פסקי דין על פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה | פסקי דין על ברונסון יצחק | פסקי דין על טל רפאל | פסקי דין על חי יורם |

90089/02 בש     28/01/2002




בש 90089/02 פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' ברונסון יצחק, טל רפאל, חי יורם




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש 090089/02

בתיק עיקרי: פ
040421/01

בפני
:
כב' השופט דר' עודד מודריק
תאריך:
28/01/02




בעניין
:
פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה



ע"י ב"כ עו"ד מרגולין

מבקשת

נ
ג
ד



1 . ברונסון יצחק

ע"י ב"כ פרופ' ליבאי

2 . טל רפאל

ע"י ב"כ עו"ד פלדמן

3 . חי יורם
ע"י ב"כ עו"ד לאופר




משיבים





החלטה

הבקשה

זו בקשה להטלת ערבויות על המשיבים וחיובם בהפקדת דרכוניהם, לשם הבטחת התייצבותם למשפט.

המשיבים הם נאשמים בכתב אישום שהוגש לבית משפט זה בסוף דצמבר אשתקד. בעת הגשת כתב האישום היו המשיבים בסטטוס של משוחררים ללא כל תנאי, זה לאחר שבמהלך החקירה המשטרתית, שוחררו בערובה שתנאיה פקעו ולא חודשו עד הנה.

אלא שלפי הדין רשאי בית המשפט לחייב נאשם בערובה להבטחת התייצבותו למשפט, גם שלא כאלטרנטיבה למעצר (סעיף 44(ב) לחוק סדר דין הפלילי(סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996).

נימוקי התביעה

באת כוח המדינה, עו"ד לימור מרגולין, טוענת כי טיבן של
העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום ונסיבותיהם של הנאשמים מעוררים חשש לא מבוטל שהם לא יתייצבו לברור המשפט או, ביתר דיוק, בהיותם משוחררים מכל עכבה או תנאי מגביל, עלול, כל אחד מהם לבחור את הזמן שייראה לו הולם ופשוט להיעלם ולהיאסף אל חיקה של ארץ לא נודעת, עד עולם או עד שתוסר אימת הדין.

כאמור, בסיסי החשש הם שניים: טיב האישומים ונסיבותיהם של הנאשמים. לעניין טיבם של האישומים אומרת עו"ד מרגולין
כי מדובר בשותפות שנרקמה בין הנאשמים לבצע מסכת של פעילות כלכלית- עסקית הנשענת על אדני פשע. המשיב הראשון (יצחק ברונסון) היה, בעת הרלוונטית, מנהל סניף רמתיים של בנק הפועלים ושני המשיבים הבאים אחריו, כסדר כתב האישום (רפאל טל ויורם יחזקאל חי) הם קבלנים ויזמים בתחום נדל"ן. משיבים אלה (ביחד עם אביו המנוח של רפאל חי) הגו תוכנית ולפיה ישוכנעו משקיעים, בעיקר תושבי חבר העמים, ש"יגויסו" בעיקר על ידי ברונסון, לרכוש קרקעות ולבנות בהן בתים, באמצעות חברות הבנייה של טל וחי. הרעיון העסקי היה שהרכישה והבנייה ימומנו במלואם על ידי המשקיעים וכך יזכו הקבלנים ברווח קבלני ללא סיכון. כדי שהרעיון יהיה אטרקטיבי למשקיעים קשרו הנאשמים קשר להשיג, במרמה, עבור המשקיעים, הלוואות בתנאים מיטיבים, מבנק הפועלים, בסיוע ברונסון שיפעל לשם כך תוך חריגה חמורה מנוהלי הבנק. כן זממו המשיבים להשיג בדרכי מרמה, עבור המשקיעים פטור ממס שבח. לצורך אחרון זה כלל המיזם הפלילי, שילוב "אנשי קש" כרוכשי הבתים ובכך להציגם כבעלי "דירת מגורים" הפטורה ממס שבח. בתמורה לסיוע שברונסון אמור לתת לתוכנית המתוארת לעיל הובטחה לו הנחה ניכרת בבית שירכוש, במסגרת פרוייקט הבנייה הנזכר.

תקציר העובדות הללו נפרש בכתב אישום מפורט על פני ארבעה אישומים שבהם מיוחסות למשיבים עבירות לקיחת שוחד (ברונסון) מתן שוחד (טל וחי), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה וקשירת קשר לבצע פשע.

