פסקי דין על חברת יעקב טל מפעלי מתכת | פסקי דין על חברת יעקב טל מפעלי מתכת ובניה | פסקי דין על יעקב טל | פסקי דין על בנק הפועלים לישראל | פסקי דין על חברת רבדים (נכסים) | פסקי דין על חברת א. אפשטיין ובניו (ישראל) |

1293/07 עא     28/07/2009




עא 1293/07 חברת יעקב טל מפעלי מתכת בע"מ, חברת יעקב טל מפעלי מתכת ובניה בע"מ, יעקב טל נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ, חברת רבדים (נכסים) בע"מ, חברת א. אפשטיין ובניו (ישראל) בע"מ




פסק-דין בתיק ע"א 1293/07
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }
ב
בית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 1293/07



בפני
:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


כבוד השופט א' רובינשטיין


כבוד השופט ס' ג'ובראן


המערערים:

1. חברת יעקב טל
מפעלי מתכת בע"מ



2. חברת יעקב טל
מפעלי מתכת ובניה בע"מ



3. יעקב טל



נ


ג


ד



המשיבים:

1. בנק הפועלים לישראל בע"מ



2. חברת רבדים (נכסים) בע"מ



3. חברת א. אפשטיין ובניו (ישראל) בע"מ


ערעור על פסק דינו של
בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.12.06 בת.א. 2944/00 שניתן על ידי כבוד השופט נ' ישעיה


תאריך הישיבה:
ט' בסי
ון התשס"ט
(1.6.2009)

בשם המערערים:
עו"ד יוסי שקד


בשם המשיב 1:
עו"ד מרדכי שרנצל

בשם המשיבה 2:
עו"ד עינת שוורץ ועו"ד שמואל אור

בשם המשיבה 3:
עו"ד עמיעד גולדברגר

פסק-דין


השופט ס' ג'ובראן

:

1.
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק אזרחי 2944/00, מיום 20.12.2006, בגדרו נדחתה תביעת המערערים כנגד המשיבים.

2.
המערערות 1 ו-2 הינן תאגידים הנמצאים בשליטת המערער 3 ובאמצעותן ביצע הוא עבודות קבלנות מתכת שונות (להלן יכונה המערער 3:
המערער
). יוער, כי המערערת 1 נמחקה מפנקס רשם החברות וזכויותיה הומחו למערערת 2 אך אין לכך השלכה על הענין שבפני
נו וההתייחסות להלן למי מהחברות תהה
המערערת
.


כתב הערעור מערב מספר סוגיות ופרשות המתייחסות למשיבים השונים. לשם פישוט הענין יחולק הדיון לשתי פרשות מרכזיות, האחת הנוגעת לשותפות שהוקמה בין המערערת ובין המשיבה 3, חברת א. אפשטיין ובניו (ישראל) בע"מ
(להלן:
חברת אפשטיין
) באשר לפרויקט תחנת רכבת "שלום" בתל-אביב תכונה להלן:
פרשת התחנה
. הפרשה השניה, הנוגעת לענייני התקשרות עסקית בין המערערת והמשיבה 2 לשיפוץ מבנה תכונה (להלן:
פרשת השיפוץ
).

פרשת התחנה

3.
בשנת 1993 התקשרה המערערת בהסכם עם חברת א. אהרונסון בע"מ בענין עבודת קונסטרוקציה מפלדה בתחנת רכבת "שלום" בתל-אביב (להלן:
פרויקט התחנה
). ביום 5.10.1993 נקשרה היא עם חברת אפשטיין בשותפות לביצוע פרויקט התחנה. על פי המוסכם היתה המערערת אחראית על הקשור לביצוע העבודות ואילו חברת אפשטיין היתה אחראית על ניהול הפרויקט והשגת המימון הנדרש (להלן:
השותפות
,
הסכם השותפות
).


