פסקי דין על שרון דגני פיש | פסקי דין על דוד הרוש | פסקי דין על מויאל יוסף | פסקי דין על אלברט הרוש |

40973/00 א     09/10/2003




א 40973/00 שרון דגני פיש נ' דוד הרוש, מויאל יוסף, אלברט הרוש




13
בתי המשפט
א 040973/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
09/10/2003
תאריך:
כב' השופטת רונית פינצ'וק - אלט

בפני
:

שרון דגני פיש

בעניין:
התובע
קניאל מוטי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . דוד הרוש

2 . מויאל יוסף

3 . אלברט הרוש


הנתבעים
1. אלי סלמן

2. מורוז פבל
נתבעים 1, 3 ע"י ב"כ עו"ד
נתבע 2 ע"י ב"כ עו"ד

1. דוד הרוש

2. אלברט הרוש

ובעניין:
התובעים שכנגד
אלי סלמן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
שרון דגני פיש
הנתבעים שכנגד
מוטי קניאל
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. התובע ושותפו, משה נחומזון (להלן ביחד: "השוכרים הקודמים"), הפעילו מסעדה בנכס אותו שכרו מרחל ונסים כהן (להלן: "המשכירים"). תקופת השכירות הובאה לסיומה לפני תום תקופת השכירות, ובמקביל לסיום השכירות, הושכר הנכס, לצורך הפעלת מסעדה, לנתבעים 1 ו-2 (להלן: "השוכרים החדשים").

בין המשכירים, השוכרים החדשים ונחומזון נחתם ביום 9/9/99 הסכם שהתייחס להשכרת הנכס, חובות השוכרים הקודמים למשכירים וחובותיהם לחב' החשמל, חב' הגז, עירית הרצליה וחב' הניהול, וכן לציוד שהיה במסעדה ואשר היה בבעלות השוכר הישן.

עפ"י ההסכם, תבוא על סיומה תקופת השכירות של השוכרים הקודמים, ותחל תקופת השכירות של השוכרים החדשים ביום 15/9/99. עפ"י סעיף 2 להסכם התחייבו השוכרים החדשים לשלם לשוכרים הקודמים סך של 46,000 ש"ח תמורת המיטלטלין שפורטו בנספח א' להסכם. את התמורה בסך 46,000 ש"ח התחייבו השוכרים החדשים לשלם לב"כ המשכירים, עו"ד יאיר צדוק, כנאמן ב- 4 תשלומים ב- 2 המחאות על סך 12,000 ש"ח כל אחת, הראשונה לפרעון ליום 15/10/99 והשניה לפרעון ליום 15/11/99, ו-2 המחאות על סך 11,000 ש"ח כ"א, האחת לפירעון ליום 15/12/99 והשניה לפרעון ליום 15/1/00. עפ"י סעיף 6 על הנאמן היה להפקיד את ההמחאות במועד פרעונן בחשבון פקדון מיוחד אלא אם ימירו השוכרים החדשים כל המחאה בתשלום מזומן לפני מועד פרעון ההמחאה ובמקרה זה יופקד התשלום המזומן בחשבון הפקדון המיוחד. הנאמן ישלם את כל החובות החלים על השוכרים הקודמים עבור המושכר עד ליום 15/9/99 לחברת החשמל, חברת הגז, עירית הרצליה וחב' הניהול, וכן את יתרת חוב דמי השכירות שלהם למשכירים עד ליום 15/9/99. לאחר פרעון כל החובות החלים על השוכרים הקודמים כאמור לעיל, ישלם הנאמן לשוכרים הקודמים את יתרת כספי הפקדון בצירוף הריבית שהצטברה בחשבון הפקדון.

הנתבע 3, אביו של נתבע 1, חתם על החוזה כערב להתחייבויות השוכרים החדשים.

ההסכם נוסח מראש כך שגם התובע היה אמור לחתום עליו, אלא שכאמור, הוא לא חתם עליו לבסוף.

2. לטענת התובע, ידעו הנתבעים כי התובע לא הסמיך את נחומזון לחתום על ההסכם מטעמו, וכן היה ברור להם כי הוא אינו מייצג את השותפות עפ"י סעיף 14 לפק' השותפויות התשל"ה - 1975 שכן המהלכים שנדונו בישיבה והחוזה שנחתם אינם חלק מניהול עסקיה הרגילים של השותפות שכן מדובר היה למעשה בקביעת הסדרים לחיסול פעילותה העסקית במושכר ולמכירת הנכסים שהיו בו.

