פסקי דין על א.ד.שירן עבודות כלליות | פסקי דין על מיכאל אטיאס | פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

3215/02 א     07/10/2003




א 3215/02 א.ד.שירן עבודות כלליות בע"מ, מיכאל אטיאס נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ




1
בתי המשפט
בש"א 002253/03
בית משפט השלום ראשון לציון
בתיק עיקרי: א 003215/02

07/10/2003
תאריך:
כבוד הרשם ר. ארניה

בפני
:

1. 1. א.ד.שירן עבודות כלליות בע"מ

2. 2. מיכאל אטיאס

בעניין:
המבקשים
שניהם ע"י ב"כ עו"ד משה יוחאי
נ ג ד
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
המשיב

ע"י ב"כ עו"ד לילך מגיד
החלטה
בפני
בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר.
כתב התביעה
1. 1. המשיב הוא בנק מסחרי.
2. 2. המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") ניהלה אצל המשיב חשבון בנק שמספרו 48623 (להלן: "החשבון").
3. 3. המבקש 2 (להלן: "המבקש") הינו, על פי הודאתו בסעיף 2 לתצהירו, מנהל המבקשת ובעליה. המבקש ערב לכל חובות המבקשת כלפי המשיב, בהתאם לכתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום (נספח ד' לכתב התביעה).
4. 4. על פי הנטען בכתב התביעה יתרת החובה של המבקשת בחשבון הגיעה, נכון ליום 31.12.01, לסך של 1,187,207.79 ₪ בצירוף ריבית.
משיתרת החובה לא נפרעה, הגיש המשיב תובענה זו כנגד המבקשים, בסדר דין מקוצר, אך העמיד התובענה מטעמי אגרה על סך של 800,000 ₪.
5. 5. לאחר הגשת כתב התביעה, המשיב הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה שעניינה העמדת סכום התביעה על סכום החוב המלא, כאמור לעיל (בש"א 4758/02). נעתרתי לבקשה ובהתאם, המבקשות הגישו בקשת רשות להתגונן מתוקנת, היא הבקשה הנידונה.

