פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על לשכת תביעות ירושלים | פסקי דין על בלאל חסן (בן אבראהים)

1902/04 פ     18/10/2004




פ 1902/04 מדינת ישראל, לשכת תביעות ירושלים נ' בלאל חסן (בן אבראהים)




בעניין:

9
בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
פ
001902/04


בפני
כב'
השופט
רפי שטראוס


18/10/2004


בעניין:
מדינת ישראל
לשכת תביעות ירושלים




המאשימה


נ ג ד



בלאל חסן (בן אבראהים)
ת"ז 025921586
ע"י ב"כ עו"ד ג'ראייסי




הנאשם

גזר - דין

1.
הנאשם כבן 30, תושב בית חנינא, הודה בכך שב-30/09/02, בשכונת בית חנינא שבמזרח ירושלים, הסיע ברכבו שני תושבי אזור יו"ש אשר לא היה בידיהם היתר שהיה בישראל, זאת על מנת שיסייעו בידיו בעבודות שיפוץ שערך בביתו.

על יסוד הודאתו הורשע בעבירה בניגוד לסעיף 12א(ג)(1) של חוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

2.
המאישמה עותרת לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל כשהיא מדגישה שמדובר בעבירה אשר היתה ל"מכת מדינה" שחומרתה הַיְתֵרָה היא בקשיים אותם היא מערימה בפני
כוחות הבטחון הנאבקים בטרור.
המאשימה מציינת עוד, כשיקול לחומרא, כי הנאשם הורשע בעבר בשורת עבירות סיכון אדם בנתיב תחבורה.

3.
לטענת הנאשם, אשר לא נסתרה אף לא הוכחשה, היו אותם שוהים בלתי חוקיים, בני משפחתו, שכנים המוכרים לו היטב. הכפר בית חנינא חצוי, חלקו בתחום ישראל וחלקו מחוצה לה. מפגש ויחסי משפחה, רעות או עבודה בין תושבי חלקיו השונים הם עניין שביום יום ומניעתם היא כמעט בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. כאמור הנאשם הביא אותם קרובים על מנת שיסייעו בידיו בשיפוץ ביתו.

4.
מודע אני היטב לקו הענישה המחמיר הננקט בעת האחרונה בעבירות מסוג זה,
הגורס הטלת מאסר לריצוי בפועל תוך העדפת אינטרס הציבור על שיקולים אישיים. עם זאת מדגישים בתי המשפט חזור והדגש שאין המדובר בענישה מכנית עפ"י "תעריף" קבוע וכי קיימים מקרים חריגים המצדיקים סטיה מענישה מחמירה זו.

סבור אני שכזה הוא המקרה הנוכחי:

(א)
אין המדובר בהסעת שוהים בלתי מוּכָּרים שמטרת כניסתם לשטח ישראל עלומה, אל תוככי ירושלים אלא בהסעת קרובים, לצורך מטרה מוגדרת אל מקום שגם אם נמצא בתחום ירושלים הרי הוא "בקו התפר" שם מתגוררים קרובים ומכרים זה בקרבת רעהו כאשר נסיבות "טכניות" שלא בשליטתם מפרידים כיום ביניהם.

(ב)
לא אחת נטען בפני
ע"י נציגי המאשימה כי זו רואה עבירות "העסקה" בפחות חומרה מעבירות "הסעה". הבחנה הנראית בעיני, בכל הכבוד, סבירה וצודקת.

במקרה שבפני
, אף שמדובר בהסעה יש בנסיבות ביצוע העבירה אותם יסודות מקילים שבעבירות ההעסקה: אין המדבר בזרים המוכנסים ו"נבלעים" בשטח ישראל ואין לדעת אנה פניהם מועדות אלא באנשים מוכרים הנכנסים על מנת שישהו במקום מוגדר תחת עינו הפקוחה של המעסיק.

(ג)
עוד יש לזכור שמעשה העבירה בוצע לפני שנתיים ימים ואף לכך יש מספר היבטי קולא: באותם ימים טרם יצא למרחוק שמעה של רמת הענישה המכבידה; עובדה היא שמאז ועד היום לא חזר הנאשם עוד ולא ביצע כל עבירה; תקופה ארוכה זו (כאשר משום מה הוגש כתב האישום רק
ב-15/03/04) גרמה בודאי לעינוי דין לא מבוטל.

5.
אשר להרשעות קודמות: איני סבור שיש לאלו נפקות ומשקל כלשהם לגזירת עונשו של הנאשם כיום; מדובר במספר עבירות אשר בוצעו כולן בימים 15/11/91-14, לפני 13 שנים בהיות הנאשם נער כבן 17 שנים.
לכל היותר ניתן להסיק מאותן הרשעות שמאז היטיב הנאשם דרכו ולא הוסיף לבצע עבירות.

6.
הנאשם הצהיר בפני
שהוא עומד לפני נישואים, ושהוא מתחרט על טעותו.

7.
לאחר ששקלתי את כל אלו אני גוזר על הנאשם:
(א)
3 חודשי מאסר אותם לא יירצה אלא אם יעבור בתוך שנה מהיום, ויורשע, בעבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.
(ב)
קנס בסך -.4,000 ₪ אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים, שהראשון בהם ב-01/12/04 או 3 ימי מאסר במקום כל תשלום שלא ישולם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום ג' בחשון, תשס"ה (18 באוקטובר 2004) במעמד ב"כ המאשימה עו"ד גב' רוני מלר, הנאשםובא כחו עו"ד ג'ראיסי.

מותר לפרסום מיום 18/10/04.

רפי שטראוס
, שופט




001902/04פ
130 רפי שטראוס






פ בית משפט שלום 1902/04 מדינת ישראל, לשכת תביעות ירושלים נ' בלאל חסן (בן אבראהים) (פורסם ב-ֽ 18/10/2004)