פסקי דין על נגר שמעון | פסקי דין על נגר אתי | פסקי דין על נגר דניאל ואח' | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל בע"מ

8596/08 בשא     29/07/2009




בשא 8596/08 נגר שמעון, נגר אתי, נגר דניאל ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים


בשא 008596/08
בתיקים עיקריים: א 0011203/04

א 709687/04



בדיון מאוחד

בפני
:
כב' השופט מ. בן-עטר

תאריך:
29/07/2009



בענין
:
1. נגר שמעון


2. נגר אתי
3. נגר דניאל
4. נגר שושנה
5. מרדכי צחי
6. כהן רחמים


ע"י ב"כ עו"ד
הוכמן-תמיר אלון


המבקשים

נ
ג
ד


בנק דיסקונט לישראל בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
בנקי מיקה


המשיב

החלטה


1.
המבקשים מבקשים לעכב את ההליכים בתביעות דנן עד לתום בירורה של תביעה, שאותה הגיש המבקש 1 נגד המשיב ושנדונה בת.א. 2218/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן – התביעה בבית המשפט המחוזי). לחילופין, מבקשים המבקשים להאריך את המועד להגשת תביעה שכנגד בתיק העיקרי דנן, ואז יוגש כתב התביעה בתביעה בבית המשפט המחוזי כתביעה שכנגד כאן ותימחק התביעה בבית המשפט המחוזי.


המשיב מתנגד לבקשה על שתי חלופותיה.

הרקע העובדתי

2.
בכל אחת משתי התביעות הנדונות במאוחד בתיק העיקרי, שהוגשו עוד בשנת 2004, תובע המשיב יתרת חוב הרשומה בחשבון. התביעה האחת (ת.א. 11203/04), בסך 203,161 ₪ קרן, מתייחסת לחשבון העסקי של המבקש 1 (ויתר המבקשים נתבעים כערבים לחוב בחשבון זה), והתביעה השניה (ת.א. 709687/04), בסך 44,966 ₪ קרן, שהוגשה נגד המבקשים 1 ו-2 בלבד, מתייחסת לחשבון הפרטי של המבקשים 1 ו-2, שהינם בעל ואישה.


עיקר טענות ההגנה של המבקשים בשתי התביעות בתיק העיקרי מתייחס להתנהלות המשיב ביחס לחשבונות נשוא התביעות וקיזוז נזקים בסך כ-2,500,000 ₪, שלטענת המבקש 1 נגרמו לו עקב התנהלות המשיב.


הוגשו תצהירי עדות ראשית בדיון המאוחד בשתי התביעות בתיק העיקרי, והתיק בשל לקביעת מועד להוכחות.

3.
ביום 11/02/08 הגיש המבקש 1 את התביעה בבית המשפט המחוזי (הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים על פי החלטה שניתנה על ידי כב' הנשיאה ביניש לבקשת המשיב). בתביעה האמורה תובע המשיב סך 4,000,000 ₪ בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו עקב התנהלות המשיב ביחס לחשבונות.

תמצית עיקר טענות הצדדים

4.
לטענת המבקשים: הפלוגתאות הנדונות בשני התיקים (התיק דנן ותיק התביעה בבית המשפט המחוזי) הינן זהות בעיקרו של דבר, ואותם העדים יידרשו לעדות בשני התיקים; דחיית בקשת המבקשים תגרום לכפילות דיון, בזבוז זמנו היקר של בית המשפט, הוצאות וטרחה מיותרת, ואפשרות של הכרעות סותרות; רצוי לעכב את הדיון בבית משפט זה, ולא בתביעה בבית המשפט המחוזי, מאחר והתביעה שם כוללת את מלוא הנזקים שנגרמו למבקש 1, שלא כולם נכללו בתצהיר, אשר צורף לבקשות הרשות להתגונן שהוגשו לתיקים בבית משפט זה ואשר הפך לכתב הגנה עם מתן רשות להתגונן.

