פסקי דין על עמוס גבעון | פסקי דין על אברהם שרם

773/03 ברע     03/11/2003




ברע 773/03 עמוס גבעון נ' אברהם שרם




1
בר"ע 000773/03
בבית המשפט המחוזי בירושלים
03/11/2003

כב' השופט יצחק ענבר

לפני:
עמוס גבעון

ע"י עו"ד א' שחאדה

בעניין:
המבקש

נ ג ד
1. אברהם שרם

2. ישיבת פורת יוסף
שניהם ע"י עו"ד א' לוי
3. מרגלית שפירא
4. דינה שפירא
שניהם ע"י עו"ד ז' רבני
המשיבים

בקשת רשות ערעור על החלטותיו בית משפט השלום בירושלים שניתנו ביום 2/7/03 וביום 8/7/03 בת.א. 18293/00 על ידי כב' השופטת מ' אביב.

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט השלום (כב' השופטת מ' אביב) בת.א 18293/00, אשר נתנו ביום 2/7/03 וביום 8/7/03, שלפיהן נדרש המבקש להצביע על התשתית העובדתית בתצהירו, היוצרת עילת תביעה בעילת לשון הרע שהגיש כנגד המשיבים.

2. נגד המבקש, שהנו עורך דין, הוגשו תלונות ללשכת עורכי הדין. המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה כספית לחייב את המשיבים וכן ממלאי תפקידים שונים בלשכת עורכי הדין (אשר ביני לביני נמחקו מכתב התביעה) בתשלום פיצויים וזאת מכוח עוולות הרשלנות, היפר חובה חקוקה ונגישה, והוצאת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965.

המבקש הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. במסגרת קדם משפט שהתקיים ביום 2/7/03 ביקש בית המשפט קמא מהמבקש להפנותו "לסעיפים בתצהירו, אשר יוצרים נסיבות עובדתיות אשר יש בהן כדי להקים עילת תביעה בגין לשון הרע כנגד הנתבעים". בקשה זו, כדברי השופטת קמא, "העלתה חרס" (עמוד 15 לפרו'). או אז ביקש המבקש מהשופטת קמא לפסול את עצמה ובקשתו נדחתה, תוך שנתנה למבקש הזדמנות נוספת להפנות את בית המשפט לעובדות בתצהיר המכוננות עילת תביעה בגין לשון הרע. בשלב זה עתר המבקש פעם נוספת לפסילתה של השופטת קמא. ביום 8/7/03 החליטה השופטת קמא לדחות גם בקשה זו. בשולי ההחלטה הוסיפה השופטת קמא וקבעה, כי בישיבת קדם המשפט הבאה "אאפשר לתובע שוב לפנים משורת הדין, להצביע על התשתית העובדתית היוצרת עילת תביעה בעילת 'לשון הרע' כנגד הנתבעים...".

3. לטענת המבקש, טעה בית המשפט קמא משהורה לו להצביע על התשתית העובדתית בתצהירו היוצרת עילת תביעה בגין לשון הרע כנגד המשיבים, בפרט לאור העובדה כי אין בפני
בית המשפט קמא בקשה למחיקת התביעה מחמת העדר עילה בהתאם להוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
ועוד טוען המבקש, כי די בכך שהראה בכתב התביעה ובתצהירו כי היה פרסום פוגע של המשיבים, כדי להעביר את נטל ההוכחה אל המשיבים. המבקש אף טוען שעל פי ההלכה הפסוקה מי שנושא בנטל הוכחת ההגנות אינו אלא הנתבע הטוען לתחולתן, בעוד שהתובע מצדו אינו צריך להביע כל עמדה בסוגיה זו.
המשיבים תמכו מנגד בהחלטותיו של בית המשפט קמא.
4. לאחר ששקלתי את טענותיו של המבקש ואת תגובותיהם של המשיבים הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. להלן יובאו הטעמים למסקנתי זו, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

5. החלטותיו הנדונות של בית המשפט קמא נתנו במסגרת קדם משפט. סמכויותיה של הערכאה הדיונית בקדם משפט רחבות. סעיף 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע, בין השאר, כי בסמכותו של שופט בקדם משפט:

(1) לבדוק אם כתבי הטענות ערוכים כדין, להתיר את תיקונם או להורות על כך, למחוק כל דבר שאינו דרוש לענין, לברר מה הן השאלות שהן באמת שאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; ולערוך רשימת הפלוגתות;
...
(10) להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה לפשט את הדיון או להקל עליו.

סעיף 144 לתקנות סדר הדין האזרחי קובע במפורש, כי אין צורך בבקשות מאת הצדדים כדי להפעיל סמכויות אלה:

בעניינים האמורים בתקנה 143 יהיו לשופט בקדם-משפט כל הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי כל דין והוא רשאי להחליט בהם ללא צורך בבקשת בעל דין.
על משמעותן של הוראות אלה עמד כב' השופט (כתארו אז) ת' אור ברע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ ו-2 אח' נ' משה רום פ"ד מח(4) 388, ואלה היו דבריו (בעמ' 393):
אכן, כבר נקבע לא אחת שסמכויותיו של שופט הדן בקדם משפט רחבות הן עד מאוד וחובתו לעשות מיוזמתו שלו את כל הדרוש לשם יעילות הדיון, אף מבלי להמתין לבקשות של בעלי הדין...

