פסקי דין על אלייב ראוף | פסקי דין על אל-כל אלקטרוניקה בע"מ

1683/07 עב     22/01/2009




עב 1683/07 אלייב ראוף נ' אל-כל אלקטרוניקה בע"מ




בעניין:

1




בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

עב 001683/07





כב' השופטת אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר מנין יעקב
נציג ציבור (מעבידים): מר יגאל כהן

בפני
:


אלייב ראוף

בעניין
:

התובע
גב' שרה גולדנברג - מזכירת איגוד מקצועי
ע"י ב"כ




- נגד -



אל-כל אלקטרוניקה בע"מ



הנתבעת
ילון שבח

ע"י ב"כ עוה"ד




פסק דין

1.

לפנינו תביעה במסגרתה ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים:


א.
סכום של 12,792 ₪ בגין פיצויי פיטורים.


ב.
סכום של 3,266 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

ג
.
סכום של 9,211 ₪ בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

התובע טען כי עבד אצל הנתבעת, בהיקף של משרה מלאה, מתאריך 5/11/98 ועד לתאריך 5/9/02, עת פוטר, באופן שרירותי וללא מתן הודעה מוקדמת.

2
.
במסגרת כתב הגנתה, הכחישה הנתבעת את שנטען כנגדה.

הנתבעת טענה כי יש למחוק את התביעה, בשל השיהוי בו נקט התובע, בהגשתה.
הנתבעת הודתה כי העסיקה את התובע בנגריה שלה, בתקופה לה טען בתביעתו אך טענה שלא פוטר כי אם התפטר לאחר שהובהר לו כי גנבותיו התגלו.

לחילופין, טענה הנתבעת, כי גם אם יתברר שהתובע פוטר הרי שיש לקבוע כי אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים מאחר ועבר עבירת משמעת חמורה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים.
הנתבעת הכחישה זכאותו של התובע לחלף הודעה מוקדמת ולתשלום בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

3.
מהלך הדיון

התובע הגיש תביעתו ביום 31/5/07 ולבקשתו, ניתן, ביום 28/7/07

פסק דין
לטובתו וזאת לאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה.

ביום 3/8/08, בוטל פסק הדין הנ"ל תוך חיובה של הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 1,000 ₪, וזאת בעקבות בקשתה של הנתבעת, שהיתה מוסכמת על התובע.

ביום 10/2/08 התקיים בתיק דיון מוקדם, בסיומו, נדרשו הצדדים לבוא בדברים במטרה להגיע לפשרה ו/או להסכמה דיונית באשר להצעת בית הדין לעניין מתן

פסק דין
לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט (לא מנומק).

ביום 11/3/08, לאחר שלא הודיעו הצדדים דבר, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

ישיבת ההוכחות שהיתה אמורה להתקיים ביום 18/6/08 נדחתה ליום 30/10/08 וזאת בהתאם לבקשה מוסכמת שהגישו הצדדים, ביום 20/5/08.
בסופו של דבר התקיימה ישיבת ההוכחות ביום 12/11/08, וזאת "
עקב שינויים ביומנו של בית הדין
", כפי שהודע לצדדים בהזמנה מיום 16/7/08.

במהלך ישיבת ההוכחות העידו לפנינו על תצהיריהם, התובע ושלושת עדי הנתבעת: מר אבי בר שדה, הגב' ליזה סקרבובסקי (להלן:"הגב' ליזה") ומר זאהי סיידי.

מעבר לנספחים שצורפו לתצהיר התובע (סיכום מידע רפואי - ת/1; חוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז - 1957 וצו הרחבה בדבר הנהגת פנסיה זקנה משלימה - ת/2) הוגשו ו/או סומנו, במהלך ישיבת ההוכחות גם המסמכים הבאים:

תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה - ת/3; תעודת עובד ציבור מיום 10/9/08, שהגישה הנתבעת במסגרת בש"א 3838/08- נ/1; וכן המסמכים שצורפו לבש"א הנ"ל - נ/2.
בסיומה של ישיבת ההוכחות, ולבקשתם של הצדדים, קצבנו להם מועדים לשם הגשת סיכומים בכתב, התובע הגיש סיכומיו ביום 7/12/08 והנתבעת הגישה סיכומיה ביום 29/12/08.

4.
להלן העובדות הרלוונטיות לתביעה, כפי שעלו מחומר הראיות:

א
.
התובע, תושב נצרת עילית, עבד אצל הנתבעת, מתאריך 5/11/98 ועד לתאריך 5/9/02.

ב.

התובע הועסק אצל הנתבעת כנגר ובהתאם לצורך היה מסייע בפירוק מכולות עם ציוד שהגיע (מדובר בעבודת סבלות אותה ביצעו כלל נגרי הנתבעת).

ג.

בתאריך 23/7/02 הציג התובע לנתבעת, אישור רפואי בו נרשמה המלצת הרופא "
להימנע מעבודה פיזית קשה קשורה להרמת משקולות
".

ד
.
בסמוך להצגת אישור זה, התחשבה הנתבעת בתובע ודאגה כי יבצע רק עבודות נגרות.

ה
.
בתאריך 5.9.02, האשים מר שדה, את התובע בגניבה.

ו
.
לאחר ההאשמה הנ"ל, לא חזר התובע לעבוד אצל הנתבעת.

ז.

רק ביום 31/5/07, הווה אומר למעלה מארבע וחצי שנים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הגיש התובע את תביעתו.

ח
.
הנתבעת לא ביטחה את התובע בקרן פנסיה.

ט.

הנתבעת לא שילמה לתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

י.

