פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על ממשטרת ישראל ענף תביעות ירושלים | פסקי דין על ברוך בר יצחק

1223/99 פ     15/07/2003




פ 1223/99 מדינת ישראל, ממשטרת ישראל ענף תביעות ירושלים נ' ברוך בר יצחק




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית המשפט השלום בירושלים
פ
001223/99


בפני
:
כבוד השופט שמעון פיינברג


11/02/2004




מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד ס. קסלר
ממשטרת ישראל
–
ענף תביעות ירושלים
בעניין:
המאשימה






נגד
ברוך בר יצחק
ע"י ב"כ עוה"ד ח. רייזמן
מטעם הסניגוריה הציבורית





הנאשם









הכרעת דין

1. החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

2. הנאשם מואשם כי ביום 9.12.97 בסמוך לשעה 8:00, תקף את שכנו, אליהו כהן פאסריאן ז"ל (להלן: אליהו), ואת קרוביו של אליהו, אביחי כהן פאסריאן (להלן: אביחי) ובן ציון כהן (להלן:
בן ציון
) וגרם להם לחבלות חמורות. (שלושת האחרונים יקראו להלן: המתלוננים). נטען כי כאשר היו עסוקים המתלוננים בשטח הבית המשותף של הנאשם ושל אליהו, בבניית רמפה לבלוני גז, בניגוד לרצונו של הנאשם, זרק הנאשם על המתלוננים בלוקים. כתוצאה מכך, נגרם לבן ציון שבר באצבע יד ימין ולאביחי, נפיחות בכף היד. באותן נסיבות, נטען כי הנאשם איים על אביחי ברצח.
יצוין כי בכתב האישום המקורי, הואשם הנאשם בכך שגם גרם לשבר באצבעו של אליהו, אך הטענה נמחקה מכתב האישום לבקשת המאשימה בשלב מוקדם של ההליך.

3. בעדויות, שמענו שתי גירסאות שונות: המתלוננים העידו כי הנאשם הרים בידיו בלוק או בלוקים, ובא מאחורי אביחי ובן ציון בעת שבנו את הרמפה. ממרחק קצר מהם, זרק הנאשם את הבלוק או את הבלוקים וכתוצאה מכך השניים נחבלו. אחרי שהזעיקו המתלוננים את המשטרה למקום, נשכב הנאשם על הרצפה והחל לצעוק ולמרוט את זקנו. לאחר מכן, אשתו של הנאשם, שושנה בר יצחק,
הגיעה למקום, נשכבה על בעלה, והחלה אף היא לצעוק.
לעומת זאת, העידו הנאשם ואשתו כי המתלוננים גררו את הנאשם לרצפה, היכו אותו ומרטו את זקנו. אחרי שאשת הנאשם הגיעה למקום, וניסתה לחלץ את בעלה מידי המתלוננים, הוכתה גם היא.

4. לאחר שמיעת העדויות וסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי אשמתו של הנאשם לא הוכחה מעל לכל ספק סביר. להלן נימוקי:

א. אליהו העיד כי הוא לא היה מעורב באירוע נשוא כתב האישום, אך צפה במתרחש ממרפסת של דירה בקומה השניה של הבניין. הוא העיד כי ראה את הנאשם לפני התקיפה מתהלך הלוך חזור בחצר עם בלוק ומוט ברזל ביד. כעבור זמן, שמע צעקות, הסתכל שוב למטה וראה את אחיו בן ציון תופס את היד ובוכה מכאבים. אף על פי כן, השוטר רפי מליחי, שעל פי דו"ח פעולה שרשם, הגיע למקום בתוך 8 דקות מרגע קבלת הודעה על האירוע, אינו מזכיר כלל את אליהו בדו"ח, בתור מי שהיה מעורב באירוע או בתור מי שהיה עד לאירוע. ההגיון אומר כי אם אליהו היה עד לאירוע, הוא היה מוסר על כך לשוטר שהגיע למקום.
מדובר בתמיהה קטנה, אך היא מצטרפת לתמיהות האחרות אותן אפרט בהמשך.

