פסקי דין על אלברט אוחיון ועוד 123 אח' וכן 6 נציגיות של בתים משותפים | פסקי דין על עזרא חממי | פסקי דין על שלמה חממי | פסקי דין על דוד סמואל בסט ואח' |

2539/09 בשא     13/08/2009




בשא 2539/09 אלברט אוחיון ועוד 123 אח' וכן 6 נציגיות של בתים משותפים נ' עזרא חממי, שלמה חממי, דוד סמואל בסט ואח'




החלטה בתיק בש"א 2539/09
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון
בירושלים


בש"א 2539/09 - א'


בפני
:

כבוד הרשמת גאולה לוין


המבקשים:
אלברט אוחיון ועוד 123 אח' וכן 6 נציגיות של בתים משותפים



נ


ג


ד



המשיבים:

1. עזרא חממי



2. שלמה חממי



3. דוד סמואל בסט


4. מוריס אגבבה קבלן בנין בע"מ


בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי




החלטה


לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות לערער.

1.
הבקשה נסבה על החלטה של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופט א' מגן) מיום 19.2.2009. ברקע ההחלטה עומדים הליכים משפטיים ממושכים שהתנהלו בין הצדדים בקשר לפרויקט בנייה בשם "נוה דוד" ברמלה. בהתדיינות נטלו חלק המבקשים, שהינם רוכשי הדירות בפרויקט, היזמים (משיבים 1 ו-2), האדריכל של הפרויקט (משיב 3) וקבלן הבניין (משיבה 4). היא נסבה על ליקויי בנייה שהתגלו בדירות בפרויקט. ההליכים המשפטיים בין הצדדים התפרשו על פני סוגיות שונות, ובכלל זה שורה ארוכה של ליקויים בפרויקט, בדירות וברכוש המשותף, וכן סוגיות בנוגע לחלוקת האחריות בגין הגורמים השונים המעורבים בפרויקט.

2.
ביום 4.9.2007 ניתן

פסק דין
בבית המשפט העליון בערעורים שהגישו בעלי הדין השונים על פסיקת בית המשפט המחוזי בעניינם (ע"א 7298/00, ע"א 7396/00 וערעור שכנגד). החלק הארי של פסק הדין הוקדש לסוגיית השטחים החסרים בדירות שנבנו בפרויקט. כמו כן נבחנה בפסק הדין אחריותם של הגורמים השונים לליקויים נוספים במבנים, היקף הפיצוי בגין אותם ליקויים וחלוקת האחריות לשאת בפיצוי הדיירים. כן התייחס בית המשפט בפסק הדין לכך שבית המשפט המחוזי חייב את המשיבים לבצע תיקונים מסוימים בפרויקט תיקון בעין ולא בדרך של פיצוי כספי לדיירים. בהקשר זה צוין בפסק הדין כי שורה של ליקויים עדיין לא תוקנו וקיימות מחלוקות בין הצדדים לגביהם. בית המשפט העליון הורה לצדדים ולמומחה שמינה בית המשפט המחוזי (אינג' אריה צימרמן)
להכין תחשיב כספי של כל הליקויים בעין אשר הצדדים חויבו לבצעם בעבר ולא בוצעו עד כה ולהגישו למתן פסיקתא בבית-המשפט המחוזי, וזאת תוך 30 יום מעת ההמצאה של פסק הדין לידיהם. עוד נקבע כי בפסיקתא שתתקבל ישקלל בית-המשפט המחוזי את סכומי הפיצוי לכל ראש נזק והיא תחייב את הצדדים. בסעיף 65 לפסק הדין פורטו הנושאים שיכללו בתחשיב הכספי ובפסיקתא (חלון המטבח; טיח ממ"ד; תיקוני ריצוף; מהלך מדרגות תחתון; פגמים באמבט; וגג הבניין). בשולי פסק הדין ציין בית המשפט כי בנושאים שלא התייחס אליהם תישאר בעינה החלטתו של בית המשפט המחוזי בנושא.

