פסקי דין על עומר אגבאריה | פסקי דין על וני בילאל |

4601-06/09 מת     20/07/2009




מת 4601-06/09 מדינת ישראל נ' עומר אגבאריה, וני בילאל








st1\:*{behavior: }


בית המשפט המחוזי בחיפה




20 יולי 2009

מ"ת 4601-06-09 מדינת ישראל
נ' אגבאריה(עציר) ואח'





בפני

כב' השופטת
שושנה שטמר

מבקשת

מדינת ישראל



נגד

משיבים

1. עומר אגבאריה
(עציר)


2. וני בילאל
(עציר)





החלטה


1.
המשיב 1, עומר אגבאריה
, הואשם בכתב האישום בשלושה אישומים, שיחסו לו סחר בסמים מסוכנים ואחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית עקב שלוש עסקאות שביצע עם סוכן סמוי שהופעל על ידי המשטרה (להלן – "הסוכן").
על פי כתב האישום עסקה ראשונה התבצעה ביום 8/1/09, ובה נמכרו לסוכן 48.21 גרם קוקאין. הוסכם על העסקה בשיחת טלפון בין הסוכן לבין המשיב 1 והיא התבצעה בתחנת הדלק "דור אלון" בסמוך לקיבוץ הזורע. למקום המפגש הגיע המשיב 2 כשהוא נוהג ברכב מזדה מ.ר 36-546-92 והוא שמסר לסוכן את הסמים, תמורתם שילם הסוכן למשיב 2 סכום של 15,000 ₪.
עסקה שנייה התבצעה ביום 12/2/09, בה מכר המשיב 1 לסוכן, שוב לאחר תיאום טלפוני, 48.65 גרם קוקאין. תמורת הסם שילם הסוכן למשיב 1 סכום של 15,000 ₪. בביצועה של
עסקה זו לא יוחסה למשיב 2 שותפות כלשהי.
ביום 4/2/09 התבצעה עסקה שלישית בין המשיב 1 לבין הסוכן, ובה נמכר לסוכן 100.72 גרם הרואין תמורת 10,000 ₪. אף עסקה זו תואמה בטלפון עם המשיב 1, אולם המשיב 2 היה זה שהגיע למקום המפגש, תחנת הדלק, וסיפק את הסם. הפעם נהג המשיב 2, לפי כתב האישום, ברכב סובארו. בהתקרבו לתחנה, התקשר המשיב 2 אל הסוכן במכשיר סלולארי ונתן לו הנחיות על מקום המפגש המדויק.

2.
כעולה מכתב האישום, מייחסת המבקשת למשיב 2 שותפות בביצוע שתיים, הראשונה והשלישית, מתוך שלוש העסקאות אותן קשר הסוכן עם המשיב 1, ואילו המשיב 2 בא וסיפק לו את הסם.
החלטה זו דנה בבקשתו של המשיב 2 לשחררו ממעצרו ואו, לחילופין, לשחררו לחלופת מעצר.

3.
המשיב 1 הסכים בעת הדיון בבקשה לעוצרו עד תום ההליכים במשפטו, כי יש תשתית ראייתית לכאורית למעצרו, וניתנה החלטה המורה על כך. המשיב 2 טען כי הראיות שבידי התביעה אין בהן די על מנת לעצרו ולשלול את חירותו כל עוד עומדת לו חזקת החפות. לחילופין, דלות הראיות מספקת על מנת להורות על שחרורו בערובה.

