פסקי דין על מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה צפון חיפה | פסקי דין על יאסר חטיב

5365/03 פ     11/02/2009




פ 5365/03 מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה צפון חיפה נ' יאסר חטיב








בית משפט השלום בעכו

ת"פ 5365-03 מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה צפון חיפה
נ' חטיב ואח'



11 פברואר 2009





בפני

כב' השופטת
זהבה (קאודרס) בנר

מאשימה
מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה צפון חיפה



נגד

נאשם
יאסר חטיב


החלטה


החלטה בעניין זה נכתבה בסוף חודש דצמבר ולא ברור מדוע לא יצאה לצדדים.

א.
השתלשלות העניינים:

1.
ביום 20/11/03 הגישה המאשימה בתיק זה כתב אישום כנגד שני נאשמים בגין ביצוע עבירות בניה ללא היתר ובניגוד לייעוד הקרקע, וכן בגין שימוש במקרקעין ללא היתר. כתב אישום זה תוקן ע"י המאשימה ביום 2/6/04 תוך שמשנה היא את סכומי האגרה שהיה על הנאשמים לשלם אילו ביקשו הם היתרי בניה כחוק, וכן מוסיפה את גובה כפל שוויים של המבנים שנבנו ע"י הנאשמים.

2.
בתאריך 3/7/05 ועקב אי התייצבות הנאשמים לדיון נקבע ע"י כב' השופטת רונית בש מועד חדש לדיון בתאריך 12/2/06.

3.
בתאריך 12/3/06 נדחה שוב הדיון ע"י כב' השופטת רונית בש ליום 13/7/06, וזאת מפאת אי התייצבות מטעם המאשימה לישיבה.

4.
בתאריך 6/7/06 הוגש כתב אישום מתוקן בשנית ע"י המאשימה ובו פירוט מלא של הבניה הבלתי חוקית שבצעו הנאשמים.

5.
בתאריך 13/7/06 עקב אי התייצבותם של הנאשמים ובהסכמת המאשימה נדחה הדיון ע"י כב' השופטת בש ליום 23/11/06.

6.
בתאריך 23/11/06 נדחה שוב הדיון בהסכמת המאשימה ע"י כב' השופטת רונית בש וזאת עקב החלפת ב"כ הנאשמים ערב הדיון, ועל מנת לאפשר לו ללמוד החומר המצוי בתיק. הדיון הבא נקבע ליום 1/2/07.

7.
בתאריך 1/2/07 נוהל דיון בנוכחות הצדדים. סנגורם של הנאשמים הודיע כי מרשיו כופרים בעובדות כתב האישום, וכן העלה טענות בדבר אי התאמה בין האישומים המופיעים בכתב האישום לבין המציאות. כתוצאה מטענות אלו טענה נציגת המאשימה כי אכן יש מקום לעשות בדיקה חוזרת בכל הנוגע לאישומי כתב האישום והתיארוך שלהם. כמו כן הסכימה המאשימה כי היה והנאשם מס' 1 יודה בעובדות כתב האישום, תהא היא מוכנה לשקול ביטול כתב האישום כנגד הנאשם מס' 2.

בעקבות הסכמה זו של הצדדים אפשרה כב' השופטת בש לצדדים למצות הידברות ביניהם ולהגיע להסכמה באשד לתיקון כתב האישום, וזאת עד ליום 29/3/07.

8.
בתאריך 29/3/07 הודיעו באי כוח הצדדים כי הגיעו להסכמה בדבר ביטול כתב האישום כנגד הנאשם מס' 2, וכב' השופטת בש קבלה הסכמה זו. כמו כן הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה כי יבוטלו מכתב האישום הסעיפים המתייחסים לאי קיום הצו למניעת פעולות לפי ס' 246 לחוק התכנון והבניה וכן תימחק הוראת החיקוק הרלוונטית. כן הודיעו הצדדים כי הנאשם יצהיר ואף יתחיל עד למועד הדיון הבא בביצוע הריסה עצמית של המבנים נושאי כתב האישום, ובמקביל ולאחר שתוודא כי אכן נהרסו המבנים, תסכים המאשימה לחזרה בה מהבקשה להשתת כפל שווי מבנים. בנוסף סוכם כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ועל עקרונות הענישה.

