פסקי דין על חנניה ויקטור | פסקי דין על הראל מנשה

529/03 בשא     12/11/2003




בשא 529/03 חנניה ויקטור נ' הראל מנשה




1
בתי המשפט
בשא000529/03
בית משפט השלום הרצליה
12/11/2003
תאריך:
כב' הרשמת שרון גלר - אהרוני

בפני
:

חנניה ויקטור

בעניין:
מבקש
פורת

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
הראל מנשה
משיב
בקר

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

לפני התנגדות לביצוע שטר.

החלטתי בבקשה ניתנת לאחר עיון בתיק ולאחר שביום 29.6.03 התקיים בפני
דיון בהתנגדות, במהלכו נחקר המבקש על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

כללי:

עסקינן בהתנגדות לביצועם של שני שיקים, האחד ע"ס 20,000 ₪ (ז.פ. 7.11.02) והשני ע"ס 55,000 ₪ (ז.פ. 9.11.02).

שיקים אלו נמשכו מחשבונו של המבקש בבנק הפועלים (סניף הדר-יוסף) והגיעו בשלב כלשהו לידיו של המשיב, שהינו הזוכה בתיק ההוצל"פ נשוא התנגדות זו.

טענות המבקש:

המבקש טוען, כי הינו פנסיונר בן כ-70 המתקיים מקצבת זקנה וכי פתח את חשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים לפני כשנתיים, לבקשתו של בנו, משה חנניה (חן), אשר נקלע לקשיים בחשבונותיו, הפך ללקוח מוגבל בבנקים וביקש לפעול באמצעות חשבונו של אביו, לצורך קבלת משכורתו וכלכלתה השוטפת של משפחתו.

לדבריו, הוא נתן הרשאה מלאה וגורפת לבנו לפעול מחשבון זה וידוע לו, כי הבן אכן פעל בחשבון ומשך שיקים, אשר כובדו.

לדברי המבקש, הוא סמך על בנו ולא עקב כלל אחר הפעילות בחשבון ואף דברי הדואר הקשורים לחשבון זה נשלחו ע"י הבנק ישירות לבנו.

המבקש אף אישר בעניין זה בחקירתו, כי נתן לבנו יפוי כוח בלתי מוגבל בסכום לפעול בחשבון.

המבקש הצהיר, כי לפני מספר חודשים נעצר בנו ונכלא בגין ביצוע עבירות פליליות. אז, לטענתו, הסתבר לו, לראשונה, כי בחשבון הבנק חזרו עשרות שיקים, אשר נמשכו ע"י בנו ולא כובדו.

בשלב זה אף נודע למבקש, לדבריו, כי בנו הסתבך בחובות בשוק האפור ונקלע לחובות עתק, אשר הביאו אותו למשוך שיקים רבים ללא כיסוי מן החשבון.

אותם שיקים, לדברי המבקש, לא הוזמנו על ידו, לא נחתמו על ידו, הוא אף לא היה מודע לקיומם וממילא, לא קיבל תמורה כלשהי בגינם.

לטענתו, הואיל ומשיכת השיקים הרבים ללא כיסוי נעשתה ע"י בנו ללא ידיעתו והסכמתו, הרי שבנסיבות אלה, אין לפעול כנגדו בעילה השטרית אלא כנגד בנו בלבד, בהסתמך על חתימתו של הבן על השיקים.

לדברי המבקש, מעשי הבן הנ"ל הביאו להגבלת חשבונותיו והוא הוכרז ע"י הבנקים כלקוח מוגבל חמור ובכוונתו אף להגיש בקשה להכריזו כחייב מוגבל באמצעים בהוצל"פ.

בסיכומי ב"כ המבקש נטען, כי אין כלפיו עילה שטרית באשר הבקשה לביצוע השטר לא כללה טענה בדבר הרשאה לחיוב בחשבון אלא הסתמכה על חתימת החייב.

בעניין זה הפנתה ב"כ המבקש לפסק הדין ברע"א 690/98 צדקה ציון ולבנה נ' ד.ד.ד. חברה לעבודות עפר בע"מ (להלן: "פרשת צדקה"), בו נדון, מקרה של פתיחת תיק הוצל"פ גם כנגד אשת חייב, אשר לא היתה חתומה על השיק אלא היתה שותפה בחשבון בלבד. בפס"ד זה נקבע, כי אין לזוכה עילה שטרית כנגד האשה, אלא כנגד בעלה, החתום על השיק, בלבד. לטענת ב"כ המבקש, הלכה זו היא המתאימה לענייננו ולא ההלכה המוכרת בעניין ע"א 4294/90 עזבון רינסקי נ' רחמני.

