פסקי דין על אריק ששפורטיש ו-24 ואח' | פסקי דין על ישראל אדלר ובנו חברה להשקעות | פסקי דין על יצחק רחמין | פסקי דין על אירית יומטוב |

1517/98 א     02/03/2009




א 1517/98 אריק ששפורטיש ו-24 ואח' נ' ישראל אדלר ובנו חברה להשקעות בע"מ, יצחק רחמין, אירית יומטוב




בעניין:
1



בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט משה דרורי
ת.א.
1517/98





אריק ששפורטיש ו-24 ואח'
בעניין:

התובעים

ע"י ב"כ עו"ד דורון
ממשרד עו"ד בלטר, גוט, אלוני ושות'







- נ
ג
ד -



1. ישראל אדלר ובנו חברה להשקעות בע"מ
2. יצחק רחמין

3. אירית יומטוב


הנתבעים
1. משה לוי

2 ו-3 עוה"ד אלי וולצקי ו/או אמיר בושנסקי

ע"י ב"כ עו"ד







- נ
ג
ד -




דן וינד ושות' (90) מהנדסים יועצים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אסולין ממשרד עו"ד שנהב אלרום


הצד השלישי





החלטה

כללי

1.
במסגרת תביעה לליקויי בנייה, ולאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר סיים את חקירתו הנגדית, על-ידי כל הצדדים, מבקשים התובעים כי ימונו על ידי בית המשפט שלושה מומחים נוספים, בכמה מתחומי המשנה של ליקויי הבנייה.

2.
מהם השיקולים, להיענות או שלא להיענות, לבקשה זו?
האם יש לתת משקל לכך שהתיק העיקרי, הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשנת 1998, דהיינו: לפני 11 שנה.

3.
כדי להבין את המחלוקת, ביחס לשאלה דלעיל, אין מנוס מתיאור קצר של ההליכים עד כה.
לאחר שאציג את תמצית עמדותיהם של בעלי הדין, אתייחס בפרק "הדיון", למערכת השיקולים שיש להביא בחשבון, בעת ההכרעה בשאלה זו.
תוצאות הדיון, יגיעו לידי ביטוי בחלק האחרון של החלטה זו, שבו יפורטו הוראות אופרטיביות וקביעות לעניין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

תמצית ההליכים בתיק העיקרי

4.
ביום 27.8.98, הגישו 24 תובעים, שהם רוכשי דירות, ותובעת 25 שהיא וועד הבית של הבניינים בשדרות הרצל, 10 ו-12, ירושלים, תביעה בגין ליקויי בנייה, נגד הנתבעים בתיק זה: הנתבעת 1 – הקבלן שבנה את הדירות; נתבעים 2 ו-3 – בעלי הקרקע. לכתב התביעה צורפו חוות דעת של מומחים מטעם התובעים.

5.
הנתבעים 2 ו-3 (הבעלים של הקרקע) הגישו הליכי צד ג' נגד הקבלן המבצע (נתבעת 1).

6.
בשלב מאוחר יותר, הוגשו הליכי צד שלישי על ידי שלושת הנתבעים, כנגד המתכנן, חברת ד. וינד ושות' (90) מהנדסים ויועצים בע"מ.

7.
התיק הוקצה, תחילה, לכב' השופטת איילה פרוקצ'יה, עת כיהנה היא בבית משפט זה.

8.
ביום 2.9.99, לאחר מספר קדמי משפט, מינתה כב' השופטת איילה פרוקצ'יה את המומחה, המהנדס והשמאי, מר חיים בריסקמן, כמומחה בתיק, והוא התבקש, בין היתר, להכין חוות דעת ביחס לליקויי הבנייה, האם הם ניתנים לתיקון, ואם כן, מה עלות התיקונים, מהי ירידת הערך עקב הליקויים, והאם נדרש פינוי הדיירים לצורך ביצוע התיקונים.

9.
התובעים הגישו כתב תביעה מתוקן, ואליו צורפו חוות דעת נוספות, מעבר לחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה.

10.
חוות דעתו של מר בריסקמן, הוגשה בשני חלקים ובשני שלבים, מבחינת לוח הזמנים:
הראשון
, חוות דעת אשר עסקה בכל אחת מן הדירות, הוגשה לבית משפט ביום 24.2.03 (על חוות הדעת מודפס התאריך, "אוגוסט 2002");
השנייה
, חוות הדעת, ביחס לרכוש המשותף, אשר הוגשה על ידי המומחה, מר בריסקמן, לבית המשפט במחוזי בירושלים, ביום 17.5.04 (חמש שנים (!), לאחר מינויו כמומחה, על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה).

11.
בתיק התקיימו קדמי משפט רבים, בכדי לנסות להביא את הצדדים לכלל הסכמות, אך ללא הועיל.

12.
המומחה מטעם בית המשפט, מר בריסקמן, נחקר חקירה נגדית, במשך מספר ישיבות, שכולן הוקלטו. לאחר שהעלות של הישיבות הגיעה לסכומים גבוהים ביותר, הסכימו הצדדים, כי את השאלות המשלימות, יישאל המומחה במשרדו של עו"ד דורון
, ביום 8.7.07, וכך היה.

