פסקי דין על לוי מרים | פסקי דין על לוי אלון |

1813/01 פ     19/02/2002




פ 1813/01 מדינת ישראל נ' לוי מרים, לוי אלון




בעניין:

17



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ
001813/01


בפני
:
כב' השופטת רביד גיליה
תאריך:
19/02/2002





מדינת ישראל
בעניין:

המאשימה





נ
ג
ד





1 . לוי מרים


2 . לוי אלון



הנאשם









הכרעת דין

לנאשמת 1 מיוחסת בכתב האישום עבירה של תקיפה הגורמת חבלה כלפי בן זוג, ואילו לנאשם 2 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה.
על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 13.9.99 תקפה הנאשמת את בעלה יעקב לוי (להלן: "המתלונן") בכך שהכתה אותו במכות אגרוף בבטנו ובחזהו, ובהמשך לכך, תקף הנאשם 2 את המתלונן, שהוא אביו, בכך שהכה אותו בגבו וקרע את חולצתו .
כתוצאה מהתקיפות דלעיל נגרמו למתלונן חבלות של ממש שהתבטאו בסימנים כחולים בשוק הימנית, רגישות בגב ושפשוף בבוהן שמאל.

אומר כבר עתה, כי לאחר ששמעתי את העדויות השונות הגעתי למסקנה כי קיים ספק לגבי אשמת הנאשמים, ויש לזכות אותם מחמת אותו ספק.

מטעם התביעה העיד המתלונן וסיפר, כי בינו לבין אשתו קיימת מערכת יחסים עכורה מזה שנים. לדבריו, הנאשמת נוהגת להתעמר לו, לא לאפשר לו לקחת אוכל מהמטבח ואף להכותו.
לדברי המתלונן, ביום האירוע, על רקע רצונה של הנאשמת לגרום לו לפנות את החנות ברח' העצמאות בבת-ים על מנת שהבן הגדול ישתמש בה כמחסן, התפתח ביניהם ויכוח ובמהלכו הכתה אותו הנאשמת מכה אחת בבטן ומכה באזור הלב, וכן קרעה את חולצתו.
לטענת המתלונן, הנאשם 2 הצטרף אף הוא אל המתלוננת והחל נותן לו מכות בחזה ובגב, כשהוא מסייע לה בקריעת חולצתו.
כתוצאה מאותו אירוע נזקק המתלונן, לדבריו,
לטיפול רפואי בבית חולים והוא הגיש תעודה רפואית המאשרת זאת (ראה ת/3).

מטעם התביעה העידה גם השוטרת פרח חכים אשר גבתה את הודעת המתלונן והיא סיפרה שהמתלונן הציג בפני
ה את חולצתו קרועה, וכן הראה לה דימום בבוהן רגלו ושריטות ברגל שמאל.

הנאשמים כופרים מכל וכל בעבירות המיוחסות להם ומציגים תמונה שונה לחלוטין על מערכת החיים והיחסים בבית.

לדברי הנאשמים, המתלונן הוא הדמות האלימה בבית, וכתוצאה ממעשיו הוא הורחק לא אחת מן הבית. הנאשמת הדגישה כי המתלונן נוהג לתקוף אותה, לקלל אותה לירוק עליה ולהשפיל אותה ליד הילדים לאורך שנים רבות.
לדברי הנאשמים, כל ילדי המתלונן התרחקו ממנו במשך השנים וכלל אינם מדברים אתו, וזאת
בתגובה להתנהגותו וליחס שהוא מעניק להם ולאמם. הנאשמים מציגים את המתלונן כשקרן שאיננו בוחל בהפללת ילדיו על ידי הגשת תלונות סרק נגדם במשטרה ללא סבה והצדקה.

אשר לאירוע נשוא כתב האישום, המתלוננת העידה, כי באותו יום הנאשם התרגז וחולל מהומה
על רקע העובדה שהגיעו חברים של הילדים לבקר בבית. הנאשם אמר שהוא לא מסכים שאיש ייכנס לבית, וזאת, למרות שדמי השכירות עבור הדירה בה מתגוררת המשפחה משולמים על ידי הילדים.
הנאשמת הוסיפה, שהיה גם ויכוח גם אודות סוללת הטלפון של המתלונן שהנאשם 2 השאיל לפרק זמן קצר כדי לבצע שיחת טלפון.
לדברי הנאשמת, על רקע הויכוח החל הנאשם תוקף אותה ודוחף אותה . לטענתה, היא פנתה למחרת כדי להגיש תלונה במשטרה ואז התחוור לה שהנאשם הגיש נגדה תלונה
יום קודם לכן כדי להקדים תרופה למכה. הנאשמת כופרת בכך שהיא או הנאשם 2 תקפו את המתלונן ולדבריה מדובר בעלילה. הנאשמת טענה, כי לא ראתה כל חבלות על גופו של המתלונן ולדבריה, לא מן הנמנע שהוא חבל בעצמו אך ורק כדי לספק ראיות ולהפליל אותה ואת ילדיו.

הנאשם

2
העיד, כי במהלך הויכוח שהתפתח בין הוריו הוא ישן וכאשר התעורר הוא ראה את אביו יוצא מן הבית. לדבריו הוא לא ראה החלפת מכות ומהלומות בין הוריו שאם היה רואה כן היה מתערב בנעשה ולא מאפשר לאביו להכות את אמו.
הנאשם טען כי אביו מצא אותו כשעיר לעזאזל כדי להתלונן נגדו במשטרה.

