פסקי דין על מוסטפא חאלד שיבלי | פסקי דין על שיבלי חמדה | פסקי דין על שיבלי אמין |

2861/04 א     28/01/2009




א 2861/04 מוסטפא חאלד שיבלי נ' שיבלי חמדה, שיבלי אמין








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בטבריה

ת"א 2861-04 שיבלי חמדה
ואח' נ' מוסטפא חאלד שיבלי



28 ינואר 2009





בפני

כב' השופטת
תמר נסים שי

המבקש
מוסטפא חאלד שיבלי


נגד

המשיבים
שיבלי חמדה

שיבלי אמין


החלטה


עניינה של החלטתי זו בבקשת המבקש לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו במעמד צד אחד ביום 17.6.07 על ידי כב' השופט אברהם יונתן.
פסק הדין ניתן ע"י כב' השופט אברהם לאחר שמיעת עדי המשיבים כולם לרבות סיכומים בעל פה. במסגרת פסק הדין חייב כב' השופט את המבקש לשלם למשיבים סך של 72,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
טענות המבקש

המבקש עותר לבטל את פסק הדין כשבפיו שתי טענות: האחת כי לא נמסר לידיו הזימון לדיון שנערך ביום 17.6.07 ופסק הדין ניתן על כן בהיעדר התייצבותו. השנייה כי

לא נמסר לו העתק מפסק הדין אשר ניתן נגדו
וכי לא היה מודע כלל לדבר קיומו עד אשר הוטל עיקול על חשבונו בבנק

וזאת כתשעה חודשים בערך לאחר מכן.
אשר על כן ובשל הפגם שנפל בהליכי הזימון יש לבטל את פסק הדין מטעמי צדק ולאפשר למבקש יומו בבית המשפט.
לחילופין טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית משפט הואיל וסיכויי הגנתו טובים. בעניין זה מפנה המבקש לכתב הגנתו ולהכחשתו שם כי גרם לפגיעות הנטענות ע"י המשיבים.
טענות המשיבים
מבקשים המשיבים לדחות הבקשה.
ראשית טוענים הם, כי המבקש אחר את המועד להגשת הבקשה בהתאם לתק' 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן התקנות). המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הביטול כנדרש בתקנה 528 לתקנות ולפיכך אין לשמוע בקשתו.

ועוד, בניגוד לגרסתו של המבקש, טוענים המשיבים, כי המבקש היה מודע לקיום פסק הדין נגדו לכל הפחות כאשר קיבל את האזהרה בגין פתיחת תיק הוצל"פ לביצוע

פסק דין
ביום 2.1.08.
(במאמר מוסגר אעיר כי הואיל והתגובה הוגשה לבית המשפט ללא הנספחים, לא אדון בנקודה זו).

לגופו של עניין, המשיבים טוענים כי הזימון לדיון נמסר כדין ובהתאם לדרישת התקנות כך על פי הרשום במחשב בית המשפט וכך אף צוין בפרוטוקול הדיון .

יתירה מכך לטענת המשיבים קביעת התיק לשמיעה ביום 17.6.07 נעשתה לבקשת המבקש לדחות את הדיון מיום 10.1.07 ולפיכך בודאי ידע המבקש על הדחייה.

גם לגופו של הליך סבורים המשיבים כי אין להיעתר למבקש שכן סיכויי הגנתו קלושים. אחריותו של המבקש נובעת מכוח של

פסק דין
מרשיע וחלוט שניתן כנגדו על סמך הודאתו במעשים נשוא כתב תביעה זה ובקשה לסתור את פסק הדין לא הוגשה.

דיון

בקשה לביטול

פסק דין
נבחנת בשני היבטים, האחד, האם קיים נימוק לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. השני, ביטול על פי שיקול דעתו של ביהמ"ש.
אבחן את הבקשה שלפניי לאורם של אלה.

ביטול מחובת צדק
הלכה היא כי כאשר מוכח לבית המשפט שבעל הדין לא זומן לדיון שנקבע בעניינו אזי קמה חובה שמן הצדק לבטל את פסק הדין (ראה גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמ' 354). לא כך הוכח בעניין שלפניי.
אומנם עו"ד מסאלחה לא נחקר על תצהירו אולם עיון בתצהיר מעלה כי עוה"ד הסתפק בהצהרה לפיה אין הוא זוכר קבלת הזמנה לדיון ולא טען כי הזמנה כזו לא התקבלה.
עיון ברשימת ההמצאות המוקלדות במחשב בית המשפט מעלה כי ההחלטה הקובעת את מועד הדיון נשלחה לעו"ד ראפי מסאלחה ב"כ המבקש וביום 22.2.07 "נמסרה לבן משפחה" אומנם האישור עצמו אינו סרוק למערכת אולם ניכר כי התשובה הוקלדה ממנו ודי בכך כדי לקבוע כי ההמצאה בוצעה כדין.
ראה בעניין זה גם פרוטוקול הדיון מיום 17.6.07
.