13.
בישיבת בית משפט, מיום יד סיון תשס"ז (31.5.07), נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית של התובעים והנתבעים, ונקבעו מועדים להוכחות לחודשים האחרונים של שנת 2007.

הבקשות למינוי המומחים, ועמדות בעלי הדין ביחס לבקשות

14.
עו"ד דורון
, ב"כ התובעים, ביקש כי ימונו מומחים נוספים, בתחומים אלה, על ידי בית המשפט: רטיבות ואיטום; שמאי לגבי ירידת הערך שקבע המומחה מר בריסקמן, אבל לא שם אותם; מינוי מומחה לעניין לבנות הזכוכית.

15.
לטענותיו של ב"כ התובעים, המומחה מר בריסקמן, לא השיב תשובות מפורטות בשלושת הנושאים האלה, ואישר כי אינו מומחה באותם תחומי משנה. על כן, לשיטתו של ב"כ התובעים, לא ניתן להסתפק בחוות דעתו ובחקירותיו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, מר בריסקמן, ויש צורך במינוי שלושת המומחים הנוספים, מטעם בית המשפט.

16.
בתשובה לשאלת בית המשפט, העריך ב"כ התובעים, כי מינוי מומחים אלה, אם עדותם לא תשונה בחקירה נגדית, יכולה להביא לכך שהתובעים יפוצו במאות אלפי שקלים חדשים נוספים. לכן, ממשיך וטוען עו"ד דורון
, ב"כ התובעים, כי יש למנות מומחים אלה, וכך יזכו התובעים בפיצויים הנכונים, אשר משקפים את הנזקים והליקויים שנגרמו להם, בעיקר ברכוש המשותף, על ידי הנתבעים, ובמיוחד הנתבעת 1, הקבלן המבצע של הקמת הבניין.

17.
כאשר נשאל ב"כ התובעים, עו"ד דורון
, במפורש, על ידי בית המשפט, האם הוא ער לכך שמינוי שלושה מומחים אלה, כולל הקדשת זמן שיפוטי לחקירתם הנגדית, יכול להאריך את משך הטיפול המשפטי בתיק בשנה עד שנתיים נוספות, השיב על כך עו"ד דורון
, בחיוב. לדבריו, הוא אכן הסביר זאת לתובעים, ומסר לבית המשפט, כי זה הוא רצונם של התובעים, שכן הם חוששים, פן לא יהיה להם די כסף, כדי לתקן את מה שדרוש תיקון, אם לא ימונו אותם מומחים, ואז יש חשש כי הפיצוי שיקבלו התובעים, יהיה נמוך, בהרבה, מן הנזקים האמיתיים שנגרמו לתובעים, לטענתם.

18.
עו"ד דורון
, ב"כ התובעים, ציין, כי ניתן למנות את שלושת המומחים, בנפרד או בדירוג, וכך ייחסך חלק מן הזמן, ולא יהיה צורך להמתין עד לתום הכנת שלושת חוות הדעת של שלושת המומחים הנ"ל.

19.
עו"ד דורון
, הוסיף ואמר, כי אם לא ימונו מומחים כאלה, הוא – ב"כ התובעים –
יביא שמאי מטעמו.

20.
עו"ד משה לוי, ב"כ נתבעת 1 (הקבלן), התנגד לבקשת ב"כ התובעים.

21.
עו"ד לוי, הסביר כי אין טעם במינוי המומחים, שכן התובעים וויתרו על חלק מתביעתם, מטעמי אגרות, ולכן, גם אם יוכיחו התובעים, באמצעות אותם מומחים, כי הנזק שנגרם לתובעים הוא גבוה, אין הדבר ישפיע על התוצאה הסופית, לאור הגבול הכספי העליון של התביעה, שכאמור, נקבע על ידי התובעים, כנמוך יותר ממלוא הנזקים, מטעמי אגרות.

22.
בכל מקרה, המשיך וטען עו"ד לוי, כי מינוי שלושה מומחים, בשלב כה מאוחר של הטיפול בתיק, אינו יעיל, שכן הכוונה המקורית של כב' השופטת פרוקצ'יה, בשנת 1999, הייתה שהמומחה שמינה בית המשפט, מר בריסקמן, שהוא גם שמאי, ייתן חוות דעת מסכמת, אשר תתייחס לכל ההיבטים, והוא יהיה המומחה היחיד בתיק, כדי שהדיונים בתיק יתבססו, בסופו של דבר, על עדותו של מומחה מוסכם אחד, שהוא: המהנדס והשמאי, מר חיים בריסקמן, שמונה על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה כמומחה יחיד.

23.
בכל מקרה, הדגיש ב"כ הנתבעת, עו"ד לוי, כי אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת, בעלויות נוספות, של מימון שכרם של שלושה מומחים, מטעם בית המשפט.

24.
מאחר ואחד מהנושאים שנתבקש למנות לגביהם מומחים הוא, "לבנות הזכוכית", הציע ב"כ הנתבעת, עו"ד לוי, כי לעניין זה יינתן

פסק דין
חלקי (מבלי שהנתבעת 1 מודה באחריות), על מלוא הסכום המקורי, שנכתב בכתב התביעה, בגין פריט זה (6,000 $), ובכך ייחסך מינוי המומחים, או למצער, המומחה לעניין "לבנות הזכוכית".

