פסקי דין על צביה אור סיני | פסקי דין על אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

18113-02/09 תק     21/07/2009




תק 18113-02/09 צביה אור סיני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בטבריה



21 יולי 2009

ת"ק 18113-02-09 אור סיני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ






בפני

כב' השופטת
תמר נסים שי


תובעים



צביה אור סיני


נגד


נתבעים

אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ






פסק דין



לפניי תביעה כספית בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בשל שיבושים בשירותי התחבורה הציבורית אשר גרמו לה לעיכובים, הוצאות כספיות ועגמת נפש.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת מתגוררת בקצרין מזה 15 שנים אין בבעלותה רכב פרטי והיא נזקקת לשירותי תחבורה ציבורית. יתרה מכך ברמת הגולן אף שירות מוניות אין וקיים קושי רב בהשגת מונית מיוחדת.
לטענת התובעת בשלוש השנים האחרונות חלה התדרדרות משמעותית ברמת השירות של הנתבעת ברמת הגולן. התובעת לא התלוננה בעבר אולם ביום 1.2.09 נגדשה הסאה.
לדברי התובעת באותו מועד בסמוך לשעה 13:00 המתינה לקו מס' 15 בתחנת אוטובוס ברחוב הגליל בטבריה. האוטובוס אשר אחר בכ – 10 דקות חלף על פני הנוסעים הממתינים בתחנה ולא עצר. התובעת סבורה כי אי העצירה בתחנה נבעה מטעות של הנהג שככל הנראה הינו נהג חדש בקו,
אך יכול להיות שהסיבה לכך הייתה העובדה שהאוטובוס יצא מתחנת המוצא מלא בנוסעים כך שאסור היה לו לקלוט נוסעים נוספים.
התובעת מדגישה כי במצב דברים זה הנתבעת נהגה באופן רשלני כלפי שאר הנוסעים הממתינים בתחנות, שכן לא דאגה להעמיד אוטובוסים נוספים על מנת לענות על דרישות העומס בקו האמור.

התובעת יצרה קשר עם מרכז המידע של הנתבעת שם נמסר לה כי לא יישלח אוטובוס חלופי.
נוכח העובדה שבקו זה נוסעים 4 אוטובוסים ביום ולפי שהיה יום גשום והתובעת הייתה עמוסה מיטלטלין, נאלצה התובעת לשכור שירותיה של מונית לצורך הגעתה הביתה. התובעת צרפה לתביעתה קבלה על סך של 158 ₪.
בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי בהתאם למגבלה המצוינת ברישיון הרכב מספר הנוסעים בעמידה המותר בנסיעה בין עירונית הוא 10 בלבד. על פי עדות הנהג, מר אבו זידאן, זו הייתה הסיבה לאי עצירתו בתחנה בה המתינה התובעת.

כן נטען כי היום בו התרחש האירוע היה יום א' בשבוע, הידוע כיום עמוס ביותר בתחבורה הציבורית. הנתבעת ביום זה עושה ככל שביכולתה להיערך מבחינת ההקלה על ציבור הנוסעים. יחד עם זאת, מאחר וחיילי צה"ל מהווים ביום זה נתח לא מבוטל מציבור הנוסעים, אין הנתבעת יכולה לחזות את מספרם מראש בעיקר בשל נתונים שלא תלויים בה.


דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו לפניי ושמעתי את הצדדים מצאתי כי יש לקבל את התביעה.

כאמור בדברי התובעת, דווקא אישורה של הנתבעת לכך שנהג האוטובוס לא עצר בתחנה לצורך איסוף הנוסעים, מחמת שכמות הנוסעים בעמידה הגיעה למכסה המקסימאלית המותרת, מלמדת כי הנתבעת לא עשתה די על מנת לקיים תחבורה תקינה באותו מועד.

מתשובת הנתבעת לתובעת בכתב, עולה כי הנתבעת יודעת על כך שבימי א' של השבוע צפוי עומס רב יותר מהרגיל, וזאת נוכח העומס בתנועת הנוסעים ונוכח כמות רבה של חיילים השבים לבסיסם מחופשות סוף השבוע. עוד מוסיפה הנתבעת ואומרת שם כי לתחנה המרכזית בטבריה באופן ספציפי מתנקזים כל אותם החיילים על מנת לחזור לבסיסיהם ברמת הגולן וזו הסיבה שהאוטובוסים לעיתים מתמלאים.