לטענתו, הפעילו הנתבעים לחצים כבדים על נחומזון, וכתוצאה הוא הסכים למכירת המטלטלים, בלי להודיע על כך לתובע ומבלי להיוועץ בו, תמורת סך של 46,000 ש"ח למרות ששווים היה 80,000 ש"ח.

לטענת התובע, מספר ימים לאחר חתימת החוזה, מייד לאחר שנודע לו על חתימתו ותוכנו, הודיע התובע לנתבע 3 ולעו"ד צדוק כי החוזה נחתם ע"י נחומזון ללא הסכמת התובע ולפיכך החוזה לא נכנס לתוקף והוא אינו מחייב את השותפות.
בנוסף טוען התובע כי סכום התמורה בגין המטלטלין לא שולם מעולם לנחומזון או לתובע.
לאחר שפניותיו לא נענו, שלח התובע באמצעות עו"ד קניאל מכתב מיום 6/1/00 לעו"ד צדוק בו הוא טוען כי מאחר והוא לא התחייב בהסכם ולא הסמיך את נחומזון לחתום עליו בשמו, לא נכנס ההסכם לתוקף, וכי הנתבעים הפרו באופן בוטה ויסודי את התחייבויותיהם על פיו (ונענה ע"י עו"ד צדוק כי הוא הסכים להסכם אם כי לא חתם עליו, וכי התמורה שולמה לכיסוי חובות השותפות בגין החזקת המושכר).
לאור האמור לעיל טוען התובע כי ההסכם לא נכנס לתוקף, ולחילופין בוטל בהודעתו. לטענת התובע שווי השכר הראוי בגין השימוש שעשו הנתבעים במטלטלים משך חמישה חודשים הוא 75,000 ש"ח, והוא תובע מחציתו. כמו כן עותר התובע להשבת המטלטלין או לחילופין לחייב את הנתבעים לשלם לו מחצית שוויים בסך 40,000 ש"ח.
3. לטענת הנתבעים, צברו התובע ונחומזון חובות רבים למשכירים, לחב' חשמל, חב' הגז, עירית הרצליה, וחב' הניהול, ולכן החליטו לסיים את פעילותם בטרם הסתיימה תקופת השכירות. בין התובע ונחומזון, הנתבעים והמשכירים נוהל מו"מ שנמשך מספר שבועות לשם השכרת הנכס לשוכרים החדשים, ורכישת הציוד השיך לשוכרים הקודמים על-ידם, כאשר התמורה תשמש להחזרת חובותיהם של השוכרים הקודמים. 60221
לטענתם נטל התובע חלק פעיל מו"מ, ורק לאחר שהתגבשו כל פרטי החוזה נקבעה פגישה לצורך חתימה על החוזה שהודפס מראש ע"י משרדו של עו"ד צדוק, ליום 9/9/99 במשרדו של עו"ד צדוק. לאחר שיתר הצדדים הגיעו לפגישה, הודיע התובע לנחומזון טלפונית כי הוא בדרך אליה וכי יאחר. מאוחר יותר שוחח נחומזון עם התובע פעם נוספת והודיע כי לא יוכל להגיע. לטענת הנתבעים, לא ביקש התובע לדחות את הפגישה, והמשכה, וחתימת החוזה היו בהסכמתו, כאשר לנוכחים היה ברור שנחומזון מוסמך לחתום מטעם התובע. לטענתם אלמלא הסכמתו של התובע לתוכן החוזה עוד לפני חתימתו לא היתה כלל מתקיימת הפגישה שכל כולה נועדה לחתימת החוזה.

כל פרטי ההסכם סוכמו בין הצדדים בישיבה שקדמה לישיבה בה נחתם ההסכם, וממילא לא הופעלו על נחומזון לחצים כלשהם. הפגישה נערכה באוירה ידידותית, ומחיר המטלטלין הנמכרים היה פרי המו"מ, והיה מקובל על נחומזון ועל התובע.