יתירה מכך, מקובלת עלי טענת המשיבים לפיה מועד שמיעת הראיות נקבע כפי שנקבע בהתאם לבקשת ב"כ המבקש עצמו ולפיכך חובה עליו כבעל דין לברר מה החלטה ניתנה בעניין בו הוגשה בקשה מטעמו לבית המשפט.
אי התייצבותו לדיון המקורי ביום 10.1.07 אף היא יש בה כדי ללמד כי ההחלטה נמסרה כחוק.

נוכח האמור לעיל לא מצאתי לקבל הטענה כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

יש להידרש אם כן בשלב זה לשאלה האם ראוי מטעמים שבשיקול דעת להיעתר לבקשה לביטול פסה"ד. שיקול מרכזי בעניין זה הינן טענות ההגנה שמשמיע המבקש והאם יש בכוחן של אלה לשנות את תוצאת ההליך.

לעניין סיכויי ההגנה מפנה המבקש לכתב ההגנה שהגיש. לדבריו שם הוא ובני משפחתו הותקפו על ידי התובע ואחיותיו שיידו בהם אבנים ולמבקש לא ידוע כיצד נפגעה התובעת.
תחילה יאמר כי המבקש לא טרח להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו כלל במסגרת ההליך העיקרי ולפיכך נראה כי לא התכוון להביא ראייה כלשהי לפני בית המשפט.
מנגד לתצהירי המשיבים שהוגשו, ובנוסף לכל טענה עובדתית שנטענה במסגרתם,
צורף

פסק דין
מרשיע חלוט שניתן על יסוד הודאתו של המבקש בפרטי כתב אישום התואמים את כתב התביעה דנן.

סע' 42 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971 קובע כי
"הממצאים והמסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם
..."
סע' 42ג לפקודה מורה כי לא ניתן להביא ראיה לסתור את פסק הדין הפלילי אלא ברשות בית המשפט.
הן מכתב ההגנה והן מחקירת המבקש בבית המשפט במסגרת הליך זה עולה כי המבקש מבקש להוכיח כי לא תקף את המשיבים וזאת חרף קיומו של פסק הדין הפלילי כנגדו (ראה עמוד 7 לפרוטוקול הדיון ש' 8-13).
רשות בית המשפט בהליך שנשמע להביא ראיות לסתור את פסק הדין לא נתבקשה ולא נתקבלה ולפיכך מהווה הרשעתו של המבקש ראיה בתיק שלפנינו ודין טענותיו אלה להידחות
.

אם לא די בכך הנתבע לא פירט את סיכויי הגנתו כלל פרט לטענתו אשר נטענה בעלמא לפיה אין כל קשר סיבתי בין מעשי התקיפה לנזקם של התובעים.
ראוי לציין כי בכתב האישום נכתב מפורשות כי המבקש חבל בפני
ה של המשיבה באמצעות אבן וכי היכה את המשיב בפני
ו. עובדות אלה בהן הודה המבקש אף מקבלות ביטוי בגזר הדין.

לאור האמור לעיל, בהעדר תצהירי עדות ראשית בתיק העיקרי ובהעדר בקשה לסתור את פסק הדין שם ונוכח הטענה הסתמית בדבר העדר קשר סיבתי בין המעשה לנזק, דעתי היא כי סיכויי הגנת המבקש קלושים וכי יש לדחות את הבקשה.

חרף האמור לעיל, לפנים משורת הדין ועל מנת שלא למנוע מהמבקש יומו בבית המשפט תוך מתן אפשרות לחזור ולקיים את ההליך מבראשית, ובשל העובדה שהמשיבים נתנו הסכמתם לכך, הרי שבמידה והמבקש יפקיד סך של 35,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום במזומן או בערבות בנקאית תיעתר בקשתו ופסק הדין יבוטל.

במידה ולא יופקד הסכום הנקוב
במועד שנקבע הבקשה תידחה.


ניתנה היום,
ג' שבט תשס"ט, 28 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.








הוקלד על ידי .......







א בית משפט שלום 2861/04 מוסטפא חאלד שיבלי נ' שיבלי חמדה, שיבלי אמין (פורסם ב-ֽ 28/01/2009)