25.
ב"כ התובעים, עו"ד דורון
, בתגובה לטענה האחרונה האמורה, של עו"ד לוי, ציין כי אין משמעות לחלוקה הפנימית – מבחינת הסכומים הכספיים – המופיעה בכתב התביעה, בין הפריטים השונים, ולכן, אין לקבל את הצעת ב"כ הנתבעת 1, לפיה התביעה בגין קיר מבנה הזכוכית תתמצה בסך של 6,000 $.

26.
ב"כ התובעים הדגיש, כי, בכל מקרה, גם אם ימונו שלושת המומחים, ותתקבל מלוא חוות דעתם, סכום פסק הדין לא יעלה על סכום התביעה, שהוא 1.1 מיליון ₪, נכון ליום הגשת התביעה, 27.8.98. בכך, ניסה עו"ד דורון
"להרגיע" את הנתבעים, כי אין לתובעים כוונה "לפתוח" את הסכומים שבכתב התביעה, ולהגדיל את הסיכון הכספי של הנתבעים, בשל מינוי שלושת המומחים הנוספים.

27.
ב"כ הנתבעת 1, עו"ד לוי, חזר והדגיש, בתגובה לטענות בדבר הגבול העליון של תביעת תובעים, כי אין מקום לדרוש מן הנתבעת 1 לשלם הפרשי הצמדה וריבית, כאשר, בלשונו, "אנחנו מוצאים את עצמנו אחרי עשר שנים, בתחילתו של התיק", וזאת בהנחה כי ימונו שלושת המומחים, על ידי בית המשפט, כמבוקש על-ידי התובעים.

28.
עו"ד אסולין, ב"כ הצד השלישי (וינד מהנדסים), הוסיף, כי חלוף הזמן פגע בזכויות מרשיו, שכן בינתיים נפטרו מר דן וינד ז"ל, והמפקח מטעמו, מר ברינר ז"ל. אין הצדקה, הוסיף וטען עו"ד אסולין, להאריך את ההליכים בתיק זה, בעוד שנים נוספות.
29.
עו"ד אסולין הוסיף וטען, כי מימון מומחים חדשים – כבקשת התובעים – יכול להתפרש כפסילת חוות דעתו של מר בריסקמן, ולכך, אין הוא מסכים. כן ציין, עו"ד אסולין, כי הוא מתנגד לכל הרחבת חזית.

דיון

30.
אנו מצויים עתה, מבחינת שמיעת הראיות בתיק זה, בשלב שלאחר חקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט, מר בריסקמן, בטרם נחקרו המצהירים, מטעם הצדדים (שתצהיריהם הוגשו).

31.
נקודת המוצא של מטרת ההליכים בבית המשפט, היא לאפשר לתובעים את יומם בבית המשפט. אם, כטענתם של התובעים, המומחה מטעם בית המשפט לא נתן תשובות מלאות ביחס לשלושת הנושאים המבוקשים, אין זה צודק למנוע מן התובעים להוכיח את תביעתם.

32.
בעיקרון, בית המשפט יכול, במקרים המתאימים, לכפות על הצדדים מינוי מומחים מטעם בית המשפט, וזאת כאשר אחד מן השיקולים הוא שיקולי יעילות וחיסכון, שכן במקרה זה פטורים הצדדים מלהביא מומחה מטעמם (ראה, למשל, את השיקולים אשר מפורטים בהחלטתו של כב' השופט יצחק עמית, מבית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 1775/07 חיים ענבל נ' דאנס – בר/צוות בראבו).

33.
האם משני העקרונות המובאים לעיל, בפיסקאות 32-31, התוצאה, היא מיניה וביה, בהכרח, קבלת בקשת התובעים?

34.
תשובתי היא בשלילה, אם כי בהסתייגות אחת, הכול כפי שאסביר עתה.

35.
מקובלת עליי הטענה של עו"ד לוי, ועימו עו"ד אסולין, כי לא יהיה זה צודק לחייב את הנתבעים ואת הצד השלישי בעלות של מומחה נוסף, כאשר הם כבר נשאו בעלות של המהנדס מר בריסקמן. יש לזכור, כי מדובר בסכומים משמעותיים, הכוללים הן את הכנת שתי חוות הדעת (אשר לפני הכנתם קיים המומחה ביקורים בבניין, הן בדירות והן ברכוש המשותף, ביקורים בהם נכחו הצדדים ובאי כוחם), והן את התשלום עבור הישיבות הממושכות, שבהן נחקר, מר בריסקמן, חקירה נגדית. לעלות זו, יש להוסיף את התשלום לחברת ההקלטה, עבור כל הישיבות, שבהן נערכה החקירה הנגדית.

36.
מאחר ולפחות הנתבעים והצד השלישי מוכנים "להסתפק" בחוות דעתו של מומחה אחד – המומחה שמונה על-ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בשנת 1999 – שהוא בעל ניסיון בתחום הבנייה, על כל היבטיה, ואף שמאי במקצועו, דהיינו: מר חיים בריסקמן, הגעתי למסקנה כי אין למנות מומחים מטעם בית המשפט, באותם שלושה נושאים, אשר ביקשו התובעים. לטעמי, מינוי כזה יפגע בנתבעים ובצד השלישי, ולא ראיתי הצדקה לפגיעה כזו, בשלב זה של ניהול התיק.