סעיף 9 להסכם השותפות קבע כי השותפות תפעל להסדרת הלוואות למערערת בסכום כולל של 600,000 ש"ח מהמשיב 1, בנק הפועלים בע"מ (להלן:
הבנק
). הלוואה של 250,000 ש"ח ללא ריבית והצמדה, לפירעון מתוך חלקה של המערערת ברווחי הפרויקט ובהתחייבות אישית של המערער. הלוואה נוספת של 350,000 ש"ח כהלוואה לחמש שנים, לפירעון באמצעות הוראת קבע לחיוב חשבונות המערערת ו/או המערער. כן צוין בסעיף כי ההלוואות יובטחו באמצעות שיעבוד ביתו של המערער או בדרך דומה (להלן:
ההלוואות
).


ביום 9.11.1993 נחתם שטר משכון על ידי המערער לפיו משכן הוא את בית מגוריו לבנק (להלן:
שטר המשכון
). יובהר כבר כעת כי שטר המשכון אינו מתייחס להלוואות בלבד אלא לכל חוב הקיים או אשר יתקיים בין המערער והמערערת ובין הבנק. השטר לא הוגבל בסכום.


בשנת 1995 פנה המערער לבנק בבקשה לפרוע את יתרת חובו בגין ההלוואות בלבד (שעמדה אז על כ-525,000 ש"ח) ובתמורה כי ישוחרר השעבוד על ביתו ואולם הבנק סרב לבקשה זו עקב קיומם של חובות נוספים בחשבון השותפות.


בשנת 1997 הגיעו הבנק וחברת אפשטיין להסדר לפיו פרעה חברת אפשטיין את חלקה בחובות השותפות כך שנותר למעשה חוב בגין ההלוואות בלבד.

4.
בקשר לפרשה זו טענו המערערים בפני
בית המשפט המחוזי וטוענים אף בפני
נו טענות שונות כלפי הבנק וכלפי חברת אפשטיין. עיקר טרונייתם כלפי הבנק נשענת על הטענה כי שטר המשכון נחתם אך ורק כדי להבטיח את חובותיו האישיים של המערער (היינו ההלוואות) ולפיכך נהג הבנק בחוסר תום לב ובדרך שאינה הוגנת כאשר סרב לשחרר את השעבוד כנגד פירעון חובות ההלוואה בשנת 1995 ודרש את הסדרת כל חובות השותפות. זאת, כאשר לשיטתם ידע הבנק כי מי שהיתה ערבה ליתר חובות השותפות היתה חברת אפשטיין בלבד כפי שהוסכם ביניהן. יצוין כי בפני
הערכאה הדיונית טענו המערערים אף טענות שונות לגבי עצם תנאי שטר המשכון, טענות אשר אינן מובאות שנית בערעור זה.


נוסף לטענות אלו נטען, כי חברת אפשטיין העבירה תשלומים שונים על חשבון ההלוואות לבנק בסך כולל של 381,738 ש"ח, כאשר בענין זה נתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי נגד חברת אפשטיין. כמו כן נתבקש גם סעד הצהרתי לפיו ההלוואות הוחזרו במלואן והמערערים אינם חייבים לבנק דבר.

פרשת השיפוץ

5.
באוקטובר 1994 נחתם הסכם בין המערערת ובין המשיבה 2, חברת רבדים (נכסים) בע"מ
(להלן:
חברת רבדים
), תאגיד בשליטתו של הבנק, לביצוע עבודות מיגון ושיפוצים במבנה ברחוב אלנבי בתל-אביב בו נמצאים משרדי הבנק (להלן:
הסכם השיפוץ
). בתום העבודות הגישה המערערת חשבון לחברת רבדים על סך של למעלה מ- 4.5 מיליון ש"ח ממנו נותרה היא חייבת לה לשיטתה (לאחר קיזוז תשלומים מסוימים שהועברו) סך של מעל ל-3 מיליון ש"ח. לאחר משא ומתן ממושך ולאחר בדיקת מפקח עבודה שמונה בהסכמת הצדדים, נחתם בסופו של יום הסדר פשרה מתאריך 15.3.1996, לו היה צד אף המערער, לפיו שילמה חברת רבדים סכום נוסף של כ- 450,000 ש"ח לסיום התביעות ביניהן (להלן:
הסכם הפשרה
).

