פסקי דין על גולן מבנים ניידים בע"מ | פסקי דין על אורית טויטו | פסקי דין על ירון טויטו |

1090/05 א     06/08/2009




א 1090/05 גולן מבנים ניידים בע"מ נ' אורית טויטו, ירון טויטו








בית משפט השלום ברמלה



06 אוגוסט 2009

ת"א 1090-05 גולן מבנים ניידים בע"מ
נ' טויטו ואח'






בפני

כב' השופט
זכריה ימיני


תובעת ונתבעת שכנגד

1
.
גולן מבנים ניידים בע"מ


נגד


נתבעים ותובעים שכנגד

1. אורית טויטו
2. ירון טויטו


צדדי ג':
1. זמיר חייק

2.
אריה חברה לביטוח בע"מ

צד ד':
אריה חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


השאלות העומדות לדיון הן:
1)
מהו היקפו הכספי של החוזה שנכרת בין הצדדים להזמנת מבנה מגורים נייד?
2)
מה הוסכם בין התובעת לבין הנתבעים אודות התשלום עבור ההובלה של המבנה הנייד ממפעל התובעת לחצרים של הנתבעים?
3)
היכן נגרם הנזק למבנה הנייד?
4)
מהי יתרת החוב של הנתבעים לתובעת בגין המבנה הנייד?
5)
האם נותרו למבנה הנייד נזקים לאחר הנחתו במקומו?

כללי:
בעלי הדין:
בכל זמן הרלוונטי לתביעה:
1)
התובעת בנתה מבנים ניידים ומכרה אותם ללקוחות שונים;
2)
הנתבעים רכשו מאת התובעת מבנה נייד (להלן-"הקראוון");
3)
צד ג' 1 הוא נהג הסמיטרייילר (להלן-"המשאית") שהוביל את הקראוון ממפעל התובעת לחצרי הנתבעים;
4)
צד ג' 2 והצד הרביעי היא חברת ביטוח אשר ביטחה בביטוח אחריות את הובלת המטענים שהיה צד ג' 1 מוביל במשאית.

מערכת היחסים החוזית בין הצדדים:
טוענת התובעת בכתב התביעה כדלקמן:
התובעים, שהיו בעת כריתת החוזה זוג צעיר, פנו אל התובעת ובקשו לרכוש לעצמם קראוון למגורים, כאשר את הקראוון תכננו להעמיד בחצר בית הוריה של הנתבעת 1. לאחר מגעים בין הצדדים, נחתם הסכם במסגרתו הזמינו הנתבעים אצל התובע קראוון בן 3 חדרים. התמורה עבור הקראוון היתה 72,000 ₪ + מע"מ, ובסה"כ 84,960 ₪ כולל מע"מ בשיעור 18%. בנוסף למבנה עצמו הזמינו הנתבעים מהתובעת אביזרי אינסטלציה, התקנות תריסים ורשתות בעלות כולל של 7,485 ₪.

על חשבון התמורה שילמו הנתבעים את הסך 50,000 ₪.

התובעת הזמינה עבור הנתבעים חברת הובלה קבלנית להסעת הקראוון לחצר בית משפחת הנתבעים. במהלך הנסיעה נכנסה המשאית למהמורה שהיתה בדרך, והקראוון התרומם מעט ונחבט על הנגרר שהיה מונח עליו. כתוצאה מהתאונה התרומם הריצוף בקראוון. הקראוון הגיע לבית משפחת הנתבעים, והורד באמצעות מנוף.

התאונה בעת הובלת הקראוון ותביעת התובעת:
למרות הנזק המועט שנגרם לקראוון בתאונה ולמרות התחייבות התובעת לתקן את הנזק, החליטו הנתבעים בשלב הראשון שאינם חפצים בקראוון. בהמשך שינו דעתם והחליטו לעשות בו שימוש תוך הבטחה שהושגה מהתובעת להחליף את כל הריצוף וליתן הנחה של 10,000 ₪ מהמחיר הכולל. התובעת החליפה את הריצוף הכולל בתוך יומיים, והנתבעים נכנסו להתגורר בקראוון. לטענת התובעת, הנתבעים תבעו ו"סחטו" מן התובעת הטבות נוספות (דוגמת החלפת דלתות) וכאשר הכל בוצע, הגישה התובעת לנתבעים חשבונית להמשך תשלום ע"ח רכישת הקראוון והאביזרים הנלווים. הנתבעים התחמקו מלשלם את יתרת חובם לתובעת.