3.
בעקבות פסק הדין הגישו הצדדים והמומחה אינג' אריה צימרמן תחשיבים כספיים בנושאים שפורטו בפסקה 65 לפסק הדין. המבקשים הגישו ביום 22.10.2007 "בקשה להורות על העברת שאלות הבהרה למומחה בית המשפט תיקון חוות דעתו והשלמתה". בחלטה מיום 4.3.2008 קבע בית המשפט המחוזי כי המומחה "יגיש השלמות לתחשיבים מטעמו ככל שימצא צורך בכך, בשים לב למכלול החומר, הכל בכפוף לפסיקת בית המשפט העליון". בהחלטה הודגש כי המומחה אינו נדרש ליתן השלמות ביחס לטענות מי מהצדדים ככל שאינן עולות בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בכלל ולרבות בהתייחס לסעיף 64 לפסק הדין בעניין תביעת רוכשי הדירות לעלות פיקוח על התיקונים (תביעה שנדחתה) ולרשימת הנושאים הטעונים קביעת פיצוי המצוינת בסעיף 65 לפסק הדין. לבסוף קבע בית המשפט כי יכריע לאחר קבלת עמדת המומחה בלא שתהא זכות למי מהצדדים להגיש שאלות או הבהרות בקשר לקביעת המומחה. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אשר נדחתה על ידי כב' השופט א' גרוניס (רע"א 3125/08). כן הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשה להבהרת פסק הדין מיום 4.9.2007 ולתיקון טעויות סופר שנפלו בו לטענתם. במסגרת הבקשה טענו המבקשים, בין היתר, כי קיימים ליקויים הנוגעים לרכוש המשותף ולרכוש הפרטי שלא הייתה התייחסות אליהם במסגרת פסק הדין וביקשו הבהרות בעניין. בהחלטה מיום 21.5.2008 נדחתה הבקשה בכל הנוגע למרכיבים אלה.

4.
בחודש פברואר 2009 הועברו לצדדים תוצאות בדיקתו והתייחסותו של המומחה לתחשיבי הצדדים ולטענותיהם. בעקבות זאת ניתנה ביום 19.2.2009 החלטה של בית המשפט המחוזי, לפיה "קביעות מומחה בית המשפט דלהלן מקבלות תוקף של החלטה והן מהוות חלק מפסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט זה". המבקשים סבורים כי בהחלטה זו של בית המשפט קמא נפלה שגגה. לשיטתם, נותרו מספר עניינים שלא הוכרעו די הצורך בחוות הדעת של המומחה ובתשובות ההשלמה, שהם בבחינת נושאים משפטיים שהושארו להכרעת בית המשפט והיה על בית המשפט להכריע בהם. המבקשים סבורים כי לא היה מקום לאמץ את חוות הדעת באופן כה גורף ובלא אבחנה. על רקע זה הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי "בקשה למתן החלטות משלימות בנוגע לסכומי הפיצויים המגיעים לתובעים".

5.
בד בבד הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 19.2.2009, היא הבקשה שלפניי. הבקשה הוגשה ביום 22.3.2009. הוסבר בה כי הבקשה מוגשת ליתר בטחון, בשל חששם של המבקשים שימצאו עצמם עומדים בפני
עובדות מוגמרות מבלי שתתאפשר להם זכות טיעון. הארכה שהתבקשה הייתה לשלושים ימים לאחר שתינתן החלטה בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי (הבקשה למתן החלטות משלימות). הוסבר כי ככל שיענה בית המשפט המחוזי לבקשה למתן החלטות משלימות, יתייתר הצורך בהגשת ההליך הערעורי לבית משפט זה. המבקשים ציינו בבקשה כי הערעור, ככל שיוגש, יתייחס לעניינים הבאים: תוספת בגין עלות ביצוע פרטנית לכל דייר;
ארון ממ"ד; תיקון של ליקויי שנת בדק; ציוד כיבוי אש.

6.
המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם הבקשה מהווה חזרה פסולה על בקשות מטעם המבקשים שנדחו בעבר, הן על ידי בית המשפט העליון והן על ידי בית המשפט המחוזי, לרבות לאחר מתן פסק הדין בערעורים. נטען כי המבקשים העלו טענות זהות במסגרת "בקשה לתיקון טעויות סופר והשמטות מקריות ולהבהרת/השלמת

פסק דין
", וטענותיהם נדחו בהחלטה מיום 21.5.2008. המשיבים טענו כי המבקשים נוהגים להגיש שוב ושוב בקשות חוזרות ונשנות, כל פעם תחת כותרת שונה. נטען כי הבקשה הנוכחית אינה אלא ניסיון נוסף לשנות את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון או לפרשו, לפי ראות עיני המבקשים. המשיבים מבקשים לשים קץ להתדיינות הממושכת בין הצדדים. לטענתם, המבקשים לא הצביעו על "טעם מיוחד" להארכת מועד. הערעור שבכוונתם להגיש יופנה נגד מעשה בי דין חלוט ולכן אין כל טעם להאריך את המועד להגשתו.

