פסקי דין על מיכאל בירנבאום | פסקי דין על איזק אדלמן | פסקי דין על אלה אדלמן |

1375/08 תאמ     19/02/2009




תאמ 1375/08 מיכאל בירנבאום נ' איזק אדלמן, אלה אדלמן




לך



3


בית משפט השלום בעכו

תא"מ 1375-08 בירנבאום נ' אדלמן ואח'



19 פברואר 2009

בפני
כב' השופט זיאד סלאח



התובע:
מיכאל בירנבאום


נגד

הנתבעים:
1 איזק אדלמן
2 אלה אדלמן

<#2#>
נוכחים:
עו"ד סגל
ב"כ התובע
עו"ד בשקירוב
ב"כ הנתבעים

עו"ד סגל
:
אני קורא לעדיי.

עדת תביעה מס' 1 גב' לובה בירנבאום
מוזהרת לומר אמת ומעידה בחקירה ראשית:
הינני מאשרת כי חתמתי על תצהיר ביום
12/10/08. כל האמור בתצהיר הינו אמת.

בחקירה נגדית לעו"ד בשקירוב
:
אני לא זוכרת תאריך מדוייק בו גיליתי שהחפצים שלי הוצאו מהמחסן. זה היה בלילה, בבוקר ירדתי וראיתי שנשארו סמרטוטים בלבד, את כל החפצים לקחו. בבוקר אני פניתי למשטרה והמשטרה לא רצתה לקבל את התלונה.

לשאלתך כיצד אני יודע שהנתבעים הם שהוציאו את החפצים שלי, אני שואלת מי עוד יכול היה לעשות זאת, בטח שזה הם. הם אמרו שהמחסן שלהם ושאני אוציא את כל החפצים.

את אומרת לי שאני פניתי למשטרה להגשת תלונה ביום שבת ושם מסרתי כי ביום ראשון היתה פריצה, אני לא זוכרת בדיוק באיזה יום זה היה.

לשאלתך מדוע במשטרה לא מסרתי את שם הנתבעים כמי שפרצו, אני עונה כי מסרתי.

לשאלתך מי אמר לי שהנתבעים הם אלה שהם פרצו, אני עונה כי אני יודעת שזה הם.

היה לי רק מחסן אחד, בית 10 דירה 10. בבית שלי אין מחסן בגלל המכולת.
אני בכלל לא רציתי למכור את הבית הזה. אין לי מחסן נוסף.

לשאלתך אם המחסן שבחוץ ליד בית 12 הוא שלי,
אני קניתי מחסן מברזל לפני 5 חודשים, על מנת לאחסן את הקלנועית של בעלי, כי הוא חולה.

לפני שנתיים וחצי בתי התחתנה, היא קיבלה מתנות, היא היתה גרה בנצרת, היא השתמשה בדברים וקנתה בית בנהריה. היא שמה את החפצים שלה אצלי במחסן למשך חודשיים כדי לקחת אותם אחרי כן. אין לי קבלות בגין כל הציוד.

אני לא יודעת מה היה גודל המחסן בדיוק, אני לא מבינה במטרים. זה בערך בגודל של תא העצורים באולם ביהמ"ש, והכול היה מונח אחד על השני לגובה.

את מציגה לי תרשים של המחסן, אני מאשרת כי זהו המחסן. התרשים מתקבל ומסומן נ/1.

הכול נכנס שם והיה במחסן, כל הציוד נכנס.

היה שם מעיל פרווה והיו הרבה דברים. לשאלתך מאיזה חיה היה מעיל הפרווה, אני שואלת מה זה משנה. את יכולה לשאול את בתי מה היה במחסן, היא יודעת הכול.

עו"ד סגל
:
אין חקירה חוזרת.

עדת תביעה מס' 2 גב' סבינה הרוש
מוזהרת לומר אמת ומעידה בחקירה ראשית:
הינני מאשרת כי חתמתי על תצהיר ביום
12/10/08. כל האמור בתצהיר הינו אמת.

אני בתו של התובע.

בחקירה נגדית לעו"ד
בשקירוב:
אני לא ראיתי שהנתבעים פרצו את המחסן. אמי התקשרה אלי ביום שבת והיא אמרה לי שפרצו את המחסן. הגעתי וראיתי שהמחסן פרוץ ואין בו דבר. היה במחסן את כל תכולת הבית שלי. אני שכרתי בית בנצרת עלית ושמתי את כל החפצים שלי במחסן.
היה לי מעיל פרווה במחסן, אני לא זוכרת מאיזה חיה. אין לי קבלות כי אני לא שומרת קבלות של מעילים.