6.
יצוין כי בענין זה טוענים המערערים כי קיימת זהות בין הבנק ובין חברת רבדים ולפיכך הופנו טענותיהם בעיקרן לגביו. לשיטתם, נותרה חברת רבדים חייבת להם סכומים ניכרים אשר יש לקזזם כנגד חובות המערערים לבנק. באשר להסכם הפשרה נטען כי זה נחתם תוך ניצול מצוקתם הכלכלית של המערערים והפעלת לחץ לא ראוי על ידי הבנק, בין היתר בעיכוב הכספים שהגיעו להם, באופן שעלה כדי עושק ו/או כפייה שיש בו כדי להצדיק את ביטול ההסכם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

7.
ביום 20.12.2006 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט
נ' ישעיה
), בגדרו נדחתה כאמור תביעת המערערים על כל ראשיה.

8.
באשר לטענות הקשורות לפרשת התחנה נקבע, כי עיון בשטר המשכון מעלה כי אין הוא תומך בטענות המערערים וכי נועד הוא במפורש להבטיח את מלוא חובותיה של המערערת, הן בגין השותפות עם חברת אפשטיין והן חובות אחרים, וכי לא היה הוא מוגבל בסכום. לפיכך, נקבע כי אין ממש בטענותיהם כי סירוב הבנק לשחרר את השעבוד כנגד פירעון חוב ההלוואות בלבד היה פסול. עוד נקבע כי אין בהסכם המאוחר אליו הגיע הבנק עם חברת אפשטיין באשר לחובותיה בגין השותפות כדי לשנות ממסקנה זו, בין היתר לאור כך שהסכם זה נעשה תוך ידיעת המערער וללא התנגדותו. נדחו אף טענות שונות שהועלו לגבי התנהלות הבנק באשר להפרת חובותיו כלפי המערער משאלו לא הוכחו. כן נדחתה הטענה כי מסמכי ההתחייבות ושטר המשכון נחתמו ללא שהמערער הבין את תוכנם ולאחר ש"הוגנבו" לתוכם תנאים שלא היה מודע למשמעותם, משנקבע כי לא הופרכה החזקה כי המערער קרא את המסמכים והבין את תוכנם. ביחס לחברת אפשטיין נקבע כי באשר לחלק מהתשלומים שנטען כי הועברו על חשבון ההלוואה (בסך כ-50,000 ש"ח) לא הוכחש הדבר על ידי מי מהמשיבים ואולם באשר ליתר הסכום (331,738 ש"ח) לא הוכח הענין ואין מקום ליתן צו הצהרתי. עוד נקבע כי לא היה מקום כלל לצרף את חברת אפשטיין כנתבעת היות והסעד המבוקש הינו למעשה כלפי הבנק ולא כלפיה. יחד עם זאת בחר בית המשפט בנסיבות הענין ובעיקר בשל מצבם הכלכלי של המערערים שלא להשית עליהם הוצאות לדוגמא לחברת אפשטיין ואף ציין כי אינו משית הוצאות ריאליות לשאר המשיבים.

9.
באשר לטענות נגד חברת רבדים בענין פרשת השיפוץ נקבע ראשית, כי אין מקום לזהות שניסו המערערים להציג בין הבנק ובין חברת רבדים מאחר ומדובר בשני גופים נפרדים להם אישיות משפטית נפרדת ואין בעצם כך שהבנק הוא בעל השליטה בחברת רבדים כדי להצדיק הרמת המסך ביניהם. לגופו של ענין נקבע כי הסכם הפשרה בין הצדדים נחתם לאחר בדיקה של מפקח עבודה שמונה מטעם חברת רבדים לפי הוראות הסכם השיפוץ ולאחר משא ומתן. עוד נקבע כי המערערים לא הוכיחו כי חברת רבדים ניצלה את מצוקתם הכלכלית כדי "לעשוק" או "לכפות" עליהם את החתימה וכי אף אם היה מצבם הכלכלי של המערערים "בכי רע" בעת החתימה אין די בכך כדי להוכיח עילות אלו. מעדות המפקח עלתה תמונה אחרת, לפיה היה המערער מעורב במשא ומתן ואף ניהל דיונים ארוכים במסגרת בדיקת החשבון הסופי, עדות שבית המשפט לא ראה מקום לפקפק במהימנותה.

