פסקי דין על ניסים יחזקאל

3220/01 פ     19/02/2002




פ 3220/01 מדינת ישראל נ' ניסים יחזקאל




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ
003220/01


בפני
:
כב' השופט פלד מרדכי
תאריך:
19/02/2002




בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה


ע"י ב"כ עו"ד
אילסר



נ
ג
ד


ניסים יחזקאל
– בעצמו
הנאשם









הכרעת דין

בעובדות כתב האישום, נטען כי בתאריך 25.6.00, תקף הנאשם את אשתו, אורלי ניסים (להלן: "המתלוננת"), בכך שתפסה בראשה וזרק אותה, וכתוצאה מכך נחבלה המתלוננת בקיר, ונגרמה לה נפיחות במצחה,לרבות סימן כחול, כאשר, בהמשך, דחף הנאשם את המתלוננת, ובעט בה. עבירה לפי סעיף 380 + 382 (ג) לחוק העונשין.

הנאשם מכחיש את המיוחס לו בעובדות כתב האישום, וטוען כי, אך היה מעורב בתקרית שאירעה בין המתלוננת לבתם, שבמהלכה סטרה המתלוננת לבת, ואז קם ממקומו במטרה "להפריד בין שתיהן" מאחר ובתו ביקשה שיעזור לה, ובעומדו ביניהם, נוצר בינו לבין המתלוננת מגע פיזי שבגינו נפלה, ומשקמה ניסתה לתוקפו ואז, אגב מאבק ביניהם, נחבטה המתלוננת בדלת ונפגעה בראשה. כן טען כי בעת שהמתלוננת נפלה בשנית, ניסתה לפגוע בו ברגליה, ואז דחף את רגליה כדי למנוע זאת.

מתוך עדותה של המתלוננת, עולה כי התקרית אכן החלה בעקבות ויכוח שהיה בינה לבין בתה, שבמהלכו ניבלה הבת את פיה, ועל כן סטרה לה. ובהמשך תוך כדי המשכת הויכוח עם הבת, ניגש אליה הנאשם, תפסה וזרק אותה במרווח שבין הקיר לדלת, וכתוצאה מכך ספגה מכה בראשה, שגרמה לנפיחות, כאשר בהמשך אף בעט בה הנאשם. המתלוננת שללה מכל וכל את טענת הנאשם כי תקפה אותו במהלך התקרית.

מתוך עדותו של עד תביעה 2,
רס"ר הלבוס שלומי, עולה כי בהגיעו לדירה מצא את המתלוננת, שטענה כי הותקפה על ידי הנאשם. ע"ת 1 – רס"מ כהן אבנר, ציין כי בעת גביית הודעתה של המתלוננת, בתאריך 25.6.00, הבחין בסימן כחול ובנפיחות במצחה, בצד ימין. הנאשם טען בפני
ו כי הותקף על ידי המתלוננת, והצביע על סימן אדום מעל גבת עין שמאל שלו.

עד תביעה 4 – רס"ל ליפשיץ אהוד, עיכב את הנאשם ורשם מפיו בתאריך 25.6.00, כדלקמן:

"...קודם כל הפרדתי בין בתי בת ה – 15 לבין אשתי, לא תקפתי את אשתי. אשתי תקפה את הבת שלי ונתנה לה סטירה. פעם ראשונה דחפתי אותה על הרצפה, פעם שניה בדלת הכניסה לקיר..." (ת/2)

בתו של הנאשם שלא היתה מעורבת בתקרית, מסרה בעדותה בחקירה ראשית, כי אמה נפלה וקמה, ודחפה את הנאשם והוא דחפה חזרה, כדי להגן על עצמו. עם זאת, בחקירתה הנגדית מסרה כי הנאשם עמד בין אחותה ואמה, ואז אמה עפה תחילה ונפלה ובהמשך היו בין הנאשם למתלוננת דחיפות הדדיות.