כיון שמדובר ביוזמה פלילית רבת אנפין שנכרכו בה סכומי כסף המתקרבים לשני מיליון דולר והיא הצריכה פעילות מרמה מסועפת ומתוחכמת שהתפרשה עד למחוזות רחוקים, סבורה התביעה שמי שהגה במוחו פשע רב כזה, יתקשה להסכין עם נתינת הדין על פשעיו ולא יתקשה, בהעדר כל מגבלה, להימלט מן הדין.

לכך חוברת העובדה ששלושת המשיבים הם אנשי עסקים בעלי קשרים עסקיים עם מדינות חו"ל. לאחד מהם (טל) גם עבר פלילי מסוים (עבירות מרמה), אך אפילו בלי זה, האיום הנשקף מכתב האישום על הנאשמים דיו, על פי נסיבותיהם והאפשרויות שלהם, לעורר אותם לעשות מעשה ולשבש את מהלכי המשפט.

התובעת טוענת כי בידיה ראיות מספיקות להוכחת האישומים (אף על פי ש"המשקיעים" מתגוררים בחו"ל וכנראה לא ניתן יהיה להשמיע את עדותם).

טענות באי כוח המשיבים

באי כוח הנאשמים (עו"ד דוד ליבאי, בשם ברונסון; עו"ד אביגדור פלדמן בשם טל; עו"ד צבי לאופר בשם חי) גרסו שאין מקום, בשלב הזה, לקיים את הדיון בבקשה. שלושה טעמים לכך, בפיהם.

הטעם הראשון, העיקרי, הוא שבשבועות המעטים שחלפו למן הגשת כתב האישום טרם היה סיפק בידם לקבל את חומר הראיה ולעיין בו. חומר ראיה זה מקיף אלפי עמודים (ויש אומרים עשרות אלפי עמודים) של מסמכים שונים והוא נמסר מפיהם, או מידיהם, של 168 עדים הנקובים ברשימת עדי התביעה. אפילו הגורמים הטכניים (מצלמי החומר) טרם השלימו את מלאכתם ואין לך עורך דין, בשר ודם, שיהיה מסוגל להקיף את מלוא החומר כהרף עין. המעשים הנראים לתביעה כפשע רב עליליה, הם כאבני חן חסרות דופי בעיני המשיבים וכך, בגירסה תמימה וחפה מכל עבירה הציגו את מעשיהם באוזני פרקליטיהם. אך אלה האחרונים אינם יכולים לנקוט עמדה בלי בחינת החומר הראייתי.

הטעם השני הוא שעיקר המעשים הנטענים להיות עבירה, נעשו בשנים 1993-1994 (לאחר מכן, אגב, פרש ברונסון מתפקידו בבנק והיה לאיש עסקים פרטי). אלה מעשים ישנים שאם עד הנה לא נס ליחם, נוס ינוס בעוד כברת זמן, שמסתמא תארך מאד, עד שיסתיים בירור המשפט. לעת ההיא, גם אם יורשעו הנאשמים, לא יהיו צפויים עוד לעונש מאסר ועל כן אין הם חוששים מאימת הדין ואין לחשוש שיימלטו ממתן דין.

הטעם השלישי הוא שהחקירה נגד המשיבים התנהלה בשנת 1998. אז הוטלו עליהם מגבלות ערבות שונות. אולם אלה פג תוקפם. התביעה, שהחזיקה בתיק החקירה שלוש וחצי שנים עד שהגישה את כתב האישום, לא ראתה צורך לתבוע חידוש הערובות. ואכן המשיבים, כאנשים חופשיים, יצאו ובאו בשערי נמל האוויר של ישראל באין מפריע
ובלי שמחשבת הימלטות עלתה על סף דעתם (הא ראיה שטל, שהיה בחו"ל בעת שהוגש כתב האישום והצטווה לחזור, אמנם חזר לארץ. אפילו תאמר שהוא התעכב ימים אחדים עד שחזר, באה שיבתו ארצה ומסירה ממנו כל חשש).

הכרעה בבקשה

פתרונה של הסוגיה הגלומה בבקשה עשוי היה להיות פשוט, יחסית, אילו אפשר היה לקיים עימות עמדות בין הצדדים לעניין טיבו של חומר הראיה. שכן אינני רואה טעם של ממש (לא לקיים דיון בבקשה) הנעוץ בשני הנימוקים האחרונים של המשיבים.

