פסקי דין על קתרין סבית סלאמה | פסקי דין על משטרת ישראל | פסקי דין על מרדכי כרסנטי |

69/08 תאמ     19/07/2009




תאמ 69/08 קתרין סבית סלאמה נ' משטרת ישראל, מרדכי כרסנטי








בית משפט השלום בנצרת



23 יולי 2009

תא"מ 69-08 קתרין סבית סלאמ נ' פרקליטות מחוז הצפון-אזרחי ואח'






בפני

כב' השופט
אחסאן כנעאן


תובעים

1
.
קתרין סבית סלאמה
ע"י עוה"ד איהאב חדאד


נגד


נתבעים

1. משטרת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז צפון

2. מרדכי כרסנטי
ע"י עוה"ד איילת כהן






פסק דין


רקע כללי:

1.
לפני תביעה כספית בסדר דין מהיר אשר הגישה התובעת על סך 25,000 ₪ כנגד הנתבעים. התובעת במועד הרלוונטי לתביעה היית הבעלים של רכב מסוג מזדה מדגם 323 הנושא מס' רישוי 39-112-19
(להלן: "הרכב הנ"ל"). במועד הרלוונטי לכתב התביעה התגוררה התובעת בקיבוץ גבת והייתה סטודנטית במכללה סמוך לעכו.

2.
אין מחלוקת בין הצדדים כי בלילה שבין 20.12.2006 ל- 21.12.2006 נגנב הרכב הנ"ל מקיבוץ גבת. אין מחלוקת עוד כי הרכב נמצא על ידי המשטרה ביום 16.1.2007 ונגרר משם ואוחסן במגרש השייך לנתבע מס' 2 והמשמש קבלן אחסון מטעם המשטרה.

3.
התובעת טענה בכתב תביעתה כי הודע לה, על ידי הנתבע מס' 2, שהרכב נמצא רק ביום 16.7.2007, קרי כחצי שנה לאחר איתור הרכב על ידי משטרת ישראל
, והוא נמצא בטבריה. התובעת מצאה את הרכב במגרש כאשר מצבו עגום וחסרים בו חלקים ובדיקת שמאי מטעמה הראתה כי הוצאו מהרכב חלקים אשר העריך אותם בשווי של 7,600 ₪.

4.
בתחילה חלקו הנתבעים בכלל והנתבעת מס' 1 בפרט על הטענה כי הודע לתובעת
רק לאחר כחצי שנה על איתור הרכב והנתבעת מס' 1 טענה כי נמסרה לתובעת הודעה ביום 22.1.07 על איתור הרכב. אולם לאחר שמיעת העדויות
ובפרט עדותם של השוטרים רס"מ יהודה ארבע ורס"מ בועז שקד
חזרה בה נתבעת מס' 1 מטענתה כי לתובעת הודע ביום 22.1.2007 כי הרכב הנ"ל אותר וסיכומיה התמקדו בגובה הנזק ועל מי מוטלת האחריות מבין הנתבעים. עיון בסיכומי
הנתבע מס' 2 מלמד כי אין עוד טענה בפיו לפיה התובעת ידעה בזמן אמת על איתור הרכב וטיעוניו מתמקדים במועד אירוע הנזקים, גובה הנזק ועל מי מוטלת האחריות.

5.
ביום 21.4.2009 שמעתי ראיות בתובענה כאשר העידו בפני
מטעם התובעת היא בעצמה, בעלה מר סלאמה מבדא, ומטעם נתבעת מס' 1 רס"מ זנו יעקב, רס"מ יהודה ארבע ורס"מ בועז שקד ומטעם נתבע מס' 2 העיד הוא בעצמו.

דיון והכרעה:

6.
תחילה אתייחס למועד בו אירעו הנזקים לרכב הנ"ל בהיות שאלה זו רלוונטית בהמשך לחלוקת האחריות.

