פסקי דין על עזבון המנוח גילברט פרץ ז"ל | פסקי דין על גלית פרץ | פסקי דין על עומרי פרץ ואח' | פסקי דין על אריה חב' לביטוח בע"מ

6479/05 א     26/02/2009




א 6479/05 עזבון המנוח גילברט פרץ ז"ל, גלית פרץ, עומרי פרץ ואח' נ' אריה חב' לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בנצרת

ת"א 6479-05 עזבון המנוח גילברט פרץ ז"ל
ואח'
נ' אריה בע"מ - חברה לבטוח


26 פברואר 2009



בפני

כב' השופט
ערפאת טאהא

תובעים
1
.
עזבון המנוח גילברט פרץ ז"ל

2
.
גלית פרץ

3
.
עומרי פרץ

4
.
קמיל פרץ


נגד

הנתבעת

אריה חב' לביטוח בע"מ




פסק דין
פתח דבר

1.
המנוח גילברט פרץ ז"ל (להלן:"המנוח") נהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום 28/09/04 במהלך עבודתו. התביעה הוגשה על ידי גלית פרץ
, גרושתו של המנוח ועל ידי עומרי וקמיל פרץ, שני ילדיהם המשותפים של המנוח וגלית. התביעה הוגשה בשם התובעים כתלויים, וכן בשם העיזבון בהיות התובעים יורשיו של המנוח על פי דין.

2.
אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבותה של הנתבעת לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב התאונה, בין אם מדובר בתביעה שלהם בתור תלויים, ובין אם מדובר בתביעת העיזבון.

3.
מלבד ההסכמה בשאלת החבות, חלוקים הצדדים כמעט בכל יתר השאלות המתעוררות בתיק זה. הם חלוקים בשאלה אם גלית הייתה ערב התאונה "ידועה בציבור" של המנוח, ואם הייתה תלויה בו. הם חלוקים בשאלה כיצד יש לחשב את הפיצויים, בהנחה שגלית לא הייתה תלויה במנוח, בתקופת התלות של הילדים; האם יש לפסוק להם רק את סכום המזונות בו חויב המנוח בזמנו, או שמא יש לחשב את הפסד התמיכה בהתאם לשיטת הידות הקונבנציונאלית. הצדדים אף חלוקים בשאלת ניכוי תגמולי המל"ל שהילדים קיבלו ועתידים לקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

מעמדה של גלית

טענות הצדדים

4.
גלית טענה, כי למרות שהיא והמנוח התגרשו מספר שנים לפני התאונה, הם חזרו לחיות ביחד זמן קצר לאחר הגירושין, ניהלו משק בית משותף, וחיו כבני זוג לכל דבר ועניין. לטענתה, היא הייתה במעמד של ידועה בציבור של המנוח, ולכן יש להכיר בה כתלויה בו.

5.
הנתבעת טענה מנגד, כי מאז הגירושין נפרדו דרכיהם של בני הזוג, והם לא חזרו לחיות ביחד. המנוח אמנם נהג לבקר בדירה בה גרה גלית גם לאחר הגירושין, אך הדבר נבע מן העובדה, כי ילדיהם המשותפים נשארו במשמורתה של גלית, ולכן לא פלא שהמנוח נהג לבקר את ילדיו בדירת מגוריהם. הנתבעת טענה עוד, כי במסמכים שונים שהגישה למוסד לביטוח לאומי, טענה גלית כי במשך כל השנים מאז הגירושין היא חיה בנפרד מהמנוח, ולכן ביקשה וקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי גמלת הבטחת הכנסה.

עדותה של גלית

6.
מתצהיר עדותה הראשית של גלית עולה, כי בני הזוג התחתנו ביום 09/12/92, וכי מנישואיהם נולדו להם שני ילדים, קמיל ועומרי. ביום 09/12/98 התגרשו בני הזוג בעקבות חילוקי דעות על רק הימורים בהם היה מעורב המנוח.


בתצהיר עדותה הראשית טענה גלית, כי בשלב מסוים לאחר הגירושין, חזרו בני הזוג לחיות ביחד, וניהלו משק בית משותף. בתצהיר משלים שהוגש לאחר מכן, הרחיבה גלית בתיאור מערכת היחסים שלהם לאחר שחזרו לחיות ביחד וטענה, כי הם ניהלו זוגיות מלאה ומשותפת, וכי המנוח תמך בה ובילדיהם באופן מלא.


בחקירתה הנגדית העידה גלית, כי בשנת 1995 היא נפרדה מהמנוח בפעם הראשונה למשך מספר חודשים, ולאחר מכן חזרו לחיות ביחד לסירוגין עד שנת 1998, אז החליטו להתגרש. כשנה לפני הגירושין הם נפרדו והמשיכו לגור בנפרד עד שנת 1998, אז החליטו להתגרש סופית. לאחר הגירושין הם חיו בפירוד למשך תקופה של ארבעה חודשים, ולאחר מכן חזרו לחיות ביחד, ניהלו משק בית משותף וניהלו חיי זוגיות מלאים, עד אירוע התאונה, בה נהרג המנוח.

8.
בניגוד לגרסתה הציגה הנתבעת שלל של מסמכים עליהם חתמה גלית, אשר מכרסמים באופן משמעותי בעדותה, ומאירים באור שלילי ביותר את מהימנותה של גלית ואת אמינות גרסתה.