אין לאיל ידי לערוב למשיבים שאם יורשעו בדין, גם בעוד זמן ניכר, לא ייגזר להם עונש מאסר. נכון שהחמצת הדין (ובודאי עינוי הדין) מהווה שיקול חשוב בבוא בית המשפט לגזור דין. אולם שיקול זה יבוא בקהלם של שיקולים נוספים ואין לדעת היום להיכן תיטה כף המאזניים (ראה, משלי, בפרשת חכמי והתייחסות בית המשפט העליון לכך).

כיוצא בזה, גם העובדה שהמשיבים היו, משך שנים, חופשיים מכל הגבלה ולא נעלמו לבלי שוב, אינה בגדר שיקול מכריע. ביני לביני עבר הורם הרף של ההליך הדיוני וכעת המשיבים הם בגדר נאשמים. עד הנה הם היו בגדר "חשודים" וידעו היטב שבסטטוס הזה לא יבולע להם כל רע. על כן עיתותיהם היו בידיהם. כעת נעה עגלת ההליך הפלילי לפנים. אמנם תנועתה איטית ומסורבלת ועוד חזון למועד עד שתגיע לשלבי ההכרעה, אולם כתב האישום הוא עובדה קיימת ובת משמעות.

על כן אילו יכולתי לברר את טיבן, לכאורה, של הראיות נגד המשיבים הייתי יכול אז לשוות לנגד עיני את חומרת המעשים המיוחסים להם ואת מידת החשש הנובע מהם להימלטות המשיבים.

אלא שבעניין זה אני שרוי באפילה. כמו הסניגורים גם אני אינני יכול לעיין כדבעי בחומר הראיה (וכמי שיהיה, מן הסתם, פטור משמיעת המשפט כולו גם אין לדרוש זאת ממני). אפילו הייתי מבקש מן התובעת לדלות מארגזי החומר את אותן "פנינים" המראות בבירור את אשמת הנאשמים, לא הייתי יכול לדעת אם אין ביתרת החומר העצום משהו הטובע בראיות ספק מובנה שלא ניתן להסרה.

בכל זאת האפילה איננה גמורה. שני מבזקי אור חודרים בה להאיר מעט את מחשכיה. האחד הוא הצהרת התובעת לפני כי בידיה חומר ראיה המקיים את דרישת ה"לכאורה" והיא פירטה את טיבו (עדות מתווך, אמרות נאשמים, עדות עד מדינה, מסמכים תומכים רבים). בדרך הזאת ניתן, לעתים מזומנות, לצוות על מעצר נאשם אפילו כדי 30 ימים ("מעצר מגשר", קרא לכך עו"ד פלדמן
, באורח קולע). שלמה לא אוכל לבטוח בהצהרה כזאת גם לשם בחינת הצורך בהטלת ערבויות אחרות, הנופלות כמה מונים מן האמצעי של מעצר?

הבזק
התאורה השני נעוץ בהחלטות השחרור בערובה שנתנו בזמנן. ברונסון נעצר באוגוסט 98 והיה במעצר, לפי צווים שיפוטיים, משך כ-15 ימים. הוא שוחרר בערובה, לפי צו שופט, שחייב אותו בהפקדת ערובה כספית, ערבות צד ג' ועיכוב יציאה מן הארץ. טל נעצר (עם שובו ארצה) והוחזק במעצר, לפי צו שופט, משך כ-חמישה ימים. אחר כך שוחרר בערובה בתנאים דומים לאלה של ברונסון. חי נעצר למשך יממה. אחר כך עבר עניינו גילגולים אחדים בבתי המשפט (הוא הוחזק כמה ימים בתנאי "מעצר בית") ולבסוף שוחרר בערובה על ידי המשטרה שכללה ערבות עצמית, ערבות צד ג' ועיכוב יציאה מן הארץ.

מן העובדות הללו ניתן להסיק שתי מסקנות. ראשית, החל מן השלבים הראשונים של החקירה הגלויה לא היה חשש שהחשודים ישפיעו על עדים או ישבשו את החקירה בדרך אקטיבית (שאם לא כן, היה מקום לצוות על מעצרם לפרק זמן ארוך יותר). שנית, אף זה מן השלבים הראשונים של החקירה, סברו השופטים שעיינו בחומר החקירה, שיש בו ממש מסוים; על כל פנים ניתן להשתית עליו את תנאי השחרור בערובה ואלה נחוצים כדי למנוע סיכול פאסיבי של החקירה (על ידי הימלטות).

