פסקי דין על אברהים צלאח | פסקי דין על מסעוד חזן

7819/03 א     06/12/2004




א 7819/03 אברהים צלאח נ' מסעוד חזן




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים

ת.א. 7819/03

בפני
:
כבוד השופט אריה רומנוב


06/12/2004



בעניין:
אברהים צלאח






התובע

נ
ג
ד



מסעוד חזן






הנתבע



ב"כ התובע: עו"ד א. מישקיטבליט

הנתבע: בעצמו


פסק דין

1.
זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו למכוניתו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 20.4.03.

2.
אין חולק על כך, שביום האמור, בסמוך לשעה 16:15, נסע התובע בשדרות בגין, מכיוון דרום לצפון. התובע נסע בנתיב הימני. לטענת התובע, בעת שהוא התקרב למקום בו מתמזג מימין לכיוון נסיעתו כביש היורד מהגבעה הצרפתית, הגיחה לפתע מכוניתו של הנתבע, אשר הגיעה מכיוון הגבעה הצרפתית. לדברי התובע, מכוניתו של הנתבע נכנסה לנתיב נסיעתו, כשהיא "חותכת" את דרכו תוך כדי תנועה. לטענת התובע, הוא ניסה למנוע את התאונה על ידי כך ש"שבר" ימינה, ואולם הדבר לא עלה בידו לחלוטין, והוא פגע עם הפינה השמאלית קדמית של מכוניתו בחלק האחורי שמאלי של מכונית הנתבע. לטענת התובע, יש להטיל את האחריות לארוע התאונה על הנתבע, שכן הוא נכנס לנתיב לא לו, וחסם את דרכו של התובע.

3.
גרסת הנתבע כפי שמסר אותה בבית המשפט היא, כי לאחר שהוא ירד בנסיעה בכביש המגיע מהגבעה הצרפתית, הוא עצר את מכוניתו באזור המסומן כאי-תנועה, הנמצא במקום בו מתמזג הכביש בו נסע עם הכביש בו נסע התובע. לטענת הנתבע, בשלב זה, בעת שהיה בעצירה מוחלטת, הגיעה מכוניתו של התובע במהירות, והתנגשה במכוניתו. מכאן, שלטענת הנתבע, האחריות לארוע התאונה מוטלת על התובע.

4.
יצויין, כי מההודעה אותה מסר התובע במשטרה עולה, כי אחד מהנהגים שעברו במקום ראה את נסיבות ארוע התאונה. בין היתר, נוכח העובדה שהנתבע לא היה מיוצג בהליך שהתקיים בתיק זה, ביקשתי כי התובע יזמן את אותו נהג למסור עדות. התובע אכן זימן את אותו נהג, מר ישראל אבוחצירא שמו, ואולם משזה התייצב בבית המשפט הוא מסר, כי פרטי הארוע אינם זכורים לו, ועל כן לא יוכל לתרום לבירור המחלוקת.

5
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שיש להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבע. שלושה טעמים לדבר:


הטעם הראשון הוא, שסימני הנזק במכוניות של שני הצדדים מתיישבים יותר עם גרסת התובע מאשר עם גרסת הנתבע. כאמור, לטענת התובע, ברגע בו ארעה ההתנגשות, מכוניתו של הנתבע "חתכה" את נתיב נסיעתו, ועל כן הוא "שבר" את הגה מכוניתו ימינה במטרה למנוע תאונה. מצילומי הנזקים בשתי המכוניות עולה, כי הנזקים במכוניתו של התובע הם בפינה השמאלית קדמית, והנזקים במכוניתו של הנתבע הם בחלק השמאלי אחורי. עובדות אלה מתיישבות עם הגרסה אותה העלה התובע (ר' שרטוט שערך התובע ת/1 וכן שרטוט שערך במשטרה) יותר משהן מתיישבות עם גרסת הנתבע. על פי גרסת הנתבע, היה מקום לצפות לכך שהנזקים במכוניתו של התובע יהיו בחלק הימני קדמי (ר' שרטוט שערך הנתבע – נ/1), ואולם, לא כך הדבר.