מתעודת עובד ציבור מיום 04/12/06 עולה, כי התובעת קיבלה גמלת הבטחת הכנסה מיום 04/02/98 עד חודש 08/04 כולל השלמה לדמי מזונות והשלמת הכנסה. ביום 06/12/05 הגישה גלית תביעה חוזרת להבטחת הכנסה ותביעתה אושרה עד 01/06. בחלק מתקופה זו קיבל המנוח גמלת הבטחת הכנסה במקביל לגמלה שקיבלה גלית, ובחלק אחר מהתקופה הוא אף עבד והשתכר סכומים נאים, אשר היו שוללים את זכאותה של גלית לגמלת הבטחת הכנסה, אילו הייתה מדווחת על חייה המשותפים עם המנוח. יתרה מכך, באותה תקופה ועל אף שגלית ניהלה לטענתה חיי זוגיות ומשק בית משותפים עם המנוח, היא קיבלה השלמה לדמי מזונות.

9.
מעיון במסמכים שהגישה הנתבעת עולה, כי בשנים 1995 – 1997 ובשנת 1998 הגישה גלית תביעות להבטחת הכנסה בהן טענה, כי היא חיה בפירוד מהמנוח. בתביעה שהוגשה ביום 10/05/95 טענה גלית, כי היא גרה בבית המגורים של בני הזוג, כי המנוח עזב את הבית לבית אמו, וכי היא חיה בעזרת הוריה ואחיה. בתביעה שהגישה בשנת 1997 טענה גלית, כי אין לה קשר עם המנוח, כי היא אינה יודעת היכן הוא גר, וכי היא תבעה אותו למזונות דרך בית המשפט. בתביעה שהגישה בשנת 1998 טענה גלית, כי היא חיה בנפרד מהמנוח מזה כשבועיים, וכי הוא חי אצל הוריו. לטענתה, עד שעזב את הבית הוא פרנס את המשפחה, ומאז הוא "לא נותן כלום, יש רק חובות".

10.
בשנת 1999 נשלח לגילת שאלון מטעם המוסד לביטוח לאומי, והיא נתבקשה לפרט אם חל שינוי במצבה המשפחתי, והיא ענתה בשלילה. גם לשאלה אם המנוח גר עמה, ענתה גלית בשלילה. כך הצהירה גלית גם בשאלונים שנשלחו אליה בשנים 2000 ו- 2001. בשאלון משנת 2001 הוסיפה גלית, כי היא אינה יודעת היכן גר המנוח.


בשל חשד שגלית גרה במשותף עם המנוח, נשלח חוקר אשר ביקר אצלה בבית ושוחח עם שכנים. בדו"ח סיכום שערך ביום 27/06/01 כתב החוקר, כי הוא ניגש לקומת מגוריה של גלית וגילה, כי ממול לביתה מתגוררת משפ' פלדמן. משיחה עם משפחת פלדמן נמסר לו, כי גלית גרושה, ואינה חיה עם גבר.

כחודש לאחר מכן, זומנה גלית לחקירה במשרדי המוסד לביטוח לאומי. בהודעה מיום 23/07/01 טענה גלית, כי המנוח השלים איתם לאחרונה, כי מחודש 01/01 הוא לא ראה את הילדים, וכי "עכשיו הוא מבקר אותם, הוא מגיע מתי שהילדים בוכים, לא מעבר לזה". גלית הוסיפה, כי היא גרה בדירה לבד וכי היה לה חבר לחיים בשם אלי שכבר לא גר עמה. היא סירבה למסור את שמו מאחר שהוא היה נשוי.


בשנים 2002 ו- 2003 נשלח לגלית שאלונים נוספים, בהם היא שוב נדרשה להשיב אם חל שינוי במצבה המשפחתי, והיא ענתה בשלילה. גם לשאלה אם המנוח גר עמה היא ענתה בשלילה.

11.
בעדותה בפני
טענה גלית, כי היא לא דיווחה אמת למוסד לביטוח לאומי במטרה להמשיך ולקבל גמלת הבטחת הכנסה. תחילה היא טענה, כי רק בהצהרה משנת 2001 היא לא דיווחה אמת למוסד לביטוח לאומי, וכי לא היו מקרים נוספים בהם לא דיווחה אמת. ברם, וכפי שפורט בהרחבה לעיל, גם בשנים 1999, 2000, 2002, 2003 ו- 2004 היא מסרה הצהרות כוזבות לשיטתה. ואכן, כאשר הוצגה בפני
ה הצהרתה משנת 2003, שינתה גלית את גרסתה וטענה, כי מדובר במקרה נוסף בו היא לא דיווחה אמת למוסד לביטוח לאומי. בהמשך היא אישרה, כי בעצם בכל הפניות, ההצהרות וההודעות שמסרה לביטוח לאומי, היא לא דיווחה אמת אך לטענתה, בבית המשפט היא העידה רק את האמת. לשיטתה, רק במסמכים שהיא מסרה למל"ל היא דיווחה לא אמת, וביתר המסמכים היא סיפרה את האמת.

12.
בהמשך הוצג בפני
גלית תצהיר עדות ראשית, אשר הוגש על ידה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, במסגרת תביעה שהגישה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בה כתלויה. לשאלת ב"כ הנתבעת אם היא סיפרה את האמת בתצהיר זה, ענתה גלית תחילה בחיוב. ברם, בתצהיר זה טענה גלית, כי היא והמנוח חזרו והתאחדו רק בשנת 2003, לאחר כחמש שנים בהם הם חיו בפירוד, וזאת בניגוד לעדותה בפני
, בה היא טענה, כי הם חזרו לחיות יחד מספר חודשים לאחר הגירושין, דהיינו בשנת 1998, או לכל המאוחר בשנת 1999. בתגובה לסתירה זו טענה גלית, כי גם בתצהיר שהוגש לבית הדין, היא לא סיפרה את האמת.