5.
לטענת המשיב: השאלה המרכזית המתעוררת בתביעה בבית המשפט המחוזי שונה מהשאלה המרכזית המתעוררת בתביעות דנן, שכן התביעות דנן עניינן יתרת החוב בשני החשבונות נשוא התביעות, ואילו עניינה של התביעה בבית המשפט המחוזי הוא נזקים שנגרמו לעסקו של המבקש 1; אף אם היה מקום לעיכוב ההליכים באחד מהתיקים לפי הכלל של "הליך תלוי ועומד" (
lis alibi pendens
), כי אז יש לעכב את התביעה בבית המשפט המחוזי, שהיא התביעה המאוחרת; ניתן היה להגיש את תביעת המבקש 1 (התביעה בבית המשפט המחוזי) עוד במועד מתן הרשות להתגונן בתביעות דנן, אך המבקש 1 נקט במהלך טקטי המשלב סחבת מכוונת ונסיון לגרום לכך כי הדיון יועבר למותב הנוח לו (בית המשפט המחוזי בתל-אביב); התרת הגשת התביעה כתביעה שכנגד יגרום לסרבול ועיכוב ההליכים בתיק דנן, נוכח השלב בו נמצא התיק דנן, לעומת השלב הדיוני בו מצויה התביעה בבית המשפט המחוזי, שבה עוד נדרשים הליכים מקדמיים; השוני בנטל הראיה בשני התיקים אינו מאפשר "איחוד התיקים".

דיון והכרעה

6.
בחינת כתב הגנתם של המבקשים בתביעות דנן (התצהיר שצורף לבקשות הרשות להתגונן) מול כתב התביעה בתביעה בבית המשפט המחוזי, מעלה כי ביסודו של דבר ובעיקרו של דבר מתעוררות אותן הפלוגתאות בשני התיקים. טענת המשיב (בסעיף 16 לתגובה לבקשה), כי השאלה המרכזית בשני התיקים שונה, שכן ענין התיק כאן ביתרת חובה בשני החשבונות ואילו עניינה של התביעה בבית המשפט המחוזי בנזקים שלטענת המבקש 1 נגרמו לו, אינה אלא היתממות הבוחרת להתעלם מטענות הקיזוז בכתב הגנתם של המבקשים בתביעה דנן, טענות העומדות במרכז הגנתם של המבקשים והמהוות את עיקר הגנתם.


בחינת זהות השאלה המרכזית בשני התיקים צריכה להיעשות בזיקה לפלוגתאות המתעוררות בכל תיק, ולא על בסיס מהות התביעה בכל אחד מהם.


כל הנזקים הנטענים, אשר עומדים בבסיס טענות הקיזוז של המבקשים בתביעות דנן, נתבעים גם בתביעה בבית המשפט המחוזי (ובעיקרו של דבר באותם הסכומים ממש, וגם באותם ראשים שבהם קיים שוני מסוים בסכום, אין משמעות לשוני זה מבחינת הנדון דידן).


השוני המהותי היחיד בין הנזקים, המשמשים בסיס לטענות הקיזוז בהגנתם של המבקשים בתביעות דנן, לבין הנזקים, המשמשים בסיס לתביעה בבית המשפט המחוזי, הוא כי התביעה בבית המשפט המחוזי כוללת גם תביעה לפיצוי בשלושה עניינים, שלא נכללו במסגרת טענות הקיזוז שהועלו בהגנת המבקשים בתביעות דנן, והם: קנס, שלטענת המבקש 1 שילם למס הכנסה בגין איחור בהגשת דו"ח שנתי, שלטענת המבקש 1 נבע מאי-המצאת מסמכים על ידי המשיב; הוצאת לשון הרע, שלטענת המבקש 1 התבטא בהחזרת שיקים מסיבה של העדר כיסוי; ועגמת נפש.


אף המשיב ציין בתגובתו לבקשה (הרישא לסעיף 9) כי "בחינת טענות התביעה השנייה (התביעה בבית המשפט המחוזי – מ.ב.) אל מול טענות הברל"ה מלמדת כי נדרשת אבחנה דקה במיוחד למציאת ההבדלים בין השתיים, ...".


אעיר, במאמר מוסגר, כי אין זה ברור כיצד דבריו של המשיב בסעיף 16 לתגובתו, שאליהם התייחסתי לעיל ושאותם לא קיבלתי, מתיישבים עם הדברים שצוטטו לעיל מסעיף 9 לתגובת המשיב, שהם מקובלים עלי.

7.
מאחר והרוב המכריע של הפלוגתאות בכל תיק משותף גם לתיק האחר, גוברים שיקולי יעילות וחסכון בזמן שיפוטי, כמו גם הרצון להימנע מאפשרות של ממצאים ו/או פסיקות סותרים ומהסיבוכים העלולים לנבוע מכך, על אותם השיקולים המצדדים באי-היענות לבקשת המבקשים, ובראשם הזמן הרב שחלף בין הגשת התביעות דנן לבין הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי והעיכוב בבירור התביעות דנן שנראה שייגרם מהיענות לבקשה דנן, לפי אחת מחלופותיה. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להיקפן ומורכבותן של הפלוגתאות המשותפות והיקפן של הראיות, על כל המשתמע מכך מבחינת היקף הזמן השיפוטי שיידרש לבירור הענין.