טענותיו של התובע נגד ההסכם הועלו לראשונה 4 חודשים לאחר חתימת ההסכם, לאחר שהנתבע 3 נאלץ לבטל את השיקים שהופקדו על ידו בשל כך שנושה של השוכרים הקודמים, יוסף גולן, הטיל עליהם עיקול במסגרת תיק הוצל"פ. עד אש התעניין התובע באופן שוטף אם ההמחאות שהופקדו בידי עו"ד צדוק נפרעות, דהיינו התובע התעניין ווידא כי ההסכם מבוצע בפועל.

כאמור היה אמור עו"ד צדוק לשלם מההמחאות הדחויות בסך כולל של 46,000 ₪ את כל החובות שהותירו השוכרים הקודמים. משהוטל העיקול, ביטלו הנתבעים את ההמחאות, ועל מנת לעמוד בהתחייבויות שנטלו על עצמם - שילמו הנתבעים את חובותיהם של השוכרים הקודמים ישירות, ואף הוסיפו ושילמו מעבר להסכם, ליוסף גולן, סכום של 6,600 ש"ח עפ"י הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה בהוצל"פ.

לפיכך טוענים הנתבעים כי הם מילאו את התחייבויותיהם עפ"י החוזה לפיהן תשמש התמורה בגין המטלטלין לסילוק חובותיהם של השוכרים הקודמים.
בנוסף טוענים הנתבעים כי רשימת הציוד הנטענת ע"י התובע אינה הרשימה נספח א' להסכם אשר כללה כמויות של הציוד הנרכש. כמו כן טוענים הנתבעים כי הרשימה שצורפה כנספח א' להסכם כללה ציוד שלא היה בבעלות השוכרים הקודמים, אלא ציוד שהיה חלק בלתי נפרד מהמושכר ובבעלות המשכירים.

נוסף לכך שסכום התמורה בגין הציוד הוסכם עוד לפני הפגישה ביום 9/9/99, טוענים הנתבעים כי שווי הציוד לא עלה על הסכום המוסכם, וכי הם מכרו אותו כחודשיים לאחר מכן בסך של 32,000 ש"ח.
4. נתבעים 1 ו- 3 (להלן ביחד "התובעים שכנגד") הגישו הודעת צד ג' נגד משה נחומזון, וכן תביעה שכנגד נגד התובע ונחומזון. הן התביעה שכנגד והן ההודעה נגד נחומזון נמחקו לבקשת התובעים שכנגד, ונחומזון העיד כי הם נמחקו כאשר התבקש להעיד מטעמם, והוא הסכים, כפי שהעיד, להעיד את האמת.

בתביעה שכנגד, על סך של 21,468 ₪, טוענים התובעים שכנגד כי מכונת אספרסו שנמכרה להם כחלק מהמטלטלין ונמסרה לידיהם, נלקחה זמן קצר לאחר מכן ע"י חב' הליסינג שלה היא היתה שייכת, היות והנתבעים לא עמדו בתשלומים בגינה. כמו כן לטענתם מסרו להם התובע ונחומזון 50 מערכות סכו"ם במקום 120. בנוסף טענו כי שילמו בגין חובות התובע ונחומזון ביתר. לפיכך הוגשה התביעה שכנגד לסכומים כדלקמן:
א. שוויה של מכונת האספרסו - 14,040 ₪.
ב. עלות מערכות הסכו"ם החסרות - 2,961 ₪.
ג. תמורה ששולמה ביתר - 4,467 ₪.
5. בעקבות טענות הנתבעים הוסיף התובע וטען כי אמנם היו לו ולנחומזון חובות מסויימים, אך לא קריטיים, ורצונו לסיים את תקופת השכירות היה תוצאה של שיעור רווח מאכזב. לטענתו, לגבי הוא חולק על חלק מהחובות, חלקם היו של השוכרים לפניהם וחלקם של השוכרים החדשים. לפיכך הוא הסכים לשקול מכירת הזכויות, אך זאת רק במחיר ריאלי, וכפי שסירב להצעות אחרות - סירב להצעתם של הנתבעים.
6. אף אחד מהצדדים לא זימן לעדות את עו"ד יאיר צדוק לעדות, שהיה בא-כוחם של המשכירים, ובשל כך לא ניתן לומר כי הוא עד "בשליטתו" של מי מהצדדים, כפי שטען כל אחד מהם כלפי משנהו. יחד עם זאת ניתן היה לצפות כי כל אחד מהצדדים יבקש לזמן אותו לעדות, לפחות על מנת לתמוך בתביעתו, אם לא בהגנתו.