37.
לעומת זאת, לא אמנע מן התובעים להגיש חוות דעת מטעמם, ביחס לאותם שלושה נושאים: רטיבות ואיטום; שמאות; קיר לבני הזכוכית, על אף שברורה לי משמעות הדבר, מבחינת לוח הזמנים של הדיונים בתיק זה.

38.
להסרת ספק, אין כוונתי בהחלטתי זו, לאפשר מצב, אשר בו, אותם מומחים יערכו מעין "מקצה שיפורים", ובכל נקודה שבה קבע או העיד המומחה מר בריסקמן, בניגוד לציפיות התובעים, יוכלו המומחים להתחיל את כל הסיפור מבראשית.

39.
כל אשר אני קובע הוא זה: המומחים ייתנו חוות דעת, אך ורק ביחס לאותן שאלות שהמומחה מר בריסקמן לא ענה עליהן, או השיב עליהן כי אינו מומחה בתחום הספציפי.
40.
אין בהחלטתי זו כדי להכריע במחלוקת הדיונית שבין עו"ד לוי, ב"כ הנתבעת 1, לבין עו"ד דורון
, ב"כ התובעים, בשאלה האם מוסמך בית המשפט לחייב את הנתבעת, בגין "לבנות הזכוכית", סכום העולה על המצויין בכתב התביעה, לצד ראש נזק זה, ובלבד שלא ייפסק סכום העולה על סך 1.1 מיליון ש"ח, שהוא סכום התביעה שבגינו שולמה האגרה (כטענת עו"ד דורון
), או שמא, מוגבל בית המשפט לפסוק בכל פריט על פי הסכום הנקוב בו.

41.
כאמור, אני ער לכך כי מדובר בתיק משנת 1998. כמו כן, כמוסבר לעיל, בחלק מן התקופה, טופל התיק על ידי שופטת אחרת.

42.
ידוע לי כי אחד מן השיקולים, אשר מלווים את המערכת השיפוטית במדינת ישראל, בכלל, ובשנים האחרונות, בפרט, הוא הצורך לסיים את המשפטים בהקדם.

43.
הפניית הזרקור להיבט זה של הפעילות השיפוטית, מעניק חשיבות ומשקל משמעותי לשיקול הסטטיסטי של ההספק של סיום התיקים, ובכך יוצרת היא מעין "מולך סטטיסטי".

44.
הוסף לכך, את האמצעים הטכנולוגיים הקיימים היום, אשר מקילים על איסוף הנתונים הטכניים הללו, כאשר כל תיקי המערכת השיפוטית ממוחשבים, ועל כן, ניתן בלחיצת
enter
, להגיע למלוא המידע על התיקים, כולל בדיקות באמצעות פרמטרים שונים, ודרכם להסיק מהו "אורך חייו" של תיק, מיום הגשת התביעה ועד מתן פסק הדין.

45.
מעל כל אלה, ניצבת גם הביקורת "החיצונית" של גופים שונים, על המערכת השיפוטית, ומידת "תפוקתה", אשר נמדדת במספרים של תיקים, בזמנים של הספק וכדומה.

46.
שילוב כל הנ"ל, יוצר מצב בו, לעיתים (ויש רבים שיאמרו כי הדבר קורה לעיתים רבות מדי), אמות המידה לבדיקת הצלחת המערכת השיפוטית נקבעות על פי מבחנים כמותיים של מספר התיקים, אשר הטיפול בהם הסתיים, במקום להתרכז, באיכות של כל אחד ואחר מפסקי הדין הניתנים על ידי בתי המשפט, שהיא לב ליבו של ההליך השיפוטי, וזה הקריטריון אשר חשוב לכל מידיין ומידיין.
למותר לציין, כי כאשר אדם מקדיש חייו לשיפוט, הוא עושה כן לא כדי לעמוד בהספק של סיום מספר תיקים בתקופה של חודש או שנה, כפי שקובע אותם מאן דהוא, אלא, אותו שופט עושה כן, כדי להוציא תחת ידו פסקי דין והחלטות צודקות, אשר בהם מוכרע הדין, בין בעלי הדין שהתייצבו בפני
השופט, הביאו ראיותיהם בפני
ו, והם מצפים כי אותו שופט, יקדיש זמן, מחשבה, תשומת לב, יצלול לעומק הדין וייבחן את מכלול הנתונים, ורק לאחר מכן, יכריע בדינם של בעלי הדין, ויוציא תחת ידו, משפט צדק.

47.
לעומת זאת, ובניגוד לשיקולים שהובאו לעיל, יש מי שיאמר כי החלטתי דלעיל, יכול שתביא לכך
שבפני
י – ת.א. 1517/98 – יסתיים רק בעשור השני של המאה ה-21, כך שמשך "חייו" של התיק יעלה על תריסר שנים, זמן ארוך, לכל הדעות (גם בתיק של ליקויי בנייה, אם כי, תיקי ליקויי בנייה, מבלי שעשיתי סטטיסטיקה מדעית, מאחר ואינני חסיד של שיטה זו, הם מסוג התיקים, שאם לא מתפשרים בהם, משך אורך חייהם הוא גבוה במיוחד, בהשוואה לסוגי תיקים אחרים).

