פסקי דין על יעקב נאמן | פסקי דין על בתפקידו ככונס נכסים של החברות: | פסקי דין על נכסי דוידוב ובנימין ואח' | פסקי דין על בנימין דוידוב | פסקי דין על בנק הפועלים |

2001/00 פשר     01/01/1900




פשר 2001/00 יעקב נאמן, בתפקידו ככונס נכסים של החברות:, נכסי דוידוב ובנימין בע"מ ואח' נ' בנימין דוידוב, בנק הפועלים בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 002001/00
בשא 9480/09


בפני
:
כבוד השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיא


08/07/2009




המבקש:
עו"ד יעקב נאמן
בתפקידו ככונס נכסים של החברות:




1. נכסי דוידוב ובנימין בע"מ

2. ב.א. כץ חברה לבנין פיתוח ונכסים (1992) בע"מ
3. א.ד.ם - ב.י. ניהול ושיווק פרוייקטים לבניה בע"מ




--
נ ג ד
--





המשיבים:
1. בנימין דוידוב
ע"י ב"כ עו"ד אבי דוידוב ואח'

2. בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד י. לוי ואח'


החלטה


מונחת בפני
בקשתו של כונס הנכסים של חברת נכסי דוידוב ובנימין בע"מ (להלן: "הכונס"), לפעול למימוש דירת מגורים אשר שייכת לאחד מבעלי השליטה לשעבר, מר דוידוב (להלן: "המשיב"). בקשה זו, הינה למעשה "גלגול שני" של בקשה שהונחה בפני
בעבר, ואשר הוכרעה בפסק-דין מפורט, עליו לא הוגש ערעור והוא הפך חלוט לפני חודשים רבים.
מפאת חשיבות הדברים, אחזור ואזכיר, כי פסק-דיני הקודם הכריע למעשה במחלוקת אשר נסבה אודות זכאותו של המשיב להחרגת הדירה נשוא המחלוקת מן השעבוד הרשום לטובת הנושה המובטח. עילת המחלוקת נבעה מכך, כי סכום בסך של 90,000 ₪ (קרן) לא שולם לחשבון הליווי של הפרויקט, ובין הצדדים ניטשה מחלוקת האם שולם כלל ועיקר.
בפסק-דיני הקודם, נדחתה למעשה גרסתו העובדתית של המשיב, וזאת תוך קביעה כי אף אם היה המצב שונה, לא היה בכך בכדי לסייע לו, וזאת באשר התשלום לא שולם כדין; זאת, לא על-ידי "רוכש תמים", צד ג' אשר הוטעה, אלא על-ידי בעלי השליטה בחברות אשר הפרוייקט היה בבעלותן.

לאור האמור לעיל, הוטלה על המשיב (וכן על משיב נוסף, אשר אינו נתבע במסגרת בקשה זו), חובה עקרונית לשלם את חובם לנושה המובטח, זאת תוך המלצה לצדדים להגיע לפשרה בדבר סכום ההצמדה והריבית. כמו כן נקבע, כי בהעדר תשלום, יהא הבנק זכאי לפתוח בהליכי מימוש. אין ספק, כי עד כה לא שולם החוב ולא התגבשה הסכמה לגביו; ומכאן הבקשה שבפני
.
מעיון בעמדות הצדדים עולה, כי צודק הכונס בטענתו כי המשיב, למעשה, בוחר להתעלם הלכה למעשה מחלקים רבים של פסק-הדין הקודם, ולמעשה הוא שב ומעלה טענות שנדונו והוכרעו שלא לטובתו. כך, בין היתר, לעניין טענת השיהוי – עניין בו לא רק שנדחתה הטענה המשפטית כי די בשיהוי בכדי לדחות את בקשת הבנק, אלא שהוספתי וקבעתי, עובדתית ובמפורש, כי הטענה לגופה, אין לה על מה שתסמוך.