במכוון קראתי לשני אלה "הבזקים" ולא "אלומות" אור. שכן לא די בהם כדי שאחרוץ עמדה סופית בבקשה המונחת לפני. חולשת ההסתמכות על דברי צד אחד ברורה לכל מי שסבור שלוז השיטה הדיונית שלנו הוא באדוורסריות. הקושי הנעוץ בהסתמכות על תנאי השחרור בערובה משנת 98 הוא בכך שמערך השיקולים של
השופטים אז, שונה ממערך השיקולים שעלי לשקול היום. אז, היתה תחילת החקירה ו"דיות" הראיות שנדרשה אז אינה כ"דיותה" היום. אז, רב היה הנסתר על הנגלה. היום צריך להיות היפוכו של דבר.

על כן מקובלת עליי הצעת התובעת (שלסוף דבר גם נתנה לה מעין הסכמה מפי הסניגורים) שאקבע כעת תנאי ערבות ארעיים. בהמשך, לאחר שיסתייע ביד הסניגורים לעיין בחומר הראיה, יתקיים דיון נוסף למתן צווים "קבועים" (היינו צווים שיעמדו עד שיתחולל שינוי נסיבות שיצדיק עיון חוזר בהם).

מטבע העניין
עלי לקבוע
תנאים קלים ואפילו קלים מאד. אראה, לצורך זה, יתד ופינה בתנאי השחרור שנקבעו בשנת 98 (בלי להבחין את חי מיתר המשיבים כיון שכתב האישום מייחס לו שותפות מלאה במיזם הפלילי). עם זה אתחשב בשינויים שהזמן גרמם (למשל עליית שער מט"ז) וכן אבחין בין ערובות לזמן שהות בישראל לבין ערובות לזמן שהות בחו"ל [נמסר לי שהמשיבים יוצאים לחו"ל לצורך עסקיהם 5-6 פעמים בשנה (טל יוצא כ-20 פעמים בשנה)]. התובעת אינה מבקשת למנוע את יציאת הנאשמים לחו"ל אך היא גורסת שלהבטחת שובם במועד יש צורך בהטלת ערובה משמעותית.

התוצאה

אני מטיל על כל אחד משלושת המשיבים ערובה
להבטחת התייצבותם לישיבות בית המשפט, שאלה תנאיה:
א.
ערבות בנקאית או הפקדה במזומן בסך 50,000 ₪;
ב.
בעת יציאה לחו"ל תהיה הערבות הבנקאית או ההפקדה בסך 200,000 ₪ [150,000₪ נוספים (להלן: "הערבות הנוספת")];
ג.
ערבות צד ג' על סך 100,000 ₪ (ערב אחד לכל משיב להנחת דעת מזכיר בית המשפט);
ד.
הפקדת דרכון בפרקליטות;
ה.
לשם יציאה לחו"ל לא יהיה צורך בפני
יה לבית המשפט. די בהצגת אסמכתא, לפרקליטות, על הפקדת הערבות הנוספת. מובן שכל שיבה ארצה תחייב הפקדת הדרכון וכנגדה החזרת הערבות הנוספת;
ו.
בנסיבות של יציאות תכופות לחו"ל ניתן יהיה שהמשיב יחזיק בידיו את הדרכון לשם אותן יציאות כפוף לכך שמשך כל הזמן – לרבות בעת שהותו בישראל בין נסיעה לנסיעה – לא תוחזר הערבות הנוספת וכפוף לכך שמשך החזקת הדרכון, בידי המשיב, לא יעלה על 30 ימים ברציפות.

התנאים הללו יעמדו בתוקפם עד 31.5.02. בפרק הזמן הזה יעיינו הסניגורים בחומר הראיות ובסיומו תוכל התביעה לבקש את שינוי התנאים. הסניגורים יוכלו להקדים ולבקש שינוי בתנאים ובלבד שיהיו מסוגלים להגיב בסוגיית הראיות. כמו כן אין לראות בהחלטתי משום חסם בפני
"עיון חוזר" בכל עת שיתקיימו נסיבות שיצדיקו את הדבר.

ניתנת אורכה עד יום 29.1.02 בשעה 12:00 שעות להפקדת הדרכונים ואורכה עד יום 30.1.02 בשעה 14:00 להפקדת הערובות הבנקאיות (או המזומנים).



ניתנה היום ט"ו בשבט, תשס"ב (28 בינואר 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירותתמציא לצדדים
את ההחלטה.


דר' עודד מודריק

שופט












בש בית משפט מחוזי 90089/02 פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' ברונסון יצחק, טל רפאל, חי יורם (פורסם ב-ֽ 28/01/2002)