביר הכיצד מתבצעת הפקדה כזו בשני חלקים כאשר סכומם של שני חלקים אלו, זהה לסכום של שיק שחזר יום קודם לכן כפי שארע ביום 13.12.05. גם אם לא חלה על הנתבע כל חובה לפרוע את החוב של העסק, הרי משמבחר לעשות כן בדרך של ביצוע הפקדות לחשבון התובעת כדרישתה, על מנת לאפשר לעסק להמשיך ולרכוש מלט, אין הוא יכול בדיעבד לטעון כי התשלומים הנ"ל שולמו על חשבון חובו הקודם, בגין השיקים נשוא התביעה, בלבד.

לאחר עיון בת/1 ושמיעת גירסת מנהל התובעת, אני סבורה כי התובעת הוכיחה מעל ומעבר לנדרש כי אכן התשלומים לחשבון שהופקדו על ידי הנתבע (עובדה שאין עליה מחלוקת), הופקדו בגין שיקים אחרים שחזרו ולא בגין החוב נשוא תביעה זו.
צודקת ב"כ התובעת כי עדותו של הנתבע, מעבר לכך שלא נתמכה בראיות כלשהן או בעדויות נוספות, היתה בלתי מהימנה ודי בכך שאפנה לסתירה שעלתה בין גירסתו בפני
כי אינו מעורב כלל בעסק של אחיו והוא רק עובד שם כנהג מלגזה, לבין עדותו בפני
הרשם בדיון ביום 20.3.07 בה ציין כי: "יש לי עסק לחומרי בנין". אמנם,
הנתבע בעדותו בפני
הרשם סייג את הדברים ואמר כי אחיו בשארה הוא העוסק המורשה, אולם אין בכך לשנות מן הגירסה הספונטנית שנתן בתחילת עדותו כי העסק הוא גם שלו.
דברים אלו גם עולים בקנה אחד עם עדות מנהל התובעת אשר תיאר את הנתבע כ"רוח החיה" מאחורי העסק, אשר שימש כ"דובר" של בשארה והיה האדם העיקרי שהיה בקשר עם
מנהל התובעת.
ניכר היה בעת עדותו של הנתבע בפני
כי הוא מנסה להרחיק עצמו מכל מעורבות בעסק או ידיעה אודות חובות העסק לתובעת וזאת על מנת לתמוך בטענתו כי אינו חייב בחוב העסק ואינו ערב לחוב זה וכי העסקה בה מסר את השיקים לגביה, הינה מנותקת ממכלול חובות העסק. כך למשל טען הנתבע בפני
כי נתן את השיקים כשיקים פתוחים לאחיו מבלי שידע מה אחיו עושה עם השיקים (עמ' 4 שורה 13) בעוד שמספר משפטים קודם לכן ציין כי נתן את השיקים לאחיו על מנת שהלה יוכל לקנות מלט ולעבוד וכן בחקירתו בפני
הרשם ציין כי אכן השיקים נתנו עבור סחורה שהעסק קיבל.

אוסיף ואציין כי גירסת הנתבע ששילם את הסך של 36,733 ₪ לפרעון השיקים נשוא התביעה אף הוא משולל כל הגיון שכן סכום הקרן של השיקים עומד על הסך של 28,890 ₪ וטענת הנתבע כי מסר שלושה שיקים נוספים כך שסך כל השיקים שמסר עלו כדי סך של 35,000 ₪ לא הוכחה בפני
. גם באם נכונה טענת הנתבע כי היו שלושה שיקים נוספים על סכומים דומים (כ-3,000 ₪ כל שיק), הרי שהסכום הכולל של כל 12 השיקים לא יכול להיות פחות מ-37,890 ₪, ולא ניתן כל הסבר כיצד הגיע הנתבע לשלם דווקא את הסך של 36,733 ₪, סכום שאין כל הלימה בינו לבין סכום השיקים, בין אם היו שיקים נוספים ובין אם לאו.