13.
כזכור, אחד החוקרים של המוסד לביטוח לאומי נשלח על מנת לערוך חקירה סביבתית ולברר, אם גלית מתגוררת ביחד עם המנוח, ואם הם מנהלים משק בית משותף. אותו חוקר, כזכור, שוחח עם משפחת פלדמן, אשר טענה, כי גלית גרושה, וכי מאז גירושיה היא אינה מתגוררת עם גבר. גלית לא ידעה להסביר מדוע משפחת פלדמן טענה, כי היא אינה חיה עם גבר על אף שלטענתה באותה תקופה, המנוח כבר חזר לחיות איתה, והם ניהלו משק בית משותף.

14.
מסקירת הראיות כמפורט לעיל ניתן להיווכח, כי לא ניתן לסמוך על עדותה של גלית, וכי היא אינה בוחלת בשום אמצעי על מנת לקדם את האינטרס שלה ולזכות בכספים שלא מגיעים לה. גרסתה של גלית היום עומדת בסתירה למסמכים רבים עליהם היא חתומה, ושבהסתמך עליהם היא קיבלה כספים רבים מהקופה הציבורית. אם גלית הייתה מוכנה לשקר במסמכים שמסרה למל"ל כדי לקבל גמלת הבטחת הכנסה, אין שום סיבה להניח שהיא לא תשקר בעדותה היום, על מנת לזכות בפיצויים מוגדלים מהנתבעת.

15.
עיון מדוקדק במסמכים שהגישה גלית למוסד לביטוח לאומי מגלה, כי היא לא שיקרה שם, כי הגרסה שהיא חיה בפירוד מהמנוח כל השנים היא גרסת האמת. גרסתה של גלית במסמכים למל"ל מתיישבת עם אותה חקירה סביבתית שערך המוסד לביטוח לאומי, ושבמהלכה שוחח החוקר עם משפחת פלדמן.


יתרה מכך, בהודעה שמסרה לחוקר המל"ל ביום 23/07/01, סיפרה גלית על העובדה שהיא גרה תקופה מסוימת עם חבר לחיים בשם אלי. לא הייתה כל סיבה שגלית תזכיר עובדה זו, אם לא היה בה אמת. אילו מדובר היה בסיפור כזב, גלית כלל לא הייתה ממציאה אותו, שכן אין בסיפור זה כדי לקדם את ענייניה בצורה כלשהי. באותה הודעה טענה גלית, כי המנוח לא ראה את הילדים מזה כששה חודשים, כי רק לאחרונה הם השלימו, וכי בעקבות זאת, הוא החל לבקר את הילדים מעת לעת. מדובר בגרסה מפורטת עם סיפור נקודתי, אשר סופר על ידי גלית לפרטי פרטים. מידע זה נותן נופך לגרסתה של גלית באותה הודעה ומלמד, כי מדובר במידע אמין ונכון.

16.
זאת ועוד, לאחר שהמנוח נפטר הבינה גלית, כי האינטרס שלה מחייב אותה לטעון, כי היא ניהלה משק בית וחיים זוגיים משותפים עם המנוח. על כן, היא הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה וטענה, כי ערב הפטירה היא ניהלה עם המנוח משק בית וחיי זוגיות מלאים ומשותפים. בתצהיר עדותה הראשית לבית הדין טענה גלית, כי רק בשנת 2003 היא והמנוח התאחדו וחזרו לחיות ביחד. בשלב זה לא הייתה כל סיבה שגלית תשקר ותטען, כי הם חזרו והתאחדו דווקא בשנת 2003. ברם, ועל אף שלכאורה לא היה לה כל אינטרס לשקר בעניין השנה בה חזרו והתאחדו, טענה גלית כי גם בתצהיר זה היא שיקרה, וכי בעצם הם חזרו לחיות יחד בשנת 1998 או 1999, דהיינו כארבע או חמש שנים לפני כן.


גלית לא נתנה הסבר מדוע היא טענה כך בבית הדין, וכיצד אותה גרסה שירתה את האינטרסים שלה. ניתן להניח ברמה די גבוהה של וודאות, כי אם היה ממש בטענתה של גלית, כי הם התאחדו מחדש מספר חודשים לאחר הגירושין, היא הייתה מעלה גרסה זו כבר בתצהיר עדותה בבית הדין האזורי לעבודה.

17.
גלית ביקשה ליהנות מכל העולמות; מצד אחד לטעון, כי עד שנה לפני הפטירה היא חיה בפירוד מהמנוח, ובכך לחסוך לעצמה את הסיכון שהיא תיאלץ להשיב למוסד לביטוח לאומי את הכספים שקיבלה, לטענתה, שלא כדין משנת 1999 ועד שנת 2003. מן הצד השני היא ביקשה לקבל מעמד של ידועה בציבור וליהנות מכל הזכויות הכרוכות בכך, לרבות קבלת גמלת תלויים שלא כדין.
מחשבה זו הובילה את גלית לטעון, כי היא והמנוח התאחדו מחדש בשנת 2003, ובכך היא ניסתה למזער את הסיכון הכרוך בהחזרת הכספים שקיבלה, לטענתה היא, שלא כדין מהמוסד לביטוח לאומי.


לא ניתן להשלים עם התנהגות כזו. כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, גלית טענה, כי החל משנת 1999 ועד שנת 2004, דהיינו במשך 5 שנים, היא מסרה הצהרות שקר למל"ל, שבהסתמך עליהן היא קיבלה כסף רב מהמוסד לביטוח לאומי. גם בתצהיר שהוגש לבית הדין לאחר הפטירה, מסרה גלית, על פי טענתה היא, עדות שקר, במטרה להתחמק מהשבת הכספים שקיבלה שלא כדין מהמוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה אין לקבל ואין להאמין לעדותה, כי היום היא מוסרת את האמת, כאשר יש לה אינטרס כספי מובהק במסירת עדות זו.