4.
המבקשת בבקשתה למעצר עד תום ההליכים התבססה על הראיות שאפרט להלן, ואציין אף את הראיות שנגד המשיב 1, שכן חוזקן של ראיות אלו מוסיף, בשלב זה, אמינות ליתר טענותיו של הסוכן:
* ההודעות המפורטות של הסוכן.
* הודעותיו של הסוכן מגובות במחקרי תקשורת, המחזקים את טענותיו נגד המשיב 1, ובין היתר כדלקמן: השיחה שבה הוזמן הסם שנמכר בשיחה הראשונה, שבה נכחו המפעילים; נרשם קוד הקריאה של המירס, ומכשיר זה נתפס מאוחר יותר בביתו של המשיב 1; מספר הטלפון בשיחה השנייה, אליו התקשר הסוכן בנוכחות המפעילים, הוכחש על ידי המשיב 1, אולם בראשית השיחה פנה אליו הסוכן בשם "עומר", והמשיב 1 ענה לשם זה ולא הכחיש כי עומר הוא המדבר; השיחה לביצוע העסקה השלישית הייתה בנוכחות המפעילים, ולמרות שהיא נעשתה דרך מספר טלפון אשר לא נקשר למשיב 1, ניתן לייחסה אליו שכן המוכר אמר כי העסקה תתבצע באותו מקום בו בוצעה העסקה הקודמת; פעילותו של הסוכן לוותה במעקב של המפעילים ובהקלטת השיחה המקדימה. יש להצטער על כך שביתר השיחות, בעסקה הראשונה והשלישית, לא ניתן היה לפענח את ההקלטה. בעסקה השנייה, השאיר הסוכן את מכשיר ההקלטה ברכב, מפחדו בין המשיב 1 ושניים נוספים שהיו אתו ברכב, יבחינו במכשיר ההקלטה, אולם המשיב 1 ומלוויו הגיעו למקום ביצוע העסקה ברכב מסוג פאסט, שלאחר בירור התברר כי בתקופה הרלוונטית היה בשימושו של המשיב 1.
* לעסקה השלישית הגיע המשיב 2 למקום ביצוע העסקה ברכב סובארו, שהתברר כי היה שייך לדודו של המשיב 1.
* על פי מספר הטלפון ששוייך לשיחת טלפון לפני ביצוע העסקה השלישית, אתרה המשטרה את המשיב 2.
* הסוכן זיהה במסדר תמונות את המשיב 2, בעוד שאת המשיב 1 הכיר עוד לפני ביצוע העסקאות.
* עוד טענה באת כוח המבקשת, כי הניסיון של המשיבים בהודעותיהם להעלים הכרות ביניהם לבין עצמם, מעידה על כך שהם מנסים להרחיק עצמם או להרחיק את השותף האחר מביצוע העבירה.

5.
באשר למשיב 2, השאלה העומדת היא אם מי שהביא לסוכן את הסם הוא אכן משיב זה.
לתביעה עמדו נגדו, כאמור, הראיות שלהלן: הסוכן זיהה את המשיב 2 במסדר זיהוי תמונות. רכב המזדה בה נסע המשיב 2 בעת ביצוע העסקה הראשונה זוהה כשייך לו בתקופה הרלוונטית וכן מספר הסלולארי ממנו התקשר לסוכן עובר לביצוע העסקה השלישית, זוהה כשייך לו או בשימושו (וראו דו"ח מיום 13/4/09 של רס"ר שגיב ביטון).

6.
הסנגור טען, כי נוכח עברו של הסוכן, שלחובתו עמדו הרשעות קודמות מרובות, ובהתחשב בכך שהובטח לסוכן שכר אם יביא תמורה, היה לו אינטרס מובהק להפליל את המשיבים, הרי שאין להאמין לו. כמו כן, בעסקה הראשונה בסמוך לפני ביצוע העסקה, הציע הסוכן לנהג שהתביעה טוענת כי הוא המשיב 2, לצאת משטח התחנה המכוסה במצלמות. לעמדת הסנגור היה זה צעד בלתי הגיוני למי שמבקש להפליל את סוחרי הסמים. זאת ועוד: הזיהוי של המשיב 2 במסדר התמונות, לעמדת הסנגור לא היה וודאי. כמו כן, הסוכן לא הזכיר את המשיב 2 בשתי הודעותיו הראשונות. לראשונה הוא הזכיר את השם "בולבול" שהוא הכינוי של המשיב 2 רק בהודעתו מיום 19/4/09, וטען כי הוא מכיר אותו מעסקאות קודמות עם המשיב 1. בהודעתו מיום 8/1/09 נשאל בן כמה האדם שנטען כי הוא המשיב 2 והסוכן ענה כי כבן 25 ואילו לאחר מכן, בהודעתו מיום 2/4/09, דיבר על בחור כבן 30 שנים. עוד הוסיף הסנגור וטען, כי בחקירתו מיום 7/5/09 אמר הסוכן שהוא יודע שזה בילאל, שהביא את הסמים והוא יודע שהוא מתגורר בשפרעם. מקשה הסנגור, מאין ידע לפתע הסוכן את שמו של המשיב 2. וכן: הסוכן טען כי קיבל את הסמים בעסקה הראשונה באריזה עגולה ואילו בשנייה בכפפות. הן האריזה והן הכפפות לא נשלחו למעבדה לבדיקת טביעות אצבע.