במסגרת תצהירו ומהלך חקירתו העלה התובע טענות גם בקשר לאי תשלום שעות נוספות וזכויות אחרות, אולם רכיבים אלו לא נתבעו על ידו.

5.
מה היתה העבודה אותה ביצע התובע עבור הנתבעת

גרסת התובע

במסגרת סעיף 3 לתצהירו, הצהיר התובע כי עבד כנגר - "
עסקתי בבניית מסגרת לרמקולים..
".
במסגרת סעיף 4 לתצהירו, הצהיר התובע כי:"
..בתקופה של 5-4 חודשים עבדתי כסבל בפריקת מכולות בגלל שירדה העבודה ולא היו הזמנות...
".
במסגרת סעיף 9 לתצהירו, הצהיר התובע כי:"
..במשך 4 שנים עבדתי קשה. עשיתי כל מה שביקשו ממני כולל עבודת סבלות ...
".
במסגרת חקירתו הנגדית העיד התובע, בתיווכו של מתורגמן, כי בכל תקופת עבודתו "
עסקתי בבניית המסגרת לרמקולים
" (עמ' 4 שורה 14 לפרוטוקול).
התובע נשאל:"
והיו תקופות שאמרו לך שאתה מעכשיו למשך חודש רק סבל
" (עמ' 4 שורה 15 לפרוטוקול) ותשובתו היתה:"
הרבה פעמים קרו מקרים שהגיעו מכולות גדולות למפעל ושלחו אותנו לעבוד בתור סבלים
" (עמ' 4 שורה 16 לפרוטוקול). מאחר ותשובה זו לא ענתה, לדעת ב"כ הנתבעת, על שאלתו, נדרש התובע לשוב ולענות, והוא השיב:"
לא היו תקופות במשך חודש ימים רצוף, אבל היו תקופות במשך שבוע, שבוע וחצי רצוף שעבדתי בתור סבל
" (עמ' 4 שורות 21-20 לפרוטוקול).

בשלב זה, נשאל התובע, סדרת שאלות, בענין ה"סבלות", מפאת חשיבות הנושא נביא את השאלות והתשובות, כהוויתן:
"ש.
איזו סבלות היתה? הגיעה משאית במשך שבוע כל יום והיית צריך לפרוק אותה?
ת.
היו מקרים ששבוע ימים, כל יום היו מגיעות 4-3 מכולות גדולות עם סחורה. היו מקרים שביום אנו פרקנו שלושה או
ארבעה קונטנרים ביום עד 22:00 או 22:30 בלילה.
ש.
כלומר היו תקופות שבמשך שבוע וחצי שבועיים?
ת.
תוך שבוע ימים היו שלושה ארבעה ימים רצופים של פירוק. בימים האלה הייתי רק מפרק את הסחורה.
ש.
ורק אתה?
ת.
(בלי תרגום) לא רק אני. עוד שני פועלים, או שלושה פועלים. היינו בסך הכל ארבעה מפרקים. (אחרי תרגום) אנו היינו בתוך המכולות שהיינו מעמיסים את הסחורה על המשטחים, והמלגזה היתה מפרקת לתוך הנגרייה.
ש.
וזה היה שבוע, שלושה, ארבעה ימים, זה היה רצוף, והשבוע שאחריו, כל פעם שלושה ארבעה ימים במהלך שבועיים, במהלך שלושה שבועות, כמה?
ת.
זה לא היה רצוף.
ש.
אלא?
ת.
היו מקרים שתוך שבוע ימים, שלושה ארבעה ימים עבדתי בתור סבלות כי פרקתי את המכולות, ואחרי זה היו הפסקות, שבוע וחצי שבועיים עד שהמכולות היו מגיעות למפעל, ושוב הייתי עובד בסבלות.
ש.
כמה שבועות זה היה ככה? הרי אמרת שהיו תקופות שהיה שבוע שבמשך שלושה ארבעה ימים הגיעו משאיות.
אז כמה זמן זה היה? כל הזמן זה היה ככה?
ת.
לא. אנו שלושה ארבעה ימים עבדנו כסבלים ואז היתה הפסקה
.
לשאלת בית הדין, מה היתה שגרת העבודה שלי, האם שלושה ארבעה ימים סבלות, שלושה ארבעה ימים הרכבת מסגרות לרמקולים או שגרה אחרת, אני משיב שבמשך 3.5 שנים אני עבדתי כנגר בלבד, אחרי זה הגיעה סחורה למפעל עם מסגרות מוכנות, ואחרי שהתחילו להגיע המכולות עם הסחורה המוגמרת, אז לא היתה כל כך הרבה עבודה בנגרייה ולקחו אותנו לעבוד כסבלים".
(מעמ' 4 שורות 33-20 לפרוטוקול עד עמ' 5 שורות
13-1).
ובהמשך:
"ש.
אז אתה ארבעה - חמישה חודשים עבדת רק בסבלות?
ת.
בתקופה האחרונה של ארבעה חמישה חודשים היתה פחות עבודה בנגרייה, וכאשר היתה מגיעה המכולה היו לוקחים אותנו לסבלות. אחרי שבית הדין חזר על השאלה אני אומר שלא רק בסבלות אלא גם בנגרייה וגם בסבלות
ש.
אבל אתה אומר שכבר לא בנו מסגרות לרמקולים, הכל הגיע מבחוץ? אז מה היה לבנות בנגרייה
ת.
נשארה הפעילות של העבודות הקטנות, כמו ליטוש רמקול, כמו הרכבת הרמקולים עצמם
" (עמ' 5 שורות 17-12 לפרוטוקול).
ובהמשך:
"ש.
כמה משאיות הגיעו ביום? יום שלם לפרוק מכולה? כמה משאיות הגיעו ביום?
ת.
(לאחר תרגום) היו תקופות שונות שהיו מגיעות ביום אחד שלוש מכולות, שתי מכולות, או אחת. זה לא היה אותו דבר כל יום. היו מכולות גדולות של 40 טון, היו של 20 טון.
ש.
כמה זמן לקח לפרוק מכולה?
ת.
עבדו בין שלושה לארבעה איש בתוך המכולות האלה, וזה לקח שעה, שעה וחצי לפרק את המשאית. תלוי מה פרקנו, לפעמים לקח שלוש שעות.
ש.
ומה עשית ביתר השעות?
ת.
עבדתי בתוך נגרייה
".(עמ' 6 שורות 10-3 לפרוטוקול).

