פסקי דין על מרסל אבו | פסקי דין על דוד אבו | פסקי דין על אחים מ.ש.מ. תורג'מן בע"מ

2665/08 עא     22/07/2009




עא 2665/08 מרסל אבו, דוד אבו נ' אחים מ.ש.מ. תורג'מן בע"מ




בעניין:

בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
ע"א 2665/08
ע"א 2669/08

לפני:
כבוד השופט רפי כרמל


22/07/2009




בעניין:
1. מרסל אבו

2. דוד אבו
ע"י ב"כ עוה"ד ש' ברקוביץ


המערערים בע"א 2665/08

המשיבים
בע"א 2669/08


נ
ג
ד



אחים מ.ש.מ. תורג'מן בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד א' שינדלר

המשיבה
בע"א 2669/08
המערער
ת
בע"א 2665/08


פסק דין



שני ערעורים (שנדונו במאוחד) על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון), מיום 6/11/08, לפיו התקבלה תביעת המשיבה (בחלקה) והמערערים חויבו לשלם למשיבה סך של 158,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/03 ובצרוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הערעור מתייחס גם לשתי החלטות ביניים של בית משפט קמא, כפי שיובהר להלן. מנגד, מערערת המשיבה על כך שתביעתה התקבלה באופן חלקי.

1.
המערערת מס' 1 (להלן: "המערערת") עבדה כקופאית בסופרמרקט שבבעלות המשיבה במשך כשבע שנים. לטענת המשיבה, במהלך שנות עבודתה של המערערת, היא גנבה כספים, עד ליום 1/2/04 בו נחשפו מעשיה, שאז פוטרה. בתמצית, הטיעון המרכזי של המשיבה, אותו קיבל בית המשפט קמא, כפי שיובהר, הוא שהמערערת ביצעה ביטולי קניות, כאשר לא היה לכך כל בסיס, ואת תמורת הביטולים שלשלה לכיסה. בית המשפט קמא הטיל אחריות למעשי המערערת גם על המערער מס' 2 (להלן: "המערער"), הוא בעלה, שכן, כך סבר בית משפט קמא, המערער
ניהל בתקופה הרלבנטית ועד היום משק בית משותף עם המערערת ולבית משפט קמא לא היה ספק, כך נאמר בפסק הדין, כי המערער, כשוטר במקצועו, ידע את אורחות אשתו ומעשיה, במיוחד, כך נאמר, על רקע הרשעה קודמת של המערערת (אליה תבוא התייחסות בהמשך) שהיה בה להאיר ולהעיר את עיניו ומכל מקום הכספים הופקדו, בחלקם, בחשבון המשותף, והמערער חב בהשבתם מכח עשיית עושר ולא במשפט.

2.
לעצם ביצוע המעשים אשר יוחסו למערערת, באה ראיה אחת יחידה והיא עדותו של מנהל המשיבה, מר מאיר תורג'מן, אשר העיד כי ביום 1/2/04 נוכח לדעת, לאחר שעיין באופן מקרי במחשב מרכז הבקרה, כי כבר בשעה 08:00 קיימת יתרה שלילית בקופה בה עבדה המשיבה באותה העת (קופה מס' 3). לאחר שביצע בדיקה לפעילות אותה קופה לאותו בוקר, מצא ביטול ע"ס 600 ₪ ומכירה של לחמנייה ב – 1.3 ₪. כאשר שאל את המערערת לפשר הביטול טענה כי לא היא זו שערכה את הביטול. בדיקה נוספת שקיים מאיר תורג'מן באותו מעמד העלתה שביטול הסך של 600 ₪ נעשה בשעה 07:43, ובהתאם לשעון הנוכחות הקורא כרטיסי עובד, החלה המערערת עבודתה באותו בוקר בשעה 07:44. אין חולק כי שעון הנוכחות נמצא במרחק נגיעה מקופה מס' 3. בית משפט קמא מצא עדותו של מאיר תורג'מן אמינה ומהימנה, ומנגד, סבר היפוכו של דבר באשר למערערת. בית משפט קמא גם קיבל את גרסת המשיבה לכך שהמעשים, אף שנמשכו זמן רב, לא נחשפו מאחר שבסופו של כל יום, בוצעה בדיקה של התאמת סכום המזומנים בקופה לסכום התקבולים הכללי שנרשם על ידי הקופה, מבלי לבדוק טיבם ומהותם של ביטולים וזיכויים למיניהם. בית המשפט קמא דחה מכל וכל את טענת ההגנה המרכזית של המערערים לפיה בני משפחת תורג'מן ורואי החשבון מטעמם, העלילו עלילה שפלה על המערערת, זאת על מנת להסוות העלמת הכנסות שיטתית.