דיון
7.
מסכימה אני עם הסנגור, כי הסוכן, כמו סוכנים אחרים במקרים דומים, הוא בעל אינטרס להפליל אחרים על מנת לקבל את הגמולים שהובטחו לו אם יבצע את העסקאות, וטענת המבקשת, שהמשיב 2 הוא זה שמכר לו את הסם יחד עם או בשליחותו של המשיב 1, נסמכת על דבריו של הסוכן הסמוי בלבד, שכן הסוכן לא הפעיל מצלמה נסתרת בזמן ביצוע העסקאות ואף לא נעשה זיהוי קול לגבי השיחות הטלפוניות עם משיב זה או לגבי ההקלטה בזמן ביצוע העסקה (לא נעשתה הקלטה בזמן ביצוע העסקה השנייה).
אם לא היה לדברים אלו תימוכין בחומר החקירה, היה מקום לשחרר את המשיב 2 בשל "חולשת" הראיות הלכאוריות. דא-עקא, שדבריו של הסוכן בחקירה נתמכות, ולדעתי באופן מהותי למדי, ביתר הראיות של התביעה: בכך שרכב המזדה בו בוצעה העסקה הראשונה נמצא שהיה רשום על שמו של המשיב 2 בעת הרלוונטי לביצוע העסקאות. הבירור בנוגע לבעלות על המזדה נעשה לאחר מסירת הודעותיו של הסוכן, שלא יכול היה לדעת מראש על ממצאיה של הבדיקה לגבי זהות הבעלים של הרכב. לפיכך משנמצא כי הרכב הוא של המשיב, יש בכך משום חיזוק ניכר לגרסת הסוכן, לפיה מי שמסר לו את הסמים, הוא המשיב 2. בנוסף, כאמור, אותר המשיב 2 על פי מספר המכשיר שהתקשר לסלולארי של הסוכן בסמוך לפני ביצוע העסקה השלישית.
מסכת ראיות זו מעמידה לדעתי תשתית ראייתית החזקה מספיק על מנת להורות על מעצרו של המשיב 2.

8.
אף השגות נוספות של בא-כח המשיב 2 אינן מערערות את התשתית הראייתית שלכאורה בתיק החקירה עד כדי הצדקה לשחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר: כך הסוכן עצמו סיפר לחוקריו כי אמר למשיב 2 לצאת מאזור המצלמות שבתחנת הדלק והסביר כי פעל כך כדי לזכות באמונו של המשיב 2, אותו לא הכיר לפני כן. העטיפות שבהן היו הסמים כן נשלחו למעבדה ניידת אולם עדיין לא התקבלה התוצאה, אם נמצאו טביעות אצבעות שזוהו, אם לאו.

9.
באשר לחלופת מעצר, שעל פי מצוות המחוקק יש לבדוק אם היא תמלא את מטרת המעצר, הרי הסנגור לא ביקש – אם תדחה טענתו בדבר היותן של הראיות קלושות – לשחרר את המשיב לחלופת מעצר משום שהיא תמלא אחר מטרת המעצר. למרות זאת, בדקתי אם אין לשחררו לחלופת מעצר, וסבורה אני שיש להשיב על כך בשלילה. עבירות סמים לצרכים של מסחר והפצה, מקימות את חזקת המסוכנות הסטטוטורית על פי סעיף 21(א)(1) (ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996. ההלכה קובעת כי רק במקרים נדירים ניתן יהיה לשלול את החזקה ולהצדיק שחרור לחלופת מעצר (וראו בש"פ 1191/04 שבת נ' מדינת ישראל
, ניתן מיום 19.2.2004;
בש"פ 5570/03 , 5635 אברג'ל נגד מדינת ישראל
,
ניתן ביום 6.7.2003).
בנידוננו אין כל נסיבה יוצאת דופן המטה את הכף לתת אמון במשיב ולשחררו לחלופה. אין המדובר בכישלון חד פעמי, אלא בשתי עסקאות, כאשר כמות הסחורה הנמכרת לא קטנה וברור כי היא תשמש להפצה, וכן כאשר מדובר על לפחות שני אנשים (שני המשיבים ובאחת העסקאות נכח אדם נוסף) שעסקו בהפצת הסם. זאת ועוד: עברו של המשיב כולל הרשעה (מיום 8/9/06 בת"פ 1196/06) בגין אחזקת סמים מסוכנים שלא לשימוש עצמי, ונגזר עליו מאסר על תנאי של שמונה חודשים, שהוא בר-הפעלה. כל הנסיבות שתיארתי מראות שאין לתת במשיב 2 אמון שלא ימשיך אף אם ישוחרר למעצר בית מלא עם מפקחים, בביצוע עבירות בתחום הסמים, שהפגיעה מהן לציבור והחשיבות בקטיעה של "שרשרת הסם" ידועות.
לפיכך, בשלב זה, בהעדר דיון באשר לשחרור לחלופה שיש בה כדי למלא את מטרת המעצר ועל פי הנסיבות האישיות של המשיב 2, אינני מוצאת לנכון להורות על הצעת הצעות חלופת מעצר. אם יוגשו כאלו, הן ייבדקו וייקבע אם הן מבטיחות במידה מספקת את שלום הציבור.


לפיכך, כאמור, אני
מחליטה שלא לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר ומורה על מעצרו עד לתום ההליכים במשפטו.

ניתן היום

ניתנה היום,
כ"ח תמוז תשס"ט, 20 יולי 2009, בהעדר הצדדים.















מת בית משפט מחוזי 4601-06/09 מדינת ישראל נ' עומר אגבאריה, וני בילאל (פורסם ב-ֽ 20/07/2009)