הטענות בערעור

10.
המערערים טוענים בערעור שבפני
נו בעיקר לגבי הממצאים שקבע בית המשפט המחוזי באשר לטענותיהם השונות.

11.
בענין התביעה נגד הבנק בפרשת התחנה, נטען כי שגה בית המשפט בקביעות שקבע לגבי תכלית ההלוואות ותכלית שטר המשכון עליו חתם המערער. לשיטתם נועד שטר המשכון להבטיח אך ורק את החזר ההלוואות ללא קשר לחובות השותפות בגינן היתה ערבה חברת אפשטיין בלבד, כאשר זו למעשה היתה המטרה לשמה צורפה לפרויקט מלכתחילה. זאת מבקשים הם ללמוד ממסמכים שונים שהוחלפו בין המערערת ובין חברת אפשטיין קודם להסכם השותפות ועל פי התנהלות כל הגורמים המעורבים לאחר מכן. לשיטתם ידע הבנק על כל הסיכומים וההבנות שבין המערערים וחברת אפשטיין באשר לחלוקת התפקידים והאחריות ביניהן בקשר לפרויקט התחנה ולפיכך ידע גם מה תכלית שטר המשכון וסירובו לשחרר את השעבוד בשנת 1995 כנגד פירעון ההלוואות היה פסול.

12.
באשר לתביעה נגד חברת רבדים (אשר אף היא כאמור מכוונת בעיקר כנגד הבנק) נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את טענותיהם בדבר ניצול מצוקתם הכלכלית על ידי הבנק, אף שזה דחה את התשלום שהגיע להם חודשים ארוכים מתוך ידיעה על מצבם הכלכלי וחיוניות התשלום להמשך קיומה של המערערת, כל זאת כדי לעשוק אותם ולכפות עליהם את החתימה על הסכם הפשרה בגדרו אולצו לקבל אך כ-20% מייתרת החוב שחבה להם חברת רבדים. כאמור לשיטתם אין להפריד בנסיבות הענין בין הבנק ובין חברת רבדים באשר הבנק הוא שהיה מעורב בכל שלבי ההתקשרות והוא אף שידע על מצוקתם הכלכלית של המערערים והפעיל עליהם את הלחץ הפסול.

13.
באשר לחברת אפשטיין העלו המערערים טענות שונות לגבי חלוקת האחריות ביניהם באשר לפרויקט התחנה וכן טענות באשר לסכום בסך 331,738 ש"ח שהעבירה חברת אפשטיין לכאורה לבנק על חשבון ההלוואות. עוד נטען כי יש לזקוף אף חלק מהכספים שהעבירה חברת אפשטיין לבנק במסגרת ההסדר ביניהם משנת 1997 על חשבון חוב ההלוואות בהתחשב בהתחשבנויות שונות שנערכו בין חברת אפשטיין ובין המערערים.

14.
בתגובת הבנק לערעור טען הוא כי אין מקום לקבלת הערעור מאחר וטענות המערערים כולן נוגעות לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי אשר נסמכו על המסמכים שהוצגו בפני
ו ועל העדויות ששמע. לגופו של ענין נטען, כי בית המשפט המחוזי דחה טענותיהם של המערערים אחת לאחת ואין מקום להתערב בכך. עיון בשטר המשכון מלמד כי שטר זה אכן נועד להבטיח הן את חובות המערער והן את חובות המערערת, ללא הבחנה בין חוב ההלוואות ובין חובות אחרים, ולפיכך לא נפל פגם בסירוב הבנק לוותר על השעבוד כנגד פירעון חלקי בלבד של חובות המערערת. סירוב זה אף נשען על ההיגיון מסחרי פשוט, מה גם שאף חברת אפשטיין התנגדה להסרת הביטחונות מטעם המערער במועד זה. לענין הטענה כי הבנק הוא שעמד מאחורי חברת רבדים והפעיל לחצים פסולים על המערערים באשר להסכם הפשרה הוכחשו הטענות ואף הובהר כי אין זהות בין הבנק ובין חברת רבדים.

