פסקי דין על ישראל בטצייג | פסקי דין על רחל מטצייג | פסקי דין על אברהם שביט ואח' | פסקי דין על אברהם ויינברגר

1684/06 א     24/07/2009




א 1684/06 ישראל בטצייג, רחל מטצייג, אברהם שביט ואח' נ' אברהם ויינברגר








בית משפט השלום בחיפה



24 יולי 2009

ת"א 1684-06 בטצייג ואח'
נ' ויינברגר






בפני

כב' השופטת
אילת דגן

התובעים
1
.
ישראל בטצייג

2
.
רחל מטצייג

3
.
אברהם שביט

4
.
רחל דוננפלד


נגד

הנתבע
אברהם ויינברגר






פסק דין



התביעה וטענות הצדדים

התובעים עותרים בתביעתם לסלק ידו של הנתבע ו/או מי מטעמו מכל שטח בבניין ברח' הנביאים 2 פינת העצמאות 18 בקרית אתא הידוע כחלקה 1 בגוש 11022 בלשכת רישום מקרקעין בחיפה (להלן הבניין), כן הם עותרים לחייבו בסכומים שקיבל, ע"פ הטענה, מצדדים שלישיים במסגרת שטחים שהשכיר להם במהלך השנים.


התובעים הינם בעלי 2/3 מהבניין. ה"ה יעל נויבירט ,אחותו של הנתבע, ובעלה מר יעקב נויבירט , הינם הבעלים של ה-1/3 הנותר בבניין. כל הצדדים בתיק קרובי משפחה והבניין הועבר אליהם בירושה מהמנוחים יוכבד ויצחק בטצייג ז"ל. בקומת הקרקע של הבניין מצויה חנות ודירה צמודה לה, ובקומה א' מצויות 2 דירות.


התובעים טוענים כי חרף היעדר זכות בעלות לנתבע בבניין, הוא עושה בו כבתוך שלו ונוהג בו מנהג בעלים. במסגרת זו השכיר את החנות וכן את הקומה הראשונה, הכל ללא ידיעתם והסכמתם. גם דרישותיהם כי ידאג לפינוי השטחים לא נענתה על ידו וכספי ההשכרה לא הועברו אליהם. בהודעה מאוחרת לבית המשפט הודיעו כי הסכום שנגבה ע"י הנתבע הוא 18,000 ₪ ועל כן הם זכאים ל-2/3 דהיינו ל-12,000 ₪ ולדעתם נגבו במהלך השנים סכומים נוספים שלא הועברו אליהם.


הנתבע טוען כי הגם ש-1/3 מהבניין רשום ע"ש אחותו ובעלה ה"ה נויבירט, הרי שאלו העבירו את חלקם אליו בהסכם מיום 31.10.97 ועל כן זכותו לנהוג מנהג בעלים ב-1/3 מהבניין. לטענתו קומת הקרקע היתה מושכרת בהסכמת התובעים במשך תקופה ארוכה והנתבע נהג להעביר לתובעים 2/3 משכר הדירה, בהתאם לחלקם בנכס. לטענתו גם ביחס לקומה הראשונה, התובעים הסכימו כי הנתבע ישכיר 1/3 והתובעים יוכלו להשכיר 2/3 מהשטח בגין חלקם.


לטענתו, הדייר בקומת הקרקע פינה את המושכר זמן רב לפני הגשת התביעה וביחס לדייר בקומה הראשונה, זה פינה את הנכס בתחילת 12/05 והמפתח נשלח בדואר רשום לתובעת 4 ב-28.12.05 והתקבל על ידה עוד בטרם הגשת התביעה שבפני
י. לאור העברת 2/3 מהתקבולים ופינוי השטחים טרם הגשת התביעה טוען הנתבע כי התביעה קנטרנית ויש לדחותה.

העובדות שהוכחו, דיון והכרעה

לא יכולה להיות מחלוקת כי קומת הקרקע פונתה זמן רב לפני הגשת התביעה. ביחס לקומה ראשונה, התביעה בפני
י הוגשה ביום 11.1.06, בעוד שב"כ התובעים הודה כבר במכתב מיום 5.1.06 ששלח לנתבע כי התובעת 4 כבר קיבלה את המפתח. מכאן שצודק הנתבע בטענתו לפיה בעת שהוגשה התביעה כבר היתה הדירה בקומה א' פנויה מכל מחזיק. הסבר התובעים לפיו שלחו בדואר את התביעה לבית המשפט ועד שזו התקבלה וניתנה חותמת עם תאריך, פונתה הדירה. אף אם אקבל את הסבר התובעים ביחס לתאריכים, לא ברור נוכח מצב הדברים החדש, מדוע התעקשו התובעים להמשיך את התביעה בעילה זו. מכל מקום, כל שנותר אפוא להכריע בתביעה בפני
י הוא אם הנתבע חב סכום כלשהו לתובעים בגין השכרת שטחים בעבר שלא בהסכמה ואם כן מהו הסכום.