טענת המשיב:

ב"כ המשיב טען בסיכומיו, כי מדובר ב"הגנת בדים" מצידו של המבקש וכי עצם הגשת ההתנגדות הינה בבחינת עזות מצח מצידו.

לדבריו, המבקש הודה מפורשות, כי השאיל את שמו לבנו, לצורך פתיחת החשבון, וזאת, למרות שידע כי בנו מוגבל במערכת הבנקאית. בכך, הונה הן את המערכת הבנקאית והן צדדים שלישיים, אשר קיבלו השיקים והתבססו עליהם, לאחר בדיקתם, כמקובל בשוק האפור.

לדברי ב"כ המבקש, קיימת סתירה פנימית בעדות המבקש, אשר מחד אישר, כי היה מודע לפעולות בנו בחשבון וכי הן נעשו בידיעתו והסכמתו, לרבות משיכת שיקים, ומאידך טען, במקום אחר בתצהירו, כי משיכת השיקים נעשתה ללא הרשאתו.

ב"כ המבקש הבהיר, כי בקשת הביצוע הוגשה טרם קבלת ההתנגדות ובהסתמך על האמור בשיקים וכי מהשיקים עצמם עולה, כי לכאורה מדובר בחתימת המבקש עצמו על השיקים, שכן מדובר בחתימה בלתי קריאה, שלא ניתן ללמוד ממנה, כי איננה חתימתו של המבקש.

בנסיבות אלה, טוען ב"כ המבקש, יש לדחות את ההתנגדות ולחייב את המבקש עפ"י השיקים.

דיון:

בפני
מקרה, בו המבקש טוען שאינו חתום על השיקים נשוא ההתנגדות וכי החתימה עליהם אינה חתימתו, אלא חתימת בנו, אשר פעל בחשבונו בהסכמתו ובהרשאתו. 60221
בעניין זה, יצויין, כי ב"כ המשיב לא כפר בטענת החייב לפיה אין המדובר בחתימתו אלא בחתימת הבן על השיק, ומכל מקום, בשלב זה של בקשת רשות להתגונן עלי להתייחס לטענה זו כנכונה עובדתית, באשר זוהי גרסתו של המבקש, שלא קרסה בחקירה, וביהמ"ש אינו רשאי להכנס, בשלב זה של בקשת הרשות להתגונן, לשאלות של הערכת מהימנות.

עוד יובהר כבר עתה, כי איני מקבלת את חלקה האחר והסותר של גרסת המבקש, כי למרות הרשאתו הכללית והגורפת לבנו לפעול בחשבון, לרבות שימוש בשיקים, הרי שהשיקים הנדונים הוצאו ללא הרשאתו. המבקש אישר בעדותו, באופן מפורש וגורף, כי פתח את חשבון הבנק והעמידו לרשות בנו באופן מלא ומוחלט, לרבות מתן יפוי כוח בלתי מוגבל בסכום לבנו, לפעול בחשבון בכל דרך, כולל משיכת שיקים, וכי לא התעניין ולא עקב אחר הנעשה בחשבון, אלא סמך על בנו, בעיניים עצומות, בכל דבר ועניין.

בנסיבות אלה יש לדחות את טענתו, כי לא אישר ולא ידע על דבר משיכת השיקים הנדונים שלא כובדו ויש לראות בטענתו זו משום "הגנת בדים". המבקש הכניס עצמו במודע ומרצון לסיטואציה זו ואף הסכים לה לאורך התקופה הארוכה של הפעילות בחשבון ולפיכך לא ישמע בטענת "לא ידעתי ולא הרשיתי" לעניין השיקים הנדונים.

ברור הוא, שמי שפותח חשבון לצורך בנו, המוגבל בבנק, מאפשר לו לפעול בחשבון כראות עיניו, ללא פיקוח או בקר
ה כלשהי וללא מגבלת סכום או מגבלה אחרת כלשהי, נחשב לאור התנהגותו זו למי שברצון ובמודע, "טמן ראשו בחול" ובחר שלא לדעת דבר, למרות שיכול וצריך היה לדעת אודות המתרחש בחשבונו.

משכך, אני רואה את המבקש כמי שהסכים לכך שבנו יפעל בחשבון ואף הסכים לכל התוצאות הנובעות מפעולותיו של הבן בחשבון, לרבות משיכת השיקים נשוא התיק.