גרסת הנתבעת

מר אבי בר שדה

במסגרת סעיף 4 לתצהירו של מר בר שדה, הוא הצהיר כי:
"...ובמשך כל תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת עסקה הנתבעת ביבוא רכיבי רמקולים, יצור הארגזים לרמקולים, הרכבת הרכיבים המיובאים בארגזים ושיווק הרמקולים בארץ".

במסגרת סעיף 5 לתצהירו, הצהיר מר בר שדה כי:
"..העבודה בנגרות לא כללה כמעט עבודות סבלות. בערך פעמיים שלוש בחודש היה מגיע קונטיינר ואז כל העובדים היו מתגייסים לעבודת פריקה של שעתיים עד שלוש שעות. רוב רובה של עבודת התובע הייתה עבודת נגרות שהיתה כאמור יצירת ארגזים לרכיבי הרמקולים".

במסגרת חקירתו הנגדית, נדרש מר בר שדה להסביר האמנם סיפור המכולות איננו "
סיפור של חמישה חודשים אחרונים
", ולהלן התשובה שמסר:
"אני חייב להסביר משהו לבית הדין. אנו בעבר יבאנו את הרמקולים והארגזים מחו"ל כאשר הארגזים היו מפורקים. בכל מכולה נכנסו 5000 ארגזים הגיעו שטוחים ופה היינו בונים אותם ובנוסף הבאנו את רכיב הרמקולים, אנו בחודש לא מכרנו יותר מ-5000 רמקולים, ולכן הגיעו רק שלוש מכולות. מכולה אחת עם הארגזים של הרמקולים, ועוד שתי מכולות עם הרכיבים של הרמקולים, שזה היה יותר נפח, כי הארגזים מגיעים שטוחים ולרכיבים יש נפח. לכן אני לא יודע מאיפה המציא התובע את נתוניו. אבל בכל מקרה אני אומר מקסימום מכולות שהגיעו בחודש זה שלוש שאולי הגיעה עוד אחת, עם
dvd
, ששם היו 4000 במכולה, וזה הספיק לחודשיים. זאת מכולה שהגיעה אחת לשלושה חודשים"
(עמ' 12 שורות 24-17 לפרוטוקול).

כשנשאל מר בר-שדה מה היה תפקידו של התובע, הוא השיב:
"היה כמו התפקיד של כל שאר האנשים שעבדו אצלי. עבדו 10 אנשים בנגריה, וכאשר הגיעו מכולות, חלק מהתפקיד שלהם היה להוריד את הסחורה מהמכולות, הם התחלפו ביניהם כי היה צריך שלושה ארבעה אנשים לזה, הם התחלפו בהתאם לעבודה שהיתה להם באותו רגע
" (עמ' 12 שורות 29-26 לפרוטוקול).

ומשנשאל: "
מה העבודה הספציפית שהתובע עשה
" (עמ' 12 שורה 30 לפרוטוקול), הוא השיב:
"אני לא יודע מה הוא עשה. אני לא הייתי מנהל הנגרייה.
אני יודע שהוא עבד כמו כולם, עבד בשפשוף, הוא לא עבד בהתקנה של רמקולים כי את זה מישהו אחר עשה. הוא הרכיב את הארגזים עצמם ושפשוף וכשהיה צריך הוא היה פורק, כנראה שיצא לו פעם פעמיים בחודש, כי לא בכל פריקה פרקו כולם. כל מכולה לקחה שעתיים לפרק"
(עמ' 12 שורות 34-31 לפרוטוקול).

בהמשך חקירתו הנגדית העיד מר בר שדה, כי עבדו אצלו עשרה נגרים (עמ' 13 שורות 2-1 לפרוטוקול וכן שורות 4 ו- 9).
משנדרש מר בר שדה להשיב על השאלה באיזה שלב עבדו אצלו עשרה נגרים, האם בחודשים האחרונים להעסקתו של התובע, הוא השיב:"
את שואלת אותי על משהו שלפני שש שנים, את לא מצפה שאני אזכור באיזה תקופה...
" (עמ' 13 שורות 7-6 לפרוטוקול)

מר זאהי סיידי

במסגרת סעיף 5 לתצהירו של מר זאהי סיידי, הוא הצהיר כי:
"..העבודה בנגריה לא כוללת כמעט עבודות סבלות. בתקופה שבה עבד התובע, היה מגיע בערך פעמיים או שלוש פעמים בחודש קונטניינר ואז כל העובדים היו מתגייסים לעבודת פריקה של שעתיים עד שלוש שעות".

במסגרת חקירתו הנגדית, העיד מר זאהי סיידי כי בנגריה היו עשרה עובדים "
אולי מעבר לזה"
(עמ' 23 שורות 8-7 לפרוטוקול) וכן העיד שכשהתובע עזב היו בין שמונה לעשרה עובדים (עמ' 23 שורות 11-10 לפרוטוקול).