טענות המבקשים
6. 6. כאמור, המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן מתוקנת, הנתמכת בתצהירו של המבקש.
המבקש טען בתצהירו מספר רב של טענות, אשר לטענתו מעמידים למבקשים הגנה אפשרית מפני תביעת המשיב.
(א) סעיף 13 לתצהיר: ביום 28.1.00 חוייב חשבון המבקשת בסך 80,000 ₪ לצורך כיסוי יתרת החובה של המבקש ואשתו בחשבון הפרטי. הפעולה נעשתה בהמלצת המשיב, וללא הצדקה, ובכך גרם המשיב לנזק בגובה הריבית החריגה שחוייב בה החשבון, אשר הינה גבוהה יותר מהריבית בחשבון הפרטי של המבקש ואשתו.
(ב) סעיף 15 לתצהיר: חשבון המבקש הוגבל ע"י המשיב תוך הפרת המוסכם ביניהם. בעת ההגבלה היו בחשבון אמצעים מספיקים לכיסוי השיקים שהוחזרו.
(ג) סעיפים 17, 19 לתצהיר: המשיב היה מודע לזה כי הגבלת החשבון לא היתה מוצדקת והציע למבקשת לפעול מחשבון עיסקי אחר, והתחייב לכבד שיקים מאותו חשבון. ואולם, המשיב לא כיבד הסכם זה, וביום 22.8.00 סורבו שני שיקים ללא כל הצדקה.
(ד) סעיף 23 לתצהיר: כתוצאה מפעולות המשיב המתוארות לעיל המבקשת הגיעה לסף פשיטת רגל, ולא יכלה להשתתף במכרזים של גופים מוסדיים, הפסיקה פעילותה, ונגרמו לה נזקים הנאמדים בסכום העולה על 1,000,000 ₪, אותם היא זכאית לקזז כנגד תביעת המשיב
(ה) סעיף 28 לתצהיר: המשיב מימש משכנתא שרבצה על בית המגורים שלו במסגרת הליכי הוצל"פ, וסירב לבקשתו למכור את הדירה במחיר של 185,000 דולר בהתאם להצעה ממשית שהיתה בידי המבקש.
(ו) סעיף 29 לתצהיר: תוכנית חיסכון (שהמשיב בסופו של דבר מימש) נפתחה בהמלצת המשיב, כדי שישמש כבטוחה לאשראי של המבקשת. בכך התנה המשיב שירות בשירות שלא כדין.
(ז) סעיף 30ד' לתצהיר: המשיב סירב לכל הסדר שהמבקשים הציעו לו.
(ח) סעיף 30ה' לתצהיר: המשיב לא נתן למבקשת יעוץ הוגן.
(ט) סעיף 30ו' לתצהיר: המבקש לא קיבל הודעות כלשהן מהמשיב כפי שמחייב החוק.
(י) סעיפים 31-33 לתצהיר: המשיב חייב את חשבון החברה בריבית מופרזת, מעבר למתחייב ע"פ דין בהתחשב בבטחונות של המבקש שהיו בידי משיב.
המשיב ויתר על חקירת המצהירים, ובהסכמה הצדדים הגישו סיכומים.
אדון עתה בטענות אלה אחת לאחת.
חיוב החשבון ב - 80,000 ₪.
7. 7. המבקש טען בראש זה כי ביום 28.1.00 החשבון חוייב בסך 80,000 ₪, אשר הועברו לזיכוי חשבונום הפרטי של המבקש ואשתו. לטענתו נגרם לו נזק מפעולה זו המתבטא בהפרשי הריבית שבין הריבית בה מחוייב החשבון הפרטי לבין הריבית בה מחוייב החשבון.
8. 8. כאמור, המבקש לא נחקר על תצהירו ולפיכך יש לצאת מנקודת הנחה כי האמור בתצהירו על כך שסכום החיוב הנ"ל הוא לצורך כיסוי יתרת החובה בחשבונו הפרטי הוא נכון. היש בכך כדי להעמיד למבקשים הגנה בראש זה?
מקריאת תצהירו של המבקש עולה כי הפעולה הנ"ל לא נכפתה על המבקש על ידי המשיב, הר כגיגית. בסעיף 9 לתצהירו מודה המבקש מפורשות כי הפעולה נעשתה "בהמלצת" המשיב, דהיינו - ללא כפייה. אך בכך, יש כדי להביא לדחיית הטענה.
9. 9. לא זו אף זו: המבקש טען בתצהירו כי פעולה זו גרמה למבקשת לנזק בכך שהחשבון חוייב בריבית גבוהה יותר מהריבית שהיה מחוייב חשבונו הפרטי שלו ושל אשתו. טענה זו נטענה באופן כללי, ללא כל פירוט וללא שהובאו סימוכין באשר לריבית המוסכמת בחשבון הפרטי, והסכומים שהיה החשבון מחוייב בהם אלמלא בוצעה הפעולה.
10. 10. כידוע, מבקש רשות להתגונן אינו רשאי להתגונן בטענות כלליות ללא כל פירוט.
יפים הדברים שנאמרו בהקשר זה בדיוק בע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז (5) 135 שם נקבע מפורשות כי אין מקום ליתן רשות להתגונן בטענת ריבית מופרזת מקום בו הנתבע אינו מציין בתצהירו מפורשות מה היה שיעור הריבית שהוסכם בינו לבין הבנק:
"הטענה היחידה שראויה הייתה לדיון היא כי החשבון השקלי של המערערת חויב על-ידי המשיב בריבית בשיעור העולה על שיעור הריבית המוסכם אתה.
הלכה פסוקה וברורה היא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב לגלות לכאורה עילת הגנה שאם תוכח במשפט תוכל לשמש לו הגנה מפני התביעה.... חובת הפירוט גבוהה היא במיוחד כשהטענה היא על חישוב של ריבית מופרזת...
המעט שהיה על המערערים להראות אפוא הוא גירסה ברורה וחד-משמעית מה היה שיעור הריבית המוסכם בין המערערת לבין המשיב (ועל כך אין תשובה בהסכמים שצורפו לתביעה) ומה היה שיעור הריבית שבו חויבה המערערת. בשני אלה נכשלו.... מי שקיים את המגעים עם הבנק והגיע אתו להסכם מטעם המערערת (כנראה פוגל), חייב היה להיכבד ולפרט בתצהירו מה בדיוק סוכם בינו לבין אנשי המשיב לגבי שיעורי הריבית, הן במסגרת האשראי והן בחריגה ממנה וזאת לא עשה."
(הדגשות שלי - ר.א)
11. 11. כך גם בענייננו. המבקש אינו מציין מה היה גובה הריבית שהוסכם בינו לבין המשיב בחשבון הפרטי, ואינו שוטח כל תשתית עובדתית שיש בה כדי ללמד על הנזק שנגרם לו עקב המעשה הנטען הנ"ל.
אשר על כן, גם לאור זאת אין כל מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן בגין טענה זו.