הטעם השני הוא, שבניגוד לגרסה העקבית אותה העלה התובע בכל ההזדמנויות, גרסתו של הנתבע ידעה שינויים; בעוד שבעדותו בבית המשפט טען הנתבע כי התאונה ארעה בעת שהיה בעצירה מוחלטת, בחקירתו במשטרה טען הנתבע כי התאונה ארעה בעת שהיה בנסיעה.


הטעם השלישי הוא, שהנתבע לא ידע לומר בדיוק מה היה יעד נסיעתו. לדבריו, הוא חיפש מוסך כדי לתקן את מכוניתו (ר' עמ' 9 לפרוטוקול). עובדה זו מעלה את האפשרות, שהנתבע נכנס לנתיב נסיעתו של התובע מחמת בלבול, או בשל כך שלא הכיר את הסדרי התנועה באותו מקום.

6.
סיכומה של נקודה זו: אני קובע, כי יש להטיל את האחריות לארוע התאונה על כתפי הנתבע.

7.
לטענת התובע, לאחר התאונה הוא פנה לשמאי וזה העריך את נזקי המכונית בסכום של 26,000 ש"ח. לטענת התובע, ערכה של המכונית עמד באותו זמן על סכום של 44,067 ש"ח, ועל כן, בעצת השמאי, הוא מכר את המכונית, כפי מצבה, בסכום של 18,000 ש"ח. מכאן, שנגרם לו נזק בסכום של 26,067 ש"ח. התובע צירף לתביעתו את חוות דעתו של השמאי, מר מילאד שקור, ואולם הנתבע לא ביקש לחקור אותו.

8.
הנתבע טוען, כי הנזקים להם טוען התובע "מנופחים". ואולם, הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית. הוא גם לא פירט את טענתו בדבר "ניפוח" הנזקים. בעניין הטענה בדבר "ניפוח" נזקים יש לזכור, כי הלכה למעשה, נכון להיום, למעלה משנה וחצי לאחר ארוע התאונה, התובע עדיין נושא בנזקים עליהם טרם קיבל כל פיצוי. נוכח העובדה שהנתבע אינו מבוטח, ונוכח טענת הנתבע כי מצבו הכלכלי גרוע ביותר, יש להניח שהתובע כלכל את מעשיו והחליט למכור את המכונית כפי מצבה, מתוך הנחה שאם לא יעשה כן הוא עצמו עלול להיות נפגע מכך, שכן אין כל בטחון שהתובע יקבל פיצוי על נזקיו, אפילו בסופו של דבר ייקבע כי האחריות לארוע התאונה מוטלת על הנתבע. מכאן, שהחשש כי התובע פעל במידה של "פזרנות" או "אי אכפתיות", מתוך הנחה שיש "כיס עמוק" ממנו יוכל להפרע בבוא היום, אינו קיים בנסיבות מקרה זה. יש להניח, שהחלטת התובע למכור את המכונית בסכום של 18,000 ש"ח, היתה ההחלטה הראויה והסבירה ביותר על סמך הנתונים שהיו ידועים לו באותה עת. לפיכך, יש להכיר בנזקים אותם הוא תובע.

9.
סוף דבר. אני מחליט לקבל את התביעה, ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א.
בגין נזקי המכונית – סכום של 26,067 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות דעתו של השמאי – 3.5.03 – ועד לתשלום בפועל.

ב.
בגין שכר טרחת שמאי – 3,039 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.5.03 ועד לתשלום בפועל.

ג.


בגין הוצאות גרירה – 300 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה - 20.4.03 - ועד לתשלום בפועל.

ד.
פיצוי בגין עוגמת נפש וביטול זמן – 2,000 ש"ח כערכם היום.


בנוסף לכך ישלם הנתבע לתובע את הוצאות המשפט שהיו לתובע, וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.


ניתן היום כ"ג בכסלו, תשס"ה (6 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.


המזכירות תשלח ל צדדים העתק מפסק הדין

.


אריה רומנוב
, שופט








א בית משפט שלום 7819/03 אברהים צלאח נ' מסעוד חזן (פורסם ב-ֽ 06/12/2004)