לשאלת ביהמ"ש אם אני הכנסתי את המעיל למחס, כולנו ביחד הכנסנו את החפצים.

שכרתי בית בנצרת עלית, קניתי בית בנהריה ובתקופת הביניים הכנסתי את כל חפציי למחסן. גם בגדים היו שם, ארזתי המון דברים והכנסתי למחסן, לא לקחתי איתי לבית את כל החפצים.

כשאני הגעתי המחסן היה פרוץ, חלק מהדברים היו בחוץ וכל הדברים שלי לא היו בכלל.

למחסן יש שער עם מנעול ויש כניסה נוספת עם דלת מעץ שאין בעיה לפרוץ אותו כלל.

אני לא זוכרת תאריך מדוייק של הפריצה למחסן. היא התקשרה אלי בדיוק ביום שהיא גילתה את הפריצה, אני זוכרת שהגעתי למקום ומצאתי את אמא שלי בוכה. הדברים נעלמו, המחסן היה פרוץ וכל תכולת ביתי היה במחסן.

עו"ד סגל
:
אין חקירה חוזרת.

עדת תביעה מס' 2 גב' בלה אומינסקי
מוזהרת לומר אמת ומעידה בחקירה ראשית:
הינני מאשרת כי חתמתי על תצהיר ביום
12/10/08. כל האמור בתצהיר הינו אמת.

לשאלות ביהמ"ש אני עונה כי אני חברה של לובה. אני גרה בבניין אחר, אבל אני נמצאת הרבה בבניין ההוא, יש לי שם עוד חברה.

בחקירה נגדית לעו"ד
בשקירוב:
אני יודעת מה היה במחסן. ראיתי שלפני שסבינה היתה צריכה לקנות דירה חדשה, כל מה שהיה לה בבית הם שמו במחסן.
אני ראיתי במו עיניי שהם שמים את החפצים במחסן. הדברים שראיתי שהם שמו במחסן הם: מקרר, מכונת כביסה ודברים בקרטונים, ראיתי שיש שם חפצים שמשתמשים בהם לבית.

אני לא זוכרת תאריך בו הכניסו את החפצים למחסן.

לשאלת ביהמ"ש כמה זמן לפני מועד הפריצה הכניסו את החפצים למחסן, אני עונה כי כמה חודשים לפני, פחות משנה. יכול להיות שחודשיים לפני הפריצה. אני לא יודעת אם לאחר מכן הוציאו מהמחסן חלק מהחפצים.

אני בבוקר ראיתי שכל הדברים בחוץ. יש ברח' אשכול 20/6 אישה שאני עוזרת לה. אני ראיתי בבוקר שהכול בחוץ, ראיתי שלקחו הכול, שהרבה אנשים מסתכלים. אני ראיתי אנשים אחרים במקום, אני לא מכירה אותם. אני מכירה הרבה אנשים בפני
ם, אף לא בשמם.

המקרר לא היה בחוץ, ראיתי שאריות מכל הדברים שהיו במחסן. אני הלכתי בדרך וראיתי אנשים, שאלתי מה קרה .

עו"ד סגל
:
אני מכריז כי אלה עדיי.

עו"ד בשקירוב
:
אני קוראת לעדיי.

עדת הגנה מס' 1
גב' אדלמן אלה - הנתבעת בעצמה
מוזהר לומר אמת ומעיד בחקירה ראשית (עדותה של העדה נמסרת באמצעות גב' גליה גנות):
הינני מאשרת כי חתמתי על תצהיר ביום
11/11/08 . כל האמור בתצהיר הינו אמת.

בחקירה נגדית לעו"ד סגל
:
לשאלתך אם נכון שהתובע אמר לי שיש דברים בתוך המחסן, אני עונה שלא. הוא אמר שהוא לא ימסור לי מפתח אבל הוא לא אמר שיש שם דברים.

התובע לא אמר שהוא משתמש במחסן, הם ביקשו מפתחות וכל כל המפתחות היו אצל הדייר שהשכיר את הבית.

אתה מפנה אותי לסעיף 6 לתצהירי, שם כתוב כי הוא כן אמר שהוא משתמש במחסן.

בעלי ועובד נכנסו למחסן, אני עמדתי יחד עם התובעים ליד המחסן. אני הייתי במקום שבעלי נכנס למחסן. הם שברו את המנעול של המחסן.

לקח כשעה עד שהוצאנו את הדברים מהמחסן.