כתימוכין לדברי הנאשמים העיד יניב לוי, בן נוסף מבני המשפחה, והוא אישר בעדותו את גרסת הנאשמים ככל שהדבר נוגע להתנהגותו האגרסיבית של המתלונן ,האווירה בבית ויחסו של המתלונן לילדיו
ולבני ביתו.

עדותו של המתלונן איננה נקייה בעיני מספיקות, ולא התרשמתי ממנו לחיוב. עדותו
הייתה כללית ולאקונית והאירוע זכה אצלו לתיאור סלקטיבי
ובלתי מפורט.

כך למשל, לא ברור כיצד החל האירוע, מה היה חלקו של המתלונן עצמו בויכוח או בעימות עם הנאשמת, כיצד קרה שבנו, הנאשם 2 , נאלץ להתערב בו, היכן היו שאר הילדים, כיוצא באלה פרטים שעשויים לשפוך אור ואמינות על תיאור הדברים מפיו.

הנאשם העיד בחקירה הראשית
אך ורק כי קיבל מהנאשמים מכות בבטנו ובחזהו ובשום אופן לא ציין כי הוכה ברגליו או בבוהן רגלו. המתלונן נמנע משום מה מלהזכיר דווקא
את אותן חבלות שמצאו תיעוד בתעודה הרפואית ובדברי השוטרת חכים, והדברים הם בהחלט תמוהים. פצע זב דם שנגרם כתוצאה ממכה מכוונת איננו מסוג הדברים שאדם שוכח לציין.
עיון בתעודה הרפואית מגלה כי בסך הכל מצבו של הנאשם היה טוב, ופרט לשפשוף בבוהן,
לא התגלו ממצאים רפואיים התומכים בדבריו כי הוכה בגבו ובחזהו.

למותר לציין כי פצע בבוהן ושריטות ברגל יכולים להיגרם מסיבות שונות, וכדי לקבל את גרסת הנאשם, כי הנאשמים הם שאחראיים לפגיעות אלה עלי בראש ובראשונה להאמין לדבריו.

למול דברי המתלונן ניצבים עדויותיהם של שלושת בני המשפחה, שמכולם עולה תמונה לא מחמיאה ובעייתית לגבי התנהגותו של המתלונן בבית. המתלונן עצמו הודה שהוא הורחק מספר פעמים מן הבית בחשד לאלימות כלפי אשתו.
המתלונן תואר על ידי הנאשמים ועל ידי בנו יניב (עד ההגנה) כאדם מניפולטיבי ובלתי אמין שלא יהסס מלשקר ולתמרן כדי להשיג את מטרותיו וכמי שאיננו נרתע מלהתלונן חדשות לבקרים במשטרה נגד ילדיו, ללא סבה. לא לעיתים קרובות נתקל בית משפט בביטויים כה קשים שמושמעים מפי בנים כלפי אביהם. ביטויים אלה בעוצמתם, אינם יכולים להיות, מופרכים או שקריים.
הנאשם עד כדי כך יצר לעצמו שם של שקרן אצל בני משפחתו שבנו יניב אפילו נכון היה להטיל ספק בעובדת היות הנאשם אדם חולני הסובל מבעיות בריאות כלליות. איש מבני
המשפחה לא שלל את האפשרות שהמתלונן קרע במו ידיו את חולצתו או גרם לעצמו חבלות
קלות כדי לבסס את תלונתו.
ניתן היה להתרשם, כי המתלונן הצליח, כנראה בגלל יחסו והתנהגותו, להרחיק עצמו מכל בני משפחתו ולהשניא עצמו גם על ילדיו,
והדברים אינם יכולים לדבר בזכותו.

לגבי נסיבות האירוע נשוא כתב האישום , חובה לציין, כי גם עדויות הנאשמים לא היו נקיות בעיני מספק. גרסתם לא הייתה עקבית וגם עדותם, בדומה לעדות המתלונן,
הייתה כללית ולאקונית. גם אם הדברים הם תוצאה של שכחה ובלבול לנוכח ריבוי המריבות בבית, עדיין קשה לקבוע כי גרסתם לגבי נסיבות האירוע היא מדויקת ונכונה.

עם זאת, במכלול הדברים, בהעדר יכולת לתת אמון בדברי המתלונן ובהעדר אפשרות להשתית ממצאים עובדתיים על עדותו,
נותר ספק עמי האם כדברי המתלונן הוא אכן הוכה ונחבל בידי הנאשמים באותו יום וספק זה מן הראוי שיפעל לטובתם.
עדותו של המתלונן נעדרת את המשקל הראייתי המספיק כדי לבסס עליה הרשעה בפלילים כעדות יחידה. אינני מתעלמת מהתעודה הרפואית ומעדותה של השוטרת חכים אלא שהממצאים עובדתיים אלה
יכולים רק להעיד על החבלות בגופו של המתלונן ולא על הסבות
להן.

סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אני מחליטה לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם מחמת הספק.




ניתנה היום ז' באדר, תשס"ב (19בפברואר 2002) במעמד הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום


רביד גיליה
, שופטת










פ בית משפט שלום 1813/01 מדינת ישראל נ' לוי מרים, לוי אלון (פורסם ב-ֽ 19/02/2002)