48.
אפשרות זו של הימשכות ההליכים, באופן של "גלישה" לעבר 12 שנה ואולי אף יותר, הוצבה בפני
ב"כ התובעים, והוא הצהיר לבית המשפט, כי התובעים ערים לכך, וכי הם מוכנים לאפשרות זו, והכול, כדי למצות את זכויותיהם ולקבל את הפיצויים, אשר לדעתם, מגיעים להם (ראה: פיסקה 17 לעיל).

49.
לפיכך, על אף חשיבות השיקול של סיום המשפטים באופן מהיר, אינני סבור כי על השופט להיות "יותר קתולי מהאפיפיור".

50.
במילים אחרות, אם התובעים מוכנים, ולמעשה הם המבקשים, בפועל, בעצם דרישתם למינוי מומחים נוספים בשלב זה של התיק, להאריך את הדיונים בתיק בעוד שנה – שנתיים, יש ליתן לנתון זה, את המשקל הראוי לו.

51.
עד כה, שקלתי את הבקשה, מנקודת מבטם של התובעים.

52.
ברם, התובעים אינם הצד היחיד בתיק.

53.
גם הנתבעים, ועימם הצדדים השלישיים – שהם צדדים נוספים ובעלי מעמד שווה בתיק – זכאים אף הם, לדעת כי התביעה שהוגשה נגדם, בשנת 1998, מסתיימת בזמן סביר, במקום להימצא במצב שכעבור למעלה מעשור שנים, הם נמצאים בשלב, אשר בתיקים אחרים, הוא "תחילת התיק", דהיינו: מינוי מומחים.

54.
אולם, שיקול זה, לטעמי, אינו "חזק" דיו, כדי לשלול את זכות התובעים להביא מומחים מטעמם.

55.
כוחו של שיקול זה יפה, לעניין אי חיוב הנתבעים והצדדים השלישיים לשאת בהוצאות המימון של שלושת המומחים מטעם בית המשפט, לאחר שכבר שילמו הנתבעים והצדדים השלישיים, עבור המומחה מר בריסקמן (הן עבור שתי חוות הדעת והן עבור הזמן הרב, שהקדיש המומחה, לצורך עדותו בבית המשפט).

56.
אוסיף ואומר, כי אוזני תהיה כרויה לטענות הנתבעים והצדדים השלישיים, בכל הקשור והכרוך בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, הנובעים מעצם הימשכות ההליכים, עקב הדחיות של הדיונים, אם היו כאלה, בשל הגשת 3 חוות דעת נוספות של מומחים מטעם התובעים, אם התובעים ינצלו את האפשרות הניתנת להם, מכוח החלטתי זו.

58.
אין לשכוח, כי הגשת 3 חוות דעת כאלה, בנושאים שבהם ביקשו התובעים כי יוגשו חוות דעת, יכול שיביאו לא רק להקדשת זמן שיפוטי, לא קצר, לחקירת שלושת מומחים אלה, אלא גם לכך, שהנתבעים והצדדים השלישיים, יהיו רשאים להגיש חוות דעת נגדיות, באותם 3 תחומים, וגם מומחים אלה ייחקרו על ידי ב"כ התובעים.

59.
הליכים אלה – הכנת 3 חוות דעת מטעם כל אחד מן הצדדים, וחקירתם של כל אחד ממומחים אלה, ע"י שני עורכי הדין של הצדדים האחרים – יימשכו זמן די ארוך, אשר ניתן להעריכו במספר ימי שיפוט לא מעטים.

60.
לא מן הנמנע, כי גם אם יזכו התובעים במלוא תביעתם – ואינני מביע עמדה מראש מה תהיה התוצאה של התיק – כי אז לא יזכו הם במלוא הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, שכן אביא בחשבון את הצורך של הנתבעים ושל הצדדים השלישיים להעסיק עורכי דין, בתיק זה, לאורך תקופה העולה על עשר, ומתקרבת ל-12 שנים, ואולי מעבר לתקופה זו.

61.
למותר לציין, כי אם יזכו הנתבעים והצדדים השלישיים בטענותיהם, וכפועל יוצא מכך, יהיו זכאים להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כי אז אביא בחשבון, לעניין גובה הסכומים, את העובדה כי התובעים, הם אלה אשר גרמו לכך שההליך יימשך כ-12 שנה, ואולי אף יותר, ולכן, שכרם של עורכי הדין של הנתבעים והצדדים השלישיים, צריך להשתקף בכך שעבודתם נפרסה על פני תקופה כה ארוכה של שנים.

62.
על היבט אחד – לא אוכל לפצות, באופן מלא. כוונתי, לזמן השיפוטי, שיהיה צורך להקדיש לתיק זה, זמן אשר בא, מטבע הדברים, ובשל היעדר זמן שיפוטי ללא קץ, על חשבון תיקים אחרים.