היו דברים במחסן, סידרנו את הדברים ליד הדלת בחוץ. היו כיסאות שבורים, שני קרשים, כיסאות לחוף ים מפלסטיק, היו שתי קופסאות מפלסטיק שהיו בהם קלטות וידאו ואודיו, היתה תמונה גדולה מחתונה, חתיכות של שטיחים שהיו מונחים על רצפת המחסן.

לא היה במחסן מכונת כביסה, מדיח כלים או מקרר. לא היו מוצרי חשמל. לא היתה גם מכונת תפירה.
היתה עגלת טיולון מקופלת.

לשאלתך אם העגלה הזו לא שווה כסף, אני עונה כי אינני יודעת כמה זה עולה, התובעים נכחו בעת הפינוי ואם זה היה שווה ערך הם יכלו לקחת את זה.

העובד שעזר לנו לפנות או בחור בשם ג'ניה. הפינוי נערך החל משעה 11:00 בבוקר, ביום שבת – 3/11/07.

אתה אומר לי שזה לא נכון שהתובע ואשתו היו במקום, אני עונה כי הם היו שניהם והתובע רצה ללכת מכות עם בעלי.

לשאלתך מדוע לא הלכתי לביהמ"ש על מנת לבקש

פסק דין
להוציא דברים מהמחסן והוצאנו אותם בכוחות עצמנו, אני עונה כי
קיבלנו את הדירה בירושה והמחסן היה רשום ביחד עם הדירה בטאבו.

אני פניתי לתובע ואמרתי ונתתי להם התראה של חודשיים.
לא הלכתי לעו"ד על מנת לשאול אם מותר לנו לפנות את המחסן.
דיברתי עם התובע, נתתי לו חודשיים לפנות את המחסן.

לעו"ד בשקירוב
בחקירה חוזרת:
ביום 31/8/07 דיברתי עם התובע ובשעה 14:00 הגיעה אשתו והחלה לעשות לנו בלאגן.
התובע אמר שהוא יחשוב על זה ויחזיר לי תשובה.


עו"ד סגל
:
אני מוותר על חקירתו של הנתבע מס' 1, זאת כמובן מבלי להודות בנטען על ידו וזאת אני עושה בהמלצת ביהמ"ש.

עד הגנה מס' 2
מר יבגני גלושניקו מוזהר לומר אמת ומעיד בחקירה ראשית:
הינני מאשר כי חתמתי על תצהיר ביום 13/11/08. כל האמור בתצהיר הינו אמת.

בחקירה נגדית לעו"ד סגל
:
אני לא קרוב משפחה של הנתבעים. אין לי קשר אליהם. אני עזרתי להם כאיש מקצוע.
אני שיפוצניק במקצועי, אני עצמאי ורשום כאיש שיפוצים. יש לי רכב לפנות דברים.

הנתבע מס' 1 הוא זה שפנה אלי על מנת לפנות את המחסן. היה שם מנעול שהיה צריך לפרוץ אותו.

במחסן היו גרוטאות בלבד. לא היה שם מקרר או מכונת כביסה, לא היה ארגז עבודה. היתה קופסה עם קלטות וקרשים, אני לא זוכר שהיתה עגלה או לול לתינוק.

אתה אומר לי שהנתבעת מס' 1 מסרה כי כן היתה עגלה, אני עונה כי לא בחנתי מה היה, אני הורדתי את המנעול ופיניתי את המחסן.

אני לא לקחתי את החפצים שפנינו עם רכבי למקום אחר, אני לא עשיתי איתם דבר, אני גם לא הוצאתי אותם החוצה. אני הגעתי רק על מנת לפרוץ את המנעול ויצאתי החוצה. אני לא הוצאתי דבר מהמחסן.

לשאלתך אם ראיתי אחרים מוצאים דברים מהמחסן, אני עונה שאני לא ראיתי דבר, עשיתי מה שביקשו ממני, שמתי מנעול חדש והלכתי. אני עשיתי הכנה למנעול חדש.

קיבלתי 100 ₪ עבור העבודה הנ"ל. לא הוצאתי קבלה עבור השירות הנ"ל.

אתה אומר לי שבתצהיר שלי אמרתי דבר אחר לגמרי, אתה מפנה אותי לסעיפים 7 ו- 8 לתצהיר, לפיהם אני השתתפתי בפינוי, אני עונה כי ראיתי שמפנים, אך לא השתתפתי בפינוי.

אני לא זוכר אם היתה עגלה במחסן, עברה שנה מאז, אני לא זוכר.

אתה אומר לי כי התובעים כלל לא היו במקום וכל הסיפור עם האגרוף אינו נכון, אני עונה כי קודם היה במקום מיכאל ולאחר מכן הגיעה לובה.