המשיב הפר הסכם בין הצדדים
12. 12. כאן טוען המבקש כי המשיב הפר הסכם בין הצדדים לגבי אי החזרתם של שיקים שיוצאו מהחשבון.
גם טענה זו נטענת בעלמא, בכלליות, וללא כל פירוט. בעניין זה נאמרו בע"א 248/90 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' warner home video (u.k.) ltd. פ"ד מ"ו (2) 273, בעמ' 278 הדברים הבאים:
"לענייננו, היה על המערערות לפרוש בתצהיר את העובדות המבססות טענתן בדבר ההבטחה להאריך את תקופת ההסכם. אין די בטענה סתמית כי ניתנה הבטחה, אלא יש לפרט תוכנה של ההבטחה, מועדי נתינתה, המקום וההקשר הרלוואנטיים וכיוצא באלה"
(הדגשות שלי - ר.א.)
אשר על כן, גם דינה של טענה זו להידחות.
המשיב הפר הסכם נוסף בין הצדדים לבצע פעולות מחשבון אחר
13. 13. בראש זה טוען המבקש כי בין הצדדים הוסכם כי המבקשת תהיה רשאית לפעול בחשבון אחר שלה שמספרו 276499, לאחר שהקודם הוגבל, ואולם, ביום 17.8.00 הודיע המשיב בניגוד להסכמה כי לא יכבד עוד משיכות מהחשבון.
המבקשת הצליחה להתארגן לכך ששיקים שלה מהחשבון הנ"ל הנמצאים אצל צדדי ג' יוחזרו לה, ואולם, ביום 22.8.00 סורבו שני שיקים של המבקשת למרות שהחשבון היה ביתרת זכות, ובכך החשבון הפך להיות מוגבל בנסיבות מחמירות.
המבקשת ערערה על ההחלטה הנ"ל לבנק ישראל וההחלטה הנ"ל בוטלה.
14. 14. גם כאן חסרה הטענה פירוט כגון: מה היה התוכן המדוייק של ההסכמה בין הצדדים, עד לאיזה גבול - ע"פ ההסכמה הנטענת - היתה המבקשת רשאית למשוך שיקים מהחשבון הנ"ל וכו'.
זאת ועוד: גם אם כל העובדות המפורטות לעיל לא הובהר כלל מה הנזק שנגרם למבקשת בגינן. שהרי, אפילו אליבא דהמבקשת לבסוף ההגבלה בוטלה, ולא נותר כל שיק "בחוץ" שלא נפרע.
לא זו אף זו: בסעיף 23 לתצהיר נטען כי פעולות אלה של המשיב בכללותן גרמו למבקשת נזק בסכום העולה על מיליון ₪.
זוהי למעשה טענת קיזוז שעליה נאמר לא אחת כי יש לפרטה כשם שמפרטים כתב תביעה. לעניין זה ראה: ע"א 579/85 אריאן נ' בל"ל פ"ד מ' (2) 765 בעמ' 767 וכן ראה: ע"א 779/87 בליט נ' בל"ל פ"ד מ"ד (3) 304, בעמ' 311 שם נאמרו דברים אשר יפים אף למקרה שבפני
נו:
"בעניננו, פירוט החוב נעשה במונחים כלליים, ללא חישוב מפורט, ומבלי שתהיה בו הסתמכות על נתונים בדוקים. הנתונים המספריים המופיעים בתצהירים אינם תוצאה של חישוב הנזקים, אלא הם מבטאים הערכות כלליות, ללא תשתית עובדתית, כשמטרתם אינה אלא לצאת ידי חובת הפירוט. תצהיריהם של המערערים אינם עונים, איפוא, על מידת הפירוט הנדרשת"
(הדגשות שלי - ר.א.)
זהו בדיוק המצב כאן. לא הונחה כל תשתית עובדתית בסיסית לטענה זו לעניין הנזקים הנטענים שנגרמו למבקשת בעקבות ההתנהלות הנטענת של המשיב, ולא הובאה כל ראיה שלא לאמר שמץ של ראיה לביסוסם.
אשר על כן, גם דינה של בקשה זו להידחות.
נזק שנגרם כתוצאה מהליכי מימוש המשכנתא
15. 15. בסעיף 28 לתצהירו טען המבקש כך:
"מימוש המשכנתא מתנהל בתיק הוצאה לפועל מס' 7 - 00 70283 - 01 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ולפי הערכת שמאי מטעם הבנק שוויה של הדירה היום הוא 160,000 דולר ארה"ב. בקשות שלי למכור את הדירה במכירה עצמית על בסיס הצעה ממשית שהיתה בידי למכור את הדירה בסכום של 185,000 דולר נדחתה ע"י הבנק, ובכך גרם הבנק נזק נוסף לחברה. להשלמת התמונה אני מציין כאן כי למימוש חלק מהדירה הוגשה התנגדות מצד אמי והליך זה עדיין תלוי ועומד בבית המשפט"
