פסקי דין על מוחמד הייב | פסקי דין על מודגל מתכת 99 בע''מ

17942/05 א     03/03/2009




א 17942/05 מוחמד הייב נ' מודגל מתכת 99 בע''מ








בית משפט השלום בחיפה

ת"א 17942-05 הייב נ' מודגל מתכת 99 בע''מ
3 מרץ 2009

בפני

כב' השופטת
תמר נאות פרי


התובע

מוחמד הייב
, ת.ז. 058510710


נגד


הנתבעת

מודגל מתכת 99 בע''מ



פסק דין


בפני
תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב תאונת עבודה נטענת.
רקע כללי –
1.
התובע, מר הייב מוחמד (להלן: "התובע"), יליד 1963, היה בכל הזמנים הרלבנטיים עובד במפעל לייצור מחברי מתכת (להלן: "המפעל"), אשר נמצא בבעלות הנתבעת, מודגל מתכת 99 בע"מ (להלן: "הנתבעת").
2.
התובע טוען כי ביום 26/3/2004 הוא נפגע בכף רגלו עקב נפילת פלטת מתכת (להלן: "התאונה").
3.
מומחה רפואי מטעם בהמ"ש קבע כי הפגיעה בכף הרגל הותירה נכות צמיתה בשיעור של 10%.
4.
לטענת התובע, עקב התאונה, נותרו לו מגבלות אשר גרמו ועוד יגרמו לו לנזקים כספיים, אשר מוערכים על ידו בסך של כ-233,694 ₪.
5.
הנתבעת מכחישה את נסיבות האירוע, מכחישה את אחריותה, לחילופין, טוענת לרשלנות תורמת בשיעור של 100%, ולחילופי חילופין – מכחישה את הנזק הנטען, אשר מוערך על ידה לכל היותר בסכום ה"נבלע" בתקבולי המל"ל.
מסכת הראיות וההסדר הדיוני –
6.
מטעם בהמ"ש מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי דר' אנגל (להלן: "המומחה") – אשר הגיש את חוות דעתו מיום 29/12/2007 – מוצג ת/1, ונחקר בבהמ"ש.
7.
לאחר חקירתו של המומחה, הסכימו באי כוחם של הצדדים לוותר על החקירות הנגדיות של המצהירים מטעם הצדדים, תוך שויתור שכזה לא יתפרש כויתור על כל טענה מהותית או פרוצדורלית, והוסכם על הגשת סיכומים בכתב לצורך מתן