יחד עם זאת, דווקא התובע הוא שהגיש במצורף לתצהירו את מכתבו של עו"ד צדוק מיום 18/1/00 שנכתב בתשובה לפנייתו דלעיל של התובע מיום 6/1/00. בסיכומיו מבקש התובע להתעלם מהאמור במכתבו של עו"ד צדוק משום שלא התאפשרה לו חקירתו הנגדית.

אין ספק כי טוב היה אילו נתאפשרה שמיעת עדותו של עו"ד צדוק. יחד עם זאת, גרסתו כעולה ממכתבו האמור, שעל-פי האמור בו נכתב בשמו שלו ולא בשם המשכירים או הנתבעים, תומכת בגרסת הנתבעים. עפ"י מכתבו, סוכמו פרטי ההסכם, על דעת כל הצדדים, לפני הישיבה שנקבעה לחתימה עליו ביום 9/9/99. כמו כן נאמר במכתב כי התובע לא הגיע לפגישה למרות שנחומזון הודיע לכל הנוכחים שהתובע אמור להגיע, וכי כל שנעשה על ידי נחומזון הינו על דעת התובע. בנוסף כתב עו"ד צדוק כי התובע לא הודיע על ביטול החוזה או היעדר תוקפו אלא 4 חודשים לאחר חתימתו, כאשר כל התקופה מאז חתימתו ועד למכתבו הוא התעניין כל העת האם ההמחאות שניתנו על-פיו נפרעות, ואישר בהתנהגותו הסכמתו להסכם. כן נאמר במכתב כי תמורת המטלטלין נקבעה מראש ללא כל כפייה, וכי השיקים שהופקדו בידו לצורך זה בוטלו עקב העיקול, אך הנתבעים שילמו באופן ישיר את חובותיהם של נחומזון והתובע בהתאם ליעודן המקורי של ההמחאות ובדרך זו שילמו את התמורה כפי שנקבעה בחוזה.

עו"ד צדוק אף מפרט במכתבו את התשלומים שביצעו הנתבעים בגין חובות הנתבעים בסך 39,713.73 כדלקמן:
א. עירית הרצליה - 17,165.30 ש"ח.
ב. סופר גז - 4,294.50 ש"ח.
ג. חברת הניהול - 4,355.95 ש"ח.
ד. חברת החשמל - 10,188.41 ש"ח.
ה. בזק - 1,209.57 ש"ח.
ו. דמי שכירות - 2,500 ש"ח.

לפיכך כותב עו"ד צדוק במכתבו האמור כי הסכום המגיע לכאורה לתובע ולנחומזון הינו סך של 6,286.27 ש"ח, אלא שהנתבעים טוענים כי מכונת קפה שנמכרה להם ע"י התובע ונחומזון נלקחה ע"י חב' הליסינג, ובמקום 120 סטים של צלחות וסכו"ם מסרו לשוכרים החדשים רק 50.

לפיכך, כותב עו"ד צדוק כי מן הראוי למקד את המאמצים בפתרון הסכסוך האמיתי בין הצדדים, על סך של 6,286.27 ש"ח, וטענות השוכרים החדשים בעניין מכונת הקפה ומערכות האוכל, והוא מסיים במילים:
"לא נותר לי אלא לקוות כי מרשיך יצליחו לסיים את המחלוקת בדרכי שלום, מחוץ לכתבי ביהמ"ש, תוך דיון בהיקפה האמיתי והנכון" (ההדגשה במקור - ר.פ.א.).

יש לציין כי מכתבו של עו"ד צדוק נכתב בטרם הדיון שהיה קבוע בהודעת העיקול בגין תיק ההוצל"פ של יוסף גולן על סך של 45,198 ₪, והתשלום עליו הוסכם בהסדר הפשרה.