18.
סיכומם של דברים, אינני נותן אמון בגרסתה של גלית, ואינני מקבל את עדותה, כי היא ניהלה משק בית וחיים משותפים עם המנוח ערב הפטירה. עדותה של גלית לא הייתה אמינה בעיניי, והיא עמדה בסתירה להצהרות רבות עליהן היא חתומה, ובהן היא מסרה גרסה אחרת.

עדות רוזנטל אנדריי

19.
לחיזוק גרסתה הזמינה גלית לעדות את גיסה רוזנטל אנדריי, אשר העיד על מערכת היחסים בין בני הזוג מאז שהתחתנו. לטענתו, היחסים בין בני הזוג ידעו עליות ומורדות מאחר שהמנוח היה מפסיק לעבוד לתקופות שונות כדי לשחק סנוקר ולהמר. כאשר המנוח היה מפסיק לעבוד, הוא היה עוזב את הבית לתקופה של חודש חודשיים, לאחר מכן הוא היה חוזר לעבוד, בני הזוג היו משלימים, והמנוח היה חוזר לגור עם משפחתו. חודשיים לאחר הגירושין חזר המנוח לגור עם גלית וילדיו, אז הוא התחיל לעבוד בתפקיד נהג משאית בקו אילת-סדום.


אינני נותן משקל רב לעדותו של אנדריי. בחקירתו הנגדית הסתבר, כי אנדריי לא היה מעורב באופן פעיל בחיי הזוגיות של גלית והמנוח, והוא בעצם היה מקבל דיווחים מאשתו, אחותה של גלית. עדותו של אנדריי ברובה היא בגדר עדות שמועה שאינה קבילה, או שערכה מועט ביותר.

בחקירתו הנגדית אישר אנדריי, כי הפעם האחרונה שראה את המנוח הייתה כשנה לפני הפטירה, ובמשך השנתיים שלפני כן הוא פגש אותו פעמיים בלבד. עולה, כי אנדריי נפגש עם המנוח שלוש פעמים בלבד במשך שלוש השנים שקדמו לתאונה. בפעמיים האחרונות הוא לא ישב עם המנוח למשך זמן ממושך, אלא לפרקי זמן קצרים. הפעם האחרונה שנפגש עמו הייתה עת הגיע המנוח לאסוף את גלית ואת ילדיו מביתו של אנדריי. המנוח לא נכנס לבית, הוא התקשר לגלית מבחוץ, ביקש ממנה לצאת, והם נסעו לדרכם. באותה הזדמנות, אנדריי לא ישב עם המנוח, ובעצם הם כמעט ולא נפגשו.


בפעם השנייה בה נפגש אנדריי עם המנוח הייתה עת ביקר המנוח בביתו של אנדריי, על מנת לבדוק את מערכת הגז. באותה פגישה לא התנהלה, על פי עדותו של אנדררי עצמו, שיחה באשר לחייו האישיים של
המנוח, אלא שיחה ממוקדת בעניין מערכת הגז.

20.
אנדריי הוא תושב עומר, ואילו גלית והמנוח גרו בבאר שבע. מערכת היחסים בין גלית והמנוח לבין אנדריי ואשתו לא הייתה בתדירות כזו שאפשרה לאנדריי להיות בסוד העניינים ולעמוד על מערכת היחסים האמיתית בין גלית לבין המנוח. אנדריי לא יכול היה לדעת אם אכן גלית והמנוח חזרו לנהל משק בית משותף, האם הם חזרו לנהל חיי זוגיות מלאים ומשותפים, ולכן הוא לא יכול היה למסור עדות מפורטת ומדוייקת בעניין זה.


כך למשל, אנדריי טען, כי מערכת היחסים בין גלית והמנוח ידעה עליות ומורדות עד שהשיא הגיע בשנת 1998, אז החליטו להיפרד ולהתגרש. בניגוד לגרסה זו טענה גלית, כי היא נפרדה מהמנוח כשנה לפני הגירושין, ועובדה זו לא הייתה ידועה לאנדריי. זאת ועוד, בעדותו טען אנדריי, כי כחודש-חודשיים בלבד לאחר הגירושין חזרו בני הזוג לגור יחד, וזאת בניגוד לטענת גלית עצמה, אשר העידה, כי הם חזרו לגור יחד כחצי שנה לאחר הגירושין, ובהודעה למוסד לביטוח לאומי טענה, כי הם חזרו והתאחדו רק בשנת 2003, כמש שנים לאחר הגירושין.

עדות שטיין סנדר

21.
שטיין סנדר היה חברו הטוב של המנוח. סנדר ניהל מועדון קלפים, סנוקר ומכונות מזל, והמנוח היה מגיע למועדון, משחק קלפים, מהמר במכונות מזל, וחוזר הביתה בשעות הלילה המאוחרות. מועדון הקלפים שניהל סדנר היה, ככל הנראה, הסיבה העיקרית שגרמה לבני הזוג להתגרש. בעדותו טען סנדר, כי לאחר הגירושין חזרו בני הזוג לחיות ביחד ולנהל משק בית משותף. לטענתו, הגירושין היו "על הנייר בלבד".

22.
אינני נותן אימון בגרסתו של מר סנדר, אשר עשה עלי רושם שלילי. בעדותו מסר סנדר גרסה אשר סותרת את גרסתם של גלית וגיסה רוזנטל אנדריי, וניתן היה להתרשם, כי העד הגיע לבית המשפט עם גרסה מדוקלמת, שאין לה בסיס עובדתי כלשהו.


כך למשל טען סנדר, כי עד הגירושין היה המנוח עוזב את הבית למשך תקופה של יום יומיים בלבד, ולאחר מכן הוא היה חוזר הביתה, וממשיך לנהל חיי זוגיות תקינים עם גלית. בניגוד לגרסה זו מסרה גלית בעדותה בפני
, וגם במסמכים שהגישה למל"ל בשנים 97 ו-98, כי היא נפרדה מהמנוח כשנה לפני הגירושין, וכי במשך כל תקופה זו, הוא עזב את הבית ואינה יודעת דבר עליו.