מר זהאי סיידי נשאל :"
כשבאו מכולות הוא לא פירק אותן
" (עמ' 23 שורה 16 לפרוטוקול) ותשובתו היתה:"
כן, פירקנו, אבל זה היה בנגריה
" (עמ' 23 שורה 17 לפרוטוקול).

מר זאהי סיידי העיד כי ענין המכולה "
היה לעיתים רחוקות, זה לא כל יום היתה לנו מכולה
" (עמ' 23 שורה 23 לפרוטוקול) כשבהמשך הבהיר שפעם בחודש היתה מגיעה מכולה ושזמן הפירוק שלה היה שעתיים (עמ' 23 שורות 29-28 לפרוטוקול).

בהמשך, משהופנה מר זאהי סיידי לסעיף 5 לתצהירו, שם הצהיר כי "
בערך פעמיים או שלוש פעמים בחודש היה מגיע קונטיינר
", הוא השיב:"
אני אמרתי פעם פעמיים בחודש, כן
" (עמ' 24 שורות 6-1 לפרוטוקול).

דיון והכרעה -

נקדים ונציין כי עדותו של התובע הותירה עלינו רושם מהימן ולכן העדפנו את גרסתו על פני גירסת הנתבעת.
לא מצאנו צורך בקביעה פוזיטיבית בענין מספר המכולות שנדרשו נגרי הנתבעת, לפרוק מידי חודש, בכדי להגיע למסקנתנו, המבוססת על עדותו המהימנה והעקבית של התובע לפיה - בחודשים האחרונים, לעבודתו אצל הנתבעת, הוא נדרש לבצע "עבודת סבלות" (פירוק מכולות), בהיקף גדול משהיה בתקופה הקודמת לעבודתו וכן מקבלים את גרסתו באשר לכך שפרק זמן של כשבועיים, לאחר שהציג את ת/1, דאגה הנתבעת שלא להטיל עליו את משימת פירוק המכולות, אך לאחר תקופה זו, שבה ודרשה ממנו ליטול חלק במלאכה זו, כבעבר.

העובדה שמר זאהי סיידי, שינה עדותו בכל הקשור למספר הפעמים בהן הגיעו מכולות, פעלה לטובת התובע וכן העובדה שמר בר שדה,
לא ידע להשיב על השאלה "
מה העבודה הספציפית שהתובע עשה
".

6.
האם התפטר התובע או פוטר?

הכלל הוא שבבואנו לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע מהדברים, אלא מהתמונה כולה" [דב"ע ל/ 18-3 נח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ פד"ע ב' 41].
על הלכה זו חזר בית הדין הארצי בשורה של פסקי דין לאורך השנים [ראה לדוגמא: דב"ע נד/129-3 משה ענבר - איתן הראל אנגלו סכסון ואח', עבודה ארצי כרך כח(1), 216; דב"ע נו/204-3 אגודת קרית נוער - גלאל מזאתם עבודה ארצי כרך כט (2), 230].


משכך, ברי כי לא רק נסיבות האירוע עצמו רלוונטיות להכרעתנו, אלא גם הנסיבות האופפות אותו, ובכלל זה התנהגות הצדדים לאחר האירוע.

גרסת התובע

במסגרת סעיף 7 לתצהירו, הצהיר התובע כי:
"..ביום שפוטרתי בו, בבוקר בזמן העבודה, ניגש אלי מנהל הנתבעת וביקש ממני לבוא למשרדו, שם אמר לי כי אני לא עובד אצלו יותר. כששאלתי אותו למה? אמר לי שאני "גנב" והורה לי לגשת למזכירה לקבל ממנה מכתב וללכת הביתה. ניגשתי למזכירה וביקשתי ממנה שתקריא לי מה שכתוב במכתב"
.
במסגרת סעיף 8 לתצהירו, הצהיר התובע, כי:
"..כאשר חזרתי למנהל הנתבעת והודעתי לו שאני לא מקבל מכתב כזה שכתוב בו שאני "גנב" והחזרתי לו את המכתב, הוא כעס מאוד על הדברים שאמרתי לו וסילק אותי ממשרדו".

במסגרת חקירתו הנגדית של התובע הוא העיד כי:
"בבוקר נכנסתי לעבודה, בעל החברה ישב במשרד שלו, הוא קרא לי, ואמר לי שאני מפוטר, שאני גנב, שאני גונב מהעבודה, ושאני אקבל מכתב פיטורים כאשר הפקידה תגיע למקום העבודה. הפקידה היתה מגיעה לעבודה בשעה 09:00. הפקידה היא ליזה
" (עמ' 9 שורות 10-8 לפרוטוקול).

בנקודה זו נציין כי דברים אלו תואמים את הגירסה שמסר התובע בסעיף 7 לתצהירו עדות זו.

ומיד בהמשך, לאחר שנשאלה התובע:"
ואתה אומר שאתה הלכת לליזה אחרי שאבי אמר לך ואתה התרגזת, והיא קראה לך את המכתב
" (עמ' 9 שורות 10-8 לפרוטוקול), הוא השיב:
"אני באתי לליזה, קיבלתי את מכתב הפיטורים וביקשתי ממנה שתתרגם לי את המכתב כי לא ידעתי לקרוא את המכתב ולא לתרגם. כאשר היא תרגמה לי את המכתב, לפי מה שהבנתי במכתב היה כתוב שאני גנב, גונב ממקום עבודתי. עם המכתב הזה הלכתי לאבי בר שדה. ואמרתי לו שאני לא מסכים עם המכתב הזה בכלל, כי זה הכל שקר מוחלט. השארתי לו את המכתב על השולחן שלו והלכתי. אחרי שאמרתי לו שאני לא מסכים עם המכתב הזה, השארתי אותו על השולחן והלכתי
" (עמ' 9 שורות 18-13 לפרוטוקול).