עוד יש לציין כי הסכומים שננקבו ע"י עו"ד צדוק במכתבו ככאלה ששולמו ע"י הנתבעים עבור חובות התובע ונחומזון הם גם אלה הנטענים בתצהיר הנתבעים 1 ו- 3 (סעיף 31 לתצהיר) בתוספת הסך של 6,600 ש"ח ששילמו ליוסף גולן בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה בדיון מיום 8/2/00 בתיק הוצל"פ 26-09017-99-3 בפני
ראש ההוצל"פ דאז רחל בת ערקובי.

7. אין מחלוקת כי במסגרת תיק ההוצל"פ ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים האמורה, וטענותיו של התובע כי הנתבעים לא שילמו את הסכום בפועל הינן טענות בעלמא. לגבי יתר התשלומים הגישו הנתבעים העתקי חשבוניות וקבלות על התשלום.

מעדותו של נחומזון עולה תמיכה בטענת הנתבעים לפיה היו לשוכרים חובות כלפי המשכירים וגורמים נוספים עקב השכירות, וכי הם רצו לצמצם את הפסדיהם ולצאת מהמושכר, וזאת בניגוד לגרסת התובע לפיה רק הרווחים היו קטנים מהצפוי אך לא היתה דחיפות לצאת מהמושכר.

שנית, נחומזון תמך בגרסת הנתבעים לפיה היה לתובע ולנחומזון חוב גם כלפי המשכירים, דבר שקיבל ביטוי גם במכתבו של עו"ד צדוק וגם בהסכם, ממנו אף עולה כי המשכירים דרשו כחלק מהשכרת המושכר לאחרים ושיחרור התובע ונחומזון מהתחייבויותיהם עפ"י ההסכם לעתיד לבוא עד לתום תקופת החוזה, כי החובות כלפיהם ישולמו.

גם טענתו של התובע כי הוא חלק על החובות האמורים היא טענה בעלמא. התובע לא הראה שביב של ראייה שהיה לו על מה לחלוק או שהוא פנה לבעלי חובו בטרוניה על חיוב שגוי כלשהו. בהתחשב בכך וכן באופי החובות לא קיבלתי טענתו זו של התובע, וכן לא קיבלתי את טענותיו כי החשבונות כללו חיובים של השוכר הקודם או של השוכרים החדשים. מעיון בחשבונות עולה כי הנתבעים הפחיתו את הסכום שהיה צריך להפחית בשל תקופת ההחזקה שלהם במושכר שהחלה ביום 16/9/99 מתחשיבם.

8. התובע העיד כי לא הסכים מעולם לסכום התמורה עפ"י ההסכם שלא שיקף את השווי הריאלי של המטלטלין של התובע ונחומזון, וכן לא הסכים כי התמורה תשמש לתשלום חובות של השותפות.

מעדותו של נחומזון עולה כי אכן שווי התמורה לא שיקף את שווי המטלטלין אך בו בזמן עולה מעדותו כי זה היה השווי שהוסכם בין הצדדים.

מעדותו של נחומזון עולה כי הוא לא חתם על ההסכם גם בשמו של התובע. כך גם העיד עה/3 (נתבע 2) יוסף מויאל:
"הוא (נחומזון - ר.פ.א.) לא אמר שהוא חותם בשם התובע, אלא שהוא חותם בשם עצמו, והתובע יכנס מאוחר יותר לחתום".
(עמ' 33 למעלה לפרוטוקול).

דבר זה גם לא עולה מנוסח ההסכם בו נותר מקום לחתימתו של התובע ולא נאמר בו בשום מקור, גם לא בתיקון בכתב יד כי נחומזון חותם הן בשמו והן בשמו של התובע. אין גם מחלוקת כי עפ"י הדברים שמסר נחומזון למשתתפים בפגישה מיום 9/9/99, הודיע התובע תחילה שהוא בדרכו לפגישה וכי יאחר, ולאחר מכן שהוא יגיע מאוחר יותר לחתום. באשר לאמירה האחרונה, ולאחר ששאלות חוזרות ונשנות העיד נחומזון כי אינו זוכר בדיוק אם התובע אמר כי יבוא לחתום או כי יבוא ויראה ויחתום (עמ' 23 ש' 27 לפרוטוקול). מכל מקום, הבנת הצדדים שחתמו על ההסכם כעולה מחומר הראיות היתה שהתובע יגיע לחתום, ולא כטענת הנתבעים שנחומזון חותם במקומו.