הנה כי כן, השאלה הניצבת בפני
הינה השאלה הבאה:
האם קיימת למשיב עילה שטרית (במובחן מעילות תביעה אפשריות אחרות) כלפי המבקש, אשר פרטיו מוטבעים על פני השיקים כבעל החשבון, אך הוא עצמו איננו חתום על השיקים שנמשכו מחשבונו ואלה נחתמו, בחתימה בלתי קריאה ונעדרת "תוספות" כלשהן, ע"י בנו, שהיה מורשה פעולה ובעל זכות חתימה בחשבונו.
המסגרת הנורמטיבית לבחינת השאלה הינה סעיף 25 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) הקובע, כי המושך שיק כשלוח של אחר חייב להוסיף לצד חתימתו מילים מפורשות, המורות על כך שהוא חתם כמורשה, אחרת יחשב כמי שמשך את השיק באופן אישי ויחוב לבדו על פי השיק.

אין מחלוקת, כי במקרה שבפני
נו, הבן לא הוסיף בסמוך לחתימתו, או אף במקום אחר כלשהו על גבי השטר, מילים כלשהן המורות על כך, שהוא חותם בשם אביו בעל החשבון ובהרשאתו.

השאלה האם די בכך שפרטי האב בעל החשבון מודפסים על פני כל אחד מהשיקים הנדונים, בצד ימין למעלה, כדי ללמד על חתימה מכוח הרשאה וכדי לחייב את בעל החשבון - השולח.

בפסק הדין ע"א 4294/90 עזבון המנוחה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' ואח', פד"י נ(2) 453 (להלן: "פרשת רינסקי"), בחן ביהמ"ש מקרה דומה לענייננו, שם, מדובר היה, בשיקים שנמשכו מחשבון הבנק של המערערת, בחתימת ידו, הבלתי קריאה, של חתנה, אשר היה אחד ממנהליו של המפעל שבבעלות המערערת והיה בעל זכות חתימה בחשבונה.

על השיקים הנדונים היו מוטבעים פרטיה האישיים של המערערת כפרטי בעל החשבון, אך החתן, אשר חתם על השיקים, לא הוסיף לחתימתו על השיקים כמושך, מילים כלשהן המורות, כי חתם על השיקים בתוקף הרשאה, כאמור, בסעיף 25(א) לפקודת השטרות.

יצויין, כי גם בעניין רינסקי, מדובר היה בתביעה, כנגד המערערת בעילה שטרית בלבד וביהמ"ש נדרש להכריע בשאלה, האם עילה זו עומדת למשיבה כנגד המערערת בנסיבות הנ"ל.

ביהמ"ש העליון, פסק ברוב דעות, לאחר סקירת הגישות השונות הקיימות בעניין זה, כי מקובלת עליו הגישה של "פירוש המסמך בכללותו", המפנה את תשומת הלב למסמך (השיק) כולו, ואינה מבודדת או מתמקדת בחתימה בלבד.

לגוף העניין, קבע ביהמ"ש, בנסיבות, שכאמור הינן מקבילות לענייננו, כדלקמן:

"כזכור, עניין לנו בטופס של שיק שהודפס על ידי הבנק, ועליו נתוניה האישיים - שם, כתובת, מספר טלפון ומספר חשבון - של המנוחה. החתימה עצמה אינה קריאה. כל האוחז בשטר היה מניח אחת משני אלה: שהחתימה היא של בעלת החשבון, אשר שמה, כתובתה ומספר החשבון שלה מופיעים בפינה הימנית העליונה של השיק או שהחתימה היא של אדם אחר הפועל בשמה. איש לא היה מעלה על הדעת כי אדם זה יחתום על שיק לא לו. הנה כי כן, פירוש סביר של השיק בכללותו מוביל למסקנה הבלתי נמנעת כי החתימה אינה חתימתו האישית של המשיב מס' 2, אלא חתימתו בתור שלוח של בעלת החשבון. ואפילו תאמר כי קיים ספק באשר לאיפיונה של החתימה, כחתימה אישית או חתימה "בתור" שלוח, הרי ניתן לפנות לנסיבות חיצוניות לשם הבאת ראיות חיצוניות באשר למהות החתימה. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ראיות חיצוניות אלה מבוססות אף הן את המסקנה כי המושך פעל כשלוח של בעלת החשבון."
(סעיף 9 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק).