63.
אין מדובר בעניין זניח. בבית המשפט המחוזי בירושלים, יש מספר מצומצם של שופטים, שיש להם מטלות רבות. יש לקבל, כנתון, לפחות בעת הזאת, את מספר השופטים הקיים. כל הדיבורים על הגדלת מספרי השופטים, אינם בשליטת בית המשפט. לכן, כל החלטה המתקבלת על ידי מי מבין השופטים, בכל נושא שהשלכותיו הן הוספת מטלות משפטיות, המחייבות "זמן שיפוטי", במיוחד באולם בית המשפט, מחייבת את המחליט, להביא בחשבון כי תהיה זו הדרך לניצול הזמן השיפוטי הקיים, שכן לא יתווסף זמן שיפוטי נוסף, ממקורות עלומים, לצורך הכרעה בתיק או בתיקים שהדיון בהם התארך מעבר למצופה.

64.
כדי להדגים את העובדה כי מדובר ב"זמן שיפוטי" מוגבל, אביא, כמשל, את תכנון שבוע העבודה השיפוטית, שלי. אני יושב בדין, 3 ימים בשבוע, מן הבוקר עד שעות אחה"צ המאוחרות (ולעיתים עד שעות הערב), במסגרת הרכב פשעים חמורים, הדן במחצית התיקים, המוגשים כל שנה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר בהם, על פי הדין, יש לקיים את המשפט של אותו נאשם או אותם נאשמים, בהרכב של שלושה שופטים, בפשעים שעונשם המירבי הוא למעלה מ-10 שנות מאסר (כאמור בסעיף 37(א)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). דוגמאות לכך, הן עבירות הרצח, ניסיון לרצח ועבירות ביטחוניות. לפני מספר שנים, שונה החוק, ובכל כתב אישום המייחס לנאשם עבירת מין, יש לדון בפני
הרכב של שלושה שופטים. מטבע הדברים, הדבר הגביר את העומס, וצמצם את הזמן השיפוטי שנותר לשלושת חברי ההרכב, לדון בתיקים אחרים.
בפני
הרכב זה, היושב, כאמור, כ"הרכב פשעים חמורים", נשמעים גם מחצית הערעורים הפליליים על פסקי הדין של בית משפט השלום (כאמור בסעיף 37(א)(2) לאותו חוק), שביעית מן הערעורים על פסקי הדין של בית משפט השלום בעניינים אזרחיים, הנשמעים בפני
הרכב (סעיף 37(א)(2) הנ"ל), ושליש מן הערעורים על פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה (על פי סעיף 37(ב)(6) לאותו חוק).

65.
ממילא, הזמן השיפוטי שנותר לי, וכן לכל שופט אחר בבית המשפט המחוזי (שאף לו מטלות רבות, שופט שופט לפי סוגי התיקים המוקצים לו, כאשר, בעיקרון, מדובר בחלוקה שווה), הוא מצומצם, יחסית, ומהווה משאב של הציבור.

66.
אולם, על אף חשיבות שיקול זה, אשר יש שופטים הנותנים לו משקל מרכזי ואולי אף מכריע, בשיקוליהם, בכל עת שניצבת בפני
הם בקשה שקבלתה או דחייתה, יכולה (ויש אומרים: עלולה) לגרום להימשכות הליכים, אני סבור, כי עדיין חובתי, כשופט, היא לתת לכל מתדיין את יומו, גם אם בקשתו זו מוגשת באיחור של תשע עד עשר שנים, לאחר הגשת התביעה, וזאת כדי למצות את הצדק, עד תומו.

67.
לפי השקפתי, יש ליתן משקל מכריע לעקרונות הכתובים בחוק יסוד: השפיטה, ובמיוחד סעיף 6 שבו, הכולל את נוסח הצהרת האמונים אשר כל שופט מצהיר ומתחייב בפני
נשיא המדינה, כתנאי לתחילת תפקידו כשופט:

"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".

68.
נכון הוא, כי אין הגדרה קונקרטית למונח "לשפוט משפט צדק".
כמו כן, נכון הוא, כי בין ההתחייבויות של השופט, בהצהרת האמונים האמורה, לא נכללה החובה ליתן

פסק דין
מהיר.
המונח התיאורי היחיד לאיכות של פסקי הדין היוצאים תחת ידו של כל שופט, היא, האם הם בגדר "משפט צדק".

69.
לפיכך, אין לנו אלא לחזור לסעיף 2 לחוק יסוד: השפיטה, הקובע כי "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין".

70.
סעיף אחרון זה, המסדיר את עצמאותו של השופט (וכלשון הכותרת של סעיף 2 הנ"ל: "אי תלות"), מחזיר את ה"כדור", חזרה, למצפונו של השופט, ולחובתו, כפי שבאה לידי ביטוי בהצהרת האמונים, כפי שנוסחה בסעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה, דהיינו: "לשפוט משפט צדק" (אינני מתייחס בהחלטה זו, לסיפא של הסעיף, "לא להטות משפט ולא להכיר פנים", שכן בנתונים הרלוונטיים לצורך החלטה זו, אין מקום להפעלתם של אותם שיקולים).

71.
כפי שאמרתי לעיל, מנקודת מבטי, הזכות של התובע לפנות לבית המשפט, להביא ראיותיו ולקבל משפט צדק, היא היא החובה המוטלת על השופט לשפוט משפט צדק.