7.
ביום 7.5.2009 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים למתן החלטות משלימות בנוגע לפסק הדין. נפסק כי קביעות המומחה אינג' צימרמן, תוך שניתן להן תוקף של

פסק דין
, סיכמו וסיימו את פרשת בירור התובענה. בית המשפט ציין כי אינו מוצא מקום לשוב ולדוש בטענות התביעה, אשר חלקן הארי, אם לא כולן, כבר נדון והוכרע. נוכח החלטת בית המשפט המחוזי עמדו המבקשים על הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

8.
בקשתם נדונה לפניי ביום 16.7.2009. בדיון טען בא-כוח המבקשים לטעויות שנפלו לשיטתו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.2.2009 וטען כי נותרו שאלות פתוחות המחייבות הכרעה. לדבריו, החלטת בית המשפט המחוזי אינה ניתנת ליישום אופרטיבי. בא-כוח המבקשים הדגיש כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך הערעורי וכי הסיבה בגינה לא הגיש את ההליך עצמו היא הרצון להימנע מכפל הליכים. מנגד, בא-כוח המשיבים 1 ו-2 עמד על זכותם של המשיבים לסיום ההתדיינות הממושכת. נטען כי הנושאים עליהם מבקשים להגיש ערעור חורגים מהנושאים שנותרו פתוחים בסעיף 65 לפסק הדין. מדובר, כך נטען, בעניינים חדשים שלא היה להם זכר בתביעה ובערעור, ועל כן לא ניתן להגיש ערעור בגינם. העובדה שנשלחו שאלות הבהרה והתקבלו תשובות אינה מקימה זכות ערעור. במצב דברים זה, סיכויים ההליך הינם אפסיים ועל כן אין הצדקה להאריך את המועד להגשתו. טענות דומות השמיע בא-כוח המשיב 4, בציינו כי לא הועלה "טעם מיוחד" כלשהו לשיהוי בהגשת ההליך.

9.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו. טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את השאלה האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסיבה בגינה חל עיכוב בהגשת ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.
אשר למבחן האחרון נקבע כי ככל שסיכויי ההליך לגופו הם חלשים, כך נחלשת ההצדקה ליתן ארכה להגשת הערעור, הן מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד והן מבחינת האינטרס של הציבור בכללותו.

10.
במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 19.2.2009. הטעם עליו התבססה הבקשה הוא רצונם של המבקשים לנסות ולמצות תחילה את ההליכים בבית המשפט המחוזי. בנסיבות המיוחדות של המקרה, לא שוכנעתי כי יש בדברים אלה כדי לבסס "טעם מיוחד" כמתחייב בדין. יש לזכור כי "טעמים הנוגעים להתנהלותו של המבקש ושל פרקליט המבקש אינם מהווים בדרך כלל 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. מקובל לומר כי 'טעם מיוחד' מתקיים כאשר העיכוב נגרם כתוצאה מאירוע חיצוני להתנהלות הצדדים ולא עקב התנהלותו של בעל דין או בא-כוחו (ראו למשל, רע"א 10436/07
ציון נ' בנק הפועלים בע"מ
(לא פורסם, 28.4.08))" דברי כב' השופט א' גרוניס בבע"מ 2205/09
פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה
(טרם פורסם, 22.4.2009).