בסוף הדיון הוחלט כי ייקבע מועד חדש להמשך דיון ליום 24/5/07 בלא שאושר הסדר הטיעון ע"י ביהמ"ש.

9.
ביום 8/8/07 הודיעה המאשימה כי היא חוזרת מה מהסדר הטיעון עליו הצהירו הצדדים בדיון מיום 23/9/07 וזאת בעיקר מן הטעם כי הוטעתה לחשוב ע"י ב"כ הנאשם אשר הצהיר במהלך הדיון כי חלה התקדמות תכנונית משמעותית במבנים נשואי כתב האישום. המאשימה טענה כי טעות עובדתית באשר לקיומה של התקדמות בהליכי התכנון של המבנים נשואי כתב האישום היא זו שבעטיה מתבקשת החזרה מהסדר הטיעון; לדבריה, הסתבר לה כי לא זו בלבד שלא חלה כל התקדמות תכנונית, אלא שהתכנית שהגיש הנאשם מס' 2 לשינוי ייעוד משטח חקלאי לאיזור תיירות ונופש נסגרה עוד ביום 10/1/05 בשל ליקויים, לרבות העובדה כי אין מדובר בשטח חקלאי בלבד אלא בשמורת טבע לפי תכנית מפורטת ג/400, ושתי תכניות ארציות: תמ"א 8 ו – 31.

10.
ביום 13/12/07 הוגש כתב אישום מתוקן בשלישית ע"י המאשימה כנגד הנאשם מס' 1 בלבד בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר ובניגוד לייעוד הקרקע שהוא לחקלאות. כן הואשם הנאשם בשימוש חורג במקרקעין. כמו כן הואשם הנאשם בהפרת צו שיפוטי שניתן כנגדו למניעת כל פעולות בניה ושימוש שאינו חקלאי במקרקעין המתוארים בכתב האישום לפי ס' 246 לחוק התכנון והבניה. אישום נוסף שבו הואשם הנאשם היה באכלוס המבנים שבנה ללא היתר ולמרות קיומו של צו המונע ממנו כל פעולה במבנים הללו.

11.
בתאריך 24/2/08 הועבר התיק ע"י כב' השופטת בש לידי כב' השופטת בנר, וזאת מפאת צאתה לחופשה של כב' השופטת בש.

12.
ביום 2/11/08 נערך דיון בנוכחות הצדדים בפני
כב' השופטת בנר. בדיון נאמר ע"י ב"כ הנאשם כי הדיון שבו הוצע הסדר הטיעון ביום 29/3/07 לא הסתיים באישור הסדר הטיעון לאור התחייבות הנאשם להוכיח כי החל בביצוע פעולות הריסת המבנים. ב"כ הנאשם המשיך וטען כי הנאשם אכן החל לאור התחייבותו זו לבצע הריסת שני קירות ומסלעה עם גרמי מדרגות ביום 20/5/07, והפקח מטעם המאשימה, מר אבינרי, אף היה עד לפעולות הריסה אלו.

ב"כ המאשימה טענה כי כתב האישום כנגד הנאשם מס' 2 בוטל, ואילו הנאשם מס' 1 לא חזר בו מכפירתו, ומצבו לא שונה לרעה במאום; בהתאם להנחיית פרקליטות המדינה הודיעה המאשימה על חזרתה מהסדר הטיעון, וזאת מכל אותם טעמים שנטענו בהודה מיום 8/8/07. ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם לא מלא אחר התחייבותו להרוס את המבנים טעוני ההריסה, שכן הריסת שני קירות הינה בבחינת לעג לרש, מקום בו אמור להיהרס מתחם גדול של צימרים ובתי הארחה.

ב"כ הנאשם טען מנגד כי הנאשם התחייב, בהתאם לדברי כב' השופטת בש בדיון מיום 29/3/08, לראשית הריסה, ובהחלט יש לראות בהריסת שני הקריות שהרס הנאשם כעולים כדי ראשית הריסה.