בנקודה זו נציין כי לא נעלמה מעינינו, העובדה שאין התאמה מוחלטת בין דברים אלו לבין הדברים עליהם הצהיר התובע בסעיף 8 לתצהירו, אך מצאנו שיש בדברים הנ"ל כדי להתאים לשאר הדברים שמסר התובע, במהלך הדיון המוקדם, עת נדרש לעשות כן, על ידי בית הדין (עמ' 4 שורות 27-24 לפרוטוקול הדיון המוקדם שהתקיים ביום 10/2/08).
מהמשך התשובות שמסר התובע, במהלך חקירתו הנגדית עולה כי אין ברשותו את אותו מכתב שמסר לו, בזמנו, מר בר-שדה שכן הוא לא לקח אותו (עמ' 9 שורות 32-18 לפרוטוקול). ובלשונו: "
זה בעיה שלי שאני לא לקחתי את המכתב. הייתי מאוד פגוע מזה, ובאותו רגע הייתי בעצבים, וזה טעות שלא לקחתי את המכתב
" (עמ' 10 שורות 2-1 לפרוטוקול)

גרסת הנתבעת

מר בר - שדה

במסגרת הפיסקה השניה של סעיף 7 לתצהירו, הצהיר מר בר שדה כי:
"..מיד לאחר הפסקת עשר, בערך בשעה 10:30 או 11:00 הלכתי אל התובע בנגריה ואמרתי לו שאני יודע שהוא גנב דברים מהנגריה ואני עומד להזמין משטרה. התובע השיב לי וכיוון שלא ידע עברית כראוי הזמנתי אותו לשיחה במשרדי. לשיחה זו צירפתי עובדת בשם ליזה הדוברת רוסית. אמרתי לתובע שמזה זמן נעלמים דברים מהנגריה והיום ראיתי שהעמיס בשעת הפסקת צהריים מוצרים של הנגריה על רכבו. התובע הודה שלקח דברים מהנגריה וביקש שלא אערב את המשטרה. התובע טען שיש לו תיק במשטרה וניתן נגדו צו מאסר על תנאי ואמר שאם לא אערב את המשטרה הוא יפסיק את עבודתו אצל הנתבעת"
.

במסגרת סעיף 9 לתצהירו, הצהיר מר בר-שדה כי:
"מיד לאחר השיחה, התובע החזיר את המוצרים שלקח מהנגריה באותו יום ועזב את העבודה ומאז לא שמעתי ממנו במשך 5 שנים"
.

כבר בנקודה זו נציין כי בכל הקשור למעשה ה"גניבה" שיוחס לתובע, הוסיף מר בר-שדה, במהלך חקירתו הנגדית, פרטים רבים, אשר לא מצאו ביטוי קודם לכן, למשל - הטענה בדבר "
שנעלם משהו יותר גדול, איזה אקדח אוויר. מוצר ששווה ערך ל-2,500 ש"ח..
" (עמ' 14 שורות 3-27 לפרוטוקול), או שהדברים ש"נעלמו", היו "
דברים קטנים, כל מיני עצים, חתיכות קטנות לא דברים שפגעו בעסק..
" (עמ' 14 שורות 18-15 לפרוטוקול), מדובר בהתנהלות אשר לא היה בה כדי להוסיף לאמינות גירסתה של הנתבעת.
במסגרת חקירתו הנגדית נדרש מר בר שדה להסביר על שכתב בסעיף 7 לתצהירו, וכן השיב:
"ת.
כתוב פה בדיוק. זה היה בהפסקת 10:00. אחד העובדים הודיע לו שהוא מעמיס דברים על הרכב שלו, קראתי לו, בשעה 10:30 או 11:00, לשיחה הזאת צרפתי את ליזה שהיא נמצאת בחוץ, היא עדיין עובדת אצלי, והיא דוברת רוסית, הכל כמו שכתוב בתצהיר. אני חושב שלפני זה, זה היה בנגרייה, קראו לי אז באתי מהמשרד לנגרייה, מרחוק של 30 מטר, ואז ניגשתי לרכב שלו וראיתי מה יש שם, אני מבקש לציין שאז הוא דיבר עברית הרבה יותר טובה מהיום.
ובהמשך:
ש.
אני מפנה אותך לסעיף 7 לתצהירך, שם אתה אומר שאמרת לו שאתה עומד להזמין משטרה.
ת.
הוא ביקש שאני לא אזמין משטרה. הוא קפץ עם המשטרה
ש.
זה לא כתוב בתצהיר שלך.
ת.
זה כתוב. "התובע הודה שלקח דברים בנגרייה.." אני מפנה לסעיף 7, שורה 3 לפני הסוף. זה בדיוק מה שאמרתי.
ובהמשך:
ש.
אתה כותב בתצהיר 7 שאתה עומד להזמין משטרה. אני מפנה לסעיף 7 שורה שש. על הזמנים יש מחלוקת, אבל אתה אומר "הלכתי לתובע בנגרייה ואמרתי לו שאני יודע .. ואני עומד להזמין משטרה" כלומר הלכת אליו לנגרייה וזה תואם את מה שהוא אומר שהוא היה בעבודה, ואתה אמרת לו שאתה יודע
ת.
יש לי תצהיר אחר. יש כנראה טיוטה והיא הגיעה אליו.
ש.
אתה אומר שאתה עומד להזמין משטרה. הזמנת משטרה?
ת.
לא. כי התובע מיד הלך למשרד ואז צרפתי את ליזה לשיחה, ואמרתי לה שתסביר לו את מה שקרה ומה שהיה, הוא ביקש שאני לא אערב משטרה.
ש.
אתה אומר שהוא יודע שהוא לקח דברים מהנגרייה.
ת.
כן"..
נציין כבר בנקודה זו שמצאנו שתי סתירות מהותיות בין הגירסה שמסר מר בר שדה בתצהירו לבין הגירסה שמסר בעדותו, שתי סתירות אשר החלישו, עד מאוד, את גרסת הנתבעת:

א.