16. 16. בכל הכבוד, טענת המבקש אינה ברורה כלל. גם כאן לא הובהר: האם הדירה נמכרה כבר? בכמה נמכרה? מתי מסר המבקש למשיב את ההצעה הנטענת, וכיצד נמסרה הצעה זו? ומי היה המציע? למי נמסרה ההצעה? מי סירב? בכמה הצעה זו גבוהה מהמחיר שלבסוף נמכרה הדירה, אם בכלל נמכרה כבר? ואם ההליך עדיין תלוי ועומד בבית המשפט, והדירה טרם נמכרה - מה הנזק שנגרם למבקשים?
שוב - טענה זו חסרה פירוט של העובדות המהותיות היוצרות את העילה הנטענת והמגבשות את סכום הנזק שקיזוזו מבוקש, ואין לי אלא להפנות שוב להלכות המפורטות לעיל בדבר חובת הפירוט החלה על נתבע בסדר דין מקוצר.
אשר על כן, גם דינה של טענה זו להידחות.
התניית שירות בשירות
17. 17. סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע כדלקמן:
"לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עיסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי"
בעניין זה טען המבקש בסעיף 29 לתצהירו:
"תוכניות חיסכון שהבנק מימש כאמור לעיל (עובר להגשת כתב התביעה - הערה שלי ר.א.), נפתחו בהמלצת הבנק כדי שישמשו בטוחה לאשראי. בכך התנה הבנק בצורה פסולה שירות בשירות"
ואילו בסעיף 30א' לתצהירו טען המבקש, כי המשיב:
"התנה שירות בשיות וחייב אותי ואת אשתי לפתוח חשבונות חיסכון כבטוחה נוספת לאשראי שקיבלה החברה"
(הדגשות שלי - ר.א.)
18. 18. הנה כי כן, ראשית כל נשאלת השאלה: מהי גירסת המבקש? האם גירסתו היא שפתח את תוכניות החיסכון מרצונו בהמלצת הבנק (כפי שנטען בסעיף 29 לתצהיר) שמא חוייב לכך ע"י הבנק (כפי שנטען בסעיף 30א' לתצהיר). ואם חוייב לכך - כיצד חוייב? ומי חייב אותו?
יתירה מכך: על אלו תוכניות חיסכון מדובר? באיזה סכומים? איזה אשראי או שירות אחר ניתנו למבקשת כנגד פתיחת תוכניות החיסכון? מהו חוסר הקשר העיסקי הסביר בין הפעולות? מה הנזק שנגרם למבקשים עקב כך?
אין כל מענה או התייחסות לשאלות אלה בתצהירו של המבקש.
כידוע, היסוד העובדתי של עילת התניית השירות בשירות הינה קיומה של קורלציה בזמן ובסכום בין שני השירותים. לעניין זה ראה: ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ' בל"ל פ"ד נ"ו (6) 493 , בעמ' 512.
המבקש אינו מניח כל תשתית עובדתית - ואפילו בסיסית וראשונית ביותר - לקיומה של קורלציה כלשהי בין פתיחת תוכניות החיסכון לבין שירות אחר, אשר קיבל כתנאי לפתיחת תוכניות החיסכון.
המבקש אינו מתאר מהו השירות האחר אשר ניתן כנגד ההתניה, ואינו מפרט כל מועדים או סכומים. הוא אף אינו מבהיר מהו חוסר הקשר העסקי הסביר בין הפעולות.
לפיכך, האמירות לגבי ההתניה הינן כלליות וסתמיות, ולגבי טענות מסוג זה נאמר:
"כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה."
ע"א 146/68 דולגין נ' ישועה פ"ד כ"ב (2) 302, בעמ' 305, וכן ראה בעניין ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מ"ה (1) 66, בעמ' 70 שם נאמר:
"לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו"
על חובתו של בעל דין לפרט בתצהירו פירוט מלא של הטענות המתייחסות להתניית השירות בשירות הנטענת ר': בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מ"ג (2) 172:
"בתצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן נגד התביעה העלו המבקשים טענות בדבר חיוב בריבית מופרזת, רישומים שגויים בחשבונות, אילוץ הבנק ליטול הלוואות לצורך מימון תכניות חסכון, חיוב בעמלות גבוהות וכדומה טענות. דא עקא: טענות אלה נטענו על דרך הסתם ובאופן כללי והמבקשים לא טרחו לפרט בפרוטרוט פרטי ההגנה לגבי כל עניין ועניין."
על חובתו של נתבע לפרט, כבר בשלב בקשת הרשות להתגונן את היסודות העובדתיים להתניה הנטענת ראה: בש"א (חי') 9438/99 אדר מהנדסים בע"מ נ' בל"ל (לא פורסם).
אשר על כן, מטעמים אלה, יש לדחות אף טענה זו.