ב"כ המאשימה המשיכה וטענה כי ברור לכל שהרכיב העיקרי של כתב האישום היה בניית הצימרים ובתי ההארחה ולא בניית הקירות, ועל כן מקום בו מתבקש בהסדר הטיעון ביטול תשלום כפל השווי, וזאת בהתאם להוראת ס' 219 לחוק התכנון והבניה, ודאי לא היתה כוונה כי ס' תשלום כפל השווי יבוטל "בתמורה" להרס שני קריות במתחם כה גדול.

13.
בסיכומי הנאשם לעניין בקשת המאשימה לחזור בה מהסדר הטיעון שהוגשו ביום 27/11/08 טען הנאשם כי הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים ואשר הוצג בפני
כב' השופטת בש ביום 29/3/07 נוצר בהמלצת המותב, בהנחייתו בעידודו ובסיועו. על יסוד הסדר הטיעון ותוך התבססות עליו פעל הנאשם בתאריך 20/5/07 לביצוע הריסה עצמית של חלק מהמבנים נשואי כתב האישום (קירות ומסלעה עם גרמי מדרגות). ב"כ הנאשם הדגיש בסיכומיו כי בהחלטת ביהמ"ש מיום 29/3/07 נכתב כי על הנאשם להוכיח כי מי מבין המבנים נשואי כתב האישום נהרסו, וכי על המאשימה להשתכנע כי אכן החל הנאשם בראשית הריסה, וזאת על מנת שהמאשימה תחזור בה מהבקשה להשתת כפל שווי מבנים.

ב"כ הנאשם טוען כי יש לדחות בקשת המאשימה לחזרה מהסדר הטיעון בין היתר בגלל השיהוי שבהגשתה (בחלוף כ – 5 חודשים מיום ההודעה עליו), הסתמכותו של הנאשם על עקרונותיו ותחילת ביצועם על ידו, שינוי מצבו של הנאשם בעקבות כך לרעה, היות החזרה וההסדר בבחינת הפרתו היסודית והחד צדדית של הסכם שלטוני על ידי המאשימה, היותו של הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים הסדר טיעון שאינו חורג ממתחם הסבירות והמידתיות של הסדרי הטיעון לעניין העונש בתיקי תכנון ובניה, באופן שיש בו להחיל את "הלכת ההשתחררות" של המאשימה באצטלא של "אינטרס ציבורי" עלום המצדיק זאת. עוד הוסיף ב"כ הנאשם וציין בסיכומיו כי במועד 23/1/07 נערכה ישיבה רבת משתתפים במנהל התכנון במשרד הפנים שעניינה "פרוגרמה לישוב בית ג'אן" בה סוכם בין היתר כי מוסדות התכנון הרלוונטיים ובהם הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון (המאשימה) יבחנו נחיצות הרחבת השטח הבנוי של היישוב לרבות השטח הנכלל בתכנית המופקדת ג/9677 בה נכללים גם המקרקעין נשואי כתב האישום; משמעות הדבר, אליבא דב"כ הנאשם, היא כי ככל שיוחלט על הרחבת השטח הבנוי של בית ג'אן, ייכללו אף מקרקעי הנאשם בשטח זה, באופן שיאפשר הליכי לגליזציה לבניה נשואת כתב האישום.

ב"כ הנאשם טען עוד כי הנאשם הרע מצבו לרעה לאור הסתמכותו של הסדר הטיעון, אף שטרם אושר ע"י ביהמ"ש, ומקום בו הורע מצבו זה, אין לאפשר לה, למאשימה, לחזור בה מהסדר הטיעון.