השאלה מי מבין הצדדים (הוא או התובע) העלה את נושא הזמנת המשטרה, שכן בתצהירו הצהיר מר בר שדה:"
..הלכתי אל התובע בנגריה ואמרתי לו שאני יודע שהוא גנב דברים מהנגריה ואני עומד להזמין משטרה
" (סעיף 7), בעוד בחקירתו הנגדית חזר וציין כי היה זה התובע שהעלה את נושא המשטרה - "
הוא קפץ עם המשטרה
" .

ב.

סיום הפרשה - בתצהירו הצהיר מר בר שדה כי משניגש אל התובע, עת עבד בנגריה ואמר לו שהוא יודע שהוא גונב דברים, התובע אמר לו שאם לא יערב את המשטרה הוא יפסיק את עבודתו אצל הנתבעת (הסיפא של סעיף 7 לתצהיר), וכן:"
מיד לאחר השיחה התובע החזיר את המוצרים שלקח מהנגריה באותו יום ועזב את העבודה ומאז לא שמעתי ממנו במשך 5 שנים
" (סעיף 9 לתצהיר), בעוד, בחקירתו הנגדית ציין מר בר
שדה כי בסיום השיחה (שהתנהלה,לטענתו, במשרד, בנוכחותה של ליזה) "
שום דבר, התובע קם והלך
" (עמ' 16 שורה 26 לפרוטוקול).

הגב' ליזה

בעדותה העידה הגב' ליזה, כי באמצע השיחה אחרי שמר בר שדה אמר לתובע "
תפסו אותך גונב משהו
", אמר התובע "
אני לא גנבתי
" ו"
קפץ מהמשרד
" (עמ' 20 שורות 19-17 לפרוטוקול) ובהמשך:"
הוא קם והלך...אף אחד לא אמר לו ללכת או לא, זה היה באמצע השיחה...הוא כעס ויצא
" (עמ' 20 שורות 27-22 לפרוטוקול).

הנה כי כן, כי גם השוואת עדותה של הגב' ליזה עם עדותו של מר בר-שדה, עולה סתירה שמקשה על קבלת גירסתה הנתבעת, שהרי מר בר שדה העיד כי התובע ידע שהוא לקח דברים מהנגריה (עמ' 16 שורות 18-17 לפרוטוקול) וכן לא ציין באף מקום שהתובע הכחיש את הגניבה, גירסה הסותרת מכל וכל את עדותה של הגב' ליזה, אשר העידה, כאמור כי התובע אמר שלא גנב ושכעס על שהאשימו אותו בגניבה. יש לציין כי בדברים מסוימים עליהם העידה הגב' ליזה, היה כדי לחזק, דווקא, את עדותו המהימנה של התובע.
מר זאהי סיידי

במסגרת סעיף 3 לתצהירו של מר זאהי סיידי הוא הצהיר כי במהלך שנת 2002 ראה את התובע לוקח דברים מהנגריה וכי הזהיר אותו שאם לא יפסיק לקחת דברים, ללא רשות, הוא יודע על כך למר אבי בר שדה.

במסגרת סעיף 4 לתצהירו, הצהיר מר זאהי סיידי כי:"
באחד הימים בחודש ספטמבר שנת 2002 שוב לקח התובע קורות עץ מהנגריה ואני הודעתי על כך לאבי. אבי הגיע לנגריה ואמר לתובע שהוא יודע שהוא לוקח דברים מהנגריה והוא יודיע על כך למשטרה. אני זוכר שהתובע דיבר עם אבי ואבי הזמין אותו לשיחה אצלו במשרד
".

במסגרת חקירתו הנגדית נשאל מר זאהי סיידי האם נכח בשיחה שקיים מר בר שדה עם התובע והוא השיב:"
לא
" (עמ' 22 שורות 21-20 לפרוטוקול).
בהמשך תשובתו הנ"ל, תיאר מר זאהי סיידי, את הדברים, שהתרחשו בשיחה, כפי שנאמרו לו על ידי מר בר-שדה.

כבר בנקודה זו נציין כי לא מצאנו בעדותו של מר זאהי סיידי, כגורם שיש להתחשב בו וזאת במיוחד לאור העובדה כי הוא לא נכח בשיחה שהתקיימה בין התובע לבין מר בר שדה.

דיון והכרעה

בשים לב להלכה הפסוקה ומאחר ונתנו אמון בגירסת התובע והעדפנו אותה על גירסת הנתבעת, הרינו קובעים כי אכן ביום 5/9/02, האשים מר בר שדה את התובע בגניבת דברים מהנגריה (כשבדברים הכוונה ל"
שאריות, חתיכות עץ, לא משהו אקוטי
" - עמ' 15 שורות 21-20 לפרוטוקול), עוד אנו קובעים כי אנו מאמינים לתובע שהיה בידו מכתב המודיע לו כי הוא מפוטר על רקע גניבות שביצע בנגריה. מכתב, אותו השאיר במקום, מתוך תחושת כעס ועלבון. אנו סבורים כי השאלה האם בסופו של דבר, לאחר שקיבל התובע את המכתב בלוויית ההסבר מליזה, הוא התעמת עם מר בר שדה על כך שהוא לא גנב ואז מר בר שדה גרשו מהמשרד (סעיף 7 לתצהיר התובע) או שאחרי העימות הוא כעס והלך (חקירתו הנגדית של התובע) איננה כל כך מהותית שכן מרגע שקיבלנו את גרסתו של התובע, לפיה, מר בר שדה אמר לו שהוא לא עובד אצלו יותר כי הוא גנב, הרי שנעשה מעשה הפיטורים.