עדת הגנה 3, הקטינה א., הבת שהיתה מעורבת בתקרית, ציינה בין השאר, כי אביה התערב בתקרית, ונסיונו להפריד בינה לבין אמה התבטא בכך שתפס את המתלוננת ו"הזיז אותה ממני". כן ציינה כי "אני לא קראתי לאבא, אבא בא מיוזמתו".

גירסת הנאשם בעדותו בבית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם הדברים שהשמיע בחקירתו במשטרה. כך מאשר הנאשם, בחקירתו במשטרה, כי משנעמד בין אשתו לבתו, "דחפתי את אשתי והיא נפלה על הרצפה, היא כעסה שדחפתי אותה, באה אלי ונתנה לי מכה מול עין שמאל, דחפתי אותה בחזרה והיא אמרה שתזמין משטרה". מסתבר כי בעדותו בבית המשפט, ביקש הנאשם לטעון לעניין אותה דחיפה שגרמה לנפילתה של אשתו, כי הינה תוצאה של "מגע פיזי", כהגדרתו. בהמשך עדותו תיאר הנאשם מאבק של ממש שהתפתח בינו לבין המתלוננת, שבמהלכו נחבטה המתלוננת. אף הגירסה שהעלה לפיה נזעק בין השאר לאירוע, עקב בקשתה של בתו, נשלל מכל וכל על ידי בתו, בעדותה בבית המשפט.

יתרה מזו, מתוך עדות עדת הגנה 3 – שהעידה לגבי התפתחות האירוע, עולים תימוכין לגירסת המתלוננת, כאשר עדה זו תיארה את התנהגותו של הנאשם שהתבטאה ב"הזזת" המתלוננת.

אף אמירתו של הנאשם בעת עיכובו, ת/2, יש בה כדי להבהיר כי דחף את המתלוננת בחוזקה, עד שנפלה, ומשקמה, הועפה על ידיו לדלת הכניסה.

מתוך העדויות שהובאו בפני
, עולים תימוכין לגירסת המתלוננת, לפיה הפעיל הנאשם מידה חריגה של כח כלפיה, כאשר מידת כח זו הופעלה מבלי שהיתה נחוצה בנסיבות העניין.

יש בעדויותיהן של עדות הגנה 2 ו – 3 כדי לחזק את הרושם בדבר התנהגות פרועה ופוגענית של הנאשם, שדחף את המתלוננת תוך הפעלת מידת כח בלתי סבירה כלפיה, כשהוא מנצל את התקרית מאירוע שקודם לכך בין המתלוננת לבתם, כאמתלה בלבד ונוהג במתלוננת בצורה אלימה שלא התחייבה כלל ועיקר בנסיבות העניין.
גירסת הנאשם בדבר תקיפתו על ידי המתלוננת עד שחייבה התנהגות פוגענית מצידו, נמצאת על כן חסרת סבירות ומשוללת מהימנות.

גירסת הנאשם, כי אך הגן על עצמו, נשללת על פניה, בשים לב לסתירות שידעה גירסתו
כאשר, כאמור, בחקירתו במשטרה, אישר כי בעומדו בין בתו למתלוננת, דחף את המתלוננת מבלי שקדמה לכך כל התגרות מצידה, ובהמשך, משקמה ופגעה בפני
ו, דחפה שוב. מסתבר כי מדובר היה ביותר מדחיפה גרידא, ותיאורה של המתלוננת לעניין איפיוני האלימות של הנאשם כלפיה, מתיישבים עם התוצאה שנלוותה לכך כאמור, כתוצאה מהטחתה תוך כדי אחיזה בה לעבר הדלת שבה נחבטה ונפגעה בפני
ה. המתלוננת שוללת מאבק כלשהו עם הנאשם, וגירסתה אף מתיישבת עם דבריה של עדת הגנה 3, בעדותה, שמתוכה עולה כי בחלקה הראשון של התקרית "עפה" לפתע המתלוננת ונפלה, אך משעמד הנאשם בינה לבין אמה, ויש בכך גם כדי לשלול ולאיין מגירסת הנאשם בדבר מגע פיזי, שמשמעותו מגע הדדי ביניהם, שהיה בינו לבין המתלוננת והוא
שהביא לטענתו, לנפילתה.