עוד טען ב"כ הנאשם כי המאשימה לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח כי הסדר הטיעון חורג לקולא מאופן המצדיק חזרתה ממנו בשל קיומו של "אינטרס ציבורי".
14.
בסיכומיה של המאשימה טענה היא כי לא זו בלבד שהנאשם לא הרע מצבו באופן משמעותי, אלא אף הטיב אותו וזאת לאור המשך עבודות הבניה הבלתי חוקית שביצע על אף קיומם של צווים המונעים ממנו לעשות כן. המאשימה טענה כי הנאשם הסיר מספר אבנים בודדות מקיר תמך שנבנה באופן בלתי חוקי, ובזאת נאחז הוא כהוכחה להרעת מצבו. הסרת אבנים אלו אף לא זכתה לתיעוד כלשהו במזכר שערך בביקורו במקום הפקח מטעם המאשימה, וזאת כראיה לאי היות הריסה זו משמעותית כלל ועיקר. זאת ועוד:


בביקור שנערך ע"י אנשי המאשימה ביום 10/12/08 הצביע הנאשם על מיקום אחר בו לטענתו בוצעה ההריסה על ידו מאשר המיקום שעליו הצביעה בביקור שנערך בחודש 5/07. בחוסר התאמה זו רואה המאשימה להוכיח כי מצבו לא שונה לרעה כלל וכלל.

15.
עוד טענה המאשימה כי ניסיונו של הנאשם להיבנות מאופן ניסוח ההחלטה מיום 29/3/07 ("הריסת מי מהמבנים") אינו אלא ניצול ציני של הליכי בית המשפט, שהרי ברי לכל כל עיקר העיקרים של כתב האישום נסוב סביב בתי ההארחה והצימרים ולא סביב הקיר התומך, והסכמתה של המאשימה לביטול דרישתה לתשלום כפל שווי מבנים הותנתה בהריסת אותם מבנים משמעותיים ועיקריים ולא בהסרה זניחה של מספר אבנים בקיר תומך.

הכרעה:
1.
קראתי סיכומי הצדדים ושמעתי טיעוניהם בפני
, ולאור כל אלו אני קובעת כי אני מקבלת בקשת המאשימה לחזור בה מהסכם הטיעון, וזאת מהנימוקים הבאים:

2.
בפסה"ד בעניין פ 4557/03 מ"י נ' גולפר אולג סיכם שופט ביהמ"ש השלום בב"ש, כב' השופט יעקב שפסר, את ההלכות בכל הקשור לחזרת מאשימה מהסדר טיעון. אביא להלן הדברים מפי אומרם:

"...פסקי הדין המנחים לעניין זה, הינם בג"צ 218/85 תקוה ארביב נ' פרקליטות מחוז תל אביב ואח', פ"ד מ(2), 393, בג"ץ 5319/97 רומן קוגן ו-6 אח' נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד נא(5), 67 וע"פ 6411/98 נחום מנבר נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(4), 839.
נ

בבסיס החזרה, עומד איזון האינטרסים השונים, ביניהם אינטרס הנאשם לציפייה והסתמכות, כמו גם ההיבט המוסרי של הגינות השלטון ועמידתו בהסכמים, זאת, אל מול האינטרס הציבורי לעשות משפט, תוך מיצוי ההליכים הפליליים...
ב

1.
האינטרסים המתנגשים
מהם האינטרסים הפועלים במסגרת האינטרס הציבורי במקרה שבפני
נו? בפרשת ארביב הנ"ל איזן בית המשפט שלושה אינטרסים המשמשים בהחלטת הרשות האם להשתחרר מעסקת טיעון-
א. בהיבט התועלתני - האינטרס הציבורי באמינותו של השלטון, ובקיום הבטחותיו.
ב. אמינות השלטון - עניינו של היבט זה בהגינותו של השלטון ואינטרס חוקיות
השלטון, המחייב שפעולות השלטון בהשלטת החוק ובאכיפתו יהיו לא רק אפקטיביות, אלא יעלו בקנה אחד עם עקרונות בסיסיים של השיטה, ובהם העיקרון בדבר שלטון החוק. קיים, על כן, אינטרס ציבורי, כי לא ייווצר הרושם שאין גבולות לכוח פעולתו של השלטון, וכי כל האמצעים כשירים להשגת האינטרס הציבורי עליו הוא מופקד.