3.
אמנם, בקופה מס' 3 עבדו גם קופאיות אחרות, אולם בית משפט קמא מצא לנכון לקבל את חוות דעתו של חשב המשיבה, מר יוסף אפשטיין,
אשר ערך בדיקה באשר לשעות וימי העבודה של המערערת בשנים 2002 – 2003, ובמקביל בחן את הביטולים שנערכו באותם מועדים, ומצא ביטולים בסכומים שנעו בין 300 ל – 1,000 ₪. בסך הכל נמצאו ביטולים בסך של 119,665 ₪ לאותה תקופה. עוד נמצא כי כמעט מעולם לא בוצע ביטול לאחר רכישה של מוצרים מגוונים אלא לאחר רכישת לחמנייה ושוקו (למעלה ממאתיים פעולות, כאשר שלושה-עשר
ביטולים נעשו לאחר רכישת שקית חלב, ארבעה ביטולים נערכו לאחר רכישת לחמנייה וארבעה-עשר לאחר רכישת לחמנייה קלועה).
בית משפט קמא גם נתן דעתו לטענת המשיבה לפיה 140 פעולות מתוך 240 פעולות בוצעו שעה שעל פי תדפיס שעון הנוכחות, המערערת לא הייתה בשעות עבודה, אולם במרבית המקרים הפער בין הביטול לבין שעת תחילת עבודת המערערת או שעת סיומה היה פער בין דקות ספורות ביותר (שתיים עד שלוש דקות, ורק בשלוש פעמים פער הזמנים חרג מעשר דקות). למקרה אחד ויחיד, בו יש ראיות לביטול במועד בו לא הייתה המערערת כלל בעבודה – בית משפט קמא, אף שהיה ער לכך, לא ייחס לכך חשיבות רבה, לאור הרצף המתואר לעיל. בית משפט קמא לא התעלם מכך שלעיתים, לאחר סיום עבודת המערערת, נותר שמה כמפעילת הקופה, אף שלא כך היה, ומצא שיש בכך להחליש במידה מסוימת את טיעוני המשיבה. ממצא עובדתי נוסף נקבע על ידי בית משפט קמא היה כי למערערת הייתה גישה למפתח ביטולים, לפחות מהשלב בו מנהלי המשיבה סמכו עליה.

בית משפט קמא לא מצא לנכון לקבל את טענת המערערת בדבר עלילה, בין היתר, מאחר שמנהלי המשיבה היו אלה שפנו למשטרה בתלונה. יצוין כי במהלך ניהול המשפט הובהר גם כי המערערת הורשעה בבית משפט השלום בירושלים (בת.פ. 1859/98) זאת לאחר שבמסגרת עבודתה כקופאית במקום עבודה קודם, ביצעה עבירות בכרטיסי אשראי גנובים והורשעה ב – 67 מעשי הונאה בכרטיסי אשראי וב – 67 מעשי זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות ובעבירות נלוות. את טענות המערערת בנוגע עם הרשעה (חלוטה) זו, דחה בית משפט קמא בשתי ידיים ובצדק רב.

4.
באשר למנהל המשיבה, מר מאיר תורג'מן, מצא בית המשפט קמא כי
מהימנותו גבוהה, לא נמצאו בדבריו סתירות, והוא הותיר רושם חיובי ואמין.

ראיה נוספת שהונחה לפני בית משפט קמא באה לביטוי בשתי שיחות שהתקיימו בין המערערים מחד, ולבין מאיר תורג'מן מאידך, והוקלטו על ידו (שיחות מיום 5/2/04 (עם המערערת), ושיחה מיום 7/2/09 עם המערער). המערערים אינם מכחישים כי בשיחות אלה באה הצעתם לשלם למשיבה
סכום של 50,000 ₪, אולם הם נימקו זאת, בעדותם, בכך שהיו מפוחדים וביקשו להמשיך במשא ומתן ולהרוויח זמן. בשיחה עם המערער נשמע המערער כשהוא אומר כי "
יארגן
" ויביא למר תורג'מן "
השבוע
" ואף הסכים לכך שיערך מסמך בפני
עורך דין "
שהכל סגור
". באשר לשיחה שהתקיימה עם המערערת קיימת מחלוקת, אותה הציבה המערערת, באשר למקום בו אמור להיות פסיק במשפט אותו אמרה
"אני יודעת שאני לא נקייה"
(לשיטת המערערת הפסיק אמור לבוא לאחר המילה 'לא').