המשיב לא הסכים לאף הסדר שהוצע לו ע"י המשיב
19. 19. גם לטענה זו אין כל ביסוס, משפטי ועובדתי. לא הובהר מה היו ההסדרים שהציעו המבקשים למשיב, ומדוע היתה חובה על המשיב להסכים להם. לפיכך, גם טענה זו אינה יכולה לשמש בסיס להגנה אפשרית.

אי מתן יעוץ הוגן
20. 20. גם טענה זו לא פורטה, ומכל מקום אין הוא מופיעה בשנית בסיכומיו של ב"כ המבקשים, ועל כן יש לראותה ממילא כטענה שנזנחה.

המבקש, כערב, לא קיבל אף הודעה בקשר לערבותו, כמתחייב ע"פ דין
21. 21. המבקש טען בסעיף 30ו' לתצהירו כי לא קיבל כל הודעות מהמשיב, כפי שהחוק מחייב.
אודה, כי לא ירדתי לסוף דעתו.
חובת משלוח ההודעה לערב נובעת מהאינטרס של הגנה על הערב וליידועו באשר להיקף חיובו על מנת שלא ימצא עצמו יום אחד מול שוקת שבורה אשר לא היתה לו כל ידיעה לגביה.
בעניננו, אין המדובר בערב "תמים" שהוא למעשה צד שלישי, שאינו יודע מה מתחולל בחשבון המבקשת. המדובר במבקש עצמו, שעל פי הודאתו שלו הינו בעלי המבקשת, מנהלה והמוציא והמביא בה. כל העובדות בנוגע ליחסיה של המבקשת מול המשיב ידועות לו מידיעה אישית וקרובה.
על כן, כלל לא ברור לי מה נפקות יש להיעדר משלוח הודעות לערב לעניין היקף ערבותו של המבקש.
ב"כ המבקשים כלל לא הבהיר עניין זה בסיכומיו. כמו כן כלל לא נטען שנגרם למבקשים נזק כלשהו עקב מחדל נטען זה, ולא פורט הנזק שנגרם.
אשר על כן - גם טענה זו יש לדחות.

חיוב בריבית מופרזת ונזקים שנגרמו עקב כך
22. 22. בסעיפים 31-33 לתצהירו טען המבקש כי המשיב חייב את החשבון בריבית מופרזת מעבר למתחייב על פי דין בהתחשב בבטחונות שהיו למשיב.
לתצהירו, צירף המבקש את תצהירו של רו"ח יורם חרפק (נספח כ"ב לתצהיר).
נקודת המוצא של רוה"ח מצויה בסעיף 3.2 לתצהירו. לטענתו, המבקשת אינה אמורה לשלם תוספת סיכון מקסימלית וריבית חריגה, היות וע"פ מסמכים שהוצגו לו - היו לה מספיק בטחונות אצל המשיב, אשר מעצם קיומם היה על המשיב לחייב את המבקש בשיעורי ריבית שונים ממה שחוייב החשבון בפועל.
לאור העובדה שרוה"ח לא נחקר על חוות דעתו אזי, לצרכיה של בקשה זו, יש להניח כי הנחת יסוד זו והתוצאות הנובעות ממנה נכונות הן, ומן הדין ליתן בגין טענה זו רשות להתגונן מפני התובענה.
23. 23. רוה"ח קבע כי הנזק שנגרם למבקשת בגין כך הינו כדלקמן (כל הסכומים נלקחו בחשבון לפי אלטרנטיבה א', הגבוהה ביותר והטובה ביותר מבחינת המבקשת):
(א) ריבית יתר ששולמה בחשבון: 324,418 ₪ (תחשיב מס' 1, סעיף 3.7 לתצהיר המומחה).
(ב) ריבית יתר ששולמה על הלוואות: 36,291 ₪ (תחשיב מס' 3, סעיף 5.4 לתצהיר המומחה).
(ג) ריבית יתר ששולמה בגין פיקדונות שקליים: 9,875 ₪ (תחשיב מס' 4, סעיף 6.2.6 לתצהיר המומחה).
(ד) ריבית יתר ששולמה בגין פיקדון דולרי: 123,152 ₪ (תחשיב מס' 5, סעיף 7.2.6 לתצהיר המומחה).
(ה) נזק כלכלי: 311,389 ₪ (תחשיב מס' 6, סעיף 8 לתצהיר המומחה).
אם כן: סך כל הנזק בראש זה, אשר בגינו יש ליתן למבקשים רשות להתגונן מפני התובענה הינו סך של 805,125 ₪, נכון ליום 31.3.2003.
(ראה גם את הטבלה המסכמת המפורטת בסעיף 9 לתצהירו של רוה"ח).
אציין כי לא הבאתי בחשבון את תחשיב מס' 2, הנזק שנגרם עקב התניית השירות בשירות הנטענת, שכן, כאמור לעיל, דחיתי טענה זו כטענת הגנה.