יתרה מכך, בחקירתו הראשית טען סנדר, כי בתקופה הסמוכה לאחר הגירושין, לא היה למנוח מקום מגורים קבוע, והוא גר אצל אמו לתקופה מסוימת. תקופה אחרת הוא גר אצל חבר ובתקופה נוספת הוא שכר דירה. בהמשך הוא טען, כי "בשנה שנתיים הראשונות אמרתי שהוא גר אצל אמא, חבר ושכר דירה, ואחרי זה הוא חזר הביתה". שוב, גרסה זו סותרת את גרסתה של גלית, אשר טענה, כי המנוח חזר לגור איתם כחצי שנה בלבד לאחר הגירושין. גרסתו של סנדר סותרת אף את עדותו של אנדריי, אשר טען, כי המנוח וגלית חזרו לנהל חיים משותפים כחודש חודשיים בלבד לאחר הגירושין.

23.
לא זו בלבד שעדותו הראשית של סנדר לא תאמה את עדותם של גלית ואנדריי, אלא שבחקירתו הנגדית הוא חזר מדבריו, כי המנוח וגלית היו פרודים במשך שנה-שנתיים לאחר הגירושין וטען, כי המנוח חזר לגור עם משפחתו (גלית והילדים) כשבועיים בלבד לאחר הגירושין. "מי אמר שנה שנתיים. הוא לא התנתק לשנה שנתיים. הוא לא עזב לשנתיים אף פעם וגם לא לשנה. הוא גר נניח עם חבר למשך שבועיים וחזר הביתה וכך זה היה". בהמשך טען סנדר "אני לא אמרתי שהוא גר שנתיים מחוץ לבית. אני לא יודע מאיפה הסקת את זה. הוא גר תקופה קצרה אצל אמו, או אצל חבר, זה למשך שבועיים וזהו. זה לא שנתיים לעזוב את הבית".

לא צריך להכביר מילים, כי גרסה זו אינה מתיישבת עם עדותו הראשית של סנדר, שם הוא טען במפורש, כי לאחר הגירושין התנתק המנוח ממשפחתו למשך שנה שנתיים. גרסתו המתוקנת של סנדר אף אינה מתיישבת עם עדותה של גלית עצמה, אשר טענה, כי רק בחלוף שישה חודשים ממועד הגירושין הם חזרו לגור ביחד, ולא לאחר שבועיים כטענת סנדר.

24.
כאשר עומת עם עדותה של גלית, טען סנדר, כי הדברים אינם זכורים לו, וכי אם "היא אומרת אז היא יודעת". הוא המשיך וטען, כי "דברים יותר חשובים שלי אישית אני לא זוכר. עובדה זו, כנראה, ברחה לי". בהמשך הוא השיב "הזיכרון שלי סלקטיבי. יש דברים שמעניינים אותי שאני זוכר אותם ויש דברים שלא מעניינים אותי ואיני זוכר אותם".

הנה כי כן, סנדר עצמו מעיד על הבעייתיות בעדותו ועל העובדה שזכרונו אינו מסייע לו להעיד על מערכת היחסים שהייתה בין המנוח לבין גלית, ועל המועדים והתקופות בהם היו פרודים.

25.
מכל האמור עולה, כי עדותו של סנדר הייתה מגמתית ולא אמינה, ואינני נותן בה אימון כלשהו. עדותו של סנדר אינה מתיישבת עם גרסתה של גלית, היא מלאה סתירות פנימיות וחיצוניות, ואין לתת לה משקל כלשהו.




עדות יורם פרץ

26.
יורם פרץ גר באותו בניין בו מתגוררת גלית וילדיה. הוא נכנס לגור באותו בניין בשנת 1993, ובאותה תקופה נכנסו לגור גלית והמנוח. גלית והמנוח גרו בקומה שמינית בבניין, ואילו יורם התגורר בקומה החמישית. בעדותו טען יורם, כי היחסים בינו לבין בני הזוג היו יחסי שכנות ולא ידידות. עד הגירושין בני הזוג גרו יחד. הוא לא ידע על גירושי בני הזוג בזמן אמת, ונודע לו על כך בדיעבד לאחר שהמנוח סיפר לו. לטענתו, עד הפטירה גר המנוח בדירה בבניין הוא מתגורר, "באותה דירה בה גר כל השנים".

27.
במהלך עדותו הראשית והנגדית ניתן היה להיווכח, כי העד אינו ממש יודע פרטים על בני הזוג, וכי אין בעדותו כדי לשפוך אור על מערכת היחסים האמתית שהייתה בין המנוח לבין גלית בתקופה שלאחר הגירושין וערב הפטירה.


העד ציין, כי יצא לו לראות את המנוח פעם לפני הפטירה, אך הוא לא זכר תאריך מדויק וציין, כי הוא היה רואה אותו מעט. יורם כלל לא ידע שהמנוח התגרש ועזב את הבית לתקופה כלשהי. עדות זו מלמדת, כי הקשר בין העד לבין בני הזוג היה רופף למדי, עד כדי כך שהוא לא ידע, כי המנוח עזב את הבית במשך שנה וחצי כטענת גלית.


העובדה שהעד לא הרגיש בחסרונו של המנוח במשך כל התקופה שלגביה אין מחלוקת שהוא לא גר בבית ואשר נמשכה, לכל הפחות, כשנה וחצי מלמדת, כי לא היה כל קשר בין העד לבין בני הזוג, וכי בעצם אין כל משקל לעדותו.