ב.
בן ציון ואליהו העידו כי הנאשם תקף אותם בבלוק או בבלוקים. בן ציון מסר גירסה לא ברורה באשר למהלך התקיפה. פעם טען כי הנאשם תקף בבלוק אחד ופעם בשני בלוקים. לבסוף הודה כי לא כל כך ראה את פעולות הנאשם לפני שנפגע (עמ' 30-32).
אביחי מסר כי הנאשם זרק עליו בלוק, אותו הדף אביחי בידו, וכתוצאה מכך נפגעה ידו. הוא העיד כי הנאשם זרק בלוק אחר על בן ציון.
שניהם מסרו כי הנאשם החזיק את הבלוק או את הבלוקים בשתי ידיים לפני שזרק אותם.
לעומת זאת, בדו"ח הפעולה של השוטר מליחי, מסרו אביחי וקרוב משפחה אחר בשם רפי כהן (שכלל לא היה נוכח באירוע!) שהנאשם תקף עם בלוק ועם מוט ברזל. לעומת זאת, בעדותו מסר אביחי כי לא ראה כל שימוש במוט ברזל בזמן האירוע (עמ' 43).

ג. בתעודה הרפואית מיום 9.12.97 של ד"ר זלוטקביץ (מתוך המסמכים נ/ 3) רשום כי נמצאו על גופו של הנאשם פיצעי שפשוף במקומות שונים בגוף, לרבות בלחי ימין, בשוק ימין ובידיים (או ביד ימין
–
קשה לפענח את הכתב
–
ההערה שלי
–
ש.פ.). אמנם אין התיחסות בתעודה למריטת הזקן, אך מאחר ועולה מגירסאות שני הצדדים שזקנו של הנאשם נמרט (על ידי אליהו או על ידי הנאשם עצמו), אני יוצא מנקודת הנחה כי כך קרה. להשלמת התמונה יצוין כי אשתו של הנאשם הגישה פיסת שער (נ/ 4) בטענה שמדובר בשערות הזקן שנמרטו.
ד"ר זלוטקביץ גם רשם באותו יום תעודה רפואית אחרי שבדק את גב' בר יצחק, שגם אצלה נמצאו שפשופים במקומות שונים גוף, לרבות באמה ובברכיים.
מעדויותיהם של המתלוננים עולה כי הם מייחסים את סימני החבלה שנמצאו אצל הנאשם ואשתו, לכך שהנאשם נשכב על הרצפה והחל להשתולל, ואחר כך הגיעה אשתו ונשכבה עליו.
הדברים לא נאמרו מפורשות על ידם, אולם אין בגירסתם כל הסבר אחר לאותם סימני חבלה.
האפשרות שהנאשם ואשתו עשו "הצגה" כמתואר, על מנת ליצור בכוונה סימני חבלה, נראית, על פניה, כאפשרות רחוקה, ובמיוחד כאשר המתלוננים לא התיחסו לאותה "הצגה" בהודעותיהם כאשר התלוננו על התקיפה נגדם. אמנם לא מדובר בפרט הקשור ישירות לתקיפה המיוחסת לנאשם. אולם מוזר בעיני שאף אחד מהשלושה לא מצא לנכון להתיחס לדבר בחקירתם הראשונה, כאשר, לפי הדו"ח של השוטר מליחי, ידעו שהנאשם טוען שהם תקפו אותו. המתלוננים העלו לראשונה את הגירסה בעת שנחקרו בשנית בעקבות התלונה שהנאשם הגיש נגדם.