לא זאת, אלא אף זאת; עיון בעמדתו של המשיב במסגרת הבקשה הנוכחית, מעלה כי רוב-רובה אינו רלוונטי כלל לדיון נשוא הבקשה הנוכחית; זאת, בין אם עסקינן בטענות שנדחו, וחל עליהן מעשה בי-דין, ובין אם עסקינן ב"טענות אווירה" כגון טענות ל"נקמנות אישית" מצד הכונס, וטענות ל"הסדר במחשכים" שנעשה עם המשיב האחר בבקשה הקודמת. לעניין זה, די אם אעיר, כי יגעתי ולא מצאתי מה נפקותן של טענות אלו. אף אם הייתי הולכת עם המשיב כברת דרך, וקובעת (ואין אני עושה כן בנסיבות המקרה) כי הכונס גילה כלפיו יחס עוין ונוקשה, הרי שבוודאי אין בכך להקנות למשיב כל זכות שלא לשלם את אשר הוא חב על-פי דין (ולא, בניגוד למשתמע מטענתו, לפי "גחמה" אישית כזו או אחרת של בעל התפקיד).
לעניין זה, הוער לא אחת, כי "חובות יש לשלם, לאלתר ובמלואם", ואין לחייב זכות מוקנית לאלץ את הנושה לקבל חלק קטן בלבד מן החוב העומד לזכותו (לעניין זה, ראה בין היתר בש"א 15382/01 בבש"א 12409/01 אפל נ' הדס פריניר). לטובת המשיב אניח, כי יתכן והיה מקום להתערב, כפי שאף נרמז בהחלטתי הראשונה, לו דקדק עימו הכונס "על קוצו של יוד" – אלא, שלא כזה הוא המקרה שבפני
.
עניין לנו, למעשה, בחייב אשר נמנע, מזה שנים, מלשלם חוב כלפי הבנק – וזאת חרף מכתבי התראה רבים שקיבל, עניין עליו עמדתי בהחלטתי הראשונה. מסיבה זו, הרי שדרישתו דהיום, לשלם את סכום הקרן (של חוב בן למעלה מעשור) הינה בגדר התממות מקוממת. אכן, קיימים מקרים בהם עמידה על הזכות להתפיח חוב בריבית פיגורים "אוכלת כל" מצד בנק, מגיעה לכדי חוסר תום-לב; אלא שלא כזה הוא המקרה דנן, וזאת אף בלא להתייחס לכך כי שיעור תפיחת החוב אינו כה גבוה, וכי הכונס היה מוכן להסתפק אף בהצעות נמוכות באורח ניכר ממלוא החוב.

למעשה, פסיקה לטובת המשיב במקרה זה, מלבד הפגם ה"טכני" בכך שהיא מתעלמת מקביעות שיפוטיות (של אותה ערכאה עצמה!) בדבר אורח התנהגותו והעדר השיהוי מצד הבנק (תמונת מצב שונה לחלוטין מזו המתוארת בעמדת המשיב בבקשה הנוכחית, כאילו החיוב פרי החלטתי הקודמת 'נפל עליו מן השמיים' במפתיע), תהיה, במובהק, מתן זכות למעוול להנות מעוולתו, ולמעשה – להפיק רווח מן האורח בו עשה דין לעצמו במשך שנים.
יוצא, כי בנסיבות המקרה, היה על המשיב לשלם לבנק לאלתר, למצער, את סכום הקרן, בתוספת ריבית והצמדה כדין בעבור התקופה הארוכה של אי התשלום. בכך, אולי, היה "מגלגל את הכדור" לפתחו של הכונס, בכל הנוגע לכיבוד המלצתו של בית המשפט להגיע לפשרה. אלא, שבנסיבות המקרה, פעל המשיב באורח הפוך לחלוטין – לא שילם מאומה על סך חובו, תוך שכל היותר הוא "מפריח" הצעות נמוכות ביותר (כגון תשלום סך הקרן בלא כל ריבית והצמדה). יוער, כי אף את סכום ההוצאות שנפסק לחובתו בהחלטה הקודמת לא שילם מרצונו, וזה נגבה שלא באורח רצוני, אך ורק במסגרת הליכי הוצאה לפועל שניהל הכונס כנגדו.

אי לכך, הרי שבנסיבות המקרה, אין מנוס מקבלת הבקשה.
בנסיבות המקרה, ישא המבקש בהוצאות הכונס ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 30,000₪ בתוספת מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה כדין. יוער, כי אך משום שהמשיב כבר חויב בהוצאות בסך נכבד בהחלטתי הקודמת, אין אני פוסקת סכום גבוה בהרבה, באורח שהיה הולם את אורח התנהלותו.

היום, ט"ז בתמוז, תשס"ט (8 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.



ורדה אלשיך
, שופטת

סגנית נשיא
תפארת






פשר בית משפט מחוזי 2001/00 יעקב נאמן, בתפקידו ככונס נכסים של החברות:, נכסי דוידוב ובנימין בע"מ ואח' נ' בנימין דוידוב, בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/01/1900)