"חוות דעת" המומחה, מר מולר
24. 24. חלק מטענותיו של המבקש נשען, בין היתר, על נספח י"ב לתצהירו אשר כותרתו "חוות דעת".
דא עקא, מסמך זה אינו ערוך כחוות דעת כדין, ואף איננו ערוך כתצהיר, ולפיכך כלל אין להתייחס אליו: בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מ"ג (2) 172.
יתירה מזו: עיון במסמך זה מגלה שאין בו אלא חזרה על דברי המבקש בתצהירו - דברים שאינם ידועים למומחה באופן אישי אלא מפי המבקש.
כך למשל, לעניין הסיכומים הנטענים בין המבקש למשיב פיסקה רביעית במסמך זה, וכן סע' 3 לו).

סוף דבר
25. 25. ער אנוכי להלכה הפסוקה על פיה לא בנקל ידחה בית המשפט בקשת רשות להתגונן, ואף אם מציג המבקש הגנה דחוקה ורחוקה יש ליתן לו רשות להתגונן מפני התובענה. ואולם במה דברים אמורים?
"על-כן, בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק. אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר ... כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה".
(הדגשות שלי - ר.א.)
פרט לטענות הנטענות בסעיפים 31-33 לתצהיר המבקש, ולכימותן בנספח כ"ב לתצהירו (בהסתייגות האמורה לעיל בנושא התניית השירות בשירות), המבקש לא הציג כל טענה אחרת אשר ראוי ליתן בגינה רשות להתגונן מפני התובענה.
אשר על כן, ניתנת בזאת למבקשים רשות להתגונן מפני התובענה אך ורק בטענות הנטענות בסעיפים 31-33 לתצהיר המבקש, ובתוצאות הכספיות הנובעות ממנה, בהתאם לתצהיר רו"ח חרפק, ופרט לאמור בסעיף 4 לתצהיר הנ"ל.
ניתן בזאת פס"ד חלקי לטובת המשיב כנגד המבקשים בגין יתרת סכום התביעה.
לאור התוצאה שאליה הגעתי, אין צו להוצאות בגין בקשה זו.
המשיב רשאי להגיש פסיקתא לחתימה בגין חלק התובענה אשר לגביה ניתן פס"ד חלקי כאמור, בצירוף האגרה היחסית וכן שכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ.

הוראות להמשך
ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים, לביצוע תוך 30 יום מהיום.
המשיב יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, לרבות חוות דעת מומחה, עד ליום 15.12.2003.
המבקשים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, לרבות חוות דעת מומחה, עד ליום 15.2.2004.
כל התצהירים יומצאו במסירה אישית מצד אחד למשנהו, עד המועדים הנ"ל.
נקבע לק.מ. בפני
כב' השופט איתן אורנשטיין ליום 2.3.2004 שעה 12.00.
התייצבות אישית של הצדדים, לרבות נציג מוסמך מטעם המשיב - חובה.

____________
רפי ארניה, רשם








א בית משפט שלום 3215/02 א.ד.שירן עבודות כלליות בע"מ, מיכאל אטיאס נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/10/2003)