לטענת התובעת, שמאי של חברת ההובלה הגיע למקום, על מנת להעריך את הנזק ולבדוק את הנזק מכוסה על פי פוליסת הביטוח של חברת ההובלה. השמאי העריך את הנזק בסך 1,500 ₪.

מאחר והנתבעים הפרו את הסיכומים שנעשו עם התובעת, תבעה התובעת מאת הנתבעים את מלוא התמורה עבור הקראוון והאביזרים הנוספים שנוספו בו והעבודות הנוספות שנעשו בו. תביעתה של התובעת עומדת על הסך 65,544 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

-
יתרת התמורה
42,445 ₪

-
רבית חוקית למשך שנה
3,099
₪

-
פיצויים בגין הפרת חוזה
20,000 ₪

טענות הנתבעים והתביעה שכנגד:
בכתב ההגנה הודו הנתבעים שחתמו על טופס ההזמנה שצורף לכתב התביעה. פרט לכך, הכחישו את האמור בכתב התביעה.
לטענת הנתבעים, עם ביצוע ההזמנה שילמו את הסך 20,000 ₪, ואת הסך 30,000 ₪ שילמו במסגרת הסכם פשרה לאחר שראו את הנזקים בקראוון.
לטענת הנתבעים, התובעת היא זו שהיתה צריכה להוביל את הקראוון ולהציבו בשטח בית המשפחה, ולכן התובעת היא זו שנושאת באחריות לנזקים שנגרמו לקראוון בתאונה.
הנתבעים הגישו כנגד התובעת תביעה שכנגד על הסך 98,500 ₪ בגין הנזקים כדלקמן:
-
עלות פירוק והרכבת הקראוון
80,000 ₪

-
אובדן ריהוט

10,000 ₪

-
פגיעה בציוד בחצר

2,000
₪

-
עלות חוות דעת מהנדס

1,500
₪

-
עגמת נפש

5,000
₪.
בסיכומים טענו הנתבעים שהקראוון היה פגום עוד לפני שיצא מהמפעל של התובעת.

ההודעה לצד ג' וההודעה לצד ד':
בגין התביעה שכנגד הגישה התובעת הודעה כנגד נהג המשאית, מר חייק זמיר, וכנגד המבטחת שלו, אריה חברה לביטוח בע"מ. מר חייק הגיש הודעה לצד ד' כנגד אריה חברה לביטוח בע"מ.

חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט:
בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את המהנדס רפאל גיל, על מנת שיחווה דעתו בשאלה אילו נזקים נגרמו לקראוון. המומחה קבע בחוות דעתו כי הנזק שנגרם קראוון עומד על הסך 11,250 ₪, ואם אחר הרמת הריצוף יתברר שיש צורך לפרק את רצפת הבטון ולצקת אותה מחדש, יש להוסיף לעלות זו את הסך 6,300 ₪. על פי חוות דעת המומחה, עלות תיקון ליקוי בסך 650 ₪ הינו באחריות התובעת.