על יסוד הקביעה הנ"ל נקבע בפרשת רינסקי הנ"ל, כי קיימת למשיבים עילת תביעה שטרית כנגד בעלת החשבון, למרות שזו לא חתמה על השיקים בעצמה ולמרות שמי שחתם עליהם לא הוסיף בצד חתימתו מילים כלשהן המלמדות על חתימתו כמורשה.

המדובר, כאמור, בהלכה מרכזית ומחייבת של כב' ביהמ"ש העליון.

סבורני, כי נסיבות המקרה בתיק דנן מחייבות את החלתה של הלכת רינסקי הנ"ל גם בענייננו:
גם במקרה נשוא התיק דנן, מדובר בחתימת מורשה בלתי קריאה על שיקים, אשר פרטי המבקש, בעל החשבון, מודפסים עליהם. כפי שהבהרתי לעיל, מקובלת עלי גרסתו "הראשית" של המבקש בדבר הרשאה מלאה ובלתי מסוייגת לפעול בחשבון שנתן לבנו, לרבות משיכת שיקים וכאמור לעיל, אינני מקבלת את גרסתו "המשנית", הסותרת, של המבקש בדבר אי הרשאה לבן למשוך את השיקים הנדונים והיא בעיני בבחינת "הגנת בדים", שפותחה בדיעבד.

בנסיבות אלה, יש מקום, לאור הלכת רינסקי, לקבוע כי קיימת למשיב עילה שטרית כלפי המבקש.

אציין, כי אינני מקבלת את ההבחנה שניסתה ב"כ המבקש ליצור בין פרשת רינסקי לענייננו, בטענה כי הנחת היסוד בבסיס פקודת השטרות היא, כי רק מי שחתם על השטר ניתן לחייבו וכי הלכת רינסקי לא באה לשנות הלכות יסוד, במיוחד כאשר שם מדובר בחתימה שלא היתה ברורה ולא ניתן היה לייחס אותה לצד מסויים" (עמ' 2, שורות 14-11 לפרוטוקול).

ראשית, הן בפרשת רינסקי והן בענייננו, היה ידוע וברור, כי החתימה ע"ג השיק איננה חתימתו של השולח - בעל החשבון, אלא של מורשה, שהינו בעל זכות חתימה בחשבון.

שנית, ההלכה בעניין רינסקי נקבעה תוך החלת גישה מבנית-מהותית, לפיה יש לבחון את מכלול השטר ולא להתמקד בחתימה בלבד, וזאת למרות הכלל הידוע, הבסיסי, בדיני שטרות, לפיו אדם חב על פי חתימתו ותוך הקניית פרשנות מרחיבה לסעיף 25 (א) לפקודת השטרות.

משנקבעה בפס"ד מחייב של ביהמ"ש העליון ההלכה הנ"ל, הרי שהיא מחייבת בכל מקרה הבא בנסיבותיה וכאמור, כזה הוא לדעתי המקרה שבפני
נו.

עוד אציין, כי אף אינני מקבלת את טענתה הנוספת של ב"כ המבקש, לפיה יש להחיל על נסיבות המקרה דנן את פסק הדין בעניין פרשת צדקה.

שם, בפרשת צדקה, נדונה שאלה מעט אחרת, היא השאלה האם ניתן לחייב צד לחשבון משותף, אשר פרטיו מודפסים על השיק, בגין שיק עליו חתם שותפו לחשבון.

ההכרעה בפס"ד צדקה, לפיה, לא ניתן לחייב את בעל החשבון הנוסף בעילה שטרית, התבססה על קביעת ביהמ"ש שם, כי העובדה ששני השמות מופיעים על גבי טופס של שיק לא יכולה להעיד דווקא על הרשאה, לחתום על השיק, אלא רק על פתיחת החשבון לצרכי נוחות.

ואולם, בענייננו, כאמור לעיל, להבדיל מפרשת צדקה הנ"ל, נושא ההרשאה והיקפה איננו מצוי בסימן שאלה, באשר, המבקש העיד, בפה מלא, כי פתח את החשבון עבור בנו, המוגבל בבנקים, על מנת לסייע לו, וכי נתן לבן הרשאה מלאה וגורפת לפעול בחשבון, לרבות שימוש בשיקים ומבלי שהפעיל בקר
ה כלשהי על הנעשה בחשבון.