7.
על פי מזכר שערך רס"מ יעקב זנו, שהעיד בפני
ותצהירו סומן נ/1, עולה כי הרכב נמצא על ידו ביום 16.1.2007
ולהלן ציטוט מאותו מזכר הנוגע למצב הרכב:

"...בנוסף לכך דיברתי עם הרמ"ח ינון ומסר לי שנזמין גרר ושיגררו את הרכב למגרש משטרתי למקום הוזמן גרר וגרר את הרכב. יש לציין כי יש חוסר אויר בגלגל שמאלי קידמי ויש רדיו דיסק ורמקול אחד מאחור המשך טיפול חקירות." (ההדגשה שלי – א.כ.)

בכתב יד הוסף בשורה אחרונה על ידי רס"מ זנו כדלקמן (לאישור כתב ידו של רס"מ זנו ראה עמ' 18 ש' 4):

"יש לציין כי הרכב נמצא ברח' סביון מול מס' 4 בחניה."

8.
עדותו של רס"מ זנו בפני
עשתה עלי רושם אמין. הוא גם דאג לתעד במדויק אילו נזקים נמצאו ברכב ולא היה מקום להטיל ספק או לפקפק בעדותו.
העד העיד בפני
כי מקום מציאת הרכב רחוק מיער צ'רצ'יל
(עמ' 14 ש' 27-28 לאור טענת נתבע מס' 2 ששם נמצא הרכב כשהוא שקוע בבוץ). בהקשר זה התוספת בכתב ידו
של העד נעשתה בסמוך לאחר עריכת הדו"ח שכן לאחר מילוי המזכר, רס"מ זנו השייך לתחנת נצרת העביר את החומר על פי עדותו לתחנה המטפלת שזו תחנת מגדל העמק (עמ' 17 ש' 23-26). לכן הוא לא יכול להוסיף משפט זה לאחר מכן. העד אישר בפני
כי אם היה מוצא ברכב מכות חיצוניות רציניות היה מציין זאת במזכר (סוף עמ' 14 תחילת 15). בפני
העד הוצגו התמונות שצילם השמאי והעד אישר כי אם היה מוצא את הרכב במצב כזה היה מתעד זאת במזכר (עמ' 15, ש' 4-5).עוד אישר עד זה כי את המכה בדלת הנהג אם היה מוצא סביר להניח שהיה מתעד זאת במזכר (עמ' 17, ש' 6-9).

9.
מנגד עומדת עדות נתבע מס' 2 אשר לא עשתה עלי רושם אמין. עד זה טען בתצהירו נ/3 כי ביצע את הגרירה בעצמו וכי גרר את הרכב מתוך יער צ'רציל בנצרת. עד זה מצהיר בתצהירו כי הוא גרר את הרכב במצב כפי שנמצא. עוד מצהיר הנתבע כי לא פורק על ידו או על ידי עובדיו חלקים כלשהם מהרכב.

10.
אולם עיון בדו"ח הגרירה נ/5 מלמד כי לא הוא ביצע את הגרירה אלא אדם בשם "ירון". כשנשאל עד זה מי זה ירון אישר כי היה עובד שלו בזמן הרלוונטי (עמ' 24 ש' 24 – 25). כשנשאל בטרם הוצג לו נ/5 אם יכול להיות שלא הוא גרר את הרכב אלא משהו מטעמו לא היה בטוח בעדותו והשיב כי בדרך כלל הוא גורר את הרכב אך יש לו נהגים שגוררים ותלוי מי הנהג התורן (עמ' 24,
ש' 13-14). עוד הוסיף הנתבע כי מי שגורר בדרך כלל ממלא את הטופס אלא אם יש יותר מנהג אחד (עמ' 24, ש' 16). הנתבע אף אישר בפני
כי בחודש מבוצעים על ידי מגרשו עשרות גרירות (עמ' 25 ש' 20) ולכן עדותו כי הוא זוכר דווקא גרירה זו הינה עדות תמוהה.

11.
לאחר חקירה הודה בסוף הנתבע כי הוא אינו זוכר את הגרירה הספציפית מאחר וטען כי כל יום הוא נמצא ביער צ'רצ'יל ו- 99% אחוז מהגרירות הם משם . וכך נרשמו הדברים בעמ' 25 ש' 30-31:

"ש.
איך שאני מבין הרכב היה ביער צ'רצ'יל אתה זוכר את זה?

ת.
אני נכנס
ליער זה כל יום, 99% מהקריאות זה לשם, אבל אני לא זוכר את המקרה הספציפי הזה."