7.
סיכום ביניים

לאור האמור לעיל הרינו קובעים כי ביום 5/9/02 פוטר התובע מעבודתו וזאת לאחר שהנתבעת הודיעה לו כי הוא ביצע מעשה גניבה.

8.
האם, בנסיבות הענין זכאי התובע לפיצויי פיטורים

במסגרת כתב ההגנה, העלתה הנתבעת, שתי טענות חלופיות, באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בינה לבין התובע:

א
.
התובע התפטר מעבודתו, לאחר שנאמר לו שהוא גנב דברים ומחשש שתוזמן משטרה.
יש לציין כי זו הטענה עליה חזרה הנתבעת גם בסיכומיה.
ב.

גם אם יחליט בית הדין לראות בהתפטרות התובע, משום פיטורים הרי שגם במקרה זה לא מגיעים לו פיצויי פיטורים כיוון שהוא עבר עבירת משמעת חמורה שבעקבותיה אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת כאמור בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963.

יש לציין כי במסגרת סיכומיה, לא העלתה הנתבעת טענה זו ולכן ניתן היה לראותה כמי שזנחה אותה, חרף זאת ולשם הזהירות נציין כי ממילא איננו מקבלים את החלופה השנייה שהציעה הנתבעת שכן קבענו שהתובע פוטר ולא התפטר. כשבכל הקשור לגניבה, מצאנו כי הגירסה שמסרה הנתבעת בענין זה, היתה, "מלאת חורים", "בלתי סבירה" ולא התקבלה על ידינו כמהימנה וזאת מהטעמים הבאים:

א.

בשל העובדה שבמשך ארבע שנים, לא מצאה הנתבעת לנכון "לחקור" את הגניבות וזאת הגם שלגירסתה, "
זמן מה לאחר שהתחיל לעבוד אצל הנתבעת התחילו להעלם דברים מהנגריה..
" (סעיף 6 לתצהירו של מר בר שדה).
ב.

בשל העובדה שמחד חזר מר בר שדה, וציין כי הדברים שנעלמו היו בבחינת "
דברים קטנים, כל מיני עצים, חתיכות קטנות, לא דברים שפגעו בעסק..
" - עמ' 14 שורות 9-8 לפרוטוקול). ובכל זאת משגילה, לטענתו, כי התובע, שעבד אצלו כארבע שנים, הוא שגנבם, מצא לנכון להודיע לו כי יזמין משטרה, ולא להזהיר אותו בדבר השלכות מעשהו אם יחזור עליהן.
ג.

העובדה שרק במסגרת חקירתו הנגדית "נזכר" מר בר שדה "לספר" על כי ביום התפוצצות הפרשה, גילה כי הפעם נעלם דבר יקר ערך - "
אקדח אוויר..מוצר ששווה ערך ל
-2,500 ₪..
" (עמ' 14 שורות 28-27 לפרוטוקול).
אשר על כן הרינו קובעים כי משפוטר התובע ומשלא הוכחה טענת הגניבה שנטענה כנגדו וגם בשים לב להלכה הפסוקה באשר למקרים בהם ישללו פיצויי פיטורים, הרינו קובעים כי התובע זכאי לקבל פיצויי פיטורים וכן דמי הודעה מוקדמת ועל כן ובשים לב לסכומים שתבע התובע בגין רכיבים אלו, סכומים אשר לא נסתרו על ידי הנתבעת, הרינו מחייבים אותה לשלם לו סכום של 12,792 ₪ בגין פיצויי פיטורים וסכום של 3,266 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת.

9.
טענת השיהוי

הנתבעת טענה כי העובדה שהתובע השתהה חמש שנים עד ש"נזכר" להגיש תביעתו מלמדת על כך שהוא המתין עד שתשכחנה עובדות המקרה - היינו מעשי הגניבה שלו והחלטתו לעזוב את הנתבעת מחשש שהמשטרה, איתה היה מסובך, תחקור בעניין, מתוך תקווה לזכות בזכויות שאינן מגיעות לו.

התובע נשאל בענין השיהוי והסביר כי זכויות העבודה לא היו כל כך נהירות לו, הוא העיד כי סיפר את הפרשה למשפחתו שאמרה לו שהוא צריך להתנגד כדי לנקות את שמו (עמ' 10 שורות 12-11 לפרוטוקול), אך הוא לא עשה דבר שכן "
באותו רגע לא ידעתי למי לגשת בכלל, הייתי מבולבל ולא ידעתי למי לגשת
" (עמ' 10 שורה 14 לפרוטוקול). התובע הסביר כי מיד לאחר הפרשה הוא התקבל לעבודה אחרת, התובע אף העיד, בצורה מהימנה ומבלי שגרסתו נסתרה כי "
כל התקופה שגרתי בארץ לא הייתי באבטלה ולא בהבטחת הכנסה, אחרי יום ימיים אני מיד מוצא עבודה. בכל המקומות שעבדתי בהם יש לי הערכות טובות
" (עמ' 10 שורות 21-19 לפרוטוקול).

משאר התשובות שמסר התובע, במענה לשאלות שהופנו אליו בענין הזיהוי, למדנו את הדברים הבאים:

א
.
לא היו לו חברים בהם יכל להיעזר כדי ללמוד את זכויותיו.
ב
.
אחרי זמן מה החל להתעניין וחיפש דרך לפתור את הענין.
ג.