בנסיבות אלה, להבדיל מפרשת צדקה הנ"ל, לא קיימת שאלה לגבי עצם ההרשאה למי שחתם על השיק לפעול בחשבון, וכן לא קיימת שאלה לגבי היקפה של אותה הרשאה.

לפיכך, אני סבורה, כי פסה"ד היפה והמתאים לענייננו הינו פסה"ד בפרשת רינסקי, המהווה הלכה מחייבת ולאורו יש ליתן הכרעה במקרה שבפני
.

הואיל ומעבר לטענתו הנ"ל של המבקש, בדבר העדר עילה שטרית לאור העדר חתימתו על השטר, לא הציג המבקש טענת הגנה ממשית כלשהי, ולו קלושה, הרי שאין טעם והצדקה ליתן לו רשות להתגונן.

בעניין זה אזכיר, כי אמנם הלכה היא, כי בקשת נתבע לרשות להתגונן תענה גם אם סיכויי הגנתו קלושים, ובלבד שקיימת הגנה כלשהי לכאורה מפני התביעה, ואולם, כידוע כל אימת שמדובר במחלוקת משפטית, ניתן להכריע בה לגופה כבר במסגרת זו של בקשת הרשות להתגונן.

עוד אציין, כי נוכח האמור לעיל, הרי גם העובדה שבקשת הביצוע לא כוללת טענה בדבר הרשאה לחיוב החשבון, אלא מסתמכת על חתימת החייב, אינה מועילה למבקש. אכן, מעיון בבקשת הביצוע עולה, כי בקשה זו הוגשה בהסתמך, כביכול, על חתימת החייב ולא בהסתמך על טענת הרשאה לחיוב החשבון. ואולם, כפי שהבהיר ב"כ המשיב בסיכומיו, בעת שהוגשה בקשת הביצוע בלשכת ההוצל"פ ע"י המשיב - הזוכה, שהינו צד ג' האוחז בשטר ולא מי שקיבלו ישירות מהמושך, לא היה ידוע לו כלל שהחתימה, הבלתי קריאה, איננה חתימתו של המושך והדבר הסתבר לו רק מעיון בהתנגדות שהגיש המבקש (עמ' 3, שורות 3-1 לפרוטוקול).

לפיכך ולאור האמור לעיל בנוגע למצב המשפטי המחייב, איני סבורה, כי יש בטענה זו כדי להואיל למבקש ולהצדיק מתן רשות להתגונן.

בשולי החלטתי אציין, כי גם מדיניות משפטית ראויה מחייבת, לדעתי, דחיית טענות מסוג אלה שהעלה המבקש, בנסיבות המקרה. סבורני, כי אין מקום להתיר לאדם, שבאמצעות מעשיו בחר לחשוף את הציבור הרחב בכלל ואת המשיב בפרט, לשיקים אלה, להשתחרר מאחריותו בגין השטרות בנדון. אין כל אינטרס ציבורי לגלגל את הסיכון והנזק בגין אי כיבוד שיקים מסוג זה, בנסיבות אלה, מכתפיו של המבקש, כבעל החשבון בבנק אשר אפשר לבנו לעשות בחשבון ככל העולה על רוחו, אל כתפי המשיב. זאת, בפרט כשמדובר בצד ג', אשר רשאי היה להסתמך על כך שמדובר בחתימתו של בעל החשבון על השיק.

בעניין זה, לא תועיל למבקש העובדה שפעל כפי שפעל מפני שרצה לעזור לבנו. שהרי, גם אם טעם זה הוא שמונח בבסיס פעולותיו והתנהגותו של האב - המבקש, הרי שאין זה טעם לגיטימי בנסיבות המקרה. לא יתכן שאב יסייע לבנו, המוגבל בבנקים, לפתוח חשבון ולפעול ממנו ובכך לעבור על מצוות המחוקק והמגבלות שקבע לגבי פתיחת חשבון ע"י מי שחשבונותיו הוגבלו, יטמון ראשו בחול ויבחר שלא לדעת מה מתרחש בחשבון זה ובסופו של דבר, ימצא פטור מאחריות שטרית לגבי שיקים שהוצאו מחשבונו.

לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת לנכון לדחות את התנגדותו של המבקש ולהורות על המשך הליכים בתיק הוצל"פ מס' 0-03-01095-26.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

מזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתנה היום י"ז בחשון, תשס"ד (12 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים.

שרון גלר - אהרוני
, רשמת








בשא בית משפט שלום 529/03 חנניה ויקטור נ' הראל מנשה (פורסם ב-ֽ 12/11/2003)