8.
התגובה להתנהלות דיונית בלתי ראויה של המבקשים, אם אכן היתה כזו (ואני מודע לטענות המבקשים נגד טענות המשיב בענין זה ואינני קובע דבר בענין בשלב זה) תבוא
במישור ההוצאות.


9.
עם זאת, מקובלת עלי עמדת המשיב כי אין מקום לעכב את ההליכים בתביעות דנן, שהוגשו ארבע שנים לפני התביעה בבית המשפט המחוזי, מה גם שאף אם יעוכב בירור התביעות דנן, לא יהיה בפסק הדין שיינתן בבית המשפט המחוזי כדי לייתר לגמרי את הבירור כאן, ובכל זאת יידרש בירור מסוים, שכן אף שהרוב המכריע של הפלוגתאות בתביעות דנן משותפות לתביעה בבית המשפט המחוזי, אין המדובר בכולן.

10.
הפתרון הנכון בעיני הוא זה שבבקשתם החלופית של המבקשים, שמשמעותו בירור כל התביעות (שתי התביעות דנן והתביעה בבית המשפט המחוזי בדיון מאוחד). שלושת ראשי הנזקים שהוספו לתביעה בבית המשפט המחוזי, ולא נכללו בהגנתם של המבקשים בתביעות דנן, מבחינת העדויות הנוספות והראיות הנוספות העשויות להידרש לגביהם ומבחינת תוספת הזמן השיפוטי שתידרש לבירורם, אינם משמעותיים באספקלריה של כלל הפלוגתאות הקיימות בתביעות דנן והזמן השיפוטי שיידרש לבירורן. בירור כל התביעות יחד, להבדיל מעיכוב הדיון באחד מהתיקים, ימנע את הצורך בקיום דיון בהליך שבירורו יעוכב, לאחר מתן פסק הדין בהליך האחר, וימנע התדיינויות העשויות להתעורר בשאלות הנוגעות לפלוגתא פסוקה.
11.
הנימוק, שהעלה המשיב לענין שוני בכללי הראיה בין התביעות דנן לבין התביעה בבית המשפט המחוזי, אינו משמעותי, שכן שוני זה קיים בכל מקרה של תביעה שכנגד, ונפקותה רק לענין קביעת סדר הגשת ראיות, מה גם שבשני התיקים הנטל על המבקשים להוכיח את הנזקים שלטענתם נגרמו למבקש 1 ואת אחריותו של המשיב לפצות את המבקש 1 על נזקים אלה.

12.
לאור כל האמור:

א.
אני דוחה את בקשת המבקשים לעכב את ההליכים בשתי התביעות הנדונות במאוחד בתיק העיקרי.

ב.
אני מאריך את המועד להגשת תביעה שכנגד עד חלוף 4 ימים ממועד המצאת החלטה זו למשרד ב"כ המבקשים, בתנאי שכתב התביעה שכנגד שיוגש יהיה זהה באופן מוחלט לתביעה בבית המשפט המחוזי ובתנאי שתימחק התביעה בבית המשפט המחוזי (מוצע לצדדים להסכים על העברת תיק התביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים אל בית משפט זה כתביעה שכנגד בתביעות דנן, ולפנות אל בית המשפט המחוזי בבקשה משותפת בענין, דבר שיקל על קליטת כל הליכים המקדמיים ו/או הליכי ביניים, שהתקיימו בינתיים בתביעה בבית המשפט המחוזי, אל תוך התיק דנן).

ג.
ב"כ המשיב תודיע תוך 20 יום ממועד המצאת החלטה זו אל משרדה, אם הסתיימו ההליכים המקדמיים לגבי התביעה בבית המשפט המחוזי, שתהפך לתביעה שכנגד בתיק דנן. אם תודיע שכן, תינתן החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית לגבי התביעה שכנגד (תחילה תינתן למבקש 1 אפשרות להגיש תצהירי עדות נוספים או משלימים עקב הגשת התביעה שכנגד, ואחר כך תינתן למשיב אפשרות להגיש תצהירי עדות נוספים או משלימים).

ד.
הוצאות הבקשה תישקלנה במסגרת פסיקת הוצאות בפסק הדין.

ניתנה היום, ח' באב תשס"ט (29 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

מוריס בן-עטר, שופט
ציפי.ח.






בשא בית משפט שלום 8596/08 נגר שמעון, נגר אתי, נגר דניאל ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/07/2009)