הסכם הפשרה תביעה שכנגד, בהודעה לצד ג' ובהודעה לצד ד':
ביום 24.3.09 הגיעו ב"כ הצדדים להסכם פשרה בענין התביעה שכנגד, ההודעה לצד ג' וההודעה לצד ד', שהוכתבה לפרוטקול, כדלקמן:
"לענין התביעה שכנגד, גובה הנזק אשר שמו ליקויים, הוסכם ע"י כל הצדדים, תוך אימוץ קביעתו של מומחה בית משפט בסך 10,600 ₪ ובהם ישאו צדדי ג', וההודעה לצד ד' תדחה. התשלום של כל אחד מהצדדים השלישיים הוא תשלום עצמאי ולא תלוי אחד בשני, כאשר צד ג'1 ישלם סך של 7,000 ₪ וצד ג' 2 תשלם סך של 3,600 ₪. התשלום ישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו ביהמ"ש יקבע למי מגיע הסכום.
כך למעשה מסולקת התביעה שכנגד לעניין הנזקים לקראוון והאחראים לנזקים אלה, והכל לסילוק מלא וסופי של טענות התובעת והנתבעים (התובעים שכנגד) כנגד הצדדים השלישיים.
כמו כן מוסכם כי לא יהיה צו להוצאות."
להסכם פשרה זה נתתי תוקף של

פסק דין
.

העדויות:
מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל התובעת, מר גולן ברזילי, אשר נחקר חקירה שכנגד.

מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד הוגשו תצהיריהם של גב' טוויטו אורית, ואביה, מר יצחק דבש. שני עדים אלו נחקרו חקירה שכנגד.

מטעם מר זמיר חייק הוגש תצהיר עדות ראשית של מר חייק. בעקבות הסכם הפשרה לא נחקר עד זה, אם כי בתצהירו יש מידע רב ערך מה קרה בעת הטענת הקראוון על המוביל, בעת התאונה ובעת פריקת הקראוון מהמוביל. בעקבות הסכם הפשרה לא נחקר מר חייק חקירה שכנגד, אך לא היה מי מהצדדים שביקש את הוצאת תצהירו מתיק בית המשפט.

מטעם אריה חברה לביטוח הוגש תצהירו של השמאי אמנון חסון, אשר ראה את הקראוון בסמוך לתאונה, ולמעשה קבע את סיבת הנזק. עד זה נחקר חקירה שכנגד.

לאחר תום פרשת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

דיון ומסקנות:
העסקה שבין התובעת והנתבעים:
התובעת הגישה את מוצג ת/1 והוא טופס ההזמנה נושא תאריך 6.3.09 החתום ע"י מר ירון טוויטו, הנתבע מס' 2. סכום העסקה כולל מע"מ במסמך זה עמד על הסך 112,000 ₪. במסמך זה נרשם במפורש שההובלה הינה על חשבון המזמין.

במסגרת גילוי מסמכים גילו הנתבעים את ההזמנה החתומה ע"י הנתבעת מס' 1, גב' אורית טוויטו. מסמך זה צורף כנספח א' לתצהיר מר גולן ברזילי. במסמך זה מחיר העסקה הבסיסי ירד לסך 72,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן תוספת סכום בכתב יד בסך 1,200 ₪, כך שסכום העסקה עלה לסך 73,200 ₪.
בצד ימין של העמוד האחרון להזמנה החתומה ולפני החתימה של הנתבעת 1 מופיע הכיתוב כדלקמן:

"תוספות:

קרמיקה חדר – 180

ויטרינה – 2,000

קרמיקה מטבח – 100


2 ברזים – 200


1,500
הובלה – (סכום שנמחק
אך נראה שהיה רשום שם סכום בן 4 ספרות – הערה שלי י.ז.)

-------------------------------

4,000."

מתחת לרישום זה היתה חתימתה של הנתבעת 1.