5.
לעניין סכומי הגניבה, טענה המשיבה כי מאחר
שהוכח כי במשך שלושה עשר חודשים (עד לפיטוריה של המערערת), בוצעו ביטולים בסך של 119,000 ₪, כלומר בממוצע של 9,153 ₪ לחודש, הרי בתקופת שבע שנים בהן עבדה המערערת אצל המשיבה ובניכויי שנתיים עקב חופשות לידה, נגנב סך של 549,230 ₪. בית משפט קמא דחה את הטיעון בדבר היקף החוב הנטען והעמיד החיוב על סך 158,400 ₪, הוא סכום הביטולים שהוכחו באפיון דומה (לאחר רכישת שוקו ולחמנייה). לסכום זה הוספו הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה לגביה קיימות ראיות
- 1/1/03.

6.
המערערים, בטיעונים, הפנו, בין היתר, לכך שהוכח כי התקיימו ביטולים בימים בהם המערערת לא עבדה כלל (כפי שעולה, למשל, מ – נ/6 ו – נ/7) ואלה מגיעים לסך של למעלה מ – 40,000 ₪, וכן, היו ביטולים, בימים בהם המערערת עבדה, ביטולים שנוצרו מספר שעות לאחר סיום עבודתה (הדברים מכוונים לביטולים בקופה מס' 3). מעבר לכך, כך נטען, היו ביטולים בסכומים גדולים מאוד (שלא בקופה 3) שאין חולק כי לא בוצעו על ידי המערערת ועובדה זו מוכיחה את מסוגלותם ויכולתם של מנהלי המשיבה. כן נטען כי אין בסיס לחיובו של המערער, במיוחד כאשר אין טענה לפיה הוא שיתף פעולה, אלא נטען אך לידיעתו.

כן באו טיעונים לכך שמחוות הדעת שמטעם המשיבה לא צומחת ראיה ממשית לשיעור הסכומים.



דיון ומסקנות
7.
בית משפט קמא נסמך על עדותו של מר מאיר תורג'מן באשר לאירועי יום החשיפה ומצא עדותו בהקשר זה מהימנה עליו ביותר, והוא העדיפה על פני עדותה של המערערת. נדבך נוסף מצא בית משפט קמא באמירות שבאו, מפי המערער בעיקר, בשיחה המוקלטת עמו (מבלי שנקבעו ממצאים חד משמעיים באשר לשיחה עם המערערת). בית משפט קמא ביסס את היקף החיוב אל מעבר לאירועי יום החשיפה בהסתמך על כך שנמצאו ביטולים, בסכומים עגולים, בקופה מס' 3. כמעט כל הביטולים באו לאחר רכישת לחמנייה ושוקו, ועיקרם בשעות בהן עבדה המערערת או בשולי שעות עבודתה, דקות ספורות בטרם תחילת העבודה או לאחריה. בית משפט קמא שם ליבו לביטול אחד בלבד שנעשה שעה שהמערערת לא הייתה כלל בעבודתה, אך לא ייחס לכך חשיבות במסקנתו הסופית אף שמצא שיש בכך להחליש, במידה מסוימת, את עמדת המשיבה. לכף החובה, במאזני המערערת, ניתן להוסיף כי לטענת העלילה אותה העלתה לא באו ראיות של ממש.