יחד עם זאת, לאור הדברים דלעיל, וכן מעדותו של התובע עולה כי הוא השתתף בפגישה שקדמה לפגישה שנועדה לחתימה על החוזה, ידע מבעוד מועד על הפגישה של ה- 9/9/99, ולא ביקשה לדחות אותה. מהעדויות גם עולה כי תחילה הודיע שהוא בדרכו לפגישה, וגם כשהודיע שלא יגיע לא ביקש לדחות אותה. בנוסף התובע לא אמר לנחומזון כי הוא לא מגיע משום שאינו מסכים לחוזה או משום שהוא אינו מסכים לחתום עליו, והוא גם לא ביקש מנחומזון לא לחתום על החוזה. מעדותו של נחומזון עולה כי בעת הפגישה והחתימה על החוזה, הוא היה שהוא עושה כן אף על דעתו של התובע. עפ"י עדותו של נחומזון, ככל היה התובע, כפי שהוא ככלל, יותר "קשה" במו"מ, ואילו נחומזון, כפי שהוא ככלל, פשרן יותר, ואף שהתובע חזר והעלה את השגותיו בדבר ההצעות שהועלו, עולה מעדותו של נחומזון כי דעתו והתרשמותו היו כי בפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד צדוק מספר ימים לפני הפגישה שנועדה לחתימה על החוזה, הגיעו כל הצדדים, כולל התובע להסכמה על פרטי החוזה, ובהתאם נוסח החוזה כפי שחתמו עליו הצדדים, למעט התובע, בפגישה ביום 9/9/99. על כך העיד נחומזון:
"שלחתי את העסקה שהיתה מקובלת על שנינו" (עמ' 23 לפרוטוקול למטה).

כמו כן התברר באופן חד משמעי כי טענתו של התובע לפיה לא ניהל מעולם מו"מ עם הנתבעים איננה נכונה. אף הוא הודה כי קיים עימם מספר פגישות, שיחות טלפוניות, השתתף בפגישה שקדמה לפגישה בה נחתם החוזה, וידע על הפגישה בה נחתם החוזה ביום 9/9/99. באשר לאופציות אחרות שהיו לתובע, נחומזון העיד כי שמע מהתובע שהוא שוחח בעניין זה עם אחרים אולם:
"זה היה בראשי פרקים כל עוד לא היה שום דבר קונקרטי שמחייב התקדמות מדרגה" (עמ' 23 ש' 16, 17).

אילו אכן היו לתובע הצעות טובות יותר מאלו של הנתבעים, שאיתם נפגש מספר פעמים ושוחח פעמים נוספות בטלפון, וודאי גם נחומזון היה יודע על כך. עפ"י עדותם של הנתבעים 1 ו- 3 וכן עפ"י עדותו של נחומזון נעשתה רשימת המטלטלין שימכרו לנתבעים בנוכחותם של נתבע 3, המתווך והתובע, צעד שקשה להסביר אותו אלא בכך שהמו"מ בין הצדדים הבשיל לכדי הסכם.

התובע הודה כי לא ביקש מנחומזון שלא לחתום על העסקה, ואין לי ספק במהימנות גרסתו של נחומזון לפיה אמר לו התובע כי הוא בדרכו לפגישה וכי יאחר, ורק לאחר מכן אמר לו כי יגיע יותר מאוחר ושלא יחכו לו. מדבריו הבין נחומזון שבכוונתו להגיע מאוחר יותר ולחתום. אילו היה אומר לנחומזון שאין בכוונתו לחתום על החוזה, אין לי ספק שנחומזון היה אומר זאת לנוכחים, ואז הם גם היו מוודאים לאחר מכן, בטרם עמדו הם בחלקם בהסכם, כי התובע חתם על ההסכם. עובדה היא גם כי לתובע אין טרוניה כלשהי נגד נחומזון אילו הבהיר לו התובע כי הוא אינו מסכים להסכם, היה נחומזון נמנע מלחתום על הסכם או בהסכמת התובע חותם רק לגבי מחצית החובות והזכויות. במצב זה סביר גם כי המשכירים והשוכרים החדשים לא היו מתקשרים בהסכם. כעולה מהראיות שבפני
, למרות הבעת אי שביעות מהתמורה, דבריו של התובע היו כאלה שכל השותפים לעסקה כולל שותפו לעסק ולשכירות הבינו כי התובעת מסכים לתנאי ההסכם. גם לאחר חתימת ההסכם ע"י המשכירים, השוכרים החדשים ונחומזון, לא אמר התובע, אף לא לנחומזון שאין לו כוונה לחתום על ההסכם.