טוענת הנתבעת 1 שהרישום בכתב ידה הוא על תוספות שהוסיפה בעצמה, אך לא הוסכמו עם התובעת. לעומתה טוען מר ברזילי שתוספות אלו היו חלק מההסכם שנכרת בין הצדדים.
סבור אני שיש להעדיף את גרסת מר ברזילי על פני גרסת הנתבעת, מהנימוקים כדלקמן:
1)
כאשר רצתה גב' טוויטו לרשום על גבי עמוד זה את התשלומים שביצעה, רשמה זאת בחלק השמאלי של העמוד, ולא מעל לחתימתה;
2)
בצד ימין של העמוד מעל לחתימתה מופיע הסכום 1,500 ₪, ולא צוין עבור מהו. כאשר מעיינים בצד שמאל של העמוד רואים שהנתבעת 2 ציינה שהסך 1,500 ₪ שולם עבור 3 דלתות. משמע מכך שבצד ימין נרשמו ההתחייבויות ובצד שמאל נרשמו התשלומים, והסך 1,500 ₪ בצד ימין מתייחס לתוספת 3 דלתות שעל התובעת היה לספק ביחד עם הקראוון;
3)
התובעת טרחה לסכם מתחת לחתימתה על גבי העמוד האחרון של ההזמנה את הסכומים שעליה לשלם לתובעת, ולפי סיכומה, היה עליה לשלם לתובעת את הסך 73,200 בתוספת 4,000 ₪, ובסה"כ 77,200 ₪. לסכום זה היה על הנתבעים להוסיף מע"מ.

לאור האמור לעיל, סבור אני שמחיר העסקה שהוסכם בין התובעת לבין הנתבעים עמד על הסך 77,200 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 91,096 ₪.

טוענת התובעת שהנתבעים הזמינו תוספות אחרות למבנה בסכום כולל של 7,485 ₪. בחקירתו הנגדית של מר ברזילי, לא יכול היה מר ברזילי לציין מה בדיוק הוזמן ומה בדיוק בוצע, ולכן אין בידי לקבל את טענת התובעת לענין הסך 7,485 ₪.


על מי היה לשאת בהוצאות ההובלה:
טוענת התובעת שהוסכם שהנתבעים ישאו בהוצאות ההובלה, ולטענת הנתבעים, הוסכם שעל התובעת היה לשאת בהוצאות ההובלה. משמעות ההכרעה בקביעה זו היא מי נושא באחריות כלפי הנתבעים לנזק שנגרם לקראוון, האם התובעת, כחלק מחובותיה על פי החוזה לספק קראוון תקין, או שמא הצדדים השלישיים, כמי שחבו חבות ישירה כלפי הנתבעים להוביל את הקראוון בזהירות הראויה.

סבור אני שההובלה של הקראוון לא היתה חלק מההסכמה שבין התובעת והנתבעים, ולכל היותר התובעת דאגה למוביל עבור הנתבעים. קביעתי זו מבוססת על הנימוקים כדלקמן:
1)
בהזמנה עליה חתום הנתבעת 2 נרשם במפורש שההובלה על חשבון המזמין, כאשר המזמין הם הנתבעים;
2)
בהזמנה עליה חתומה הנתבעת 1 בעמוד האחרון נרשם בכתב יד הובלה ולידה מספר בן 4
ספרות שנמחק;
3)
בצד שמאל של אותו עמוד נרשם בכתב ידה של הנתבעת ששולם למוביל הסך 4,000 ₪. תשלום ישירות למוביל נעשה רק מי שהתחייב כלפי המוביל.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהוסכם בין התובעת והנתבעים שההובלה תהיה על חשבון הנתבעים, ואת סכום ההובלה ישלמו הנתבעים ישירות למוביל.

התובעת דאגה למוביל ידוע ומוכר שיוביל את הקראוון, ואיני סבור שהיא התרשלה בבחירת המוביל.

על כן, הצדדים השלישיים צריכים להעביר את סכום הפשרה בתביעה שכנגד לעניין הנזקים שנגרמו לקראוון לידי הנתבעים.

האם הקראוון היה סדוק בעת העמסתו על המוביל?
טוענים הנתבעים בסיכומיהם שלאור האמור בשטר המטען, נספח ו' לתצהיר מר ברזילי, הקראוון יצא ממפעלה של התובעת כשהוא סדוק.

בשטר המטען רשומים פרטי התובעת, מקום הטענת המטען, יעד ההובלה, שם הנהג, מספר המשאית, תיאור המטען, האם יש מנוף, שעת העמסה ושעת יציאה ממפעל התובעת. לאחר מכן יש מקום לציין את שעת ההגעה לפריקה ואת שעת היציאה לאחר הפריקה. לאחר מכן יש מקום להערות. בהערות נרשם כדלקמן:

"נגרם נזק פנימי במבנה."
לאחר מכן יש את חתימת הנהג, מר חייק זמיר, ואת חתימת המקבל ששמו פנחס, שלפי העדויות היה מנהל עבודה של התובעת.