72.
למותר לציין, כי זכות זהה, מוענקת לנתבע, הצד השני בהליך השיפוטי, וזאת על העיקרון שטבע הרמב"ם, על בסיס הפסוק בתורה, בהגדירו את מהות תפקידו של השופט, בקובעו את הדברים הבאים, בהלכות סנהדרין, פרק כא, הלכה א:

"מצוות עשה לשפוט השופט בצדק, שנאמר 'בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'
[ויקרא, יט, טו].
אי זהו צדק המשפט?
זו השווית שני בעלי דינין בכל דבר.
לא יהא אחד מדבר כל צורכו, ואחר אומר לו:
'קצר בדבריך'....".

73.
הנגישות לבית המשפט, והחובה לאפשר לכל תובע החפץ בכך להגיש תביעתו, ולצפות לכך שעניינו יידון על ידי הדיין, היא כה חשובה בעיני התורה, עד כדי כך, שכאשר עלה משה רבינו להר סיני לקבל את התורה, ההנחייה המעשית היחידה שנתן לזקנים, שהמתינו לו בתחתית הר סיני, הייתה זו: "אֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם" [שמות, כד, יד].
רש"י, שם, ד"ה מי בעל דברים, פירש: "מי שיש לו דין", וזאת ברוח תרגום אונקלוס: "מן דאית ליה דינא יתקרב לקדמיהון".
ותרגום יונתן (חזרה לעברית, בכתר יונתן), כותב: "ולחכמים אמר המתינו לנו כאן עד זמן שנשוב אליכם והנה אהרן וחור עִמכם מי שיש לו עסק דין ייגש אליהם".
יש הרואים בפסוק זה מקור לכלל הראייתי הבסיסי, "המוציא מחברו – עליו הראיה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מו, עמ' ב).
יש מן החכמים, המובאים בסוגייה התלמודית הנ"ל, אשר דורשים את הפסוק האמור, כאסמכתא לכלל הדיוני, לפיו "נזקקין לתובע תחילה" (בבא קמא, שם).
על כל פנים, אין מקרא יוצא מדי פשוטו, ועדיין ניתן ללמוד מעצם המילים של הפסוק על החשיבות, בעיני התורה, לעצם הנגישות של התובע לבית הדין (משה שהיה נשיא הסנהדרין, ממנה כממלאי מקום, אפילו לתקופה קצרה שהוא יימצא על הר סיני, את אהרון וחור, כאחראים על המערכת השיפוטית), ועל
זכותו של התובע למצות את ההליכים בבית המשפט.

74.
בכל מקרה, ביחסים שבין בעלי הדין, בתיק שבפני
י, ולאור הנסיבות שתוארו, בקצרה, בפרק "תמצית ההליכים בתיק העיקרי" (החל מפיסקה 4
לעיל, ואילך), אני סבור כי החלטה זו משקפת את נקודת האיזון האופטימאלית בין שלושת הצדדים בתיק זה (התובעים, הנתבעים והצד השלישי).

75.
אם ייושמו העקרונות שציינתי לעיל, לעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כי אז אגשים גם את הכלל הידוע מן המשפט האנגלי, לפיו, על כל פגם, תקלה או שגיאה בסדרי הדין, ניתן "לכפר" באמצעות המנגנון של הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

76.
"מקדמה" על חשבון עיקרון אנגלי זה, תבוא לידי ביטוי, בחלק האחרון של החלטתי זו.

סיום


77.
התוצאה היא, כי הבקשה המקורית של התובעים, למנות מומחים מטעם בית המשפט, באותם שלושה נושאים שתוארו לעיל (בפיסקה 14 לעיל) – נדחית.

78.
ב"כ התובעים, עו"ד דורון
, יודיע לבית המשפט בתוך שלושים יום מיום חתימת החלטה זו, האם בכוונתו להגיש חוות דעת של מומחים מטעמו, באותם שלושה הנושאים הנ"ל, במגבלות המתוחמות, כמפורט בהחלטה זו (במיוחד, באמור בפיסקאות 39-37 לעיל).

79.
ב"כ התובעים, במסגרת הודעתו האמורה, יפרט את המועדים המשוערים של הגשת חוות הדעת המוכנות, וזאת לאחר שיבדוק את המועדים, עם המומחים מטעמו.

80.
כמו כן, יגיש ב"כ התובעים (בתיאום עם באי כוח הנתבעים והצד השלישי), מועדים נוחים לב"כ שלושת עורכי הדין, לשמיעת הוכחות בתיק זה, לאחר תום המועד המשוער של הגשת חוות 3 הדעת האמורות. המועדים יהיו בימים ראשון וחמישי בלבד, עד לתום שנת המשפט, דהיינו: 15.7.09 (כי בימים שני, שלישי ורביעי אני יושב בדיון, בהרכב פשעים חמורים, שהוא גם הרכב הערעורים, וזאת כל שעות היום; ראה גם: פיסקה 64 לעיל).

81.
מאחר ובקשת התובעים המקורית, בדבר מינוי מומחים מטעם בית המשפט, נדחתה, יישאו התובעים בהוצאות בקשה זו, באופן הבא:
א.
4,000 ₪ (ארבעת אלפים שקלים חדשים) בתוספת מע"מ, לעו"ד לוי.
ב.
2,000 ₪ (אלפיים שקלים חדשים) בתוספת מע"מ, לעו"ד אסולין.