התובע מסר גרסאות סותרות בשאלה מתי הוא פנה לראשונה לנתבע 3 או לעו"ד צדוק, ולא בכדי. לאור העדויות דלעיל, לא קיבלתי את גרסת התובע לפיה הוא פנה מייד לאחר הפגישה, לעו"ד צדוק או לנתבע 3 והודיע כי להסכם אין תוקף כלפיו, אלא את גרסת הנתבעים כי לאחר חתימת ההסכם, התעניין התובע ווידא כי הוא מבוצע, התנהגות שהעידה כי הוא מסכים לו. אין ספק כי בעקבות ביטול השיקים ע"י הנתבע 3 עקב הטלת העיקול התעוררו חששות אצל התובע ונחומזון. ממכתבו של עו"ד צדוק עלה כי לאחר מכן הוסדר חשש זה עי"כ שהנתבעים שילמו את חובות הנתבעים באופן ישיר, ומה שנותר הוא מחלוקת על הסך של כ- 6,000 ₪ המוזכר במכתבו של עו"ד צדוק מצד אחד וטענות הנתבעים בדבר מכונת הקפה ומערכות הסכו"ם מצד שני. לגרסה זו תמיכה גם בעדותו של נחומזון כשנשאל על כך שהמכתב הראשון נשלח ע"י עו"ד קניאל לא רק בשם התובע אלא גם בשמו של נחומזון. זו היתה המחלוקת האמיתית שבין הצדדים, וזו גם הסיבה לכך שמכתבו של התובע נשלח לעו"ד צדוק באיחור כה רב, ולא תמימותו וחוסר ניסיונו כפי שטען התובע.

9. התובע הגיש רשימה של מטלטלין שהיו לטענתו במושכר, אלא שהוא הודה כי רשימה זו הוכנה על-ידו במשרד עורך-דינו כשמונה חודשים לאחר השכרת המושכר לשוכרים החדשים. אין ראייה איזו שהיא לנכונות תוכנה של הרשימה, והיא אינה כוללת את סוגי הציוד וכמות כל אחד מהפריטים.

חוו"ד השמאי מטעם התובע מבוססת על הערכת הציוד מבלי שהשמאי ראה אותו, על סמך הסבריו של התובע לשמאי, ללא פירוט כמויות, סוגים או דגמים של הציוד, וללא פירוט מה שוויו של כל פריט ופריט, ולפיכך אין בה כדי להוכיח את טענתו של התובע. כמו כן בחקירתו הנגדית של התובע עלה כי רובו של הציוד נרכש ע"י השוכרים הקודמים כשהוא משומש, מהשוכר הקודם של המושכר, ואין בפני
מידע מתי הוא נרכש כחדש. לא אף זאת אלא שלגבי חשבונית אחת שהתובע הגיש, הוא העיד כי היא נערכה לצרכי מס בלבד, ואינה משקפת את התשלום האמיתי שנעשה.

לפיכך נכשל התובע בהוכחת תוכן המטלטלין שנלקחו ע"י הנתבעים, בהוכחת שווים, ושווי השימוש בהם, ולו בשל כך - דין תביעתו להידחות.

10. אשר לתביעה שכנגד, אינני מקבלת את טענת התובע והנתבע שכנגד כי בכך שהתובעים שכנגד מחקו את הודעת צד ג' ואת התביעה נגד נחומזון - הם הפטירו אותו מהחיוב הנטען, ולפיכך הופטר אף התובע עפ"י סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. העובדה שהתביעה והודעת צד ג' נמחקו ולא נדחו - היא הנותנת שאין בפני
נו הפטר של נחומזון, וממילא לא הופטר התובע.