בעיקרון אני לא מכיר את התובע ואשתו. לשאלתך כיצד אני יודע את שמותיהם, אני עונה כי עשיתי פעם לנתבעים שיפוץ בבית ושם שמעתי את שמותיהם.

פינוי המחסן החל בסביבות שעה 11:00 בבוקר. לשאלת ביהמ"ש מדוע נשארתי עד שעה 17:00, אני עונה כי ביקשו ממני להישאר לאכול שם.

אחרי שעשיתי את העבודה עליתי לביתם, רחצתי ידיים ונשארתי אצלם, זה היה יום שבת, מה היה לי לעשות.

עו"ד בשקירוב
:
אין חקירה חוזרת.

עו"ד סגל
:
לפי המלצת ביהמ"ש אני מוותר על חקירת יתר עדי ההגנה, מבלי להודות בתוכנן.

אין חולקין כי התובעים השתמשו במחסן תקופה די ארוכה של מספר שנים. כן עולה מהראיות כי הם איחסנו דברים באותו מחסן. לא היתה לנתבעים כל זכות לעשות דין עצמי, לפרוץ למחסן ולהוציא את הדברים, לקחתם או לשים אותם בצד.

אבקש לתת אמון בעדות התובעים לעניין התכולה. העדה הסבירה כי העבירה את החפצים ואיחסנה אותם עד למעבר לדירה החדשה.

נתגלו סתירות רבות בעדות העדים מטעם ההגנה. קיימות סתירות בין הכתוב בתצהיר לבין העדות כאן בביהמ"ש. העד יבגני מתאר את החפצים, כאן מסר כי לא ראה דבר.

נכון כי אין קבלות ולא ניתן
להוכיח את התכולה, אך לפי הערכת התובעים התכולה מוערכת בסך של כ- 18,000 ₪, הוסבר כי מדובר בציוד ובגדים של בתו של התובע.

ניתן היה לאחסן במחסן דברים רבים.

אבקש לקבל את התביעה ולחייב בהוצאות.

עו"ד בשקירוב
:
אין כל הצדקה לתביעת התובעים. אין חולקין כי הבעלות במחסן היא של הנתבעים.
כן עפ"י עדות הנתבעים הם ביקשו יותר מפעם אחת מהתובעים לפנות את המחסן. משלא נענו לא היתה להם כל ברירה, אלא לתפוס את החזקה במחסן. מה שהיה במחסן הם גרוטאות שלא שוות דבר.

אין כל הוכחה שהמחסן היה ברשות התובעים משך 9 השנים.

התובע מכר את הדירה תמורת 80,000$ בשנת 1999. בביהמ"ש בתביעות קטנות התובע כתב כי הוא השכיר את המחסן לזקנות. הוא השתמש במחסן לצורך שכירות.

בשנת 2006 היה במקום דייר ופתאום התברר כי התובע הוא האפוטרופוס שלו ובגלל שהוא אינו מתפקד נכון כאפוטרופוס הנתבעים הגישו תביעה לסילוק יד נגד הדייר ולאחר מכן שהמעקלים הגיעו הם ביקשו ממנו את המפתח, היה בידו כל המפתחות והוא סירב לתת להם את מפתחות הדירה והמחסן.

לפיכך, אבקש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות.

<#3#>
פסק דין

בפני
י תובענה כספית ע"ס 37,800 ₪.

עפ"י הנטען בכתב התביעה התובע הינו הבעלים של מחסן, אשר נמצא צמוד לדירה ברח' אשכול 10 בנהריה, כאשר יום אחד, כנראה בחודש דצמבר 2007, פרצו הנתבעים לאותו מחסן ולקחו את כל תכולתו, שכללה רכוש רב, שכלל דברי חשמל, דברי לבוש וכן ציוד נוסף אחר, כפי שפורט הדבר בסעיף 14 לכתב התביעה.

לפי הערכת התובע שווי הציוד שנלקח מהמחסן הוא 17,800 ₪. בנוסף התובע תובע סכום נוסף של 20,000 ₪ תמורת הפגיעה בפרטיותו ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו.

הנתבעים הגישו כתב הגנה, אשר בו הכחישו הנטען על ידי התובע. הם טענו כי קיבלו את הדירה וגם המחסן שבצידה בירושה מקרובות משפחה, הם פנו מספר פעמים לתובע על מנת לפנות את ציוד הגרוטאות שבאותו מחסן, אך הדבר לא נעשה על ידו, כך ובסופו של דבר הם פרצו למחסן ופינו את תכולתו והשימו אותה בצד, כאשר התובע וגם אשתו היו נוכחים במקום.