11.
אמנם, קיימים מצבים בהם מוצדק להאריך את המועד גם כאשר העיכוב אינו נעוץ באירועים שאינם בשליטת המבקש או בא-כוחו. אחד מאותם מצבים הוא קיומו של הליך "תלוי ועומד" באותו עניין. יש לכך הצדקה במקרים בהם ההכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת ההליך או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר. בנסיבות אלו, יש יסוד להניח כי הארכת המועד תטיב לא רק עם בעל הדין המבקש להאריך את המועד אלא גם עם בעל הדין שכנגד, והיא יכולה להיות מוצדקת גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי (ראו, בש"א 9159/04
חשקורי נ' בובליל
(לא פורסם, 20.10.2004)). עם זאת, אין מדובר בהארכת מועד אוטומטית. כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. בהקשר זה ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולעוצמת הזיקה בינו לבין ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד, כמו גם לסיכויי ההליך התלוי ועומד להתקבל.

12.
במקרה דנן, המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי "בקשה למתן החלטות משלימות בנוגע לסכומי הפיצויים המגיעים לתובעים". הגשת בקשה זו, גם אם ניתן לראות בה הליך "תלוי ועומד", אינה יכולה להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. הדבר נעוץ בספקות בעצם ההיתכנות של הליך של בקשה למתן החלטות משלימות, קל וחומר לאחר שניתן

פסק דין
בערעור בבית המשפט העליון ולאחר שניתנה פסיקתא בהתאם לסעיף 65 לפסק הדין. הליך של בקשה למתן החלטות משלימות לאחר

פסק דין
אינו הליך מוכר בסדרי הדין. ספק רב אם הייתה לו תוחלת כלשהי במקרה דנן, במיוחד על רקע ההחלטות השיפוטיות שקדמו לו. דומה כי ההליך חרג מהמתווה הדיוני שנקבע בסעיף 65 לפסק הדין, שהרי הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת התחשיב הכספי ברשימה סגורה של עניינים שפורטו בסעיף 65 לפסק הדין של בית המשפט העליון. הנושאים שהעלו המבקשים ב"בקשה למתן החלטות משלימות" אינם כלולים ברשימת העניינים שפורטו בסעיף 65 לפסק הדין. חוסר נכונותם של המבקשים להשלים עם ההכרעה השיפוטית בכמה עניינים (שאינם מצוינים בסעיף 65 לפסק הדין) אינו יכול להצדיק פתיחה מחודשת של ההתדיינות בין הצדדים. כפי שנפסק לא פעם, בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב וחוזר על בקשותיו בפני
בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים (בש"א 5012/01
יעקובוביץ נ' לרנר
(לא פורסם, 11.7.2001)). הגשת הבקשה האמורה לבית המשפט המחוזי אינה מצדיקה אפוא הארכת מועד.

13.
מטעמים דומים, אף לא שוכנעתי כי ההליך הערעורי שבכוונת המבקשים להגיש לבית משפט זה הוא הליך בעל סיכויים ממשיים. כפי שפרטו המבקשים, העניינים עליהם נסב הערעור חורגים מהמסגרת שנתחמה בסעיף 65 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. מדובר למעשה בתקיפה מחודשת של פסק הדין המקורי בין הצדדים והוספת נושאים חדשים שכלל לא נדונו עד כה. דברים אלה לא ניתן להעמיס על ההחלטה מיום 19.2.2009. בנוסף, חלק מהטענות שבפי המבקשים הן למעשה בקשות להבהרת קביעות שיפוטיות של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט העליון. הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 19.2.2009 אינה הדרך הדיונית הראויה לקבלת הבהרות, ככל שבכלל יש בהן צורך. כפי שצוין בהחלטה מיום 21.5.2008, הדרך היחידה להבהיר

פסק דין
היא במסגרת הליכי הוצאה לפועל, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.


סיכומו של דבר, נוכח טיבו של ההליך שהוגש לבית המשפט המחוזי במקביל לבקשה להארכת מועד ונוכח הסיכויים הקלושים של הערעור או הבקשה לרשות ערעור נשוא הבקשה שלפניי, לא מתקיים "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת.
הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים 1 ו-2 שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. סך זהה ישולם למשיבה 4.

ניתנה היום, כ"ג באב תשס"ט (13.8.2009).



גאולה לוין





ר ש מ ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09025390_g05.doc

טו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשא בית המשפט העליון 2539/09 אלברט אוחיון ועוד 123 אח' וכן 6 נציגיות של בתים משותפים נ' עזרא חממי, שלמה חממי, דוד סמואל בסט ואח' (פורסם ב-ֽ 13/08/2009)