נוכח אמירות אלה צפוי היה שהנתבעת תיערך בהתאם, על דרך השגרה, למצער בימי א' בשבוע, להעמיד אוטובוסים נוספים או כאלה בעלי קיבולת גדולה יותר, על מנת שלא ייווצר מצב שאוטובוס הנוסע בסך הכל 4 פעמים ביום ומתמלא כבר בתחנת המוצא לא יוכל ליתן שירות ליתר ציבור הנוסעים. מתברר כי לקו זה יש 53 תחנות איסוף ועצירה בדרך, ונוכח האמור צפויה אי נוחות רבה להיגרם לציבור רב הנזקק לשירות זה.

הנתבעת, אשר לה מונופול על הסעת הנוסעים בקו זה ובקווים רבים נוספים צריכה להיערך מראש למצב עניינים שכזה ולהימנע ממנו.

בת.ק. 2659/07 כרמלי יצחק נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח' [פורסם בנבו].
נאמרו בהקשר דומה דברים אלה
"אי קיום תנאי הרישיון מהווה פגיעה בנוסעים אך גם כאן פגיעה כלכלית לא קלה בכלל הציבור.
זמנו של הציבור איננו הפקר ואפילו דקה מזמנו.
אוטובוס שיוצא ולו ברבע שעה מאוחר ממה שיועד לו משפיע על זמנם של נוסעים רבים ולא רק על זה של התובע שעומד לפני.
צריך לזכור שאוטובוס יכול להסיע כחמישים נוסעים ואפילו נאמר שרק כארבעים נסעו בו, הרי מדובר בעשר שעות מצטברות.
עשר שעות של עבודה ופנאי שברור לי שהנוסעים יכלו לעשות בהן שימוש טוב יותר מאשר להמתין לחינם.
כל איחור מהווה פגיעה כלכלית ושעות עבודה, לימוד, ונופש מבוזבזות לעוגמת נפשם של הנוסעים."

בודאי שהמתנה בת כ – 3 שעות לאוטובוס נוסף, כאשר חלופה אחרת אין, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון זה.

אציין כי עיינתי בפסק הדין בתת (י-ם) 178/07 בנ/1 אליו הופניתי ואף בהחלטת ערכאת הערעור ע"פ 4424/09 שהוגשה לאחר מועד הדיון, אך לא מצאתי כי באלה יש כדי להוסיף לענייננו. תחילה מהטעם שההליך שנוהל שם הינו הליך פלילי על כל המשתמע מכך. בנוסף, ובכך העיקר – מהטעם שתנאי הרישיון כאן לא הונחו לפניי ולא ניתן היה לקבוע כי הנתבעת אכן עומדת באותם תנאים, הן מבחינת כמות האוטובוסים המוקצית לקו זה והן מבחינת גודל האוטובוסים.
אציין כי נתתי דעתי גם לעובדה שמדובר בנסיעה בין עירונית, וכי יש מקום לשאלה האם על הנתבעת ליתן מענה לכל צורך שהוא אפילו הוא יחיד ומזדמן. דומני כי תשובה לשאלה זו אינה נחוצה במקרה שלפנינו שכן במקרה דנן חזתה הנתבעת מראש כי צפויה להיגרם תקלה – כך ממכתבה לתובעת ולפיכך כאשר מראש ידועה הבעיה הרי שניתן וצריך להקדים ולמונעה.

על יסוד כל האמור לעיל מתקבלת התביעה.

התובעת נזקקה לשירותי מוניות ובגין כך נגרם לה נזק כספי בסך של 158 ₪ וסכום זה אני מורה כי יש להשיב לה. כמו כן תפצה הנתבעת את התובעת בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בסך כולל של 1,000 ₪.

לסיכום,
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,158
₪.
הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.








ניתן היום,
כ"ט תמוז תשס"ט, 21 יולי 2009, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 18113-02/09 צביה אור סיני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/07/2009)