קרובי משפחה רחוקים (מלוד) שהינם וותיקים בארץ, ידעו, בסופו של דבר להמליץ לו ללכת להסתדרות.

אשר לדעתנו
- גם בנקודה זו אנו מקבלים את עדותו המהימנה של התובע. העובדה שמדובר באדם, אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה, עדיין היה בגדר "עולה חדש", אשר היה חסר את הידע והכישורים לנהל את מלחמותיו בזירת זכויות העבודה, מסבירה את העיכוב שחל בהגשת תביעתו ועל כן אין אנו רואים ב"שיהוי" לו טענה הנתבעת כמעיד על חוסר אמינותו של התובע ו/או על רצונו שפרטי האירוע יישכחו, על מנת שיוכל לקבל זכויות, להן לא היה זכאי על פי דין.


10.
האם היתה חייבת הנתבעת להפריש עבור התובע כספים לביטוח פניסוני

נקדים ונציין כי בהסתמך על דברים שציין מר בר-שדה, במהלך הדיון המוקדם שהתקיים ביום 10/2/08 (עמ' 2 שורות 28-27 ועמ' 4 שורות 6-5 לפרוטוקול שם) ובהתחשב בסעיף 10 לתצהירו, הרינו קובעים כי בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, היתה הנתבעת חברה בארגון בעלי המלאכה והתעשייה הזעירה.

גרסת התובע

הנתבעת היתה חייבת לבטח אותו בביטוח פנסיוני מכח צו הרחבה בדבר הנהגת פנסיית זיקנה משלימה (יסוד) ו/או מכח צו ההרחבה הכללי בתעשייה, במלאכה ו/או בתחנות הדלק ו/או מכח הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה ו/או צו הרחבה בענף הנגרות והעץ.

גרסת הנתבעת

ביום 29/3/95 קיבלה הממשלה החלטה שהחל מיום 1/1/95 לא ניתן לקבל עמיתים לקרנות הפנסיה הותיקות על פי סעיף 17 להחלטה "קבלת עמיתים חדשים תתאפשר רק לתוכניות מאוזנות שיאושרו ע"י הממונה" (הוראה להקמה ולניהול של קרנות פנסיה חדשות. סומנה כ-נ/2. הוראה לניהול קרן חדשה פורסמו רק בחודש אפריל 2004).

הוראות צו ההרחבה (צורפו לתצהירו של התובע) חייבו מעסיק להפריש כספים עבור עובד לקרן הפנסיה של "מבטחים" בע"מ. התובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת בתאריך 5/11/98. לאור האמור בסעיף 13 לעיל לא ניתן היה להפריש כספים עבור התובע בקרן הפנסיה של מבטחים ולא בכל קרן פנסיה אחרת שהרי טרם פורסמו תוכניות מאוזנות שאושרו ע"י הממונה (אלה פורסמו כאמור רק בחודש אפריל 2004).

אשר לדעתנו -

בהתחשב בהצהרותיו של מר בר שדה ובשים לב ל
הסכם הקיבוצי הכללי בענף המלאכה והתעשיה הזעירה (מס' 7013/79, כפי שתוקן בהסכם מס' 7042/79 וגם במס' 7001/80 וגם במס' 7015/80 וגם במס' - 7010/86, בין התאחדות המלאכה והתעשיה (השם שונה בהתכתבות שנרשמה במס' 7039/87) לבין ההסתדרות הכללית, הרינו קובעים כי היה על הנתבעת לבטח את התובע בביטוח פנסיה מקיפה.

במסגרת הסכם מס' 7013/79 (לדוגמא), המצוי בכרך 5 לספריו של משה פסטרנק; הסכמים קיבוציים, נרשם כי:"
כל הענפים בהתאחדות בעלי המלאכה בהתאם לרשימה הרצופה (נספח ב') מצטרפים לקרן פנסיה מקיפה של מבטחים
.."

במאמר מוסגר יצויין כי כל שהוכיחה הנתבעת, באמצעות נ/1 ונ/2 שבפנסיית יסוד, בתקופה הרלוונטית לתביעה, היא לא היתה יכולה לבטח את התובע, אולם מאחר והתובע הגדיר את תביעתו כתביעה ל"ביטוח פנסיוני מתאים" הרינו קובעים כי הוא הוכיח זכאותו לרכיב זה.

מאחר והנתבעת לא הציעה חישוב סותר ו/או סכום אחר מזה שתבע התובע במסגרת רכיב זה וגם בשים לב לתלושי השכר (ת/3) הרינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 9,211 ₪ בגין חלק המעסיק
6%, בביטוח הפנסיוני.


11.
לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א
.
סכום של 12,792 ₪ בגין פיצויי פיטורים.


ב.
סכום של 3,266 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

ג
.
סכום של 9,211 ₪ בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/02 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

12.
הוצאות

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,300₪ בגין הוצאות משפט.

הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

למען הסר ספק נבהיר כי במסגרת הסכום הנ"ל לקחנו בחשבון גם את ההוצאות שנגרמו לתובע בגין ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה וזאת בהתאם להנחייתה של כבוד הנשיאה, כפי שניתנה ביום 7/8/08, במסגרת בש"א 2035/07.

13
.

כל צד רשאי להגיש ערעור על

פסק דין
זה לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.


ניתן היום כ"ו בטבת, תשס"ט (22 בינואר, 2009) בהעדר הצדדים.



אורית יעקבס
- שופטת

מר מנין יעקב
נציג ציבור (עובדים)

מר יגאל כהן
נציג ציבור (מעבידים)

ענבל







עב בית דין אזורי לעבודה 1683/07 אלייב ראוף נ' אל-כל אלקטרוניקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/01/2009)