דא עקא שגם התובעים שכנגד נכשלו בהוכחת תוכן רשימת המטלטלין שנמכרו להם ע"י התובע ונחומזון, וכן בהוכחת שווים של הפריטים שלא סופקו להם. לא הוכח החסר במערכות האוכל, ובהיעדר חוו"ד מומחה לעניין שווין - הוא לא הוכח.

אשר למכונת הקפה, לא היתה מחלוקת שהתובעים שכנגד לא קיבלו אותה, אולם היתה מחלוקת אם היא הובטחה להם, ושולמה על ידם.

אמנם רשימת המטלטלין שצורפה לתצהירם של הנתבעים היתה על דף לוגו של המסעדה, ועפ"י עדותם היא נערכה בנוכחות נתבע 3, המתווך והתובע, אך גם הנתבעים נכשלו בהוכחת תוכן הרשימה המוסכמת. נתבע 1 העיד כי הרשימה נעשתה במסעדה כשעברו ורשמו את המטלטלין שיקנו מהתובע ונחומזון (עמ' 19 לפרוטוקול), וכך גם עולה מעדותם של נתבע 3 ושל נחומזון. הנתבעים לא זימנו לעדות את המתווך שהוא ככל הנראה זה שערך את הרשימה. כמו כן, בעוד שמעדותו של נחומזון עולה כי הוא והתובע "מכרו" לנתבעים את המכונה אשר אין מחלוקת שנלקחה ע"י חב' הליסינג, הרי שעפ"י עדותו הוא לא נכח בעת עריכת הרשימה, ואילו עה/4, פנחס מויאל, העיד בעמ' 36 ש' 17 - 25 לפרוטוקול:
"ת. ...התובע בא אלינו ואמר שכל המסעדה הוא מוכר בסכום שאינני זוכר, אח"כ הוא חזר בו אמר שהמכונת האספרסו לא שלו, ובאותו הרגע המתווך היה ואני ואלברט והתחלנו לרשום מה אנחנו מקבלים תמורת הסכום, בהתחלה אמר שהכל שלנו, והוריד כל מני דברים אז עכרנו הרשימה במסעדה...
ש. למה מופיע ברשימה מכונת אספרסו אם אתה אומר שהמכונת אספרסו לא שלו
ת. מכונת האספרסו לא מופיעה ברשימה
ש. אני מפנה לשורה השלישית
ת. הוא הוריד אותה אח"כ, זה בהתחלה, שהתחלנו לרשום ירדו הרבה דברים. גם מערכת ההגברה לא שלנו. התחלנו לרשום והוא אמר זה הכל".

מעדותו עולה כי כבר בעת הכנת הרשימה הודיע התובע כי מכונת הקפה אינה שלו ושל נחומזון וכך גם מערכת ההגברה, שמופיעה ברשימה ושלגביה גם לא העלו התובעים שכנגד טענה כלשהי.

מכאן שהתובעים שכנגד לא נשאו בנטל להוכיח את רשימת המטלטלין שרכשו מהתובע ומנחומזון. יתר על כן אין בהצעת מחיר שפורסמה בעיתון כדי להוות ראייה לשוויה של מכונת הקפה.

11. אינני מקבלת את החישוב של התובעים שכנגד לגבי ההפרש הנוצר אם מפרידים מהסכומים ששולמו את סכומי המע"מ. אופן זה של עריכת החישוב אינו עולה מההסכם. אם אכן שילמו התובעים שכנגד בפועל את הסכום שהתחייבו לשלם ליוסף גולן, אכן שילמו סכום של כ- 300 ש"ח ביתר. ככל הנראה סכום זה שולם שכן אין להניח שיוסף גולן היה מוותר עליו לאחר החלטה שיפוטית אלא אם התובע או נחומזון היו משלמים לו סכום זה, ואילו היו עושים כן - וודאי היו מביאים לכך ראייה. יחד עם זאת, בהעדר ראייה על תשלום בפועל, אינני פוסקת לתובעים שכנגד את ההפרש שנוצר בסך 300 ש"ח.

12. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה והתביעה שכנגד.
בנסיבות אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום י"ג בתשרי, תשס"ד (9 באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.
רונית פינצ'וק - אלט
, שופטת








א בית משפט שלום 40973/00 שרון דגני פיש נ' דוד הרוש, מויאל יוסף, אלברט הרוש (פורסם ב-ֽ 09/10/2003)