ג. טובת הפרט אשר נקשר בהסכם עם הרשות. היבט זה, עוסק בהגשמת ציפיותיו
הסבירות של הפרט שהתקשר בהסכם עם המדינה, כי הסכם זה אמנם יכובד, כמו גם הסתמכותו על ההסכם.
ו


2.
כלל הדואליות הנורמטיבית

הכלל להשתחררות מהתחייבות, זהה למעשה לכלל ההשתחררות מחוזה מנהלי,
דהיינו – עקרון הדואליות הנורמטיבית. משמע, מחד על הרשות לכבד הסכמים עליהם התחייבה כשחובה זו מקבלת חיזוק אף מחובת ההגינות והסבירות של הרשות. הפן האחר של עקרון זה, הוא כי לרשות נתונה הרשות לסטות מהבטחתה, מקום בו האינטרס הציבורי מחייב זאת. האינטרסים המלמדים על חובת הרשות לדבוק בהסדר הטיעון עליו התחייבה הם אלה המפורטים לעיל. מהצד השני להם, עומד האינטרס למיצוי ההליכים הפליליים, כמו ההגנה על כלל הציבור.
נ

בנוגע לעקרון הדואליות הנורמטיבית, נאמר בבג"ץ קוגן כי -

"חובת הרשות
לקיים את התחייבויותיה והבטחותיה יונקת, אפוא, מתקנת הציבור (ראו שלו, בסיפרה הנ"ל, בעמוד 101). היא מתבקשת גם מן החובה הכללית לה כפוף השלטון, לנהוג בהגינות וסבירות. "הגישה הינה כי רשות שלטונית המתכחשת להבטחתה (החד-צדדית), לכאורה אינה נוהגת בהגינות ובסבירות" (דברי השופט ברק בבג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(749 (1, בעמוד 841)."
משמע, זכות הרשות לחזור בה מהבטחתה אינה זכות מוחלטת. זכות זו נמדדת דרך פריזמת ההגינות והסבירות, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט, ללמוד האם אכן "הופתעה" הרשות בעובדות, שלא היו פרוסות בפני
ה טרם התחייבותה.
ב

3.
במקרה שלפנינו נקשרו הצדדים בהסדר טיעון, אשר לא אושר ע"י ביהמ"ש, בהתאם לאמור בס' 8 להחלטה דלעיל.

4.
בקשת חזרתה של המאשימה מהסדר הטיעון הינה בקשה סבירה בנסיבות העניין, וזאת לאור העובדה כי אכן הוטעתה לחשוב כי חלה התקדמות תכנונית משמעותית, כהגדרת ב"כ הנאשם, בכל הקשור לבניה נשואת כתב האישום.

אינני מקבלת דברי ב"כ הנאשם בסיכומיו כי הוכחה לאותה התקדמות תכנונית משמעותית יש לראות בישיבה רבת המשתתפים אשר את דבר קיומה ציין; אין בקיומה של ישיבה זו כמו גם במסקנותיה כדי להביא ללגליזציה של הבניה הבלתי חוקית שבנה הנאשם בטווח הקרוב, וכל אשר יכולות להיות תוצאות ישיבה זו הינן תוצאות לטווח הרחוק אם לא הרחוק מאוד. בכך לא ימצא הנאשם את הפתרון לעברות שבצע.

לעניין זה בהחלט יפים דברי כב' השופטת נתניהו בפסה"ד בעניין ע"פ 4722/92 מרקוביץ' ואח' נ' מ"י: "הסכמת התביעה להתקשר עם נאשם בעסקת טיעון פלונית, לעניין העונש שביהמ"ש יתבקש להטיל על הנאשם, איננה לעולם סוף פסוק...משהתקשרה התביעה בעסקת טיעון ונוכחה לאחר מעשה כי שגתה בעשותה כן (כגון, שנתגלו לה עובדות שלא הייתה ערה לקיומן בעת שהסכימה לעסקה) בידה להודיע לנאשם ולסנגורו כי היא חוזרת בה מעסקת הטיעון, להעמיד במבחן את שיקוליה...".

5.