התשלום בחודש 11/04
סלע מחלוקת נוסף בין הצדדים סב סביב התשלום בחודש 11/04 אשר בוצע לטענת הנתבע ביום 27.11.04 לידיו של הנהג. טענת הנתבע בענין זה מסתמכת על מסמך שנערך בכתב יד ונחתם על ידי הנהג (נ/1) ואשר ממנו עולה לכאורה כי הנתבע שילם לידיו של הנהג, את הסך של 5,500 ₪ במזומן וכן 2,500$ במזומן ובסך הכל 16,750 ₪ כאשר סכום זה משולם לפירעון שיקים אשר פרטיהם מפורטים במסמך, וכוללים חמשה שיקים מתוך השיקים נשוא תביעה זו.

המסמך הוצג במקורו בפני
הנהג, במהלך הדיון בפני
, והלה, לאחר עיון ממושך בו, אישר כי החתימה המופיעה על גבי המסמך דומה לחתימתו. יחד עם זאת ציין הנהג כי שאר הכיתוב על המסמך, לא נרשם בכתב ידו.

בהקשר למסמך נ/1, אני מקבלת את טענת הנתבע כי יש בחתימת הנהג על גביו כדי להוות אישור לכך שהסכומים הרשומים בו, אכן התקבלו על ידו. הנהג בעדותו אישר כי לאחר שהעסק נקלע לקשיים, הורה לו מנהל התובעת לספק את המלט אך ורק כנגד תשלום במזומן ובכל פעם שקיבל כספים, נערך על ידי הנתבע או אחיו מסמך ובו אישר הנהג בחתימתו את קבלת הכספים.

אמנם נכון כי הנתבע לא העיד את בשארה כעד מטעמו על אף שציין כי המסמך נ/1 נערך על ידי בשארה, אולם משהנהג אישר למעשה, גם אם ב"שפה רפה", את חתימתו על המסמך ואף אישר את קיומו של נוהג לפיו חתם על מסמכים שנערכו על ידי הנתבע או בשארה לצורך אישור קבלת כספים מהנתבע או מאחיו, אינני מוצאת סיבה לפקפק בנכונות האמור במסמך ואינני מקבלת את הטענה כי אין בחתימת הנהג משום אישור לתוכן המסמך.

אינני מתעלמת בקביעתי זו מכך שמנהל התובעת, אשר עדותו ככלל היתה מהימנה עלי, ציין כי לא קיבל את הסכומים הנזכרים במסמך נ/1, ובמיוחד ציין כי לא התקבלו מעולם סכומים במטבע זר, והא ראיה שאין רישום מתאים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, אולם משאישר הנהג כאמור את חתימתו על המסמך, אני רואה בכך אישור לקבלת הכספים על ידו, כנציגה של התובעת, וזאת מבלי שאקבע מסמרות בשאלה מדוע לא נרשמו כספים אלו בכרטסת התובעת.

מכל האמור לעיל עולה כי אני קובעת שמסמך נ/1 אכן משקף תשלום שבוצע בפועל לתובעת וכי תשלום זה, כאמור במסמך נעשה באופן מפורש לפרעון חלק מחוב הנתבע בגין השיקים נשוא התביעה, ומשכך אין התובעת זכאית לגבות את השיקים המנויים במסמך הנ"ל, שהיינו חמשת השיקים ששמספריהם: 815, 823 ,824, 825, 826.

לסכום
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את גירסת הנתבע כי פרע את מלוא חובו בגין השיקים נשוא תביעה זו, וקובעת כי הנתבע חייב בפרעון חובו בגין השיקים נשוא התביעה.
יחד עם זאת אני קובעת כי הנתבע שילם על חשבון חובו זה את הסך של 16,750 ₪ וזאת ביום 27.11.04 וסכום זה יש להפחית מקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל.

מעבר לכך, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 1,200 ₪ (סכום הכולל את אגרת המשפט ושכר העד חסן) וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של
3,000 ₪ בצירוף מע"מ, סכום הכולל את ההוצאות שפסק כב' הרשם ביום 27.8.07. סכום זה נקבע בהתחשב בעובדה שטענות הנתבע התקבלו ביחס לחלק ניכר מהחוב.

הסכומים בתיק ההוצאה לפועל יעודכנו בהתאם לאמור לעיל.

ניתן היום,
י"ט
אדר תשס"ט, 15 מרץ 2009, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 2520/07 י.א. יעקוביאן בע"מ נ' אסכנדר ג'באלי (פורסם ב-ֽ 15/03/2009)