ד. מהתעודות הרפואיות נ/ 2 ות/ 4 עולה כי לאביחי נגרם שבר ונפיחות באצבע החמישית ביד ימין כתוצאה מהאירוע. אותה חבלה עולה בקנה אחד עם גירסתו באשר לתקיפה על ידי הנאשם. אולם ד"ר מאיר מור, שטיפל באביחי, לא שלל בעדותו את האפשרות שהחבלה נגרמה כתוצאה ממכת אגרוף מצד אביחי (עמ' 2 לפרוט' מיום 24.4.01 ש' 20-21), אפשרות העולה בקנה אחד עם גירסתו של הנאשם.
באשר לפגיעה שנגרמה לבן ציון, עלתה תמיהה מעדותו של ד"ר גבי גולן שטיפל בבן ציון. לפי התעודות הרפואיות שהרופא רשם, ת/ ו- ת/ 2, התלונן בן ציון על קושי בהזזת אצבע
v
, וכי נמצא סביב אותה אצבע נפיחות. אולם בממצאי הצילום רשום כי נשברה עצם המסרק שמעל לאגודל (אצבע
i
). ד"ר גולן לא יכול היה להסביר את פשר הדבר בצורה מלאה. יתכן כי מדובר בטעות ברישום מצד הרופא או בממצא רנטגני שאנו מתאים לתלונות החולה. ד"ר גולן לא שלל את האפשרות שבן ציון הגיע לבדיקה עם צילומים שהוכנו לראש. הצילומים עצמם לא הוגשו. מכל האמור, אין לשלול, מעל לכל ספק סביר, את האפשרות שהועלתה על ידי הנאשם לפיה בן ציון הגיע לבדיקה עם צילומים של פגיעה ישנה באצבע
i
, בנסיון ליחס אותה פגיעה לתקיפה המיוחסת לנאשם.

ה. השוטר מליחי רשם בדו"ח הפעולה כי אביחי ורפי כהן "הצביעו על שריטות בגופם ובפני
הם
…
".
מכאן, עולות שתי תמיהות. האחת, רפי כהן כלל לא היה מעורב באירוע, ולכן אם הראה לשוטר סימני חבלה על גופו, הדבר מעורר חשד גם באשר לגירסתו של אביחי, שעל פי העולה מן הדו"ח, היה עם רפי כהן בעת שהשניים דברו עם השוטר. שנית, בעדותו, לא מסר אביחי כל פרטים היכולים להסביר שריטות שנמצאו על פניו. כזכור, העיד אביחי כי נפגע ביד מבלוק שנזרק על ידי הנאשם. הוא לא תיאר בעדותו כל תקיפה אחרת של הנאשם כלפיו וכל נזק גופני אחר שנגרמה לו. הפגיעות בפני
הם של אביחי ושל הנאשם מעלות אפשרות שהיתה איזו שהיא התגוששות
ביניהם. אפשרות זו מתחזקת לאמור האמור בתעודה הרפואית ת/ 1 שלפיה בן ציון מסר לד"ר גולן כי "היה מעורב בקטטה."
גם אם הייתי מגיע למסקנה וודאית כי אכן היתה קטטה בין הצדדים, לא הייתי מרשיע את הנאשם בעבירה הפחותה של השתתפות בתגרה, משום שלא ניתן לקבוע מי התחיל בקטטה וכיצד התנהלה.

ו. לא היתה כל עדות שהנאשם איים על אביחי ברצח כפי שנטען בכתב האישום.

ז. לא התרשמתי לחיוב מעדויותיהם של הנאשם ושל אשתו. הנאשם נהג להתפרץ במהלך הדיונים, תכונה המתאימה לאדם אלים. ב"כ המאשימה בסיכומיה הפנתה לתמיהות אחדות בעדותו. כמו-כן, ייחסתי משקל מועט לעדות אשתו של הנאשם, אשר לא השיבה בצורה עניינית לשאלות שהופנו אליה בחקירתה הנגדית. אף על פי כן, לא היה באותן נקודות בעייתיות בעדויותיהם כדי להסיר את הספקות שעלו מהראיות האחרות כמפורט לעיל.

5. אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ט"ו בתמוז התשס"ג, 15.7.03, במעמד המתיצבים.



שמעון פיינברג
, שופט







פ בית משפט שלום 1223/99 מדינת ישראל, ממשטרת ישראל ענף תביעות ירושלים נ' ברוך בר יצחק (פורסם ב-ֽ 15/07/2003)