לא הוכחה בפני
כל הרעת מצב שהיא שנגרמה לנאשם בתקופה שבין ההגעה להסדר הטיעון לבין מועד ההודעה על כוונת המאשימה לחזור בה מהסדר זה.
טוען הנאשם כי הוא החל בהריסה של חלק הקיר התומך וכן גרם מדרגות – אני דוחה טענתו זו של הנאשם משתי סיבות:
האחת – מעיון בתצלומים שהגישה המאשימה בסיכומיה, ואף אם אתעלם מהגרסאות השונות שהציג הנאשם בקשר עם מוקדי ההריסה שביצע בשני הביקורים של פקח מטעם המאשימה בשטח הבנוי, ניכר כי לא מדובר בהריסה כי אם בהסרתן של מספר אבנים מקיר התמך שנבנה במתחם בו מצויים הצימרים ובתי ההארחה. אין כל ספק שהוא כי הסרת אבנים מזערית זו מפרויקט בינוי בלתי חוקי בהיקפים כפי שנטענים ע"י המאשימה, אין בה ולא כלום מהריסה אשר יכול שתביא להרעת מצב של הנאשם.
השניה – הנאשם נאחז בניסוח ההחלטה מיום 29/3/07 כבקרנות המזבח בכדי להיוושע ולהיבנות ממנו; נכון הוא כי בהחלטה נאמר כי על הנאשם להרוס מי מבין המבנים, אך כל בר בי רב יבין כי באומרו כך ובהסכימם על זאת, לא נתכוונו הן הצדדים והן ביהמ"ש לאפשרות הריסת קיר תמך ודאי וודאי לא להסרת אבנים בקיר התמך, מקום בו מוקד העבירות העיקריות כפי שזה עולה מלשון כתב האישום הינו בניית מתחם האירוח והצימרים; נדמה כי הנאשם "הקטין ראש" ונתפס בקוצו של ניסוח בכדי להיוושע הימנו.
מעבר לשני ראשים אלו שלעיל לא אוכל להתעלם מההוכחות שהביאה המאשימה לעניין הטבת מצבו של הנאשם מאז שהסכים עם המאשימה על הסדר הטיעון. נדמה כי הנאשם טובל ושרץ בידו בעודו מעלה טענה בדבר נזקים שנגרמו לו עקב הסתמכותו של הסדר הטיעון.

מקובלת עלי טענת המאשימה כי מטרתו העיקרית של הסדר הטיעון היתה להימנע מהטלת קנס בשיעור כפל שוויו של מתחם ובו מספר בקתות אירוח, כלומר, להיכנס לדלת אמותיו של ס' 219(ה) לחוק התכנון והבניה, וכי בנסיבות מעין אלו הסרת מספר אבנים מקיר תמך שולי במתחם האירוח לא יכול להכניס הנאשם לגדר הוראת ס' זה.

באשר לטענת השיהוי שהעלה הנאשם בסיכומיו – אין לי אלא לדחות טענה זו כעילה לאי קבלת בקשת המאשימה לחזרה בה מהסדר הטיעון, וזאת מן הטעם הפשוט שהודעה על חזרה מהסדר הטיעון התקבלה ע"י המאשימה בתחילת חודש אוגוסט, בעוד הסדר הטיעון הוצג ע"י הצדדים בפני
ביהמ"ש בסוף חודש מרץ. בטווח של ארבעה חודשים (אשר כמחציתו היה פגרת ביהמ"ש) הודיעה המאשימה על חזרה בה מהסדר הטיעון. אין בתקופה זו משום שיהוי, וזאת אף בהתחשב במסקנה שפורטה לעיל כי במהלך תקופה זו לא ניכרה כל הרעת מצב אצל הנאשם, אלא להפך.

כאמור לעיל, אני קובעת כי דין בקשת החזרה מהסדר הטיעון שביקשה המאשימה להתקבל.

לפיכך – גם יעמוד על כנו כתב האישום המתוקן בשלישית
.

המזכירות תקבע מועד לדיון ותודיעו לצדדים.

ניתנה היום,
י"ז שבט תשס"ט, 11 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.











פ בית משפט שלום 5365/03 מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה צפון חיפה נ' יאסר חטיב (פורסם ב-ֽ 11/02/2009)