את משמעות ההערה שנרשמה על גבי שטר המטען לומדים אנו מנספח ב' לתצהירו של השמאי אמנון חסון. נספח זה הוא מכתבו של מר חייק מיום 18.4.03 לשמאי אמנון חסון. במכתב זה כותב מר חייק כדלקמן:
"הוזמנתי להוביל מבנה ע"י גולן מבנים ניידים בתאריך 10.4.03. הובלתי מבנה
5
x
10 לבאר יעקב למשפ' דבש. המבנה היה קשור לנגרר. במשך הנסיעה לתוך באר יעקב נסעתי בשביל עפר קטע של 400 מטר, והיות שהיה קצת חשוך מוקדם בבוקר, כנראה עליתי על בור בשביל, ולטענת הלקוח המבנה קפץ וקבל סדקים והרצפה עלתה למעלה והתומכים התעקמו. הנסיעה בוצעה ע"י חייק זמיר ...
לפני הפריקה ע"י מנופי אבי שהמבנה היה על הנגרר בדקו אותו פנסח + גולן וטענו על הנזקים הנ"ל
." (ההדגשה שלי – י.ז.)
לאור האמור במכתבו של מר חייק ולאור העובדה שההערה המצויה על גבי שטר המטען מצויה לאחר השורה של מועד ההגעה לפריקה, מוכיחים שההערה מתייחסת למצב הקראוון לאחר שהגיע ליעדו, ולא למצבו בעת ההעמסה. תימוכין לכך מצויים בתצהירו של מר חייק, שאינו מציין בתצהיר זה שהקראוון היה פגום בעת ההעמסה.

תביעת התובעת כנגד הנתבעים:
מאחר והאחריות לנזק שנגרם לקראוון אינה מוטל על כתפי התובעת, על הנתבעים לשלם לתובעת את ההפרש בין הסך 91,096 ₪ (77,200 ₪ בתוספת מע"מ) לבין הסך 50,000 ₪ ששילמו לתובעת, דהיינו את הסך 41,096 ₪. מסכום זה יש להפחית את הסך 650 ₪ שקבע המומחה מטעם בית המשפט. כך שהתובעת זכאית לקבל מהנתבעים את הסך 40,446 ₪. את סכום זה היה על הנתבעים לשלם לתובעת כבר ביום 6.4.03.
אמנם התובעת הגיעה להסכם פשרה עם הנתבעים על הנחה בסך 10,000 ₪, אך הנתבעים הפרו הסכמה זו, והתובעת זכאית לתבוע את מלוא יתרת התמורה עבור הקראוון, שהיא 40,446 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 6.4.03.

התובעת תבעה את הסך 20,000 ₪ בגין הפרת החוזה, אך התובעת לא הוכיחה את נזקיה בגין הפרת החוזה.

התביעה שכנגד:
מאחר והתובעת אינה אחראית לנזק שנגרם לקראוון, הרי שאינה אחראית לנזקים האחרים שתובעים התובעים בתביעה שכנגד.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:
1)
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת כדלקמן:
א)
את הסך 40,446 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 6.4.03 ועד ליום התשלום בפועל;
ב)
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
ג)
שכ"ט עו"ד (כולל עבור התביעה שכנגד) בסך 8,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
2)
התביעה שכנגד נדחית.
3)
בהתאם להסכמת הצדדים, על צדדי ג' להעביר את סכום הפשרה עליו הסכימו ביום 24.3.09 לידי הנתבעים, ביחד ולחוד.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,
ט"ז אב תשס"ט, 06 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1090/05 גולן מבנים ניידים בע"מ נ' אורית טויטו, ירון טויטו (פורסם ב-ֽ 06/08/2009)