פסקי דין על משה גבירץ | פסקי דין על דויד מנדל

1469/04 בשא     11/08/2004




בשא 1469/04 משה גבירץ נ' דויד מנדל




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
בשא001469/04

בתיק עיקרי: א
010010/03

בפני
:
כב' הרשם אורי פוני
תאריך:
11/08/2004





בעניין
:
משה גבירץ









מבקש

נ
ג
ד


דויד מנדל







משיב

החלטה


1.
המשיב תושב ארה"ב הגיש תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר כנגד המבקש.
המדובר בתביעה להחזר כספים בגין הלואה בסך של 600000 דולר שנתן המשיב למשפחת המבקש.
הסכם ההלואה בין הצדדים נחתם ביום 13.2.03. על אף שנאמר בהסכם כי המשיב נתן למשפחת המבקש את הסכום הנ"ל הרי שנקבע
בהסכם כי המבקש הינו אחראי
באופן אישי להחזר הכספים הנ"ל.

בהסכם נקבע בין הצדדים מועדי תשלום והסכום שיש לשלמו בכל מועד .
עוד נקבע בהסכם כי אין ביצוע אחד מהתשלומים הנזכרים
בו במועדו ובמלואו יעמיד את מלוא החוב לפרעון מידי.

מאחר
והמבקש שילם את הסך של 125000 דולר בלבד הוגשה התביעה .

2.
בבקשתו לרשות להגן מפרט המבקש את מערכת היחסים ששררו בין
בנו מאיר גבירץ לבין המשיב.
המבקש מכחיש את הטענה כי לווה מהמשיב את הסך של 600,000 דולר או כל סכום אחר.

מאיר גבירץ (להלן מאיר) בנו של המבקש עוסק כיזם מקרקעין ופרוייקטים לבניה.
לטענתו בחודש
אפריל 2002 נפגשו מאיר והמשיב והוסכם בינהם על הקמת שותפות עיסקית. את המשיב ייצג בארץ נציגו מר דוד מנשה רוטשילד (להלן רוטשילד).
מאיר איתר נכס בשכונת בית ישראל. לאחר שמר רוטשילד בדק את פרטי העיסקה הוא אישר אותה.
לצורך מרכישת הקרקע היה צורך בהוכחת יכולת כלכלית בסדר גודל של 600000 דולר וזאת על פי דרישת בנק לאומי לישראל.
המשיב באמצעות נציגו רוטשילד פתחו חשבון בבנק הפועלים ואליו העביר המשיב את הסך של 600000 דולר. מחשבון זה נמשכו כ 180000 דולר לשם תשלום לבעלי הקרקע ויועצים לכן נותר בחשבון סכום של 420000 דולר.
באותו מועד היה למאיר רשיון בניה למרכז מסחרי בעיר
אלעד. לשם ביצוע פרוייקט זה היה צורך בהון עצמי בסך של
בסך של 500000 דולר.

רוטשילד
לאחר שבדיק
אף את הפרוייקט הזה הסכים להכנס לפרוייקט.
במצב
דברים זה ועד לגיוס כספים למימוש הפרוייקט הסכים רוטשילד כי ניתן יהא להשתמש
בכספים שנותרו בחשבון בבנק הפועלים.
לטענת המבקש התחייב מר רוטשילד להעביר לפרוויקט באלעד סך של 500000 דולר אך בפועל הועבר רק הסכום של 420000 דולר שהיו כאמור בחשבון בבנק הפועלים.
המבקש ממשיך וטוען כי במועד מאוחר יותר הודיע
המשיב כי הוא אינו מוכן להכנס כשותף לפרוייקט באלעד וכן מבקש הוא לפרק את השותפות בפרוייקט בית ישראל.
מאיר הסכים לפרוק השותפות בבית ישראל אך זאת בתנאי שהמשיב ישא בכל ההוצאות שנוצרו עקב ההתקשרות בינהם.
המבקש טוען כי הסכם עליו נסמך כתב התביעה הוצא ממנו בעורמה, בעושק ובנסיבות המזכות אותו לבטלו.