לפני הכרעה ולצורך מניעת אי הבנות בין הניצים בעתיד, מצאתי להדגיש את הברור מאליו. בעלות במקרקעין טעונה רישום לפי סעיף 7 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969. מתוך נסח הרישום עולה כי התובעים בעלי 2/3 מזכויות הבעלות וכי אחותו של הנתבע ובעלה בעלי 1/3 נוספים. בהתאם לאמור, הנתבע אינו בעל זכות בעלות במקרקעין. לכל היותר קיימת בינו לבין אחותו ובעלה התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, זכות אובליגטורית ביחסים בינהם בלבד. לא זו אף זו, אף אילו היה הנתבע בעלים של 1/3 מהבניין, לא היה זכאי לחזקה ייחודית בחלק ספציפי מהבניין זאת הואיל ומדובר בבעלות משותפת במקרקעין אשר לכל בעל זכות יש חלק בלתי מסוים במקרקעין. במצב דברים זה אין הנתבע (או כל אחד מהבעלים), רשאי להחזיק בחלק מסוים בבניין או לאפשר לאחר להחזיק בו (אלא אם קיים הסכם שיתוף של כל בעלי הזכויות).

ביחס לדייר בקומת הקרקע, הנתבע העיד כי במשך 20 שנה הושכרה החנות לאותו אדם. מעולם לא חולל שיק של אותו דייר. הוא נתן שיקים מראש לכל שנה והתובעים קיבלו בכל השנים את חלקם היחסי ולא הביעו תרעומת. התובעת 4 אישרה בחקירתה כי אכן קיבלה מהנתבע עבור התובעים בכל שנה 8 שיקים עבור שכ"ד חודשי לקומת קרקע בעוד הנתבע לקח לו 4 שיקים. נמצא אפוא כי גרסת הנתבע בענין קומת הקרקע נכונה. התובעים ידעו אודות ההשכרה ואף נהנו מחלקם. התובעים לא הוכיחו בכל דרך את טענתם לפיה הנתבע גבה סכומים אחרים ממה שהופיע בהסכם עם הדייר של קומת הקרקע והתובעת 4 אף מודה בחקירתה כי הטענה בענין זה נובעת מהשערה בלבד, השערה שאינה נתמכת בראייה. לסיכום, לא הוכח כי הנתבע חב סכום כלשהו לתובעים בגין קומת הקרקע.


ביחס לדירה בקומה א' וגם אם הנתבע עשה דין לעצמו בעבר, הרי שסוגיה זו אינה רלבנטיות נוכח פינוי הדירה. הנתבע טוען שבקומה א' יש שתי דירות ולא אחת. דירה קטנה בת 2 חדרים ודירה גדולה בת 4 חדרים. לטענתו התובעים השכירו את הדירה הגדולה והוא השכיר את הקטנה. עדותו זו לא הופרכה. לא זו אף זו, התובעים לא הוכיחו כי הנתבע קיבל 18,000 ₪ עבור שנת שכירות בדירה הקטנה. הנתבע הכחיש קבלת כל שיק שהוא מאותו שוכר ועדותו לא נסתרה. התובעים החזיקו בעותק החוזה עם הדייר מר סרוסי וטענו כי בהתאם לאמור בחוזה היה הנתבע אמור לקבל 18,000 ₪ עבור שנת שכירות (ולכן מגיע להם 12,000 ₪). נוכח ההכחשה של הנתבע שהיתה ידועה להם, נוכח הימצאות החוזה בידם והפרטים אודות השוכר, ונוכח נטל הראיה המוטל עליהם, ניתן היה לצפות שיביאו ראיות להוכחת טענתם. אותו מר סרוסי לא הוזמן לעדות מבלי שניתן הסבר למחדל. הלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מוזמן להעיד נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, היתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהזמינו וראה ע"א 548/78 שרון ואח'
נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 , ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד – 2003, עמ' 1656.


במצב דברים זה לא הרימו התובעים את הנטל להוכיח כי נתקבל סכום אצל הנתבע, שלא הועבר אליהם ולמעשה אף עילה מעילותיהם לא הוכחה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה. התובעים יישאו בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ + מע"מ.


ניתן היום,
ג' אב תשס"ט, 24 יולי 2009, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 1684/06 ישראל בטצייג, רחל מטצייג, אברהם שביט ואח' נ' אברהם ויינברגר (פורסם ב-ֽ 24/07/2009)