פסקי דין על ריאד שאני |

5171/02 בש     14/02/2002




בש 5171/02 ריאד שאני נ' מדינת ישראל




בעניין:

3



בתי המשפט


בית משפט לתעבורה חדרה
בש 005171/02


בפני
:
כב' השופט אביהו גופמן

תאריך:
14/02/2002



בעניין:
ריאד שאני





המבקש


-
נ ג ד
-


מדינת ישראל




המשיבה

החלטה


המדובר בבקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 90 יום שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה, וזאת, בגין תאונה קטלנית בה היה מעורב.


2.
סעיף 47 לפקודת התעבורה העניק לקצין משטרה סמכות לפסול מנהלית רשיון נהיגה של נהג וזאת ע"פ דרגות החומרה של העבירה, כאשר במקרים של תאונה קטלנית, צומצם מאוד שיקול דעתו של קצין המשטרה באשר להימנעות מהטלת פסילה מנהלית.


סעיף 47 לפקודת התעבורה קובע, שבמקרים של תאונות בהן נהרג אדם, ויש לקצין המשטרה יסוד להניח שיוגש כתב אישום כנגד הנהג, עליו לפסול את רשיון הנהג ל – 90 יום. יודגש, שבמקרים בהם מדובר בתאונה לא קטלנית לקצין המשטרה יש שיקול דעת רחב יותר והינו רשאי לפסול
אך אינו חייב.

3.
השאלה הראשונה היא, על כן, האם בנסיבות העניין היה לקצין המשטרה יסוד להאמין שיוגש כתב אישום כנגד הנהג (המבקש).

בבש"פ 2171/98 ארנביב נ' מדינת ישראל
, דינים עליון כרך נ"ד עמ' 145, קובעת כב' השופטת דורנר, שלעניין
פסילה מנהלית בתאונה קטלנית, די בראיות המלמדות כי נהג היה מעורב בתאונת דרכים
קטלנית, שכן בהעדר ראיות סותרות, עצם הפגיעה באדם, תוך כדי נהיגה, מלמד על חוסר זהירות.



בפסק הדין מציינת כב' השופטת דורנר, שבהליך מנהלי המופעל סמוך לאירוע תאונה קטלנית, הרי "חזקת המסוכנות", בצירוף תקופת הפסילה המנהלית הארוכה ביותר הקבועה בחוק, משקפים תפיסה מוסרית המכירה בקדושת חייו של אדם כערך יסוד, ומכאן גם קיימת תכלית משנית שביסוד הפסילה, והיא "תקופת צינון", על פיה, יש למנוע מנהג שבנהיגתו קופחו חיי אדם, מלהמשיך ולנהוג מיד לאחר מכן.


אכן גישה זו של השופטת דורנר יש בה הגיון רב, אך סבור אני שיש לאמצה, בכפוף לכך, שאם עולה בבירור מהתיק שאין כל ראייה של ממש שיהא בה כדי לבסס תשתית כלשהי לאמונה
שיוגש כתב אישום, אין מקום לפסילה מנהלית גם במקרה של תאונה קטלנית.


מעיון בתיק החקירה ובהודעת המבקש במשטרה, עולה בבירור, שאכן קיים יסוד להאמין כי יוגש כתב אישום כנגד המבקש.

כך, ע"פ דיסקת הטכוגרף, קובע הבוחן חאתם חרדאן, שמהירות נסיעת רכב המבקש עובר לתאונה עמדה על כ – 98 קמ"ש שהינה מהירות גבוהה ומעל המותר, כל שכן כשמדובר בתאונה שאירעה סמוך לצומת (צומת ברקאי).


מעבר לכך, הנאשם בהודעתו במשטרה מאשר כי כשהתקרב לצומת ראה בצד ימין בתחנת האוטובוס, רכב פרטי "סובארו", ובהמשך, אף הבחין באדם היורד ממנו. המבקש בעמ' 2 להודעתו, מול שורה 43, אומר שהאדם שיצא עמד ליד הרכב ואח"כ סגר את הדלת ורץ לכביש.


סבור אני שדי בכך שהמבקש מאשר כי הבחין בהתקרבו לצומת בסובארו העומדת בתחנת האוטובוס ובהמשך האדם "הפותח את הדלת", כדי להצביע, ולו לכאורה, על קיום תשתית כלשהי לאמונה שיוגש כנגדו כתב האישום וכי ייתכן שהתרשל בנהיגתו, כל שכן, כאשר מדובר בנסיעה במהירות של 98 קמ"ש עובר לתאונה.


אכן המבקש כופר באחריותו לאירוע התאונה, אך בשלב זה אין ביהמ"ש בוחן את משקל הראיות ואת מהימנותן, ודי בקיום חשד סביר שיצדיק הגשת כתב אישום, וחשד סביר אכן קיים.

ועדיין השאלה היא האם על ביהמ"ש לעשות שימוש בסמכותו לעניין ביטול או קיצור תקופת הפסילה לאור מבחן הסיכון שבהמשך נהיגתו.

סבור אני שדי בנסיבות התאונה והעובדה שהוא נסע במהירות של 98 קמ"ש, עובר לפגיעה במנוח כדי להצביע על המסוכנות שבהמשך נהיגתו.

אך מעבר לכך, למבקש 26 הרשעות קודמות כשהוא בעל רשיון נהיגה משנת 1989. בעברו גם שתי תאונות דרכים משנת 1993 ומשנת 1999 וכן עבירת מהירות.
ברור שלאור הרשעותיו הקודמות אין המדובר בנהג ללא "עבר תעבורתי" או ללא "עבר מכביד" והמסקנה המתבקשת היא שגם לאור זאת אכן יש בהמשך נהיגתו משום סכנה לציבור.

במצטבר מן האמור לעיל אני קובע כי דין הבקשה לביטול פסילה מנהלית להידחות.

הפסילה המנהלית תישאר בעינה.

ניתנה היום 14 בפברואר, 2002 (ב' באדר תשס"ב) בהעדר הצדדים.

אביהו גופמן
, שופט







בש בית משפט לתעבורה 5171/02 ריאד שאני נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/02/2002)