בדומה לכך, בע"א 5492/92 מרדכי גאוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מז(3), 223, 224 קבע כב' הנשיא שמגר:

הווי אומר, קדם-המשפט לא נועד להוות רק מפגש מקדמי-פורמלי כדי לשמוע אם בעלי הדין התפשרו. הוא נועד לבירור ראשוני של הפלוגתא כדי שהמשפט יתנהל על העיקר וכדי שהדיון ינוהל באופן אפקטיבי. בעלי הדין המתייצבים לקדם-משפט צריכים להיות מוכנים לדיון ואחת המטרות של קדם-המשפט היא למנוע הגשת תובענות בעלמא שאינן מוכנות לדיון.

ריכוז ההלכה מובא בספרו של ד"ר אזר: קדם המשפט, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (1999), בעמ' 123-124:

לבית המשפט חובה לנקוט יוזמות בקדם המשפט. עליו להציג שאלות שמטרתן לברר את המחלוקות. עליו לנקוט יוזמות לפישוט ההליך...ועליו לבחון את ביסוסן של הטענות...בית המשפט מוסמך לחקור את בעלי הדין בעצמו בשלב קדם המשפט וסמכות זו נועדה גם היא לבחון, עם הפרקליטים ובעלי הדין, את מידת ביסוס והרצינות שבטענות....קדם המשפט הוא הליך לבירור מקיף, ענייני ויסודי של המחלוקת שמעוררת התובענה העומדת לדיון. לבית המשפט סמכויות רחבות...

ניתן לסכם, אפוא, ולקבוע, כי אין יסוד לטרונייתו העיקרית של המבקש, שלפיה לא היה בית המשפט קמא מוסמך לדרוש ממנו לפרט את עילתו מיוזמתו מבלי שהוגשה על ידי הצד שכנגד בקשה למחיקת התביעה על הסף.

6. עיון בכתב התביעה ובתצהירו של המבקש מלמד, כי החלטותיה של השופטת קמא מוצדקות גם לגופן: כתב התביעה והתצהיר מחזיקים כ"א למעלה מ- 40 סעיפים, אשר חלקם הגדול כולל גם סעיפי משנה. התביעה בוססה על מספר עילות וביניהן: רשלנות, היפר חובה חקוקה, נגישה ואיסור לשון הרע, כאשר המבקש טען לקיומן במאוחד מבלי שערך הפרדה ביניהן. דרך זו של ניסוח כתב התביעה והתצהיר עלולה להקשות על בית המשפט לרדת לעומק טענותיו של המבקש. לצורך המחשתם של דברינו, דיינו אם נעיין בסעיף 34 לכתב התביעה (ולסעיף המקביל הקיים בתצהירו של המבקש), שבו נטען על ידי המבקש, כי "הנתבעים, כולם, יחד ולחוד, הוציאו עלי לשון הרע...באשר מעשיהם ומחדליהם המתוארים בכתב התביעה נעשו בחוסר תום לב ו/או תוך הפרת חובה חקוקה ו/או תוך כדי ניצול לרעה של סמכויות סטטוטוריות ושימוש בהם למטרה פסולה של פגיעה כעורך דין ו/או פגיעה בשמי הטוב". האם התכוון המבקש לטעון, כי כל המעשים והמחדלים המתוארים בכתב התביעה מהווים עוולה של הוצאת לשון הרע, או שמא נסמכת עילתו זו רק על פרסומן של התלונות שהוגשו נגדו? זוהי שאלה אשר הערכאה הדיונית מוסמכת ורשאית לבררה בקדם משפט ואין טעם טוב להתנגדותו של המבקש להשיב לה.

7. המבקש מסתמך על רע"א 6517/98 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ואח' (פורסם ב"תקדין"), שבו נפסק, כי אין חובה על התובע בתביעת לשון הרע לציין מראש מה מתוך לשון הרע אשר פורסם נגדו אמת ומה אינו אמת. דא עקא, הלכה זו אינה רלבנטית לענייננו, שכן אין בה כדי לפטור תובע מלפרט את העובדות שלטענתו מקימות את עילת התביעה, כפי שנדרש המבקש לעשות על ידי בית המשפט קמא.
המבקש מציין אל-נכון את חובתה של הערכאה הדיונית לגלות איפוק קודם שתורה על מחיקת תביעה על הסף מחמת חוסר עילה, אך כך בדיוק נהגה בענייננו השופטת קמא כאשר הורתה למבקש, פעם אחר פעם, לפרט כדבעי את עילתו.

8. הבקשה נדחית.
המבקש ישלם למשיבים 1-2 את הוצאות הבקשה ושכ"ט-עו"ד בסך- 3,000 ₪ ומע"מ, וסכום דומה ישולם גם למשיבים 3-4.

ניתנה היום ח' בחשון, תשס"ד (3 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

מותר לפרסום מיום 3/11/03

יצחק ענבר
, שופט
000773/03ברע053 יצחק ענבר








ברע בית משפט מחוזי 773/03 עמוס גבעון נ' אברהם שרם (פורסם ב-ֽ 03/11/2003)