לבסוף נטען כי המשיב
בהתנהגותו גרם לבנו נזקים בסדר גודל של מאות אלפי דולרים.

3.
לאחר שעיינתי בחומר שבתיק
ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין בפי המבקש כל הגנה כנגד התביעה ולפיכך יש לדחות את הבקשה לרשות להגן.


א.
טענת המבקש כי לא קיבל כל סכום מאת המשיב הינה משוללת כל יסוד.

כפי שעולה מחקירת המבקש הרי שהוא מחזיק ב 99%
ממניות חב' "הדר אלעד"
היא החברה
אשר אמורה היתה לבצע את בניית המרכז המסחרי בעיר "אלעד". לו זו אף זו, המבקש נאלץ להודות
שהכספים שקיבל מאת המשיב על פי ההסכם הגיעו בסופו של יום לידי החברה אף אם הדבר התבצע באמצעות בנו מאיר.

ב.
ההסכם עליו מבוסס כתב התביעה נחתם בנוכחותו של עו"ד פליישר. עו"ד פליישר מסתבר היה עו"ד של המבקש במשך עד 5 שנים
עובר לחתימות ההסכם, וטיפל בעניניו העיסקיים אשר לגירסתו מנוהלים על די בנו מאיר.
כמו כן מהעיד המבקש כי קרא את ההסכם לפני שחתם עליו ואף הבין את תוכנו .
עובדות אלה מפי המבקש מוכיחות באופן חד משמעי כי המבקש חתם על ההסכם מרצונו החופשי ואף הבין את האחריות שנטל עליו בחותמו עליו.
יתרה מכך, אין מחלוקת כי ע"ח החזר החוב שולמו אך ורק מספר תשלומים . טענת המבקש כי ההסכם הוצא ממנו בערמה ובעושק חסרת כל בסיס. המבקש נמנע מלפרט מה הם הנסיבות שהם הוא נעשק או נאלץ בעל כורחו לחתום על ההסכם.
כאן המקום לשוב ולהזכיר את ההלכה כי כאשר נתבע מתגונן בטענת תרמית חובה כבדה היא מוטלת עליו לפרט את העובדות שעליהן מבוססת טענתו.
המבקש במקרה שבפני
הסתפק באמירה כללית מבלי שזו תיתמך במערכת עובדות המבוססות עילת הגנה כזו.
המבקש אף אינו טוען כי לאחר שהתבררה לו האחריות המוטלת עליו
להשיב את הכספים למשיב נקט בהליך
משפטי לביטול ההסכם סמוך לכריתתו ולא עד לעצם מועד הגשת הבקשה.
המבקש אף הודה כי לא בא בטרוניה כלשהיא כלפי עו"ד פליישר בגין ההסכם על אף שזה האחרון הציע לו לחתום עליו.

ג.
המבקש טען בתצהירו כי בגין התנהגותו של המשיב בפרוייקט בבית ישראל ובעיר אלעד נגרמו להם נזקים כבדים בסך כולל של 400000 ₪. טענה זו יש לדחות בשל העובדה כי טענה זו נטענה בניגוד להלכה הפסוקה כי יש להכבד ולהכנס לפרטי ההגנה ולטעןו אותה כדרך שמנסחים כתב תביעה. במילים אחרות, אין הטענה מפרטת את דרך החישוב שהניעה את המבקש לנקוב דווקא בסכומים אלה.
אף אם יש למבקש או לבנו טענות כלשהן כלפי המשיב באשר לנזקים שנגרמו לו עקב התנהלותו אין הדבר מצדיק מתן רשות להגן והם רשאים אם רצונם בכך להגיש כל תביעה שיחפצו.

4.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לרשות להגן.
המבקש ישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן בזאת

פסק דין
לטובת המשיב בהתאם לכתב התביעה.
ב"כ המשיב ימציא

פסק דין
פורמלי לחתימ התוך 10 ימים מיום קבלת החלטה
זו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום כ"ד באב, תשס"ד (11 באוגוסט 2004) במעמד הצדדים

אורי פוני
, רשם








בשא בית משפט שלום 1469/04 משה גבירץ נ' דויד מנדל (פורסם ב-ֽ 11/08/2004)