82.
אסיים החלטה זו בהתנצלות, בפני
הצדדים ובפני
באי כוחם, על כך שהחלטה זו ניתנה על ידי באיחור, בשל לחץ ועומס של תיקים אחרים (וראה גם האמור בפיסקה 64 לעיל).

83.
אני תקווה כי, על אף לוח המשפטים הדחוס שלי, אוכל לקבוע מועדי הוכחות בתיק זה, לקראת סיום שנת המשפט הנוכחית.

84.
על כן, אין לאחר בהגשת הבקשה בדבר מועדים מוסכמים (כאמור בפיסקה 80 לעיל), ויש להגישה, עד כמה שאפשר מוקדם, מיד כאשר יידע ב"כ התובעים את הזמן המשוער של סיום הכנת חוות הדעת של שלושת המומחים, מטעם התובעים, כי בכל יום "נתפסים" מועדים פנויים (שהם מעטים יחסית), על ידי מתדיינים אחרים.

בטרם נעילה

85.
לפני שאחתום על החלטה זו, אחזור ואומר, כי עדיין לא מאוחר לבאי כוח הצדדים להיפגש ביניהם, ולנסות להגיע להסדר כולל, או להסדר חלקי, והותרת נושאים בודדים לשמיעת ראיות באופן מצומצם, או לרכזם להכרעתי, בין על פי הדין, ובין בדרך של
הכרעה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

86.
כידוע, אין דרך חוקית לאכוף על הצדדים להסכים לצמצם מחלוקות. גם אם הייתה דרך כזו, אני סבור שאין לחסום לצד כלשהו את מיצוי ההליכים בבית המשפט.

87.
אולם, על כל הצדדים, ובמיוחד התובעים, להבין כי משמעות החלטה זו, אם אכן ינצלו התובעים את מלוא זכותם על פיה, להגיש 3 חוות דעת נוספות של מומחים, מרחיקה את סיום התיק, בסדר גודל של שנים, כאשר חלק מן התובעים, כבר אינו גר בבניין, ומי יודע כמה תובעים נוספים יחליטו למכור את דירותיהם עד לסיום המשוער של תיק זה, בבית המשפט המחוזי (אינני מביע כל דעה, ולא כל שכן שאין בכוונתי להעריך את הזמן, של ערעור או ערעורים שיוגשו על ידי מי מהצדדים לבית המשפט העליון, על כל המשתמע מכך).

88.
מכל מקום, בשנת 2009 (ולא כל שכן בשנת 2010, ואילך), תביעת ליקויי בנייה שהוגשה בשנת 1998, נראית קצת אחרת; לא הרי הנחרצות, הנחישות, המסירות, והצורך להכריע בכל נקודה ונקודה, ביום הגשת התביעה, כמו, שנראים נושאים אלה היום (ולא כל שכן, בעוד שנה, שנתיים ויותר).

89.
החלטה זו, אם כן, אינה מסיימת את התיק, אלא מסמנת רק שלב בו.

90.
מכאן ואילך, היוזמה לכיוון זה או אחר, נתונה לתובעים, שהם היוזמים של ההליך, אשר כלשון דברי ר' נחמן, בשמו של רבה בר אבוה: "מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה, שנאמר: 'מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם' [שמות, כד, יד] – יגיש דבריו אליהם" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מו, עמ' ב; וראה גם והשווה עם האמור בפיסקה 73 לעיל).

91.
מאחר ועורכי הדין של כל הצדדים
שבפני
י, הם עורכי דין מנוסים, חזקה עליהם כי הדברים שנכתבו לעיל, אשר יש להניח כי ברובם ידועים להם, מכוח תחושה, ועתה הם רואים אותם כתובים שחור על גבי לבן, ייפגשו ביניהם, כאשר לפני כן יערוך כל אחד עם לקוחו את השיקולים בעד ונגד המשך המשפט עד תומו. אני מאמין כי במהלך פגישה כזו, יוכלו באי כוח הצדדים להגיע לעמק השווה.

92.
אם תהיה הסמכה מלאה, ניתן יהיה להגישה לבית המשפט, ואתן לה תוקף של

פסק דין
, לאלתר.

93.
אם תהיה הסמכה חלקית, וב"כ הצדדים יגיעו למסקנה כי יש צורך "בסיוע" של בית המשפט, כדי "לסגור" פערים, יוכלו להגיש בקשה אליי, ואהיה מוכן להקדיש לנושא זה זמן מעבר לשעות השיפוט הרגילות (בשעות אחה"צ ואף בשעות הערב המוקדמות), כדי להביא את הצדדים להסכמות, בבחינת "עדיף להיות חכם מאשר צודק".

94.
למותר לציין, כי אם לא תהיינה הסכמות בין הצדדים, ההליכים המשפטיים בתיק, יימשכו במלוא עוזם, על פי כל כללי הדין, הראיות וסדרי הדין, עד לתום שמיעת הראיות, הגשת הסיכומים, וכתיבתו של פסק הדין.

95.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום ו' באדר, תשס"ט (2 במרץ 2009) בהיעדר הצדדים.



משה דרורי
, שופט








א בית משפט מחוזי 1517/98 אריק ששפורטיש ו-24 ואח' נ' ישראל אדלר ובנו חברה להשקעות בע"מ, יצחק רחמין, אירית יומטוב (פורסם ב-ֽ 02/03/2009)