12.
בנ/5 על אף שיש מקום המיועד לרישום מצבו של הרכב לא נרשמו נזקים כלשהם ואילו היה מצבו של הרכב רעוע כפי שניסה הנתבע לשכנעני היה מן הסתם מתעד זאת ברישומיו על מנת לכסות את עצמו מפני תביעה משפטית. יצוין כי הנתבע נמנע לגלות לבית המשפט את נ/5 מיוזמתו והוא הוגש בחקירתו הנגדית על ידי נתבעת מס' 1 דבר האומר דרשני ואני רואה בכך ניסיון מטעם הנתבע להסתיר ראיה זו מעיני בית המשפט. כשהוצג בפני
ו נ/5 טען הנתבע כי טופס זה לא מולא כדבעי אך מדובר בעדות סתמית ללא שהנתבע פירש מה כוונתו (עמ' 25 ש' 17- 18).

13.
מאחר וקבעתי שהנתבע לא גרר את הרכב בעצמו גם לא היה מקום להצהרתו כי אף אחד מעובדיו ולא הוא פירקו חלקים מהרכב כאשר היה במגרש. יכול להיות שהנתבע לא פירק בעצמו חלקים מהרכב הנ"ל אך אין לו כל שליטה על עובדיו וייתכן כי אחד מהם פירק את החלקים מהרכב וכלשונו "אני רואה את הרכבים שנכנסים למגרש ודקה אחרי זה אני לא רואה אותם והם לא מעניינים אותי."
(עמ' 25, ש' 28 – 29). גישתו הזלזלנית של הנתבע אף מלמדת על האכפתיות שהור מפגין
כלפי הרכבים המוחזקים על ידו.

14.
לאור חוסר האימון שנתתי בעדות הנתבע מצד אחד והאימון שניתן על ידי בעדות רס"מ זנו אני קובע כי הנזקים אירעו בעת שהרכב הנ"ל היה מוחזק על ידי הנתבע מס' 2.

15.
אחריותו במקרה זה של הנתבע מס' 2 היא בהתאם לאחריות המוטלת על קבלן מכח סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 שהיא אחריות שומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית להחזקתו קרי גם אם הנתבע יוכיח כי לא התרשל אחריותו מלאה אלא אם יוכיח כי פעל במקרה זה כח עליון. מהוראות סעיף 6(ב)(2) אף התובעת הייתה פטורה מתשלום שכרו של הנתבע בעד דמי אחסון ובכך הוא לא עשה לה שום טובה כפי שתיאר זאת בפני
.

16.
גם אם הייתי מיישם הוראות פקודות הנזיקין הייתי מוצא כי הנתבע התרשל שכן חלים בענייננו הוראות החזקה של "הדבר מדבר
בעדו" המקימה חזקה לפי הנתבע התרשל. הנזק אירע לרכב הנ"ל בעת שהיה בשליטתו, התובעת אינה יודעת את הנסיבות המדויקות לאירוע הנזק וסביר להניח כי הוא אירע עקב רשלנות הנתבע. הנתבע לא הצליח להרים את הנטל ולהוכיח כי לא התרשל לאור עדות בפני
לפיה הוא הפגין אי אכפתיות מהרכבים.

17.
הנתבעת מס' 1 הודתה באחריותה במסגרת סיכומיה. אך אציין כי הנתבעת מס' 1 חטאה באי מתן הודעה מתאימה לתובעת על איתור הרכב ואילו ניתנה הודעה כאמור התובעת הייתה משחררת את הרכב וסביר להניח כי הנזקים לרכב הנ"ל היו נמנעים עקב שהותו הממושכת של הרכב בחצרי הנתבע מס' 2. הוכח בפני
עוד כי הנתבעת מס' 1 הייתה מקבלת דיווח חודשים על הרכבים הנמצאים במגרשי האחסון אך למרות זאת לא פעלה כלל למסירת הודעה מתאימה לתובעת. נתבעת מס' 1 חטאה עוד בבחירת הקבלן עימו היא עובדת ולכן יש להטיל עליה אחריות מכח סעיף 15(1) לפקודת הנזיקין. נתבע אשר מצהיר בפה מלא כי מרגע כניסת רכב לחצריו הרכב לא מענין אותו אינו ראוי אולי לשמש כנותן שירותי אחסון למשטרת ישראל
ולכן בבחירת הנתבעת מס' 1 את הנתבע מס' 2 לעבוד עימה התרשלה.