28.
אני מוכן לקבל את עדותו של יורם פרץ, כי מעת לעת הוא היה מבחין במנוח מבקר בדירה בה גרה גלית, או מבחין ברכבו חונה בקרבת מקום. ברם, אין בעובדה זו כדי לתמוך בגרסתה של גלית, כי היא ניהלה משק בית משותף עם המנוח. כזכור, לבני הזוג נולדו מנישואיהם שני ילדים, ולכן טבעי הוא שהמנוח נהג לבקר אותם מדי שבוע בבית בו הם התגוררו, על מנת לשוחח איתם, לשחק איתם, לשאול בשלומם ולדאוג לצרכיהם.

העובדה שהמנוח ביקר את ילדיו מדי שבוע ולפעמים אף פעמיים בשבוע, אין בה כדי להוכיח ניהול משק בית משותף וחיי זוגיות משותפים עם גלית. אך טבעי הדבר שהאב יבקר את ילדיו בכל הזדמנות, וישהה עמם כמה שיותר. התנהגות זו מלמדת, אולי, כי המנוח היה אב מסור ואכפתי, אשר דאג לילדיו ולא הזניח אותם, אך לא מעבר לכך.

29.
סיכומם של דברים, גלית לא עמדה בנטל להוכיח, כי היא ניהלה משק בית משותף וחיי זוגיות משותפים ומלאים עם המנוח ערב פטירתו. לאור האמור, אני קובע, כי גלית לא הייתה במעמד של ידועה בציבור, או במעמד של תלויה במנוח, ועל כן דין תביעתה כתלויה להידחות.

כושר השתכרות המנוח

30.
בסיכומיו טען ב"כ התובעים, כי כשנתיים לפני הפטירה התחיל המנוח לעבוד בתפקיד נהג משאית בחב' א.א. אחים אליהו הובלות בשכר של כ- 10,000 ₪, לאחר ניכוי
מס הכנסה. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה מיום הפטירה ועד היום עומד על סך 12,000 ₪, ועל כן יש
לחשב את הנזק על בסיס שכר זה.

31.
ב"כ הנתבעת טען מנגד, כי המנוח העביר שנים רבות בחייו מובטל, עסק במשחקי הימורים וקלפים, דבר אשר גרם בסופו של יום לגירושיו. לטענתו, לא ניתן לקחת את השנתיים האחרונות כמדד לפוטנציאל השתכרותו של המנוח, כאשר ההיסטוריה התעסוקתית מצביעה על דפוס התנהגות שונה.

32.
מעיון בתלושי השכר וטפסי 106 שהגישו התובעים עולה, כי בחודש 01/03 התחיל המנוח לעבוד בחברת אחים אליהו בשכר חודשי של כ- 9,000 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה, וכי הוא עבד באותה חברה באופן רצוף וללא הפסקות עד פטירתו בתאונה. בשלושת החודשים שקדמו לתאונה השתכר המנוח סכום של 9,891 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה. סכום זה בצירוף הפרש הצמדה בלבד מיום התאונה ועד היום עומד על סך 10,847 ₪.


מר אליהו יצחק, הבעלים של החברה בה עבד המנוח ערב פטירתו, ציין בעדותו, כי המנוח היה נחשב בין הנהגים הטובים שמרוויחים טוב. ואכן, עיון בתלושי השכר ובטופס 106 לשנים 2003 ו- 2004 מגלה, כי המנוח עבד חודשים מלאים,
שולמה לו משכורת בסיס בסכום הקרוב לשכר מינימום ופרמיה גבוהה, אשר עמדה על יותר ממכפלת שכר הבסיס. עוד עולה, כי המנוח עבד באופן רצוף, עבד חודשים מלאים וכמעט ולא נעדר מעבודתו.

33.
מדו"ח רציפות בעבודה שהגישה הנתבעת עולה, כי השנתיים האחרונות אינן משקפות את דפוס העבודה של המנוח בעבר. כך למשל, מדו"ח הרציפות עולה, כי בשנת 2001 המנוח כלל לא עבד, והוא קיבל הבטחת הכנסה בסך של 1,417 ₪ בממוצע לחודש, בשנת 2000 קיבל המנוח הבטחת הכנסה במשך 9 חודשים, וביתר חודשי השנה הוא לא עבד ולא קיבל הבטחת הכנסה. בשנת 1999 הוא עבד במשך 6 חודשים, וקיבל דמי אבטלה ביתר חודשי השנה. כך הוא המצב בשנים 98, 97,96 ו- 95.

ברם, בשנים 1990 עד 1994
עבד המנוח באופן רצוף וללא הפסקות בחברת פרנקל אברהם ובניו, והשתכר במוצע סכום של כ- 5,300 ₪ בערכים נומינאליים. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה מחודש 06/94 ועד היום עומד על סך 9,648 ₪, שכר דומה לשכר שהרוויח ערב התאונה.

34.
הנה כי כן, מעיון בדו"ח הרציפות בביטוח עולה, כי המנוח לא העביר את מרבית שנות חייו מובטל כטענת הנתבעת, וכי בתקופות ארוכות בחייו הוא עבד באופן רצוף והשתכר היטב. אכן, במשך תקופות ממושכות לפני תחילת עבודתו אצל אחים אליהו היה המנוח מובטל, וקיבל דמי הבטחת הכנסה, אך לא ניתן לומר, כי זהו דפוס החיים שהיה מועדף עליו. מדו"ח הרציפות בעבודה ניתן להיווכח, כי כאשר המנוח היה מוצא עבודה בשכר טוב, הוא היה מתמיד באותה עבודה למשך שנים רבות.

יתרה מכך,
העובדה שבמשך כמעט שנתיים לפני התאונה עבד המנוח באופן רצוף במקום עבודה אחד, מלמדת על שינוי שחל, ככל הנראה, בדפוס העבודה שלו, בנכונות שלו לעבוד ולהשתכר, וברצונו להתמיד באותו מקום עבודה.