8.
אלא, ועל אף האמור לעיל, ובנוסף לכך, עולה מהראיות תמונה רחבה יותר ולפיה, ואין על כך המחלוקת, בוצעו ביטולים רבים, בקופות אחרות, ביטולים בהיקפים חריגים בסכומים נכבדים ביותר של עשרות אלפי ₪ ואף למעלה מכך, לעיתים באותו יום (כמפורט, בין היתר, ב – נ/14, נ/13, נ/16, נ/23, נ/28 ו – נ/29). כלומר, מדובר בתופעה רחבת היקף ולא בפעילות ייחודית, מצומצמת ומוגבלת לקופה מספר 3 בלבד, היא הקופה שהופעלה על ידי המערערת. על רקע פעילות זו, קשה לומר שהפעילות בקופה 3 הנה יוצאת דופן. גם הביטולים, שלא נעשו על ידי המערערת, אינם משויכים לפריט מסוים וגם הם, בחלקם לפחות, בסכומים עגולים. הנטל מוטל בהקשר זה על המשיבה. ועוד, הוברר כי אין הפרדה מוחלטת בין העובדים בקופות השונות, על אותה קופה עובדים במשך היום מספר עובדים, בוצעו ביטולים אשר לא יוחסו למערערת ולא בא להם הסבר. המומחה מטעם המשיבה אישר כי אם המנהלים היו רוצים לבצע ביטולים פיקטיביים, על שם קופאית זו או אחרת – ניתן היה לעשות כן. ועוד, הוברר כי נעשו ביטולים בקופה מס' 3 מעבר לשעות בהן עבדה המערערת (והכוונה לביטולים בהפרשי שעות ולא דקות מסיום עבודתה) או בימים בהם לא עבדה, ואף שאין מדובר באירועים רבים מסוג זה, מדובר בלמעלה מאירוע אחד אליו נדרש בית משפט קמא. כל אלה מוליכים למסקנה שעצם הביטולים לכשעצמם, אין בהם להעיד במידת הוודאות הנדרשת כי אלה בוצעו על ידי המערערת דווקא. כאמור, מדובר בעסק בו נעשו ביטולים כדבר שבשגרה (למשל ביטול ע"ס 500,233.84 ₪ ביום 29/4/03 שאושר בעדות מר תורג'מן). על רקע כזה, ביטולים בקופה בה עבדה המערערת אינם נתפסים כחריגים. לחובת המשיבה עומדת גם העובדה לפיה לא נבדקו דוחות הקופות באופן יומי, ואם נבדקו, כיצד לא באו הערות אודות הביטולים. ועוד, התמונה אינה בהירה וחדה בכל הנוגע
להיקף
הביטולים המדויק, ככל שנעשה על ידי המערערת. בעניין זה אין בפסק הדין של בית משפט קמא הסבר מתמטי מדויק או פירוט דרך החישוב המבהיר כיצד חוייבו המערערים בסכום בו חוייבו, זאת מאחר שגם הראיות שבאו מפי עדי המשיבה ובעיקר מעדותו של החשב מר יוסף אפשטיין נשענו והתבססו על השערות ועל הערכות. לשם חיוב בסכום מדויק יש צורך בתשתית עובדתית יציבה ולא ניתן לפסוק, בנסיבות מקרה זה, על דרך האומדנה. לאחר שהוברר כי שיטות העבודה והניהול בהן נקטה המשיבה, לא העידו על דייקנות, יש צורך בנתונים ממשיים המהווים חוט מקשר, מוחשי, בין ביטול ספציפי לבין הטמנת סכום הביטול בכיסה של המערערת. כאמור, וכפי שפירט ב"כ המערערים בטיעוניו לפניי, נמצאו מקרים לא מעטים נוספים בהם בוצעו ביטולים בקופה מס' 3 אף שהמערערת כלל לא עבדה באותה עת ואף לא בסמוך להם, ומדובר כאמור ביותר ממקרה אחד אליו התייחס בית משפט קמא. וכאמור, התמונה הרחבה יותר מציגה ביטולים רבים בקופות אחרות. לא נטען כי אלה נעשו על ידי המערערת, ויש בהם להעלות סימני שאלה באשר לנהול הקופות.

מכאן, המסקנה היא כי דין ערעור המערערים להתקבל ודין ערעור המשיבה להידחות. בשולי הדברים יש להעיר כי, בכל מקרה, לא היה מקום לחיובו של המערער בגין מעשים אשר יוחסו לאישתו – המערערת, שכן לא באו ראיות ברורות למעורבותו או ידיעתו או הסכמתו למעשיה או לאורחותיה של המערערת.

לפיכך, דין פסק דינו של בית משפט קמא להתבטל.


בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתנה היום א' באב, תשס"ט (22 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות

תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.


ר' כרמל, שופט

קלדנית: רחל אמויאל







עא בית משפט מחוזי 2665/08 מרסל אבו, דוד אבו נ' אחים מ.ש.מ. תורג'מן בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/07/2009)