הנאשם מסר גירסאות שונות לעניין התקרית, הן בחקירתו במשטרה, הן בעת עיכובו, שם אישר בצורה מפורשת שתקף את המתלוננת והפילה ארצה, כאשר בהמשך דחפה לכיוון הדלת והקיר, לעומת גירסתו בבית המשפט, שביקשה ליצור את הרושם בדבר מאבק ממשי שהיה בינו לבין המתלוננת, מאחר והותקף על ידיה, גירסה שנמצאת בעיני שיקרית ובלתי אמינה. עולה בעליל כי הנאשם פעל בנסיבות העניין, במידה מופרזת של כח כלפי המתלוננת, שלא היתה מחוייבת המציאות. הנאשם התייצב בין המתלוננת לבתם, שהמשיכו בויכוח ביניהם, הדף במפתיע את המתלוננת ובהמשך הטיחה, תוך הפעלת מידת כח חריגה ובלתי נחוצה, לעבר הקיר והדלת, דבר שהביא לפגיעה במצחה, שנראתה על ידי השוטר, כאשר אין לשלול כי בניסיונה להגן על עצמה, פגעה המתלוננת במעט בפני
ו של הנאשם.

אשר להמשכה של התקרית, קשה לקבוע ממצאים ברורים לעניין הבעיטה שנטען כי הנאשם נתן ברגלה של המתלוננת, כאשר עולה מעדותה של המתלוננת כי היתה המומה לחלוטין מהחבטה שספגה מהקיר.

ניתן איפוא לקבוע בסיכומם של דברים, כי הוכח כי הנאשם דחף פעמיים את המתלוננת, שנחבטה, כתוצאה מהדחיפה השניה, בראשה ונחבלה. ועל כן, הוכחו יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, והוא מורשע על כן בתקיפה חבלנית של בן זוג, לפי סעיף 380 + 382 (ג) לחוק העונשין.

ניתנה היום ז' באדר, תשס"ב (19 בפברואר 2002) במעמד הצדדים.


מ. פלד – שופט





התובעת: אני מציעה לשלוח את הנאשם לשירות המבחן, מאחר ומדובר בנאשם שאין לו הרשעות קודמות, האירוע מלפני כמעט שנתיים, כמו כן הבנתי מהנאשם שכנראה שהילדה יש לה בעיות רגשיות ולאשתו גם, וכל המשפחה אמורה להמצא באיזה טיפול פסיכולוגי משפחתי.
הנאשם: אני אמשיך להוכיח את האמת שלי. אני מעוניין ללכת לשירות המבחן. יש כשלון של המשטרה, אם היו עושים עימות ביני ובין אשתי, ואם היו לוקחים עדות מהילדים היתה מתבררת האמת.אני אכן הגנתי על בתי, לא היו לי דברים עם אשתי, לא ויכוח כלשהו. המערכת הכורה שהיתה בינה ובין בתי, הם הגיעו לעימותים תמידים.
זה לא המקרה הראשון שהיא תקפה את הילדה.

החלטה

נדחה לשם המצאת תסקיר קצין
מבחן
לתאריך
19.5.2002
שעה
09.00
הודעה לנאשם חובת התייצבותו.

מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד בקשר עם שירות המבחן, כפי שידרש ממנו, על ידי שירות המבחן - לא תנתן כל דחיה בעניינו.

כתובת הנאשם: רח' לאון בלום 68 חולון מיקוד 58376. טל: 5034222-03 פלאפון 464026-050.

מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לשירות המבחן.

לנוחיות הנאשם כתובת שירות המבחן:
שד' ירושלים 22 , יפו. טל' שירות המבחן: .5125511


ניתן היום ז' באדר, תשס"ב (19 בפברואר 2002) במעמד הצדדים.

מ. פלד – שופט








פ בית משפט שלום 3220/01 מדינת ישראל נ' ניסים יחזקאל (פורסם ב-ֽ 19/02/2002)