פסק דין
.
8.
אשר על כן, בנוסף על חוות דעתו של המומחה וחקירתו, שימשו לפני כחומר ראיות גם תצהירו של התובע, תצהירו של מר זנגריה עאדל (מנהל מחלקה במפעל, להלן: "עאדל") ותצהירו של מר מוטי פסקל (מנהל מחלקה במפעל לשעבר והממונה על הבטיחות, להלן: "מוטי") על נספחיהם – לרבות, תיעוד רפואי, תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, פרוטוקולי הועדות הרפואיות של המל"ל, תלושי משכורת, קבלות, כרטסת הדרכת בטיחות ועוד.
דיון –
9.
לאחר בחינת הראיות שהונחו לפני ושקילת טענות הצדדים – מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל וכי על הנתבעת לפצות את התובע בסכומים אשר יפורטו להלן.
נסיבות התאונה –
10.
התובע הצהיר כי ביום האירוע הוא התבקש לשטוף את הרצפה (על מנת לקרר אותה) ולצורך כך ביקש לעשות שימוש בצינור מים שהיה בשטח המפעל. צינור המים הונח מתחת לפלטת מתכת כבדה (באורך של כ-120 ס"מ, רוחב של כ-60 ס"מ ועובי של כ-10 ס"מ), אשר עמדה בסמוך לקיר, שעונה על הקיר במצב כמעט אנכי (לעיל ולהלן: "הפלטה"). ממשיך ומתאר התובע כי כאשר התקרב לפלטה הוא
נגע עם רגלו הימנית נגיעה קלה בפלטה, וכתוצאה מכך – הפלטה התהפכה ונפלה על כף רגלו הימנית.
11.
עאדל מתאר בתצהירו את יום האירוע ומוסר כי הוא לא ראה את נפילת הפלטה ולמד על קרות האירוע רק לאחר ששמע את התובע צועק ומתלונן על כך שקיבל מכה ברגל (סעיף 6 לתצהירו). עאדל מוסיף כי מיד לאחר האירוע הוא שאל את התובע לגבי נסיבות נפילת הפלטה והתובע מסר לו שהיא נפלה כיון שהוא ניסה למשוך את הצינור שהיה מונח מתחתה ומשיכה זו גרמה לנפילה.
12.
מוטי כלל לא היה באזור באותו יום ותצהירו לגבי נסיבות האירוע הינו בבחינת עדות שמיעה.
13.
התיעוד הרפואי הרב שקיים תומך בגרסת התובע לגבי כך שביום הרלבנטי נפלה על רגלו פלטת המתכת הכבדה, אם כי אין בתיעוד כל התייחסות לגבי הסיבה לנפילת הפלטה.
14.
במצב דברים זה אני קובעת כי הפלטה נפלה כתוצאה משילוב של שתי פעולות שביצע התובע – הן הנגיעה שנגע בפלטה עם רגלו והן משיכת הצינור לצורך השימוש בו (והרי התובע עצמו מספר שהוא התקרב לפלטה על מנת לעשות שימוש בצינור שהיה מונח תחתה), וכי שתי הפעולות יחדיו גרמו לפלטה לאבד את "שיווי המשקל" וליפול.
אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה ותוצאותיה –
15.
לטעמי האחריות של המפעל והנתבעת טמונים בכך שהפלטה הונחה כפי שהונחה. פעולותיו של התובע אשר תרמו לנפילה ידונו בהמשך, אך אין בכך כדי לגרוע מאחריות הנתבעת לכך שנוצרו הנסיבות אשר הובילו לתאונה.
16.
עאדל ומוטי לא הסבירו בתצהיריהם מדוע הפלטה הונחה כפי שהונחה, מדוע אין היא מונחת בזוית בטוחה יותר אשר לא תאפשר את התהפכותה שעה שמופעל עליה כח מינימלי, מדוע אין היא מקובעת לקיר או לרכיב נייח אחר – ולמעשה אין בתצהירים כל התייחסות בכלל לשאלת אופן הנחת הפלטה.
17.
שוכנעתי כי הפלטה משמשת כחלק מהליך העבודה במפעל וכי היא חלק חיוני מאותו הליך, אך אין בכך כדי להסביר את המחדל שקשור באופן הנחתה.
18.
לאור מימדי הפלטה הרי שהיא כבדה ביותר (ולמעשה הערכתו של התובע לפיה היא שוקלת כ-500 ק"ג לא נסתרה על ידי עאדל או מוטי). אם התובע הביא להתהפכותה על ידי כך שנגע קלות ברגלו בפלטה או על ידי כך שמשך צינור גומי שהיה תחתה, ואם הפעלת כח מינימלי שכזה גרמה להתהפכות הפלטה – ברי שהיא הונחה במצב לא בטיחותי, לא סביר ורשלני.
19.
עוד אוסיף כי אני מקבלת את גרסת מוטי לגבי ההדרכות שעברו העובדים, ובכללם התובע, לגבי תנאי בטיחות בעבודה באופן כללי, אך יהא תוכנה של ההדרכה אשר יהא – אין בה כדי לפטור מאחריות את הנתבעת בשל אופן הנחת הפלטה, כמתואר לעיל.
אשם תורם של התובע –
20.
יחד עם הקביעה בדבר אחריותה של הנתבעת לאירוע, אני בדעה שיש ליחס לתובע אשם תורם במקרה זה – לא בשל הנגיעה שנגעה רגלו בפלטה (שכן פעולה זו לא היתה מכוונת והיא מקרית), אלא בשל שמשך את הצינור שהיה מונח מתחת לפלטה.
21.
אני סבורה כי כל אדם בר דעת (ללא קשר לנסיונו ולוותק שלו במפעל) צריך לחשוב פעמיים טרם ימשוך צינור המצוי מתחת לפלטת מתכת כבדה, שהרי למושך חייב להיות ברור שעל מנת לשחרר את הצינור הפלטה תהיה חייבת לזוז או להתרומם או ליפול.
22.
נדמה לי כי שיעור האחריות התורמת שיש להשית על התובע במקרה זה הינו 20%.
הנכות הרפואית –
23.