35.
בהתחשב בכל האמור נראה לי, כי יש לחשב את הפסד התלויים והעיזבון בעבר על בסיס שכרו של המנוח ערב התאונה (10,847 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה). לאחר מכן, יש להעמיד את בסיס השכר על סך 8,700 ₪, אשר משקף כ- 80% משכרו של המנוח ערב התאונה.

דרך החישוב בתקופת התלות

36.
ב"כ הנתבעת טען, כי בתקופת התלות של הילדים, יש לפסוק להם פיצוי בגובה דמי המזונות שנפסקו להם בשנת 1998 ואשר מסתכמים בסך 653 ₪ לכל ילד.

אין בידי לקבל טיעון זה. כפי שפורט לעיל, המנוח היה מבקר את ילדיו מדי שבוע, ולפעמים אף פעמיים בשבוע. מעדותה של גלית שהייתה אמינה בעיני בעניין זה עולה, כי המנוח דאג לכל צרכיהם של הילדים, כגון רכישת בגדים, מזון, ריהוט ואביזרים שונים הדרושים להם לשם ניהול משק בית נורמאלי. עוד עולה, כי המנוח מימן שיעורי עזר לקמיל, שילם עבור הכבלים, טלפון נייד, וכן נשא בתשלומי המשכנתא.


אין זה סביר בעיניי שהמנוח אשר השתכר סכום של כ- 10,000 ₪ נטו לחודש, הפקיר את ילדיו והסתפק בתשלום מזונות בסכום של 653 ₪ לחודש, אשר נפסקו לכל אחד מילדיו בשנת 1998, זמן רב לפני שהתחיל לעבוד בחברת אחים אליהו ולהשתכר סכום של כ- 10,000 ₪ לחודש.

37.
לאור האמור, חישוב הנזקים של התלויים ושל העיזבון בתקופת התלות של הילדים, יעשה בהתאם לשיטת הידות, באותה דרך בה היה נעשה החישוב, אילו הילדים היו גרים עם המנוח.

חישוב הנזק

38.
כאמור, המנוח השאיר שני ילדים קטינים, עומרי יליד 06/08/93 וקמיל ילידת 28/11/04.

התקופה הראשונה -

39.
ממועד אירוע התאונה ועד היום (53 חודש) – 4 ידות (מנוח, משק בית, 2 ילדים). שווי כל ידה עומד על סך 2,712 ש"ח, ולכן מדובר בהפסד בסך 8,135 ₪ לחודש.


8,135
x

53 = 431,155 ₪


סכום זה בתוספת ריבית מאמצע התקופה עומד על סך 535,483
₪.

התקופה השנייה -

40.
מהיום (26/02/09) ועד הגיע הבן עומר לגיל 18 (06/08/2011). מדובר ב- 29 חודשים, וארבע ידות.
שווי כל ידה 2,175 ₪, ולכן מדובר בהפסד בסך 6,525 ₪ לחודש.


187,920 ₪
= 28.8
x
6,525

התקופה השלישית -

41.
מיום 06/08/2011 ועד 28/11/2012 (16 חודשים) – בעת שהותו של הבן עומר בצבא ועד הגעת הבת קמיל לגיל 18. מדובר בשלוש ידות ושליש. שווי כל ידה 2,610 ₪, ולכן מדובר בהפסד של 6,090 ₪ לחודש. החישוב הוא, אם כן, כדלקמן:


84,850
₪ = 0.92885
x
15
x
6,090

התקופה הרביעית –

42.
מיום 28/11/2012 ועד 06/08/2014 (20 חודשים) - בתקופה זו גם עומרי וגם קמיל משרתים בצבא, ולכן מדובר ב- 2.66 ידות. שווי כל ידה 3,263 ₪, ולכן מדובר בהפסד של 5,437 ₪ לחודש.


₪ 93,188 = 0.9018
x
19.006
x
5,437

התקופה החמישית -

43.
מיום 06/08/2014 ועד 28/11/2014 (4 חודשים) – בתקופה זו רק הבת קמיל תלויה והיא נמצאת בצבא. מדובר ב- 2.33 ידה, שווי כל ידה 3,729 ₪, ולכן מדובר בהפסד של 4,971 ₪ לחודש.


16,731 ₪ = 0.863
x
4,971
x
3.9

44.
הפסד התמיכה של הילדים בתקופת התלות מסתכם אם כן, בסך 918,172 ₪.

הפסד שירותי אב

45.
התובעים טענו, כי נגרם להם הפסד שירותי אב ובן זוג בסכום של 300,000 ₪. הנתבעת הייתה מוכנה להציע סכום של 50,000 ₪, בגין הפסד שירותי אב.

46.
כפי שציינתי קודם, גלית לא הייתה תלויה במנוח, ולכן אין מקום לפסוק סכום כלשהו בגין הפסד שירותי בן זוג. לעניין הפסד שירותי אב, יש לקחת בחשבון, כי מדובר בתקופה מוגבלת של כ- 10 שנים בלבד. יתרה מכך, המנוח עבד מחוץ לעיר מגורי הילדים, והוא היה מבקר אותם פעם או פעמיים בשבוע. הילדים לא גרו עם המנוח, ולכן שירותי האב שהעניק המנוח לילדיו היו מצומצמים.


בנסיבות אלה, אני מעריך את ההפסד שנגרם לילדים בגין הפסד שירותי אב, בסך של 100,000 ₪.