טענו הנתבעים כי זכותם היה לעשות כן, הואיל והם הבעלים של המחסן. הנתבעים הוסיפו וטענו כי כל הדברים שהיו במחסן הם שמו בצד ליד המחסן וכי התובע היה רשאי לקחת אותם דברים ומשלא לקח אותם, אין לו להלין אלא על עצמו.

בכל מקרה טענו הנתבעים כי מדובר בגרוטאות שאינן שוות שום דבר.

מטעם התובע מסרו תצהירים שלושה מצהירים, שהם: אשת התובע, בתו וכן שכנה וחברה שלהם.

מטעם הנתבעים מסרו תצהירים 5 עדים, שהם: הנתבעים עצמם, העובד אשר עזר להם בפריצת המחסן וכן שני עדים נוספים – חברים של הנתבעים.

בעדויותיהם של שני הצדדים, כל אחד, כמעט, חזר על הגירסה כפי שהיא מועלית בכתבי בי-הדין, כפי שמפורט לעיל.

אין חולקין כי הבעלות הרשומה במחסן, כיום, הינה על שם הנתבעים.

כן עולה מחומר הראיות כי המחסן היה בשימוש בלעדי של התובע, מס' שנים, כאשר בחודש נובמבר 2007 או בסמוך לכך הוא נפרץ על ידי הנתבעים ותכולתו פונתה על ידי הנתבעים.

אינני סבור כי בעל נכס רשאי לעשות דין עצמי ולפנות בכוח או באמצעים אלימים, בין אם מדובר בפינוי אדם או בפינוי ציוד אשר נמצא במקום, ללא קבלת צו המתיר לו לעשות כן, זאת מביהמ"ש המוסמך.

חוק המקרקעין קבע מקרים מיוחדים, אשר בהם בעל מקרקעין רשאי לעשות לעצמו דין עצמי והמקרה שבפני
י אינו נמנה עם אותם מקרים.

לפיכך, הינני בדעה כי היה מחובת הנתבעים לפנות לביהמ"ש על מנת לקבל סעד המורה על סילוק ידו של התובע מאותו מחסן.

אינני יכול להתעלם, לצורך הכרעה בתובענה זו, כי הנתבעים אכן פנו אל התובע על מנת לפנות את המחסן, אך הוא לא נענה להם, למרות, כאמור שהבעלות במחסן אינה שלו. לפיכך, לפי דעתי הוא גרם ותרם לנזקים שנטענו על ידו.

נותר לי להעריך את שווי הציוד אשר היה במחסן, הוצא ממנו וכנראה הלך לאיבוד.

התובע טען לציוד בשווי של כ- 20,000 ₪, הנתבעים טענו לשווי אפסי, הואיל ומדובר בגרוטאות שאינן שוות מאומה.

בנסיבות העניין נראה לי כי יש ללכת בדרך של הערכה לגבי אותו ציוד.

הבנו כי אותו ציוד כלל פריטים, לא חדשים, לרבות דברי חשמל וכן ציוד נוסף.

הינני מעריך את שווי אותו ציוד שהוצא מהמחסן וכנראה שהלך לאיבוד, בסך של 7,000 ₪, נכון להיום.

לעניין זה אני קובע כי גירסת התובע ועדיו, שהוא לא היה נוכח בעת פריצת המחסן, היא העדיפה עלי מאשר גירסת הנתבעים, שהתובע וכן אשתו כן היו נוכחים בעת פריצת המחסן.

כן נראה לי, לאור התנהגותו של התובע, אשר לא פינה את המחסן, אף כי המחסן בבעלות הנתבעים, יש לזקוף לחובתו רשלנות תורמת בסך של 2,000 ₪ ולגרוע סכום זה משווי הציוד שהלך לאיבוד.

לפיכך, יתרת הנזקים אשר נגרמו לתובע, שווי אותו ציוד שהלך לאיבוד, היא בסך של 5,000 ₪.

אשר על כן אני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 5,000 ₪.

לאור התוצאה והסכום אשר הגעתי אליו כנ"ל, אינני מוצא לפסוק הוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה שבט תשס"ט, 19/02/2009 במעמד הנוכחים.

זיאד סלאח
, שופט

הוקלד על ידי: ליזה אהרוני







תאמ בית משפט שלום 1375/08 מיכאל בירנבאום נ' איזק אדלמן, אלה אדלמן (פורסם ב-ֽ 19/02/2009)