18.
יש להדגיש כי אחריות הנתבעים הינה ביחד ולחוד לנזקי התובעת בבחינת מזיקים בנפרד שגרמו לנזק שאינו ניתן לחלוקה.

19.
התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת של שמאי אשר תיעד את מצב הרכב סמוך לאחר קבלתו והעריך את נזקיו הישירים בסך של 7,600 ₪ בגין נזק ישיר וסך של 1,000 ₪ בגין נזק של ירידת ערך.

20.
הנתבעים ויתרו על זכותם לחקור את השמאי ולא עמדו על חקירתו. בכך אני מקבל את חוות דעתו במלואה. הנתבעים אף לא מצאו לנכון להביא חוות דעת נגדית החולקת על חוות הדעת מטעם התובעת.

21.
משהוכח באמצעות חוות דעת שמאי מוסמך כי לרכב הנ"ל נגרם נזק ונזק זה נגרם כאשר הנתבע מס' 2 החזיק בו שאלת תיקון הרכב והצגת קבלות בגין תיקון זה אינה מוסיפה ואינה מעלה. בענין זה הן התובעת והן בעלה העידו בפני
כי תיקנו את הרכב. אולם גם אם לא הובאו קבלות המעידות על התיקון אין הדבר גורע מזכות התובעת לקבל פיצוי על הנזק שהוסב לרכב הנ"ל.

22.
הלכה הפסוקה קבעה שאין הניזוק חייב לתקן את נזקו על מנת לזכות בפיצויים וגם אם לא תיקן ואפילו מכר את הנכס לאחר מכן כשהוא פגום יהיה עדיין זכאי לפיצויים (ראה: ע"א 1772/99 זולצ'ין נ. שיכון לעולה, פ"ד נה(4) 203). מקל וחומר כאשר ניזוק מתקן באופן חלקי הוא עדין זכאי לפיצוי בגין הנזק המלא שנגרם. לכן משהביאה התובעת חוות דעת, אשר הנתבעים לא מצאו לנכון לחלוק עליה בכל דרך שהיא, יצאה ידי חובתה להוכיח את הנזק הישיר והעקיף והנתבעים לא יכולים לבוא בטרוניה מדוע לא הוצגו הקבלות בגין התיקון.

23.
באשר לנזק הנתבע בגין העדר היכולת להשתמש ברכב בסך של 7,000 ₪ הנני דוחה תביעה זו שכן בעלה של התובעת העיד בפני
כי שבועיים לאחר מקרה הגניבה נרכש לתובעת רכב חלופי והיא עשתה בו שימוש (עמ' 11 ש' 18 -19). לא הובא כל ראיות על ידי התובעת לגיבוי טענתה כי נאלצה להלוות מחברים כסף לצורך רכישת רכב חלופי וטענה זו אף לא נטענה בכתב התביעה.

24.
באשר לעוגמת הנפש אני מוצא לנכון לקבל את תביעת התובעת. בזמן אירוע הגניבה התובעת הייתה
סטודנטית הלומדת במכללה סמוך לעכו והייתה זקוקה לרכב לצורך נסיעה מקיבוץ גבת לעכו. גניבת הרכב אילצה אותה במשך שבועיים ועד לרכישת רכב חדש לנסוע כל
יום בתחבורה ציבורית. יתרה מכך המצב בו נמצא הרכב לאחר שקיבלה אותו בחזרה לעומת המצב לפני הגניבה גרם לתובעת עוגמת נפש רבה וטענתה בעיני סבירה. השוטר יהודה ארבע אף אישר בפני
כי התובעת כאב לה בגין גניבת הרכב וכי ציינה בפני
ו כי קשה לה בלי הרכב (עמ' 22 ש' 2-3).לאור זאת אני מעמיד את הפיצוי בגין עוגמת הנפש על סך של 3,000 ₪.