כפי שכבר ציינתי, המומחה מטעם בהמ"ש, דר' אנגל, קבע בחוות דעתו כי עקב נפילת הפלטה נגרמה לתובע פגיעת מעיכה בכף רגל ימין, לרבות שברים בעצמות המסרק הראשונה, השניה והשלישית. התובע אושפז בבה"ח זיו בצפת למשך 3 ימים ושוחרר כאשר רגלו מגובסת. ביום 1/4/2004 נפתח הגבס בשל נפיחות, והושב למשך 6 שבועות. המומחה בדק את מצבו של התובע ביום 12/11/2007, כלומר כשלוש וחצי שנית לאחר התאונה, ומצא כי התובע הולך בצליעה קלה על רגל ימין, כי הוא מסוגל אך מתקשה ללכת על אצבעות רגל ימין או עקב הרגל, כי קיימת הגבלה קלה בתנועות הקרסול של רגל ימין וכי יש הגבלה בתנועה המיד-טרסאלית. המומחה קבע כי המגבלות המתוארות מעלה מקנות נכות בשיעור של 10% לצמיתות לפי סעיף 49 (4) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").
24.
בחקירתו בבהמ"ש הסביר המומחה מהי למעשה המשמעות של ההגבלה בתנועה המיד-טרסאלית ומדבריו עולה כי המדובר בהגבלה ביכולת הפיתול של כף הרגל (עמ' 2 שורות 26-28) וכי להגבלה זו יש משמעות בשעת הליכה על משטחים, ובמיוחד משטחים שאינם ישרים לחלוטין, אם כי ההשפעה על ההליכה קלה מאוד. עוד חזר המומחה על כך שבבדיקתו הוא מצא הגבלה קלה גם בתנועות הקרסול וכי התובע ציין בפני
ו שתנועות שכאלו מסיבות לו כאב (עמ' 4 שורות 26-29).
25.
מכאן, שלמרות חקירתו של המומחה לא מצאתי שיש מקום שלא לאמץ את חוות דעתו לפיה הנכות הרפואית הינה בשיעור של 10%.
הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד –
26.
התובע שהה בחופשת מחלה למשך שלושה חודשים (מיום 26/2/2004 ועד יום 26/6/2004) ולאחר מכן חזר לעבודתו הסדירה במפעל. במשך תקופה מסויימת לאחר החזרה לעבודה נעדר התובע לסירוגין לצורך בדיקות, אך באופן כללי הוא שב לבצע את אותה העבודה שביצע לפני כן (וראו אף את תצהירו של עאדל אשר הצהיר כי התובע מבצע את אותה העבודה ממועד חזרתו לעבודה ועד מועד הגשת התצהיר (אוגוסט 2008, כלומר במשך יותר מארבע שנים לאחר התאונה).
27.
במצב דברים זה – למרות הנכות הצמיתה הרפואית, לא אוכל לומר שהוכחה נכות תיפקודית לגבי העבר, ולא הוכח שנגרמו לתובע הפסדי שכר בעבר, מעבר לשלושת חודשי ההעדרות ואולי ימים נוספים בודדים בתקופה הסמוכה לאחר השיבה לעבודה. חישוב הפסדו של התובע במהלך שלושת חודשי המחלה ובתוספת פיצוי מתון לגבי העדרויות ספורדיות לאחר מכן, הקשורות בתאונה, בשים לב לשכר הרלבנטי ושיערוך ההפסד משנת 2004 ועד היום -
מניב תוצאה של כ-20,000 ₪, נכון להיום, בגין הפסדי השכר בעבר.
28.
לגבי ההפסדים לעתיד לבוא – הרי שהתובע מבקש כי יפסק לו פיצוי בסך של 117,694 ₪ בגין הפסד שכר המחושב לפי 10% נכות תיפקודית במכפלת שכר בשיעור של 6,000 ₪ וכן כי יפסק לו פיצוי בגין אובדן זכויות סוציאליות ופנסיה בסך של 10,000 ₪ נוספים.
29.
לאור העובדה כי עד היום, במשך יותר מארבע שנים לאחר התאונה, לא הוכחו הפסדי שכר בפועל – לא אוכל לקבל את דרך החישוב שמציע התובע.
30.
אני סבורה כי יש מקום לחשב את האובדן לעתיד באופן גלובלי, ולעניק לתובע פיצוי בשל שקיימת אפשרות שהוא יפסיק את עבודתו אצל הנתבעת בשלב מסוים בעתיד – ואולי פוטנציאל ההשתכרות שלו עתיד להפגע עקב המגבלות הרפואיות ואולי שכרו יפגע בשעה שיעבור לעבוד במקום עבודה אחר (ויש לזכור כי התובע הינו יליד 1963, משמע שהוא רק בן 46 כיום). עם זאת, המגבלה הקלה ממנה סובל התובע לא משפיעה על יכולתו ללכת (ואדגיש כי המומחה העיד שהצליעה הקלה היתה "סובייקטיבית" וכי למעשה הנכות הינה בגלל המגבלה ב"פיתוליות" של הרגל), המגבלה לא משפיעה על יכולו לעמוד, לא משפיעה על יכלתו ללבוש נעלים – ולכן, אינני בטוחה שאם התובע יחפש עבודה חדשה בעתיד – המגבלה תשפיע על יכולתו למצוא עבודה או על יכולתולבצע אותה.
31.
לשיטתי הפיצוי הראוי בראש נזק זה הינו בסך של כ-40,000 ₪, נכון להיום.
נזק לא ממוני –
32.
הפיצוי הראוי בפריט זה, לאור מהות הפגיעה והנכות – הינו 30,000 ₪.
הוצאות –
33.
התובע עותר לפיצוי בסך 18,000 ₪ הכולל החזר הוצאות בגין חוות דעת המומחים, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת צד ג' ושאר הוצאות – לעבר ולעתיד.
34.
אני מוצאת כי הפיצוי הראוי לגבי פריט כוללני זה הינו בסך של 10,000 ₪.
סך הנזק –
35.
סך הנזק הינו בסכום של 100,000 ₪.
36.
לאחר ניכוי 20% בגין האשם התורם – הסכום הינו 80,000 ₪.
37.
מסכום זה יש לנכות את תקבולי המל"ל אשר מסתכמים לכדי 19,934 ₪, וההפרש הינו – 60,066 ₪.
סיכום –
38.
אשר על כן, התביעה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 60,066 ₪ ובנוסף הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ + מע"מ כחוק וכן את החזר אגרת בהמ"ש ששולמה (משוערכת להיום). כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.


ניתן היום,
ז' אדר תשס"ט, 3 מרץ 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 17942/05 מוחמד הייב נ' מודגל מתכת 99 בע''מ (פורסם ב-ֽ 03/03/2009)