סיכום תביעת התלויים

47.
תביעת התלויים מסתכמת, אם כן, כדלקמן:

א)
הפסד תמיכה
918,172 ₪

ב)
הפסד שירותי אב
100,000 ₪

__________________________

סה"כ
1,018,172 ₪



תביעת העיזבון

48.
חישוב הפסד ההכנסה בשנים האבודות, בהתאם לתקופות שפורטו לעיל, בתוספת ידת החיסכון, ובניכוי ידת המנוח הוא כדלקמן:

א)
בתקופה הראשונה – 5 ידות (משק בית, מנוח, 2 ילדים וידת החיסכון). שווי כל ידה 2,169 ₪, ולכן מדובר בהפסד חודשי בסך 8,678 ₪. על כן, ההפסד שנגרם לעיזבון בתקופה זו הוא:


₪ 459,934 = 53
x
8,678


סכום זה בתוספת ריבית מאמצע התקופה עומד על סך 571,225 ₪.

ב)
בתקופה השנייה – מדובר בחמש ידות, שווי כל ידה 1,740 ₪, הפסד חודשי של 6,960 ₪, ולכן חישוב ההפסד הוא כדלקמן:


₪ 200,448 = 28.8
x
6,960


ג)
בתקופה השלישית – מדובר בארבע ידות ושליש, שווי כל ידה 2,008 ₪, ולכן מדובר בהפסד בסך 6,692 ₪ לחודש. חישוב ההפסד הוא כדלקמן:


₪ 93,238 = 0.92885
x
15
x

6,692

ד)
בתקופה הרביעית – מדובר בתקופה של 20 חודש, 3 ידות ושני שליש. שווי כל ידה 2,373 ₪ והפסד חודשי בסך 6,327 ₪.


₪ 108,442 = 0.9018
x
19.006
x
6,327

ה)
בתקופה החמישית- מדובר בתקופה של 4 חודשים, 3 ידות ושליש. שווי כל ידה 2,610 ₪
והפסד חודשי בסד 6,090 ₪. ההפסד לעיזבון בתקופה זו עומד על סך:


₪ 20,497 = 0.863
x
6,090
x
3.9

ו)
בתקופה השישית – מיום 28/11/2014 ועד שהמנוח היה מגיע לגיל 67 שנים (27/12/2022) - למנוח אין תלויים ולכן החישוב יעשה בהתאם להלכת פנץ – 30% משכרו. בתקופה זו ההפסד שנגרם לעיזבון הוא כדלקמן:


₪ 191,754 = 0.85005
x
86,429
x
2,610

49.
ההפסד שנגרם לעיזבון בשנים האבודות עומד, אם כן, על סך1,185,604 ₪.

הוצאות קבורה ומצבה

50.
מאחר שמדובר בתאונת עבודה, זכאים היורשים לקבל החזר מהמוסד לביטוח לאומי בגין הוצאות המצבה, שנגרמו להם. יחד עם זאת, המוסד לביטוח לאומי אינו מכסה את כל הוצאות האבל, הקבורה והמצבה, ולכן אני פוסק לעיזבון סכום של 5,000 ₪, מעבר לסכום לו זכאים מהמל"ל.

נזק לא ממוני

51.
בגין נזק לא ממוני מגיע לעיזבון פיצוי בסך 46,000 ₪ כולל ריבית.

סיכום תביעת העיזבון

52.
תביעת העיזבון מסתכמת, אם כן, בסך 1,236,604 ₪.
מסכום זה יש לנכות את הפסד התמיכה בתלויים בסך 918,172 ₪, והיתרה לפיצוי תעמוד על סך 318,432 ₪.


על פי צו הירושה שהגישו התובעים, יורשת גלית מחצית מעיזבונו של המנוח, ולכן מגיע לה פיצוי בסך 159,216 ₪.
הילדים קמיל ועומרי יורשים ביחד אף הם מחצית העיזבון, ולכן מגיע להם סכום של 159,216 ₪.

53.
תביעת התובעים 3 ו-4 מסתכמת, אם כן, בסכום שלהלן:


א)
הפסד התמיכה במנוח
918,172 ₪.

ב)
הפסד שירותי האב
100,000 ₪.

ג)
חלקם בתביעת העיזבון
159,216 ₪.

____________________________

סה"כ
1,177,388 ₪.


מסכום זה יש לנכות את תקבולי המל"ל בסך 982,871 ₪ (כולל ריבית על תשלומי העבר) והיתרה לפיצוי תעמוד על סך 194,517 ₪. סכום זה מתחלק בין התובעים 3 ו-4 בחלקים שווים, באופן שכל אחד מהם יהיה זכאי לסכום של 97,259 ₪.

54.
מאחר שקבעתי, כי גלית לא הייתה תלויה במנוח, אין עוד צורך לדון בטענות הנתבעת באשר לגמלאות הרעיוניות שהתובעים היו זכאים לקבל, אילו המוסד לביטוח הלאומי היה מכיר בגלית כתלויה.

יתרה מכך, מאחר שהנזקים שנגרמו לקטינים עולים על הגמלאות שקיבלו מהמוסד לביטוח הלאומי, אין עוד מקום לדון בטענת הנתבעת בדבר ניכוי "הגמלאות העודפות" מהסכום שנפסק לגלית, שכן מלוא הגמלאות נוכו מתביעת הקטינים.

סוף דבר

55.
א)
אני מקבל את תביעת התובעת
מס' 2, גלית, ומחייב את הנתבעת לשלם לה סכום של 159,216 ₪, בתוספת אגרת משפט משוערכת בסך 650 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ כחוק.


ב)
אני מקבת את תביעת התובעים 3 ו-4 ומחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהם סכום של 97,259 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ כחוק.


ג)
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
ב'
אדר תשס"ט, 26 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.



הוקלד ע"י: פאדיה סכראן






א בית משפט שלום 6479/05 עזבון המנוח גילברט פרץ ז"ל, גלית פרץ, עומרי פרץ ואח' נ' אריה חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/02/2009)