25.
לאור זאת אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

א.
סך של 7,600 ₪ בגין נזק ישיר וכן סך של 1,000 ₪
בגין ירידת ערך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום בדיקת השמאי, 25.7.2007
ועד התשלום המלא בפועל.
ב.
סך של 400 ₪ כולל מע"מ , שכ"ט השמאי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.7.2007 ועד התשלום המלא בפועל.
ג.
עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

חלוקת האחריות בין הנתבעים:

26.
הנתבעת מס' 1 שיגרה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע מס' 1.
אכן אני מוצא כי מירב האחריות הנזיקית מוטל על שכמו של הנתבע מס' 2.

27.
הנתבע מס' 2 הוא שהחזיק בפועל במגרש והיה בעל השליטה בו. הוא אשר היה אמור לפקח על המתרחש במגרש ולמנוע נזקים נוספים לרכבים המאוחסנים בו. לכן מירה האחריות הנזיקית אירוע הנזק מוטל עליו.

28.
מאידך נתבעת מס' 1 גרמה ברשלנותה לתקלה ולא דיווחה לתובעת על איתור הרכב.

29.
לכן במישור הנזיקי אני מחלק את האחריות כך שנתבעת מס' 1 תשא ב- 30% מהנזק ואילו נתבע מס' 2 ישא ב- 70% מהנזק. אך מובהר בזאת כי חלוקה זו הינה פנימית בין הנתבעים לבין עצמם ואילו כלפי התובעת הם חייבים ביחד ולחוד.

30.
יחד עם זאת, בהסכם בין נתבעת מס' 1 לנתבע מס' 2 (נ/4) קיימת תניית שיפוי לפיה הנתבע יפצה ו/או ישפה את המשטרה על כל תביעה שתוגש ע"י אדם או גוף כלשהו נגדה ...ושהמשטרה תחויב בו בגין נזק שהגורר אחראי להם בגין עפ"י הוראות הסכם זה (סעיף 7 (ד) להסכם נ/4).

31.
לאור זאת אני מקבל את ההודעה לצד שלישי במלואה וקובע כי נתבע מס' 2 ישפה את נתבעת מס' 1 בגין כל סכום בו חויבה ותשא בו כלפי התובעת בפועל.

שכר טרחת עו"ד והתנהגות הנתבעים:

32.
לתובעת נגרמו הוצאות משפט ושכר טרח עו"ד כאשר אני מוצא את הנתבעים כמי שהאריכו את הדיון שלא לצורך ומוטב אילו לא היו כלל מגיעים להתדיינות בתיק זה ומודים ונוטלים מראש על עצמם את האחריות בתיק זה כפי שמצאו לנכון לעשות באופן חלקי בסיכומיהם.

33.
הנתבעת מס' 1 במיוחד סרבלה את הדיון ומצאה לנכון לקחת על עצמה אחריות באופן חלקי רק לאחר שמיעת הראיות ורק לאחר שהתובעת הגישה סיכומים מטעמה ובכך לא חסכה מאומה מזמנו של בית המשפט ולא כל שכן מזמנו של הצד שכנגד. הנתבעת ככל הנראה הודתה בחבות זאת על מנת להימנע מהכרעה שיפוטית בכל הקשור להתנהלות המשטרה בטיפול במקרה זה וליתר פירוט להימנע מהכרעה לגבי הרישום בתוך תיק המשטרה לפיו הודע לתובעת על איתור הרכב כבר ביום 22.1.2007. אדגיש כי אילו נדרשתי להכריע בשאלה זו לא הייתי מקבל את טענת הנתבעת מס' 1 לפיה לתובעת הודע באותו מועד על איתור הרכב.

34.
התנהלות זו של הנתבעים מן הראוי כי תבוא לידי ביטוי בהוצאות המשפט אשר אטיל עליהם. לאור זאת אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בנוסף על הסכומים לעיל סך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

35.
הצד השלישי ישלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לנתבעת מס' 1 בהודעה לצד שלישי בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.




ניתן היום,
ב' אב תשס"ט, 19 יולי 2009, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 69/08 קתרין סבית סלאמה נ' משטרת ישראל, מרדכי כרסנטי (פורסם ב-ֽ 19/07/2009)