15.
חברת רבדים, אף היא נסמכת בעיקרה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובעיקר על כך שקביעותיו באשר לטענה כי הסכם הפשרה נחתם תחת אילוץ נדחו בהתבסס על התרשמותו ממהימנות עדותו של המפקח שבחן את תביעת התשלום של המערערים. כמו כן נטען כי דין הערעור נגדה להידחות אף על הסף, היות וגם על פי דברי המערערים עצמם, מופנות טענותיהם לא כנגד חברת רבדים אלא כנגד הבנק בלבד.

16.
חברת אפשטיין טענה כי כשם שקבע בית המשפט המחוזי, צירופה לכתב התביעה, וכעת לערעור, הינו מלאכותי ומאולץ באשר אין למערערים כל טענה ממשית כנגדה ולמעשה לא התבקש גם סעד ממשי ממנה. יחד עם זאת, ממשיכה היא וטוענת כי אף לגופו של ענין מוכחשת טענתם של המערערים כי הועבר סכום נוסף של 331,738 ש"ח על חשבון ההלוואות מעבר לסכום של כ-50,000 ש"ח בו הכיר גם בית המשפט המחוזי.

דיון

17.
דין הערעור להידחות על כל היבטיו. רוב רובן של טענות המערערים מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי והמסקנות שהסיק על בסיס המסמכים שהוצגו בפני
ו ועל בסיס העדויות ששמע.
כידוע, אין זו מדרכו של בית משפט זה להתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי המבוססות על ממצאי מהימנות, אלא במקרים חריגים. שכן, הערכאה הדיונית היא זו שמתרשמת באופן ישיר ובלתי אמצעי מן העדים ומדבריהם (ראו למשל, ע"א 734/76
פלוני נ' אלמונים
, פ"ד לב(2) 661 (1978); ע"א 10225/02
פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ
(לא פורסם, 15.1.2004) (להלן:
ענין פרץ
); ע"א 1319/06
שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ
(לא פורסם, 20.03.2007); ורבים נוספים). איני סבור כי במקרה הנוכחי נתקיימו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית או במסקנות שהסיקה מממצאים אלו.

18.
יתר על כן, אף לגופן לא מצאתי ממש בטענות המערערים כנגד מי מן המשיבים.


באשר לטענות המערערים לענין שטר המשכון וסירוב הבנק לוותר עליו כנגד פירעון חוב ההלוואות, הרי שעיון בשטר גופו מעלה כי נועד הוא במפורש ובאופן שאינו משתמע לשני פנים כבטוחה לחובות המערערת והמערער כולם ללא הגבלה לחובות ההלוואות בלבד. נכון קבע בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה לקבל את טענות המערערים בענין זה. המדובר במערער המעורה בעולם המסחרי, אף על פי דבריו הוא, וחזקה עליו כי עיין בנוסח השטר ואף הבין את משמעו ובמיוחד כשהמדובר במשכון על ביתו הפרטי. יתר על כן טענותיו אף אינן מתיישבות עם נוסח ההסכם שנחתם לבסוף בין המערערת וחברת אפשטיין לפיו השותפות היא שאחראית להעמדת הערבויות שתידרשנה לביצוע פרויקט התחנה ולא אפשטיין לבדה (ראו, סעיף 9.3 להסכם השותפות). אף כאן חזקה על המערערים כי היו מודעים לאשר חתמו עליו ובמיוחד כאשר לשיטתם היה הענין חלק מהותי מההתקשרות בינם ובין חברת אפשטיין. בנסיבות אלו אין לקבל את טענות המערערים הנשענות על טיוטות מוקדמות והבנות שלכאורה נתגבשו בין הצדדים. פועל יוצא ממסקנה זו היא כי נדחות טענות המערערים באשר לפסול שנטען כי נפל בסירוב הבנק לשחרר את הבטוחה בעבור פירעון ההלוואות בלבד.

19.
לא ראיתי ממש אף בטענות המערערים באשר לפרשת השיפוץ. ראשית, יש לציין כי חרף טענות המערערים לא הוכיחו הם כי קיימים בנסיבות הענין נימוקים משכנעים להרמת המסך התאגידי בין הבנק ובין חברת רבדים וקיזוז החובות הנטענים כנגד חוב המערערים לבנק. ואולם, שאלה זו אינה דורשת דיון של ממש היות ולא מצאתי דבר אף בטענותיהם לגבי החובות הנטענים גופם. בין המערערים ובין חברת רבדים נתגלעה מחלוקת באשר ליתרת התמורה לה היו זכאים המערערים בגין הסכם השיפוץ. מחלוקת זו יושבה בהסכם הפשרה לפיו שילמה חברת רבדים למערערים סכום נוסף של 449,892 ש"ח לסילוק סופי ומוחלט של חובותיה. אין מחלוקת כי סכסוך זה נמשך זמן מה, ונראה אף כי אין מחלוקת ממשית באשר לכך שהמערערים היו באותה התקופה מצויים במצוקה כלכלית, ואולם בין כך ובין קבלת טענתם כי החתימה על הסכם הפשרה היתה תוך עושק או כפייה מרחק רב. כידוע, הנטל להוכיח קיומם של עושק או כפייה, מונח על כתפי הטוען לכך (וראו למשל, ענין
פרץ
הנ"ל). בנסיבות הענין מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אלו לא עמדו בנטל, נשענה הן על התרשמותו הישירה מן העדויות, ובפרט ממהימנותה של עדות המפקח שהיה מעורב במשא ומתן שהוביל לכריתת הסכם זה, והן על התנהגות המערערים לאחר ההסכם והעובדה שאלו לא פצו פיהם כנגדו במשך שנים ארוכות. איני רואה כל מקום להתערב בקביעות אלו.

20.
כך גם אין ממש אף בטענות שהעלו המערערים כנגד חברת אפשטיין. יש להקדים ולומר כי בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין זה נהיר כלל וכלל מה ראו המערערים לצרף את חברת אפשטיין כנתבעת לכתב התביעה או כמשיבה לערעור שבפני
נו. הסעד שנתבקש כנגד חברת אפשטיין היה כי יוצהר שזו העבירה סכומים שונים לבנק על חשבון ההלוואות, ואולם סעד זה אינו מכוון למעשה כנגד חברת אפשטיין אלא כנגד הבנק ואין בו כדי להצדיק צירופה כאמור. יתר על כן, אף בענין זה לא ראיתי מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח את העברת הסכום האמור.

21.
אשר על כן, לו תשמע דעתי, נדחה את הערעור על כל היבטיו.


לענין הוצאות משפט אציין כי חרף הערותיו של בית המשפט המחוזי והמלצתנו אנו, בחרו המערערים להמשיך ולמצות את ההליכים כנגד המשיבים עד תומם. יחד עם זאת עדיין יש לטעמי ליתן משקל מסוים למצבם הכלכלי הרעוע של המערערים ולעובדה כי משמעות פסק הדין הינה ככל הנראה כי המערער יאבד את בית מגוריו.


בשקלול נסיבות אלו אמליץ כי המערערים ישאו בשכר טרחת באי כוחם של המשיבים 1 ו-2 בסך של 10,000 ש"ח כל אחד, ובשכר טרחת בא כוח המשיבה 3 בסך של 20,000 ש"ח.





ש ו פ ט


השופטת א' פרוקצ'יה

:


אני מסכימה.




ש ו פ ט ת



השופט א' רובינשטיין

:


אני מסכים.





ש ו פ ט



לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן
.


ניתן היום, ז' באב התשס"ט (28.7.2009).



ש ו פ ט ת


ש ו פ ט


ש ו פ ט













_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

07012930_h09.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






עא בית המשפט העליון 1293/07 חברת יעקב טל מפעלי מתכת בע"מ, חברת יעקב טל מפעלי מתכת ובניה בע"מ, יעקב טל נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ, חברת רבדים (נכסים) בע"מ, חברת א. אפשטיין ובניו (ישראל) בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/07/2009)